היסטוריה ומסורת

ההתכתבויות הבאות עם שמעון ועם נוי (השמות המקוריים הוחלפו) עסקו במגוון של נושאים. בררנו מתוך אותן התכתבויות את הקטעים הספציפיים שעסקו בנושא ההיסטוריה ואמינותה ההיסטורית של המסורת, וקיבצנו אותם לבמה זאת:

שמעון לאתר חופש:

אמנם התורה לא מסתדרת עם הידע שיש לנו היום (מס' שנות העולם, מוצא האדם והמינים...) ועוד כל מיני דברים שזה פשוט לא נראה זה (כמה זמן אפשר לחכות למשיח? שכר ועונש...). אבל אם זה היה הוויכוח, שום תירוצים בעולם לא היו עוזרים (ויש תמיד תירוצים: העולם נברא בגיל... וכו'). העניין הוא ההיסטוריה: מה שונה ההיסטוריה של התנ"ך (ואני מתכוון לסיפורים של התגלות אלוהים כמו יציאת מצריים ועשרת הדיברות) מכל היסטוריה מפורסמת אחרת? האם חסרים בה איזה שהם אלמנטים שהופכים אותה למקור בלתי נאמן? כי אם זה נכון אז ודאי שהאלוהים מייעד תכלית לעם ישראל והיא התורה והמצוות, והוא לא ייתן לזה ללכת לשום כיוון אחר חוץ מאשר ששומרי מסורת התורה (משה, יהושע, זקנים... אנשי כנסת הגדולה, וכל החכמים) ידריכו כיצד לקיים אותה, ואז נצטרך לקבל את כל התירוצים ואפילו לומר שאין לנו תשובות על כל הקושיות.

נוי לאתר חופש:

מאחר והתחלת העולם היתה לפני 6000 שנה במקרה הטוב, כמובן מתוך הנחה שיש אלוהים, ולפני כמה בליונים במקרה האחר, אין לנו כרגע שום אפשרות אמיתית לקבוע היום מה היה אז בוודאות של 100%.

ניצן עונה לשמעון ולנוי:

אין שום דרך לדעת בוודאות מוחלטת מה קרה במקום פלוני לפני זמן רב. הידע של האנושות לגבי ההיסטוריה הוא בעיקרו מהסקת מסקנות כתוצאה מראיות שמצויות בידינו כיום. ככל שקיימות ראיות ברורות ומוצקות יותר לגבי תקופות או אירועים מסוימים, כך אנו יכולים לומר מה קרה בסבירות גבוהה יותר.

החוקרים עושים כיום שימוש במיגוון רב של ראיות ובהצלבות ביניהן כדי להסיק לגבי העבר. דוגמאות לראיות כאלה לגבי התקופה האחרונה הן: טקסטים עתיקים שעברו במסורות שונות, כתובות עתיקות שנמצאו במקומות שונים ושניתוחן (חומר ותוכן) מעיד על גם תיזמונן, כלים ומבנים שנמצאו, ניתוחים פוליטים ודתיים של תקופות שונות, ידע עשיר שהצטבר לגבי דרכים בהן נוצרות ומתגבשות מסורות, ועוד ועוד.

דוגמאות לראיות לגבי תקופות עתיקות יותר הן: תצפיות וחישובים אסטרונומיים, מימצאים וניתוחים גיאולוגיים, מימצאים ומחקרים גנטיים, ועוד ועוד. כל דבר שהזכרתי פה בשתי מילים מייצג שנים רבות של עבודת אלפי אנשים עם מיליוני מימצאים.

למחקר המדעי של ההיסטוריה של העולם שני יתרונות ברורים על פני התפיסות הדתיות השונות של ההיסטוריה (שהן עצמן שונות בינן לבין עצמן):

(א) המחקר המדעי אינו "פוסל" ראיות. הוא מתחשב גם בטקסטים דתיים (הטקסטים של התורה, כדוגמה אחת מני רבות) כעוד ראייה, אבל מתחשב גם בכל מגוון הראיות האחרות. התפיסה הדתית, לעומת זאת, נותנת מראש משקל "מוחלט" לטקסטים בעלי הקשר דתי, מעל לכל ראיה אחרת, ומחפשת - במוצהר - דרכים ליישב סתירות באופן שיצדיק דווקא אותם.

