מהן השיטות של מטיפים דתיים בוויכוח עם אתאיסטים?

Doron Michelshtein

סיכום זה הופיע באתר האינטרנט Quora והועתק ברשות המחבר.

תוכן העניינים:
  הקדמה - מדוע חשוב שהאתאיסט יכיר את שיטות השכנוע של מטיפי הדת
  שיטה מס' 1 - לחזור על השקר שוב ושוב ושוב בביטחון מלא
  שיטה מס' 2 - מעבר ב-Loop בין כמה טיעונים כדי לחמוק מהלחץ שמפעיל האתאיסט נגד טיעון מסוים
  שיטה מס' 3 - מטיף הדת ישתמש במניפולציה רגשית תלת-שלבית לריכוך האתאיסט
  שיטה מס' 4 - מטיף הדת יהיה "תמיד צודק"
  שיטה מס' 5 - שיטת הטענה הזהה
  שיטה מס' 6 - שימוש במשפטי Nonsense מעורפלים, בלתי מובנים ומסובכים
  שיטה מס' 7 - העלאת טיעונים חברתיים בעד חזרה בתשובה
  שיטה מס' 8 - הצעה "לנסות את הדת"
  שיטה מס' 9 - שימוש שגוי בלוגיקת "מעגל הוכחות"
  שיטה מס' 10 - הטענה בדבר אלים "על-טבעיים" נסתרים השולטים בטבע והמיוצגים על ידי כוהני דת
  שיטה מס' 11 - גימוד המדע וערעור על אמינותו
  שיטה מס' 12 - לשקר לגבי הכתוב בתנ"ך. ולקרוא לשקר הזה בשם המכובס "פרשנות"

לראש הדף

הקדמה - מדוע חשוב שהאתאיסט יכיר את שיטות השכנוע של מטיפי הדת

במאות השנים האחרונות, ביטל המדע את רוב כוחה החברתי והפוליטי של הדת. אך עדיין נותר לדת כוח רב!

כוחה של הדת בימינו נובע מהצלחתן של קהילות דתיות לגדל דורות חדשים של ילדים דתיים. ורוב הילדים האלה נשארים דתיים גם בבגרותם, ומנחילים את הדת גם לדור הבא.

כדי שילד יגדל דתי, מפעילה עליו הקהילה הדתית שילוב של כפייה ותעמולה (בראשי תיבות כ"ת):

• כפייה - המשפחה, בית הספר והחברה מפעילים כולם על הילד אמצעי כפייה, שמאלצים אותו ללכת בתלם הדתי.
• תעמולה - הילד נחשף לשיטות שכנוע מניפולטיביות, יעילות ובדוקות. בדרך כלל לילד אין יכולת שכלית ורגשית לעמוד בפני השיטות הללו, והוא אכן משתכנע ב"נכונות" הדת.

שילוב זה של כפייה ותעמולה הוא עוצמתי ביותר, ומצליח לרוב לכבול את רוחו של הילד בכבלי הדת. כך נגרם לילד עוול חמור - נמנעת ממנו הזכות לגבש את השקפת עולמו באופן חופשי. נזכור גם כי כל המשטרים הטוטליטריים הפעילו שילוב כזה של כפייה ותעמולה על הילדים; וכמובן הדת היא סוג של סדר חברתי טוטליטרי.

כדוגמה לדיכוי הטוטליטרי הברוטלי שמפעילה החברה הדתית (במקרה זה החברה המוסלמית בישראל) על הילדים, מומלץ לראות ב-YouTube את סדרת הסרטים המטלטלת "סיפורו של ירון אברהם, הג'יהאדיסט שהתגייר".

לאתאיסט, שלמזלו גדל בחברה חופשית, יש חובה מוסרית לפעול נגד העוול הזה. לשם כך עליו להכיר את אמצעי הכפייה ואת שיטות השכנוע שמופעלות על הילד בקהילה הדתית.

כמובן שהאתאיסט לא יכול לחוות אותם אמצעי כפייה. אבל באמצעות ויכוח עם מטיף הדת, יכול האתאיסט להכיר באופן בלתי אמצעי את שיטות השכנוע שבהן משתמשת התעמולה הדתית. שהרי אותן שיטות שכנוע שמטיף הדת מפעיל על האתאיסט, הופעלו על מטיף הדת עצמו בעודו ילד!

