השדים מתחילים להגיח ממחבואיהם
דילוגי אותיות ואסון המעבורת קולומביה
מאת כתב חופש לנושאי להטוטים ואחיזת עיניים
פברואר 2003
"דילוגי אותיות" הוא משחק
נחמד עם אוסף של מילים, שניתן להשתעשע איתו בשעות הפנאי ככל שיעלה על דעתנו. המשחק
מפסיק להיות נחמד והופך מגוחך במקרה הטוב, וסכנה ממשית במקרה הגרוע, ברגע שמייחסים
לו משמעות - בייחוד קביעת גורלנו - כמהות המצויה בידי כוח עליון הרחק מחוץ לטווח
הישג ידינו.
כמה כבר דובר בו, כמה כבר נכתב
אודותיו, כמה הפרכות הופרך הרעיון - ראו למשל באתר חופש: כאן, כאן וגם כאן.
אלא שפראיירים לא נעלמים. הם רק
מתחלפים. ובכל מחזור שב ומופיע להטוטן דילוגים, ומציג את מצג השווא בפני פראיירים
חדשים, הלוטשים עיניים בתימהון, בפליאה, ובולעים את וו החכה יחד עם תולעת הפיתיון.
בספטמבר 2001 היה זה להטוטן התאומים, אשר ניסה לשכנע את הפראיירים שאסון מגדלי
התאומים נכתב בצופן אלוהי מאז מתן תורה - ראה כאן.
קדמו לו להטוטנים אחרים, שהרי אסונות
לא חסרים לנו, לצערנו, וכבר כתבו על כך רבות - ראה כאן.
כיום יש להיט חדש: אסון המעבורת
קולומביה. גם כאן, לגירסת הלהטוטן, הכל היה ידוע וצפוי מראש, והכל מצוי בתורה. רגשות
המשפחה אינם חשובים במקרה כזה. כאב לבה של האלמנה וצערם של הבנים, הצופים ברעד
מזוויע במשחקים מרושעים שמשחקים בשמו של אביהם, חסרי משמעות הם. מי אנחנו לנוכח האלוהים
הגדול והנפלא, שידע מראש, עוד בטרם כתב את התורה, מה יהיה ומה יקרה לאל"מ
אילן רמון ולששת חבריו האסטרונאוטים, זיכרונם לברכה.
במה, בעצם, מדובר? מה זה, בעצם, משחק
השעשוע הקרוי דילוגים? הלהטוטן מציג בפני הפראייר קטעים מתוך התנ"ך,
ו"מוכיח" לו, באמצעות צופנים וקודים, שאלוהים כתב את הטקסט, והצפין בו סימנים
שרק הוא, הלהטוטן, מצליח לגלות. הפראיירים בולעים את הפיתיון, והולכים אחרי הלהטוטן
כעכברים בעקבות "החלילן מהמלין".
הלהטוטן לא מספר לפראיירים את האמת -
והיא - שאפשר למצוא כמעט כל מילה בדילוגים בכל טקסט כתוב, בכל ספר
שהוא, בכל שפה שהיא, גם בתורכית - ראה המאמרים שציטטנו קודם.
הראשון שפיענח את "סוד"
הדילוגים היה תושב תל-אביב, נחמן גבעולי ז"ל, שפירסם מאמר בשם 'אדם וחוה
והמחשב', בחוברת 'מעשה חושב', אוגוסט 1985, בו תיאר כיצד ניתן למצוא מילה בדילוגים
בכל טקסט כתוב, גם בטקסט חסר משמעות: גבעולי נתן הוראה למחשב לבנות קטע בן 1000 אותיות
(כגודל הפרקים כ"ג ומ"ט בספר בראשית). האותיות היו אקראיות, חסרות קשר
ענייני או תוכני. גבעולי ביקש מהמחשב למצוא בקטע זה את המילים 'אדם' ו-'חוה' בדילוגים
שונים. הפתעתו היתה אדירה, כשהמחשב פלט עשרות דילוגים שונים של מילים אלו. מכאן
נפתחה הדרך להבנת הנושא כולו, ומי שמעוניין יקרא את מאמריו (אתר חופש מתכנן להעלות
בעתיד הקרוב את המאמר הנ"ל מאת נחמן גבעולי ז"ל, וכן מאמרים נוספים שלו).
וכך חופרים בטקסט, עד
שה"הוכחה" ניצבת לעין כל פראייר: 'מות על
קולומביה' הוא צופן אלוהי. אלוהים הגדול והכל-יכול ידע כבר אז, כשכתב
את התורה במו ידיו, ונתנה בידי משה על הר סיני, שהחללית קולומביה תתרסק, ויתרחש
עליה מות נורא ואיום. הבנתם זאת, ידידים יקרים? זהו סוד הדילוגים. והלהטוטן מתפאר:
'הסיכוי שימצאו הביטויים האלה הוא 1 מתוך 100,000.
מדהים!'
אכן, מדהים כיצד ניתן בקלות כה גדולה
למכור "לוקשים" לציבור. מדוע זה קל? משום שלא כל אחד מומחה בסטטיסטיקה
ופרשנותה. משום שרבים בציבור מאמינים מראש ללהטוטן שאכן קסם אמיתי הוא מעלה לנגד עינינו
מתוך הטקסט התנ"כי - הטקסט הקדוש, והרי אנו מאמינים שמידי אלוהים ניתן לנו הטקסט
הקדוש הזה, ושאלוהים במו ידיו כתב את שכתב, והכל בו אמת, ורק אמת. משום שרבים
מעדיפים להטוטנים, מחזירים בתשובה ורבנים על אנשי מדע, מומחים במדעים, ובסטטיסטיקה.
