הכת המיסטית החדשה-ישנה

חדשות לבקרים פורצת בשנים האחרונות פרשה נוספת של כת מיסטית, שאנשיה, מונהגים על ידי מנהיג כריזמטי וחבר מקורביו, מתעללים בדרך זו או אחרת בחלשים שבין חברי הכת עצמם, בעיקר נשים ואימהות תלותיות ילדים וילדות חסרי ישע.

היותר נודעות בכתות אלה מבחינה תקשורתית הן אלה של האם ה"מתעללת", כשהמתעללים בפועל היו ראש הכת וחבריו הקרובים; האם ה"מרעיבה" - אישה מסכנה פגועה נפשית ממחלת מינכאוזן, כפי שמספרים לנו יודעי ח"ן; פרשת גואל רצון נשותיו וילדיו, ועכשיו - פרשת ההתעללות החדשה שעלתה למודעות הציבורית בימים אלה. בכל הפרשיות הללו הקרבנות הן הנשים - גם "המתעללת" וגם "המרעיבה" הונעו למעשיהן או נתמכו בעקבות מעשיהן ע"י חבורת הגברים המקיפה אותן כמו חומה בצורה ומאיימת - והילדים באותה משפחה או כת.

המכנה המשותף לכל אלה הוא הקשר הברור שלהן לתופעת החרדיות הקיצונית בה לוקים חבריהן וראשיהן של אותן כיתות מיסטיות. אך אין זה המכנה המשותף היחיד. עם התגלותה של הפרשייה החדשה - ומי יודע כמה נוספות יש כמותה שטרם התגלו - מתחיל, לראשונה להתגלות בתקשורת שימוש ברור לקשר שבין התופעות השליליות ההרסניות - הפתולוגיות, והפליליות כאחת - לבין ההקצנה הדתית. בין השתייכות לכיתות אלה לבין "שטיפות המוח", תוך שימוש מפורש במושג זה, והמניפולציות האמוניות-פסיכולוגיות הנעשות בחבריהן וחברותיהן, לבין אימוץ מנהגים ופולחנים "יהודיים" כביכול, כולל שיעבוד של נשים שגורלן המר להן והן תלויות ברצון הטוב להעניק להן "חסות חברתית ואישית אוהבת ותומכת", ומוכנות בשלה למכור את נשמתן, את ילדיהן, את יכולת החשיבה שלהן, את עצמאותן, אפילו לשטן, בלא שהן מודעות לכך שהן מנוצלות על ידי אנשים תאווי כוח, כסף ושלטון על הזולת, ממש כמו בתוך משפחות פשע מאפיונריות.

אני מרבה להשתמש בלשון נקבה בתיאור קורבנותיה של אותה שיטת ניצול ועבדות, כיוון שמרבית הקורבנות הן בעיקר נשים, כאמור, אבל אין זה אומר, שאין גם גברים תלותיים מטבעם או מנסיבות חייהם, הנופלים קורבן לאותה שיטה, הנקראת בלשון "נקייה" חזרה בתשובה. די אם נתבונן במעמדן של הנשים החרדיות של אלה המקדישים את חייהם ל"לימוד תורה ומצוות" - "אוטובוסי מהדרין" המשפילים את הנשים עד עפר, גם אם אינן מכירות בכך, בשל אותן שטיפות מוח "חינוכיות" שעברו מילדותן, או: חובתן לפרנס את בעליהן (למרות שרק הם, ולא הן, הזוכים בהכרה ובתגמולים הבאים בעקבות ה"מצוות"), או הדרתן מזכויות ירושה, או מן הפרהסיה הציבורית, והדברים ידועים. מאמר בנושא זה, המתאר את ניצולה של האישה בחברה החרדית כבר פורסם ב"חופש" לפני שנים, וכאן, בנושא הכיתות המיסטיות, ההתעללות בנשים הופכת גלויה לעין יותר ויותר. הבעיה החברתית בעניין זה, שרק ההתעללות הפיסית היא זו "הנספרת", ורק ביחס אליה יש דין ויש דיין. התעללות נפשית קשה יותר להוכחה, ולכן גם קשה יותר להעמיד בגינה לדין את הגברים המתעללים. והרי גם נשותיו של גואל רצון, כמו גם נשותיו של ה"נ-נח-נחמן" הברסלבי (ששמו בעת כתיבתם של דברים אלה עדיין נאסר בפרסום ע"י התקשורת) אינן מכירות, וגם לא תכרנה, עד שתעבורנה טיפול פסיכולוגי ממושך, בקורבני/ותן, ובניצול המחפיר שהן מנוצלות על-ידי מנהיג הכת שלהן וחבר מרעיו.

השאלה אותה יש לשאול, ובקול רם יותר ויותר, מדוע המשטרה ושאר רשויות החוק אינם מתערבים, למרות שהתופעה ידועה. מדוע אין מחשיבים כעבירה שיש לתת עליה את הדין תופעות כמו: אי שליחת ילדים - וילדות! - למוסדות חינוך? מדוע אין מענישים גברים הנושאים יותר מאישה אחת, למרות שיש איסור ביגמיה בישראל, ובעיקר - פוליגמיה? מדוע אין אוכפים חוקים כאלה גם ללא תלונה רשמית של מישהו/מישהי שיתלונן? האם בחוק האשם? אם כן - מדוע לא קמים המחוקקים לנוכח תופעות כאלה ומשנים את החוק? והרי כבר בפברואר 1987 פורסם דו"ח תעסה גלזר, המתאר את שיטותיהן של הכיתות המיסטיות והשפעותיהן ההרסניות על קורבנותיהן ועל בני משפחותים, וכלום לא נעשה בנדון לאתרן ולפעול נגדן, למרות שהכתובת הייתה על הקיר מאז ומעולם. מדוע נכנעו כותבי החוק לדרישות החרדים שלא לכלול את "כת התשובה" בין הכיתות המיסטיות ההרסניות האלה? לכמה דו"חות עקרים ממעש עוד מחכים המחוקקים ורשויות אכיפת החוק כאחת?

סדרה בת שני מאמרים נכתבה כבר לפני שנים בנושא הכיתות המיסטיות ופורסמה באתר "חופש" ושנים לא מעטות לפני כן, בכתב העת "יהדות חופשית", ואותם מאמרים, שלצערנו לא נתיישנו אקטואליים ממש כביום כתיבתם.