שיטות השכנוע שיפורטו להלן ישימות לכל דת, ולא רק לדת היהודית. יתרה מזאת, תשע שיטות השכנוע הראשונות ישימות לא רק בתחום הדת, אלא גם בתחומים אחרים, כמו שיווק, פוליטיקה, ומשפט.

לראש הדף

שיטה מס' 1 - לחזור על השקר שוב ושוב ושוב בביטחון מלא

לא משנה כמה השקר אבסורדי, מטיף הדת ימשיך לחזור עליו שוב ושוב ושוב, ולעמוד מאחוריו בעקשנות ובביטחון מלא. כל טיעון שיביא האתאיסט כנגד השקר הזה - ייהדף בזלזול ולא יזיז את מטיף הדת מהשקר.

שיטה זו מוצגת ראשונה, כי היא ה"לחם" של מטיף הדת והבסיס של התנהלותו. רוב השיטות שיוצגו להלן הן מקרים פרטיים של שיטה זו: שקר עיקש בקשר למדע, שקר עיקש בקשר לתנ"ך וכו'.

הדגמה סאטירית של השיטה ניתן לראות בסרטון ה-YouTube המצוין בכיכובה של עדי חבשוש "יצאתי בחמש". הסרטון לא קשור כלל לוויכוח דת, אבל הוא מציג יפה את שיטת החזרה העיקשת על השקר.

לראש הדף

שיטה מס' 2 - מעבר ב-Loop בין כמה טיעונים כדי לחמוק מהלחץ שמפעיל האתאיסט נגד טיעון מסוים

אם האתאיסט לוחץ חזק מדי נגד טיעון א', מטיף הדת יעבור לטיעון ב'. ואם האתאיסט ילחץ חזק מדי גם נגד טיעון ב', מטיף הדת יעבור לטיעון ג'. ושוב, אם האתאיסט ילחץ חזק מדי גם נגד טיעון ג', מטיף הדת יחזור לטיעון א'. וכך הלאה והלאה ב-Loop.

בצורה כזו מטיף הדת חומק מהלחץ שהאתאיסט מפעיל נגד טיעוניו החלשים, ובורח מטיעון לטיעון כדי שלא ייאלץ להודות שטיעוניו אינם מחזיקים מים.

לראש הדף

שיטה מס' 3 - מטיף הדת ישתמש במניפולציה רגשית תלת-שלבית לריכוך האתאיסט

שלב א' - נחמדות: מטיף הדת יפעיל הרבה חנופה ומתק שפתיים. הוא יגיב בהתלהבות מזויפת לדברי האתאיסט בנוסח "שאלה מצוינת שאלת, אך תנוח דעתך, הינה התשובה."

כמו כן, מטיף הדת יצהיר שהוא דווקא רואה בחיוב את זה שהאתאיסט מתנגד ומתווכח. וזאת משום שבכך האתאיסט מראה שהוא בעצם מתעניין בדת ומשתוקק בסתר ליבו להתקרב אליה ולחזור בתשובה. וכמובן מטיף הדת ישמח לעזור לאתאיסט "המבולבל" לחזור לחיקה של הדת.

טיעון אחרון זה של מטיף הדת נועד לגרום לאתאיסט להרגיש שיש סתירה בין עמדתו האתאיסטית השוללת את ערך הדת, לבין העובדה שהוא בכל זאת משקיע מאמץ בוויכוח על הדת. בכך מנסה מטיף הדת להשתמש ב"דיסוננס קוגניטיבי" - מניפולציה פסיכולוגית שתידון יותר בהרחבה במסגרת שיטה 8.

שלב ב' - תוקפנות: כשהאתאיסט ממשיך להתווכח ולעמוד על שלו, מטיף הדת יהפוך את פרצופו, והנחמדות תתחלף בתוקפנות. מטיף הדת יטיח באתאיסט שהוא טיפש, חסר הבנה, נלעג, מופרע, חצוף ושקרן. כי אחרת איך ניתן להסביר שהאתאיסט מעז לצאת נגד הדת?

במקרה של הדת היהודית, מטיף הדת יטיח באתאיסט שהוא "אוטו-אנטישמי" ששונא יהודים דתיים ומתכחש לזהותו היהודית.

שלב ג' - התעלמות: כשגם התוקפנות לא עוזרת, מטיף הדת פשוט יתעלם מהאתאיסט, כדי לתסכל ולהקטין אותו.

לראש הדף

שיטה מס' 4 - מטיף הדת יהיה "תמיד צודק"

מטיף הדת יהיה תמיד בטוח בכל מילה היוצאת מפיו ולעולם לא יודה בשום טעות. בכך יפגין הוא עוצמה וביטחון.