קחו למשל את סיפור דוד וגוליית. התפיסה הדתית מקבלת אותו כפשוטו, ומתרצת את נכונותו בעצם קיומו והעברתו כביכול מדור לדור. המחקר המדעי יודע לומר שיסודות המופיעים בסיפור (כמו בגדים וכלי נשק) מתאימים לתקופה שהיתה כמה מאות שנים לאחר התקופה בה דן הסיפור, ובהצלבה עם עוד מימצאים נוספים - כולל מחקרם של סיפורים אחרים - מגיע למסקנה שהסיפור נכתב ו"שופץ" בדיעבד מאות שנים אחר כך.

(ב) המחקר המדעי הוא אובייקטיבי מטבעו, כיוון שהוא מתבסס על השיטה המדעית שקובעת קריטריונים נוקשים לקבלת מסקנות. לדוגמה: בדיקתן ע"י מספר רב של גורמים בלתי תלויים, העמדתן להפרכה פומבית, שימוש בכלי מדידה שמנטרלים תחושות ורגשות אישיות, ועוד.

קיימת אימרה המיוחסת לצ'רצ'יל, אך גם לאחרים, שאומרת כי "ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים". אנו רואים זאת בפועל בכתבים שונים שמתארים אותה התקופה או אותו אירוע. קחו כעוד דוגמה את ההיסטוריה של העברים הקדמונים אל מול הפלשתים. אלה שרדו ואלה לא. ההיסטוריה ששרדה מספרת, כצפוי, על עם "עברי" נבחר, חכם, צודק, ועל פלשתים "ערלים" ורשעים. המחקר המדעי האובייקטיבי מספר דווקא על עם פלישתי שהיה מתקדם מבחינת השכלה יותר מהעם העברי הקדום.

בשורה התחתונה, ההיסטוריה של התנ"ך, כמו זאת של הברית החדשה, או של מסורות האינדיאנים בצפון אמריקה, ואחרות, כולן התפתחו בשיטות ידועות, כולן מכילות עירוב של היסטוריה אמיתית, אינטרסים מקומיים, אגדות עם שקיבלו "תג" של היסטוריה עם השנים, ועוד ועוד. השיטה המדעית יודעת להתייחס לכולן באופן זה, ולקבלן - כמו גם את הדרכים בהן נוצרו - כראיות מרתקות למחקר ולהסקת מסקנות.

"חריצת דעה" לכאן או לכאן היא תוצר של רמת הסבירות אליה הגענו במסקנות שלנו. כאשר הסקנו משהו מסויים בסבירות חלקית בלבד (לדוגמה, שספר 'דברים' נכתב על ידי "הנביא" ירמיהו וסופרו ברוך בן-נרייה), אזי התנגדות למסקנה זאת היא לגיטימית, ואולי אפילו מבורכת, בתנאי שהיא מלווה בראיות מתאימות. כאשר הסקנו משהו מסויים בסבירות כמעט מוחלטת (לדוגמה, שמוצאו של המין האנושי מקוף קדום), אזי התנגדות למסקנה זאת היא עדיין זכותו של כל אחד, אבל אז, בלשון פשוטה, הוא "עושה צחוק מעצמו".

כתבתי 'כמעט מוחלטת' היות שניתן, ברמה הפילוסופית, לומר תמיד כי אין שום דבר שניתן להסיק באופן מוחלט, למעט אולי מסקנות מתמטיות (לדוגמה: משפט פיתגורס), והעובדה שאתם קיימים (כי אולי כל האחרים, כולל אני, פרי דמיונכם). בכפוף להערה זאת, לצורך המשך הדיון הקצר הזה אתייחס למסקנות 'כמעט מוחלטות' כ'מוחלטות'.