משום שבעצם אנו רוצים להאמין בכך.
מדהים? אותנו לא.
אבל גם זה עדיין לא כל
ה"סוד". ירון ידען, בביקורת נוקבת שכתב במוסף 'ספרים' ב'הארץ' מיום
12.2.2003 על ספרו של חסיד הדילוגים מייקל דרוזנין (ראה כאן) כתב בנושא זה:
'המחבר בתמימותו המפליגה
חושב כי "הטכסט נכתב לפני 3000 שנה" כפי שהוא היום, בלא שינוי במספר
האותיות. אלא שבדיקה פשוטה בתלמוד תראה, שהגירסה המופיעה בנוסח של ההוצאה לאור
הנפוצה - "תנ"ך קורן", אינה הגירסה המופיעה בטקסט המקורי,
ה"אלוהי".' שכן, הנוסח תנ"כי, המשמש אותנו כיום, עבר שינויים רבים במרוצת השנים,
נוספו ונגרעו אותיות א, ה, ו, י מכתיב חסר לכתיב מלא וחזרה, וכל מה שמוצג היום
בטקסט התנ"כי אינו זהה למה שהיה כתוב בעבר, בלא כל קשר לשאלה מי כתב את
התורה. הדגמות בנושא זה אפשר לקרוא באתר דעת אמת.
הוא שאמרנו בתחילת דברינו: "דילוגי
אותיות" הוא משחק נחמד באוסף של מילים, שניתן להשתעשע איתו בשעות הפנאי ככל
שיעלה על דעתנו. אפשר למצוא כמעט כל מילה במשחק הדילוגים בכל טקסט כתוב, בכל ספר
שהוא, בכל שפה שהיא, גם בתורכית. המשחק מפסיק להיות נחמד והופך מגוחך במקרה הטוב, או
סכנה ממשית במקרה הגרוע ברגע שמייחסים לו משמעות - בייחוד קביעת גורלות אדם - וכאשר
מתייחסים למשחק כאל כוח עליון, על-אנושי, המצוי, כביכול, הרחק הרחק מחוץ להישג
ידינו, ולכאורה אינו בשליטתנו.
קרל סאגן, בספרו 'עולם רדוף-שדים' (הוצאת
הד-ארצי-מעריב, 1995), התייחס להשתלטות המיסטיקה על חיינו, וכך כתב: 'הקמנו ציוויליזציה כלל-עולמית, שמרכיביה החיוניים ביותר
תלויים מעיקרם במדע ובטכנולוגיה. בה בעת, הסדרנו את הדברים כך שכמעט שום איש אינו
מתמצא במדע ובטכנולוגיה. זהו מירשם לאסון. אולי נצליח לחמוק ממנו לזמן מה, אבל
במוקדם או במאוחר עתידה התערובת הנפיצה הזאת של בערות ועוצמה להתפוצץ בפנינו. מה
שמדאיג אותי, במיוחד על סף האלף החדש, הוא שהפסוודו-מדע והאמונות התפלות יגבירו
משנה לשנה את כוח הפיתוי שלהם, ושירת הסירנות של הבערות תגדיל עוצמה וקסם. מתי
שמענו אותה לאחרונה? כל אימת שהתעוררו בנו דעות קדומות לאומניות או אתניות,
בתקופות של מחסור, כשהתערערו ביטחוננו העצמי הלאומי או חוזק רצוננו כציבור...
וכאשר תססה הקנאות סביבנו - או-אז השתלטו עלינו הרגלי חשיבה שרכשנו בדורות עברו.
להבת הנר מהבהבת קלושות. שלולית האור הקטנה שהיא מטילה רועדת. העלטה גוברת. השדים
מתחילים להגיח ממחבואיהם.'
תופעת הלהטוטנות בדיעבד באסונות אינה
מצטמצמת לדילוגי אותיות בלבד. לתבשיל השרלטנות הפסוודו-מדעית ניתן להוסיף גם
גימטריות, פסוקים עתיקים, דמויות כביכול בכתמי עשן, תמונות בקיפולי שטרות כסף ושאר
תבלינים שונים ומשונים, הכל לפי טעמו של הלהטוטן. ורק מטעמי שפיות וחיסכון בזמן לא
נצטט כאן את כל סל הרפש של הגימטריות המרושעות בנושא אילן רמון, אשר מסתובבות להן
באינטרנט בעצם הימים אלה.
ליהדות אין בעלות על תופעת להטוטנים
ופראיירים. התמונה לעיל (בה יוצרות קרני השמש צורת צלב בדגל ארה"ב) מופצת
בימים אלה ברשת האינטרנט באמריקה. 'לאלה מביניכם
המעדיפים לחשוב שאלוהים אינו משגיח עלינו... לכו ומיחקו תמונה זו,' אומר
התיאור המנחם המצורף אליה. אילו היה אלוהים באמת משגיח עלינו, היה יכול לתעל את
מאמצי השגחתו לעצירת אסון המעבורת במקום לשחק בדגלים וצילומיהם אל מול השמש.
לאחר אסון, כאמור, השדים מתחילים
להגיח ממחבואיהם.
פברואר 2003
אינדקס המאמרים
לגירסת הדפסה