יתרה מזאת, בכך יפגין מטיף הדת "עליונות" על האתאיסט! זאת כי בניגוד למטיף הדת, האתאיסט מחויב לאמת, ולכן יודה בטעויותיו.

כמובן שהאתאיסט רואה שבעצם מטיף הדת כל הזמן טועה ומשקר. רק שמטיף הדת יתחמק מלהודות בכך על ידי שיטות שונות, ובכללן:

• חזרה עיקשת על הטעות/שקר (שיטה 1)
• מעבר נושא (שיטה 2)
• מניפולציות רגשיות (שיטה 3)
• דיבור מעורפל ובלתי מובן (שיטה 6)

לראש הדף

שיטה מס' 5 - שיטת הטענה הזהה

כשהאתאיסט יתקוף את מטיף הדת בטענה מסוימת, מטיף הדת יתקוף אותו בחזרה עם אותה טענה בדיוק.

דוגמה: אם האתאיסט יטען שמטיף הדת עבר שטיפת מוח דתית במערכת החינוך הדתית, אזי מטיף הדת יטען שהאתאיסט עבר שטיפת מוח אתאיסטית במערכת החינוך החילונית.

בכך מטיף הדת יתעלם מהעובדה שדת ואתאיזם הם שני דברים הפוכים במהותם. שהרי דת מסתמכת על אמונה שרירותית, ולכן היא אכן מושרשת בעיקר באמצעות שטיפת מוח. בניגוד לכך, האתאיזם מסתמך על המדע, ולכן לאתאיזם מגיעים בחשיבה רציונלית.

דוגמה נוספת: אם האתאיסט יטען שמטיף הדת שקרן ומניפולטור, מייד מטיף הדת יטען שהאתאיסט הוא שקרן ומניפולטור. וזאת בלי שום קשר להתנהלותו האמיתית של האתאיסט.

לראש הדף

שיטה מס' 6 - שימוש במשפטי Nonsense מעורפלים, בלתי מובנים ומסובכים

מטיף הדת משתמש במשפטים אלה לכמה מטרות:

1. ליצור את הרושם שדבריו עמוקים, וזאת הסיבה שהם אינם מובנים.
2. לחמוק מהודאה בטעות, תחת "מסך עשן" של משפטים כאלה (ראה שיטה 4).

לראש הדף

שיטה מס' 7 - העלאת טיעונים חברתיים בעד חזרה בתשובה

בדומה לתחום השיווק, שבו מנסים לייחס למוצר מקובלות חברתית.

להלן דוגמאות לטיעונים חברתיים (רובם שקריים) שמטיף הדת יעלה בעד חזרה בתשובה:

• הדת נמצאת במגמת התחזקות עקב מספרם הרב של החוזרים בתשובה.
• אפילו אנשים בעלי סטטוס גבוה בעולם החילוני, כמו טייסים ומדענים, חוזרים בתשובה.
• בדת יש הנאות חברתיות, כמו לימוד תורה ביחד, בניגוד לעולם החילוני המנוכר.

לראש הדף

שיטה מס' 8 - הצעה "לנסות את הדת"

בדומה לתחום השיווק, שבו מזמינים את הלקוח לנסות את המוצר או להשתתף באירוע מכירות.

מטיף הדת יציע התנסויות דתיות מסוגים אלו:

1. קריאת חומר תעמולה דתי
2. השתתפות בכנס תעמולה דתי
3. השתתפות בפולחן דתי ביחד עם אנשים דתיים

לרוב מטיף הדת יטען שהתנסות דתית כזו (במיוחד מסוגים 1 ו-2) מספקת הסברים רציונליים לגבי נכונות הדת. ולכן אם האתאיסט אכן רואה עצמו כאדם רציונלי שמחפש את האמת, חובה עליו לעבור התנסות כזו.

טענתו זו של מטיף הדת היא כמובן שקרית: הרי מטיף הדת עצמו, שאמור להכיר את הדת היטב, אינו מסוגל להביא בעצמו שום נימוק רציונלי בזכות הדת!

האמת היא שמטיף הדת רוצה שהאתאיסט יעבור התנסות דתית כזו, כדי שייחשף לתעמולה דתית בעצימות גבוהה, תוך שימוש אינטנסיבי בכל השיטות המניפולטיביות המפורטות כאן. בפרט, מטיף הדת מקווה שההתנסות הדתית תעורר בנפשו של האתאיסט אפקט פסיכולוגי הקרוי "דיסוננס קוגניטיבי".