שמעון לניצן:

לאחרונה נחשפתי לאתר אינטרנט שיש לו - בשונה מכל המחב"תים- מידע עצום בהמון מדעים. בעיקר מעניין אותי הנושא של תורה משמיים.

ניצן לשמעון:

קיים מגוון עצום של אתרים, טיעונים, מאמרים, ספרים, כמעט בכל נושא שתרצה ולכל כיוון שתרצה. השאלה היא כמובן איך יודעים על מי לסמוך וכיצד לבדוק. מבלי להאשים שום גורם באופן ישיר, נפתח בכך שפעמים רבות יכול מישהו להציג עצמו "כאילו" יש לו מידע עצום בהמון מדעים, תוך עשיית שימוש במושגים מתאימים ו/או בהפניות שונות. לעתים נעשה שימוש גם בתארים אקדמאים כדי להדגים סוג של סמכות.

הדרכים הטובות ביותר הן: ראשית, להטיל ספק ולא להאמין לאף אחד באופן אוטומטי. שנית, לתת משקל רב יותר לטיעונים שאושרו בידי אקדמיות למדעים בלתי תלויות, ובידי העולם המדעי ככלל (למעט אולי חריגים שתמיד קיימים). שלישית, להתייחס הרבה יותר לנתונים יבשים ומדידים (בעיקר נתונים מספריים מבוססים) ופחות לתחושות ולרגשות ("לא יכול להיות ש..."). רביעית, כדאי לשים לב שאם וכאשר נעשה שימוש בתארים, יש התאמה בין התואר לבין התוכן הנדון.

הנושא של "תורה משמיים" נדוש כבר לעייפה. יש המתייחסים (אולי גם אתה?) לטיעון הדתי של "שרשרת המסירה", שהוא כמובן רחוק מאד מלהיות מתמטיקה טהורה. למעשה, חוקרי מסורות ופולקלורים, יודעים להדגים כיצד מתפתחות מסורות כאלה... כך או אחרת, אם תתמקד יותר בטיעון ספציפי, יהיה לי קל יותר לנסות ולהשיב ישירות.

שמעון לניצן:

לגבי "תורה משמיים" (וסליחה שאני מעייף אותך עם נושא כ"כ נדוש אבל מה אני אעשה, זה מה שמדגדג לי ועד שאני לא אירגע מזה אני לא יכול להמשיך הלאה) - תודה שזה מסורת מיוחדת במינה: אין עוד מסורת שהתעסקו בה כ"כ הרבה חכמים בצורה כ"כ רצינית. אין עוד ספר מהתקופה ההיא שמתאר כ"כ בפרוטרוט תקופה כ"כ ארוכה. ואין עוד ספר שהסיפור עצמו מחייב כ"כ הרבה אנשים בהמון דברים שנוגעים לכל החיים והם עושים את זה... אז כאן זה לא כמו כל המסורות שאפשר להסביר איך הם התפתחו. ולכן אני בודק דווקא את זה ולא מסורות אחרות, כי זה משהוא יוצא דופן.

ניצן לשמעון:

דברים רבים כתבת בתימצות, ואנסה להתייחס בקצרה לכמה היבטים רלוונטיים:

א. המין האנושי מלא בתרבויות ובמסורות ותתי-מסורות שונות ומשונות. על כל אחת מהן ניתן לומר כי "אין עוד כמוה", וכמעט בכל אחת מהן ניתן לאתר פרמטרים כאלה שיהפכו אותה ל-"הכי חריגה" והכי "יוצרת דופן" מכל האחרות. סתם מספר דוגמאות: התרבות האבוריג'נית באוסטרליה היא אחת מהתרבויות העתיקות ביותר המוכרות. בערך פי 15 יותר זמן מהתרבות "היהודית". המסורת הנוצרית באשר לישו היא הנפוצה ביותר בדתות העולם. יש בערך פי 100 מאמינים בה מאשר מאמינים יהודים דתיים. מסורות ההתנזרות הנוצרית והבודהיסטית מחייבות את הנזירים בדברים הרבה יותר חמורים מאשר הדת היהודית. וכו' וכו'

