במת חופש

העולם תמיד היה?

כתב לנו רועי (שם בדוי - הפרטים שמורים במערכת):

שלום!
אשמח אם תוכל לענות לי על שאלתי.
יש הטוענים כי העולם נברא יש מאין בעזרת אלוהים. מנגד, טוענים חבריהם כי העולם לא באמת נברא אלא הוא תמיד היה כאן. אם כן, יוצא אפוא שלדעת השיטה השנייה, מתחילת העולם המצוי אי שם באינסוף, עד לקיומי בשנייה זו עבר אינסוף זמן. לפיכך דעתם של אלו נראת לי שגויה. אשמח אם תוכל להאיר את עיני.
יום טוב!

תשובתו של דן מצוות האתר:

שלום לך רועי - תודה על פנייתך אלינו.

שאלתך נוגעת לתחום שגם לאנשי המדע אין עליו תשובה ברורה, בוודאי לא תשובה שמובנת לרבים מאתנו, בייחוד לא לאלו שלא למדו מדעים מדויקים.

אנחנו כבני אדם הננו מוצרים של הטבע - חלק מכל מה שנברא על פני כדור הארץ הזעיר שלנו - אחד מכוכבי הלכת הסובבים את השמש במערכת שהיא חלק מגלקסיה הקרויה "גלקסיית שביל החלב", שהיא אחת ממיליארדי גלקסיות בתבל.

כבני אדם מוחנו מוגבל. המוח שלנו, כמו שאר אברי גופנו, התפתח בהדרגה וממשיך להתפתח בדרך ביולוגית הקרויה אבולוציה - ממוחות של יצורים שקדמו לנו באותה שרשרת אבולוציונית, שמוחם היה קטן, ולכן תבונתם הייתה קטנה יותר.

זה שמוחנו התפתח אינו אומר שאנחנו - ככלל בני האדם - מסוגלים להבין הכול. חוסר הבנה זה כולל גם את נושא ה"זמן". המילים "היה", "תמיד" ו"אינסוף זמן" בהם השתמשת במכתבך שייכות לתחום הזמן. לאדם (כיום) קשה להבין מה זה אינסוף זמן - לא קדימה ובוודאי לא לאחור. אנשי מדע שעוסקים בנושא טוענים, שלפני נקודת ההתחלה ("בריאת העולם" לפי האמונה הדתית ו"המפץ הגדול" לפי ההשקפה המדעית) הזמן לא היה קיים. לי אישית, ואני למדתי מדעים, זה אינו מובן, ובכך אני די דומה לך בנושא זה. אלא שזה לא מפריע לי כלל, ואני חי בשלווה עם העובדה שאינני יודע הכול. מי אמר שאני חייב לדעת הכול? אני תמיד שואף לדעת יותר, אני תמיד לומד, אבל תמיד ברור לי שלא אדע ולא אבין הכול.

אבל בוא נניח שהיקום לא היה קיים תמיד, ובנקודה מסוימת החל להופיע "זמן", והחלה התפתחותו של היקום (שאגב ממשיך בהתמדה להתפשט ולהתרחב, ואם היקום מתרחב - על חשבון מה הוא מתרחב? מה היה באותו מרחב לפני שהיקום התרחב? שוב שאלות שלרובנו, לי בוודאי, אין תשובה, וזה מן הסתם קשור גם לנושא ה"זמן").

הבה נעזוב לרגע אותן השאלות, ונתרכז בנקודה מסוימת שנקרא לה "נקודת ההתחלה". המאמינים הדתיים (בכל הדתות) קובעים שבנקודה זו "אלוהים" (איזה אלוהים? של היהודים? של הנוצרים? של המוסלמים? של הבודהיסטים? כו') ברא את העולם, ואנשי המדע קובעים שבנקודה זו אירע המפץ הגדול. אלו גם אלו "מסכימים" לכאורה שהייתה נקודת התחלה, שמשהו גרם לה להתחיל.