ההגדרה הכללית של "דיסוננס קוגניטיבי": מצב שבו האדם מגיע למסקנה שהוא מחזיק בשתי עמדות שקיימת ביניהן סתירה. המסקנה הזו מטרידה את האדם, כי היא מצביעה על ליקוי בשיקול דעתו. לכן הוא יוותר על אחת מהעמדות כדי ליישב את הסתירה הנ"ל.

נתאר את "הדיסוננס הקוגניטיבי" במקרה של אתאיסט שעבר התנסות דתית: האתאיסט יגיע למסקנה שיש סתירה בין השקפת עולמו, השוללת כל הצדקה לדת, לבין כך שבכל זאת הסכים לבזבז את זמנו בהתנסות דתית. הוא יכול ליישב סתירה זו באחת מהדרכים הבאות:

1. להודות שהסכמתו לבזבז זמן בהתנסות הדתית הייתה טעות.
2. לוותר על השקפתו האתאיסטית, וכך להצדיק את השתתפותו בהתנסות הדתית.

כידוע, לאנשים קשה מאוד להודות בטעויותיהם. ולכן מטיף הדת מקווה שהאתאיסט יבחר בדרך מס' 2 - ויתור על השקפתו האתאיסטית.

דוגמה מוכרת מאוד לנ"ל היא הצעתו של מטיף הדת היהודי להניח תפילין. במקרה זה מטיף הדת לא יגיד שמטרת הנחת התפילין היא לשכנע במשהו. להפך - הוא ייתמם וייצור את הרושם שמדובר רק "באקט טכני" ולכן אין סיבה לסרב. אבל האמת היא שמטרת הנחת התפילין היא לעורר בדיוק את אותו דיסוננס קוגניטיבי שתואר לעיל.

לראש הדף

שיטה מס' 9 - שימוש שגוי בלוגיקת "מעגל הוכחות"

שיטה זו אומנם נמצאת בשימוש כללי, אך יש לה חשיבות מיוחדת עבור הדת היהודית. זאת משום שהדת היהודית מתבססת על "טיעון העד", שהוא יישום של שיטה זו. טיעון העד יוסבר בהמשך.

תחילה נציג את לוגיקת מעגל ההוכחות בצורתה התקינה, בדוגמה עם ארבע טענות (יכול להיות מספר כלשהוא > 1 של טענות).

עלינו להוכיח את הטענות A, B, C, D‏. לשם כך נפעל בשני שלבים:

שלב א' - נוכיח שקיים המעגל הבא: A ⇒ B ⇒ C ⇒ D ⇒ A‏. כלומר, אם A נכון אז B נכון, ואם B נכון אז C נכון, ואם C נכון אז D נכון, ואם D נכון אז A נכון. השלב האחרון סוגר את המעגל.

שלב ב' - נוכיח את אחת הטענות במעגל (כמובן שאסור שההוכחה תסתמך על שאר הטענות במעגל, משום שטענות אלו טרם הוכחו). אם הצלחנו להוכיח שאחת הטענות במעגל נכונה, אזי משלב א' נובע שגם כל שאר הטענות במעגל נכונות.

לוגיקת מעגל ההוכחות היא טובה, נכונה ומועילה. אבל יש בה חיסרון: בגלל מורכבותה, עלולות ליפול בה שגיאות שקשה לגלותן. מטיף הדת ינצל חיסרון זה, וינסה "להוכיח" את דבריו על ידי שימוש שגוי בלוגיקה זו.

כדוגמה לשיטה זו נביא את "טיעון העד". הדת היהודית מתבססת על "טיעון העד", כי בעזרתו "מוכיחים" שהדת היהודית היא הדת הנכונה, בעוד שכל שאר הדתות הן שגויות. להלן טיעון זה:

התורה מספרת שיוצאי מצרים מנו 600 אלף גברים. לכן ניתן להעריך שמספר יוצאי מצרים, כולל נשים וילדים, היה כשלושה מיליון. וזה גם היה מספר בני ישראל שחזו במעמד מתן תורה בהר סיני. ומשום שלמעמד זה היו שלושה מיליון עדים, ברור שהוא אכן התרחש. מכאן שהתורה היא תורת אמת, כלומר שהיא באמת ניתנה על ידי אלוהים. ומשום שהיהדות מסתמכת על התורה, הרי שהיא הדת הנכונה. אף דת חוץ מהיהדות לא מסוגלת להוכיח שהיא מתבססת על התגלות אמיתית של אלוהים. לדוגמה, הקוראן מספר שאלוהים התגלה לאדם אחד בלבד - לנביא מוחמד, ואין להתגלות זו עדויות תומכות.

