בצביעות ובגזענות תלדי בנים

לפני מספר ימים קפצתי למספר דקות, כהרגלי, לראות מה חדש באתרי החדשות המובילים באינטרנט הישראלי. אתר Ynet, שהוא אחד האהודים עלי, בישר בכותרתו הראשית את מה ששמעו כולם באותו יום בחדשות: "חולה מתה ברמב"ם כשקיבלה עירוי שלא יועד לה". בעודי מעיין בגורלה המר של סעדה מוחמד עומאר מדיר חנא, שקיבלה בטעות עירוי אנטיביוטיקה אשר היה מיועד לחולה אחרת במחלקה, צצה בפינת הרשתית של עיני דמותו הבלתי-ברורה של מר בנימין נתניהו.

פירסומות בדרך כלל עובדות, גם אם איננו אוהבים להודות בכך. מבטי הוסט מהדיון בטרגדיה הפרטית של משפחת עומאר אל "הבאנר" הפירסומי שכיכב בפינתו הימנית-עליונה של עמוד החדשות, זה השער ל-Ynet צדיקים יבואו בו. שם אכן בצבצה לה תמונת הדרכון המעונבת של ראש-ממשלתנו לשעבר (אבי הציטוט "הם שכחו מה זה להיות יהודים") ולידו הכיתוב "אם ערביי ישראל יגיעו ל 20%" שהתחלף באמצעים טכנולוגיים מתוחכמים ל-"30%" והאמיר עוד ל-"40%", רוצה לומר: לחץ עלי עם העכבר ואומר לך מה יקרה.

לחצתי.

"את בהריון לא רצוי?" אמר לי הדף שבעייתו הדמוגרפית של נתניהו הובילה אליו, "המצב הכלכלי לוחץ?" - אגודת אפרת תעזור לך. האתר של אפרת היה מעוצב בטעם טוב - אין לי כל טענות למעצבים הגרפיים. "יומנו של תינוק" זעקה אחת הכותרות, ותחתיה התחבא סיפורו של עובר בבטן אימו: "לו רק יכולתי לפתוח את הפה שנוצר לי השבוע הייתי זועק: אמא, אני כאן!" אמר העובר הוירטואלי בפונט גדול וצבעוני.

וכך המשיכה אפרת, בשמו של אותו עובר, לנהל יומן לפיו שבוע אחר שבוע צועד העובר חסר הישע אל עבר גורל קשה בו שולטים אחרים, ולו אין אפילו יכולת הבעת דעה, לא כל שכן התערבות מעשית.

או-קיי, אז עכשיו כשאני יודע מה יקרה אם ערביי ישראל יגיעו ל-40%, עלו בי מספר שאלות והשגות - חלקן לא קלות - לגבי אותה פירסומת.

ראשית, פרט טכני קטנטן: בשלבים הראשונים של ההריון העובר לא בדיוק "חש" בדברים כלשהם, אבל למה לעסוק בקטנות.

שנית, מעניינת אותי עד מאד הזיקה בין הבאנר הפירסומי לבין המסרים אליו הוא הוביל. אינני יודע בדיוק מי חשב להתאים בין השניים, אבל הייתכן שמישהו, נניח, מרמז על כך שאילו עובר ערבי היה יכול לפתוח את הפה אשר נוצר לו באותו שבוע, הוא לא היה זועק "אמא, אני כאן"? מן הסתם היה זועק "אללהו אכבר" או "למה עוד אין ביוב בכפר" ועל כן יש להשאיר את היומן שלו לאתרי אינטרנט פחות מכובדים.

שלישית, לו היה זמני בידי (וגם קצת כסף) הייתי שמח לקחת את "יומנו של תינוק" (שגם גירסה מודפסת שלו עיטרה בעבר את תיבת הדואר שלי), ולעדכן בו כיצד אותו עובר חסר ישע וחסר יכולת הבעה צועד שבוע אחר שבוע אל עבר התעללות כריתת עורלתו המכאיבה בידי מבוגרים אטומים חסרי רגש. איש לא שאל אותו ולא התייעץ בו, ולו רק יכול היה לפתוח את הפה שנוצר לו היה משתמש במבחר קללות המזרח התיכון על-מנת להבהיר לקצבים הבאים עליו לחותכו מה דעתו עליהם... מה זה? מה אתם אומרים? אה, זה כמובן "מצווה מאלוהים", ואז לפתע לפיו ולדבריו של העובר אין חשיבות של ממש.

אמא, אני כאן!
ערכת מילה לתינוקות

ורביעית, אפרת, בשם "קדושת החיים" (שמקורה הדתי מוצנע באופן מעורר כבוד באתר), דוגלת באי-ביצוע הפלות כמעט בכל מצב אפשרי. לשיטתם יוצא שעדיפים יהודים רבים, גם אם בורים ועניים, מאשר כמות סבירה של יהודים בעלי חינוך טוב ורמת חיים נאותה.

לאלה מכם (והם רבים) הנוטים לסווג כל דבר ל-"שחור" ו-"לבן", חשוב לי להבהיר: משאת נפשי אינה לגרום להפלת עוברים רבים ככל האפשר, כאילו כל המגדיל להפיל הרי זה משובח. במקרים רבים, הויכוח בנושא הפלות (כמו גם בנושאים אחרים) הוא לגיטימי בעיני, עם שיקולים מגוונים לכאן ולכאן. הדיון הוא לגיטימי - גזענות וצביעות הם לא.