ב. "הוכחה על ידי רוב" אינה הוכחה מדעית. אין זה נכון לומר שאם במסורת א' עסקו יותר אנשים או נכתבו יותר ספרים מאשר במסורת ב', אזי מסורת א' "נכונה" יותר ממסורת ב'. "רוב" האנושות מתכחשת לדת היהודית. "רוב" האנושות מפחדת מאמונות טפלות. "רוב" האנושות עד לפני כ-300 שנה סברה שהשמש מקיפה את כדור הארץ.

ג. אנו *כן* יודעים די הרבה באשר לאיך התפתחו רכיבים שונים של המסורת היהודית. חלק מהדברים אנו יודעים בוודאות גבוהה יותר, וחלק בסבירות נמוכה. המחקר דן בנושאים רבים ומרתקים: כמה גורמים שונים כתבו עם השנים את הטקסט התורני, מה היו מניעיהם, איך התפתחו שמות האלוהים השונים בתרבויות האיזור, ועוד. ספציפית אנו גם חוקרים איך ומתי התפתחה תת-המסורת לגבי "תורה משמיים" ו-"שרשרת המסירה".

ד. העובדה שנושאים כאלה "מדגדגים" למאמין היא יותר מטבעית. למעשה היה מקום לתהות על קנקנו של מי שאין הדברים מדגדגים לו. ככה בנוי המוח שלנו, וכך גם התפתח חלק גדול מהחינוך שלנו, לטוב ולרע. החכמה היא לנסות ולהפריד בין רגשות סובייקטביים לבין ידיעות אובייקטיביות, ופעמים רבות אין מניעה להחזיק בשניהם במקביל. למשל: להמשיך ולאהוב את השקט של יום הכיפורים ובו-בזמן לדעת ששום גורל לא נקבע בו.

שמעון לניצן:

אבל שוב אם בתורה התעסקו כ"כ הרבה אנשים חכמים עמוקים וחריפי מחשבה, והם האמינו בזה, זה אומר שזה כנראה אמת!

ניצן לשמעון:

בברית החדשה התעסקו כמות גדולה אפילו יותר של אנשים חכמים וחריפי מחשבה... האם עקב כך תתנצר?

הנסיון מראה שהן כמות האנשים העוסקים בנושא כלשהו, והן חוכמתם, במקרים רבים אינן קשורות באמיתותם של הדברים :)

שמעון לניצן:

מה היא נקודת ההנחה שבגללה טוענים שהמסורת ''התפתחה'' ואינה כמות שהיא?

ניצן לשמעון:

בקצרה, זה אוסף של דברים:

1. ההכרות שלנו עם מסורות רבות מאד, חלקן צעירות יחסית, מראה תמיד את ההתפתחות וההשתנות שלהן עם השנים. במקרים מסוימים אפילו בקצב מהיר למדי. חשוב להבין שבחלק גדול מאד מהמקרים מדובר על שינויים עקב השפעות חיצוניות ("אף אדם אינו אי", אומר הפתגם).

2. יש בידינו ראיות רבות מתקופות שונות (לוחות, כתבי יד, שרידי מגורים ופולחן וכו'), כאשר רואים בהם בצורה יפה את ההשתנות בתכנים לאורך השנים.

3. ההכרות שלנו עם האופי של אנשים (דעות אישיות, אופן התנסחות, יכולת זכרון וכו') מדגימה כיצד העברת ידע בין אנשים גורמת לו להשתנות. יש משחק ידוע שמכונה "טלפון שבור" ומדגים היטב את הנושא.

באופן אירוני, המסורת הטוענת ש"המסורת הגרעינית היהודית לא השתנתה" - התפתחה בעצמה בשלבים מאוחרים יותר.