קל לראות ש"טיעון העד" אינו אלא שימוש שגוי בלוגיקת מעגל ההוכחות. במעגל שתי טענות שאנו רוצים להוכיח:

טענה A: התורה היא תורת אמת.

טענה B: שלושה מיליון עדים ראו שאלוהים נתן את התורה בהר סיני.

שלב א' מתקיים - ברור כי A ⇒ B ⇒ A‏:

• אם התורה היא תורת אמת, הרי שכל המסופר בה נכון. ובפרט נכון הסיפור שבתורה על כך שאלוהים נתן אותה בהר סיני בפני שלושה מיליון עדים (A ⇒ B‏).
• אם שלושה מיליון עדים ראו שאלוהים נתן את התורה בהר סיני, הרי שהיא תורת אמת (B ⇒ A‏).

אבל שלב ב' חסר פה לחלוטין, שכן לא A ולא B מוכחות! כאשר שלב ב' חסר, אנחנו מדברים על "כשל לוגי מעגלי", שבו טענות מסתמכות זו על זו בלי שאף אחת מהן מוכחת.

כאשר "טיעון העד" מוצג בפני ילדים רכים בבית ספר דתי, סביר שהם לא ישימו לב לאותו "כשל לוגי מעגלי". אבל אדם בוגר כנראה ישים לב לכך, ואז מטיף הדת יצטרך להשלים את שלב ב'.

ברוב המקרים, בשלב ב' יבחר מטיף הדת להוכיח את טענה B - שאלוהים נתן את התורה במעמד הר סיני בפני שלושה מיליון עדים. הוכחה זו תסתמך על טיעון "שרשרת הדורות". להלן טיעון זה:

מסורת חג הפסח, שכוללת את סיפור מעמד הר סיני, עברה מדור לדור בשרשרת דורות רציפה, לפי הכלל "והגדת לבנך". כעת, נלך אחורה לדור הראשון בשרשרת הדורות. דור ראשון זה בוודאי היה עד למתן התורה בהר סיני, כי אחרת לא היה מעביר את מסורת חג הפסח לדור השני. שהרי לא יכול להיות שדור שלם ישקר לילדיו!

ברור שהוכחה זו שגויה, שכן בדרך כלל מיתוסים אינם נוצרים על ידי דור שלם. אלא הם נוצרים על ידי קבוצה קטנה, ואחר כך הם מתפשטים באוכלוסייה. לכן יש להניח שגם מיתוס מעמד הר סיני הומצא על ידי קבוצה קטנה, ולא נוסד על ידי אותו "דור ראשון" מיתולוגי.

וראה זה פלא - מהתנ"ך עצמו אנחנו מבינים שמיתוס מתן התורה בהר סיני אכן הומצא על ידי קבוצה קטנה, מאות שנים אחרי שמעמד הר סיני התקיים כביכול!

בספר מלכים ב', פרקים כ"ב-כ"ג, מסופר על המלך יאשיהו, שמלך ביהודה 700 שנה אחרי שמעמד הר סיני התקיים כביכול. ושם כתוב בפירוש, שכאשר יאשיהו עלה לשלטון, ספר התורה כלל לא היה ידוע לעם. ובכלל היהדות עדיין לא הייתה קיימת, והעם עסק במרץ בפולחן של מגוון אלים. לכן מובן שמיתוס מתן התורה בהר סיני לא היה ידוע לעם אז.

אך המלך יאשיהו רצה לקדם רפורמה, שבמסגרתה ירוכז הכוח הדתי-פוליטי בהיכל יהוה שבירושלים. ולצורך זה הוציא הוא לאור גרסה מוקדמת של ספר התורה. בעניין זה נעזר המלך יאשיהו במספר אנשים, ששמותיהם ותפקידיהם נקובים בתנ"ך!

טיעון העד - ויקיפדיה

לראש הדף

מכאן ואילך יפורטו שלושת השיטות שישימות רק לתחום הדת.

שיטה מס' 10 - הטענה בדבר אלים "על-טבעיים" נסתרים השולטים בטבע והמיוצגים על ידי כוהני דת

מבין השיטות הישימות רק לתחום הדת, מובאת שיטה זו ראשונה. זאת משום ששיטה זו היא הבסיס שעליו בנויות כל הדתות.

מטיף הדת יציג את השיטה הדתית, שבנויה על השלבים שלהלן:

1. העולם הטבעי "הגשמי" נשלט על ידי אלים על-טבעיים "רוחניים" (או אל יחיד בדתות המונותאיסטיות).
2. האלים רוצים שבני האדם יעשו דברים מסוימים. אם בני האדם יעשו דברים אלה, האלים יספקו לבני האדם הגנה מפני הטבע ומפני בני אדם אחרים. אך אם בני האדם לא יעשו דברים אלה, רע ומר יהיה גורלם.
3. מאחר והאלים הם "רוחניים", בני האדם אינם יכולים לתפוס אותם בחושיהם "הגשמיים". ובגלל שהאלים הללו כה נשגבים, בני האדם לא יכולים לתפוס אותם בשכלם האנושי הדל. לכן רוב בני האדם אינם יכולים לתקשר עם האלים ולדעת מה האלים רוצים מהם.
4. האלים מוכנים לתקשר עם בני האדם אך ורק דרך כוהני הדת. כוהני הדת הם נציגיהם המוסמכים של האלים עלי אדמות, רק כוהני הדת יודעים מה האלים רוצים מבני האדם. משום כך בני האדם חייבים לציית לכוהני הדת, כי ציות לכוהני הדת פירושו ציות לאלים.
   • האלים מתקשרים עם כוהני הדת בדרכים שונות. לפעמים הם מתגלים לכוהני הדת ומדברים איתם. לפעמים הם מאצילים לכוהני הדת סגולות שכליות "ורוחניות" נעלות, שבעזרתן כוהני הדת מבינים את האלים ואת רצון האלים.
   • בשל קרבתם לאלים וסגולותיהם המיוחדות, כוהני הדת נמצאים במדרגה גבוהה יותר משאר בני האדם - יש להם שכל, הבנה ושיפוט טובים יותר משאר בני האדם. לכן יש לנהוג בהם בכבוד מיוחד ולעיתים יש לסגוד להם כמעט כמו שסוגדים לאלים עצמם.
5. משום שכאמור האלים הם "רוחניים" ונשגבים, אין ראיות "גשמיות" לקיום האלים. וגם אין ראיות "גשמיות" לקשר שבין האלים לבין כוהני הדת. לכן נדרשת אמונה עיוורת בדברים הללו. האלים כועסים מאוד על מי שהוא חסר אמונה ומענישים אותו בחומרה.

---

השיטה המדעית מנוגדת לחלוטין לשיטה הדתית. בגלל ההצלחה הפנומנלית של השיטה המדעית במאות השנים האחרונות, הדת נמצאת בתהליך מתמשך של דעיכה. להלן האופן שבו פועלת השיטה המדעית:

1. מוצעת היפותזה (השערה), שהיא הסבר של המציאות. לרוב ההיפותזה מועלית בעקבות ממצאים קודמים.
2. נאספות ראיות נגד/בעד ההיפותזה. הראיות הללו הן מסוג מיוחד - מדובר בתוצאות של ניסויים רפליקטיביים. אלה הם ניסויים שניתן לחזור עליהם לפי דרישה כדי לאמת את תוצאותיהם באופן אובייקטיבי.
3. אם נאספות ראיות חזקות מאוד בעד ההיפותזה, היא הופכת להיות מקובלת על ידי הממסד המדעי. ואז ההיפותזה הופכת להיות "תאוריה". כל הידע המדעי מאורגן בתאוריות.
4. מדע אין הוכחות. הוכחות יש רק במתמטיקה. במדע יש "רק" תאוריות, כי המדע תמיד משאיר מקום לספק. אבל מה שהמדע מכנה "תאוריה" הוא עובדה לכל צורך מעשי. דוגמה: המודל ההליוצנטרי לפיו כדור הארץ מקיף את השמש הוא תאוריה. ההסבר לפיו מגפות נגרמות מחיידקים ווירוסים הוא תאוריה.

---

השיטה המדעית מערערת על השיטה הדתית מהבחינות הבאות:

1. כמוסבר מעלה, השיטה המדעית מחמירה מאוד. היא דורשת ראיות חזקות מאוד ועדיין תמיד משאירה מקום לספק. מי שמקבל את השיטה המדעית, בהכרח פוסל את השיטה הדתית שבנויה על אמונה עיוורת, שלא דורשת שום ראיות ואף על פי כן לא מותירה שום מקום לספק.
   • השיטה המדעית הצליחה במאות השנים האחרונות להגיע להישגים פנומנליים בהסבר הטבע. ועל בסיס תגליות המדע פותחו טכנולוגיות מדהימות שנמצאות בשימוש כל אדם בכל יום. משום כך השיטה המדעית אשר הוכיחה את עצמה, החליפה את השיטה הדתית בתודעת האליטה המפותחת של האנושות.
2. כמוסבר מעלה, השיטה הדתית מתבססת על הטענה, שאלים על-טבעיים שולטים על הטבע. אבל המדע מדגים שאין הדבר כך, כי המדע הצליח למצוא הסברים טבעיים למגוון רחב של תופעות, שפעם נחשבו על-טבעיות. לדוגמה: הברק והרעם אינם מלחמה בין אלים, כפי שהסבירו דתות מסוימות, אלא בסך הכול התפרקות חשמלית טבעית לגמרי.
   • יתר על כן, השיטה המדעית פוסלת עקרונית את המושג "על-טבעי", משום שמושג זה אינו מוגדר ואין ניסוי מדעי שיכול לספק ראיות לקיומו.
3. כמוסבר מעלה, השיטה הדתית מתבססת על הטענה, שלכוהני הדת יש קשר מיוחד עם האלים השולטים בטבע. אם כך, כוהני הדת אמורים היו להחזיק בידע רב אודות הטבע, שהעניקו להם האלים. ואכן בעבר כוהני הדת התיימרו להחזיק בידע כזה. אך המדע גילה שלכוהני הדת אין באמת שום ידע אודות הטבע, ומכאן שאין להם שום קשר עם אלים כלשהם.
   • דוגמה: הממסד הנוצרי טען שהשמש סובבת סביב הארץ, וזאת בהתאם לסיפורים שבספר בראשית, לפיהם השמש הירח והכוכבים הם רק מעין "מנורות" שאלוהים התקין ברקיע לטובת שוכני הארץ. אבל התאוריה ההליוצנטרית לפיה כדור הארץ סובב את השמש, הוכיחה שגם הממסד הנוצרי וגם התנ"ך טועים לחלוטין.

לסיכום, השיטה המדעית המבוססת על ספק וראיות - החליפה את השיטה הדתית המבוססת על אמונה עיוורת. השיטה המדעית הוכיחה שאין לכוהני הדת קשר עם האלים וגם שאין אלים בכלל.

לראש הדף

שיטה מס' 11 - גימוד המדע וערעור על אמינותו

כמוסבר בשיטה 10, המדע הוא אויב מס' 1 של הדת. לכן מטיף הדת יתקוף את המדע בעזרת השקרים הבאים:

• התאוריה אינה תקפה, משום שהיא "רק תאוריה". בכך מנסה מטיף הדת לנצל את ההבדל שבין משמעות המונח "תאוריה" במדע (ידע המבוסס על ראיות חזקות ביותר, כפי שהסבר בשיטה 10) לבין משמעות המונח בחיי יום יום (דבר המהווה השערה בלבד).
• התאוריה נמצאת במחלוקת בין המדענים או שהיא עומדת בסתירה לתאוריה אחרת.
• התאוריה הייתה מקובלת בעבר, אך אחר כך המדע גילה שהיא שגויה ונטש אותה.
• המדע לא הצליח להסביר דברים בסיסיים מסוימים (בעוד שבמציאות קיימת תאוריה שמסבירה אותם דברים).
• המדע רק מגדיר את החוקים לפיהם פועל הטבע, אבל לא מסביר מדוע חוקים אלה קיימים (בעוד שהאמת היא שחוק טבע מסביר חוקי טבע בסיסיים פחות ממנו. לדוגמה, על ידי כוח הכבידה ניתן להסביר את תנועת גרמי השמים, את הגאות והשפל, את היווצרות הכוכבים והפלנטות ועוד ועוד).

טיעונים כאלה ילווו לעיתים בהפניה לחומר תעמולה דתי שקרי, המתחזה לחומר מדעי. הפניה כזו נועדה להקנות נופך של אמינות מדעית לדברי מטיף הדת, וכדי לגרום לאתאיסט להיחשף לחומר תעמולה דתי.

דוגמה: מטיפי הדת של היהדות/נצרות/אסלאם מרבים במיוחד לתקוף את תאוריית האבולוציה. זאת משום שתאוריה זו סותרת את שני מיתוסי הבריאה של ספר "בראשית". להלן כמה שקרים שלהם לגבי תיאוריה זו:

• המדענים הגיעו למסקנה שצורות החיים לא היו יכולות להיווצר במקרה, ולכן המדענים נטשו את תאוריית האבולוציה.
• האבולוציה סותרת את החוק השני של התרמודינמיקה. החוק השני של התרמודינמיקה קובע שיש עלייה מתמדת באנטרופיה (עלייה בחוסר הסדר). אבל תאוריית האבולוציה טוענת שהתפתחו צורות חיים מורכבות יותר ויותר, דבר שמהווה דווקא ירידה מתמדת באנטרופיה.

לראש הדף

שיטה מס' 12 - לשקר לגבי הכתוב בתנ"ך. ולקרוא לשקר הזה בשם המכובס "פרשנות"

שיטה זו מוסברת כאן בהקשר של הדת היהודית ושל התנ"ך. אבל גם בדתות אחרות זוכים כתבי הקודש "לפרשנויות" שקריות.

התנ"ך הוא הבסיס של הדת היהודית. אבל התנ"ך מכיל סתירות פנימיות, ויש גם סתירות בין התנ"ך לבין הדת היהודית של היום. הממסד הדתי מטייח את הסתירות הללו על ידי "פרשנויות", שאינן אלא שקרים בוטים וגסים לגבי מה שכתוב בתנ"ך.

כדי להצדיק את ה"פרשנויות" השקריות הללו, טוען הממסד הדתי כי המידע בתנ"ך הוא "מוצפן", וכלל אינו מובן ואינו גלוי לקורא הרגיל שקורא בתנ"ך כפשוטו. לכן, בנוסף לתורה, אלוהים נתן בהר סיני גם "מפתח", שהוא האופן שבו יש "לפרש" את התנ"ך כדי להבין את המידע הצפון בו. כל התורה שבע"פ היא "פירוש" התנ"ך בעזרת "מפתח" זה.

בתחילה "המפתח" הזה לא היה ידוע ונגיש לעם, אלא עבר כמסורת בעל פה מדור חכמים אחד למשנהו. כיום "המפתח" מתועד בכתב, אך עדיין רק חכמי הדת מסוגלים ומוסמכים להשתמש בו. ולכן רק הם מסוגלים "לפרש" את התורה ולהבין מה באמת כתוב בה.

דוגמה - "פרשנויות" המטייחות את התפיסה הפוליתאיסטית של התורה.

מבחינה דתית, התורה היא החלק הכי חשוב בתנ"ך. אבל הדת שמתוארת בתורה היא דת פוליתאיסטית. התורה בהחלט מכירה בקיומם של אלים אחרים ששולטים בעמים אחרים, ורק אומרת שעם ישראל צריך להיות נאמן ליהוה בלבד.

במרכז התורה עומד רעיון הברית שבין עם ישראל ליהוה. רעיון הברית הוא רעיון פוליתאיסטי, שהרי אין צורך בברית כזו אלא אם כן יש עוד אלים מלבד יהוה, שעלולים להחליף את יהוה כפרטנרים לברית! בנוסף לרעיון הברית, התורה זרועה בביטויים ובסיפורים פוליתאיסטים.

כמובן שהפוליתאיזם של התורה עומד בסתירה חריפה ליהדות של היום, שמציגה עצמה כמונותאיסטית-קנאית, ושוללת בחריפות את הפוליתאיזם. לכן ה"פרשנויות" באות לטייח את גילויי הפוליתאיזם בתורה.

גילוי כזה של פוליתאיזם מופיע בתורה בקשר לקריעת ים סוף. אז מחניף משה רבנו ליהוה ואומר לו: "מי כמוך באלים יהוה" (שמות ט"ו פסוק י"א). כלומר, משה אומר שאומנם יש הרבה אלים, אך כנראה יהוה הוא הטוב שבהם.

ה"פרשנות" לפסוק פוליתאיסטי זה מחליפה את המילה "אלים" במילה "אילמים", וטוענת שהפסוק אומר שאלוהים הוא אילם, כלומר אינו מדבר... כמובן שפרשנות זו אינה מתאימה למה שמסופר בפרק זה ובתורה בכלל, והיא גם מופרכת מבחינת השפה העברית.

לראש הדף

 

---

מרץ 2024