"אלוהים" ו"מפץ גדול" הן מילים שבני אדם קבעו, ולכאורה אפשר לומר שהן אותו הדבר. אבל לא ממש אפשר, שכן יש הבדל מהותי בין אותן שתי נקודות התחלה, והוא ה"כוונה". איש האמונה הדתית טוען, שהגורם שלו ("אלוהים") יצר את העולם מתוך כוונה ליצור עולם על תכולתו, ובספרי הבראשית של הדתות השונות האדם גם ידע לכתוב מה בדיוק התכוון "אלוהים" ליצור ומדוע, ועד היום העולם מתנהל על פי כוונתו ורצונו של אותו אל. איש המדע גורס, שהיווצרות היקום על כל תכולתו הייתה ללא כוונה ומטרה, ועד היום כל כוחות הטבע פועלים מכוחם וללא כוונה.

אינני בטוח ש"הארתי" את עיניך, שכן שאלתך היא שאלת יסוד שאין לאדם תשובה עליה, בוודאי לא כיום, ומי יודע אם תהיה לו תשובה אי פעם בעתיד.

הוסיף ניצן מצוות האתר:

ככל שאנו נוגעים בתחומים שעד ימינו לא היה לאף בעל חיים "קשר" איתם, אנו נושקים גם לנושאים שמוחנו לא התפתח "להפנים". זו בדיוק הסיבה שהמדע המודרני משתדל להסתמך כמה שפחות על "החשיבה" האנושית, ויותר על תוצאות של ניסויים שניתן למדוד ועל חישובים מתימטיים איתם לא ניתן להתווכח. התייחס לכך יפה פרופ' יובל נח הררי בספרו 'קיצור תולדות האנושות':

"כמו למסורת כך גם לשכל הישר יש משקל מסוים במדע המודרני, אך לאורך חמש מאות השנים האחרונות מצטמצמת חשיבותו והולכת. המדע המודרני הולך ומתנתק מהשכל הישר של בני האדם ... בסופו של דבר בחרו בתצפית על פני השכל הישר, וכך פרצה המהפכה המדעית."

דוגמאות לנושאים בהן תפיסתנו הטבעית "משטה" בנו ואנו נאלצים לזנוח אותה ולהסתמך על ניסויים וחישובים: עולם בעל יותר משלושה מימדים, אינסוף בזמן ובמרחב, נושאים מתורת היחסות הקשורים במהירויות גבוהות, נושאים ממכניקת הקוונטים הקשורים במצבם של חלקיקים בהסתברות ולא באופן מוחלט, ועוד ועוד.

והוסיף יעקב - פעיל באתר:

שלום רועי,

במכתבך אתה מעלה את שתי השאלות העמוקות והמסקרנות ביותר בתולדות המחשבה האנושית, שתי שאלות שהן אחת: כיצד נברא העולם? האם הוא נברא בידי ישות אחת בנקודת זמן מסוימת, או שמא הוא "תמיד היה כאן" ואין לו גיל ובורא כלל וכלל. אך המשך שאלתך אינו ברור לי. לא נימקת מדוע "שגויה" לדעתך טענת המצדדים, ש"העולם תמיד היה כאן", רק משום ש"מתחילת העולם אי שם באינסוף עד לקיומי בשנייה זו עבר אינסוף זמן".

בכל זאת אנסה לנחש את הבעיה שהעלית - שאלת האינסוף, או מתי בכלל התחיל האינסוף שהביא אותנו אל נקודת הקיום שבה אנחנו (ואתה) נמצאים. ברור שזוהי השאלה החשובה ביותר שבני אדם שאלו מאז החלו לחשוב, וכגודל השאלה - כך קושי התשובה. אבל בשל רצינות השאלה עלינו קודם כל להוריד מעל הפרק את תשובתה של האמונה, כי האמונה מייתרת את השאלה ו"פותרת" את כול השאלות, ואני מבין שאינך שלם עם "פתרון" זה. אך לפני שנמחק את האמונה כהסבר של הכול אני חייב להעמיד דברים על דיוקם: גם המאמינים האדוקים ביותר בקיומו של בורא מודים שאין להם הסבר על ראשיתו של אותו בורא - מה מקורו? מאין בא? כיצד נוצר? אנשים מאמינים מסרבים בכל תוקף להתייחס אליה. מבחינתם אלוהים הוא עובדה שאין להרהר אחריה. הוא נוצר יש מאין. נקודה סוף.

ברור אם כן, שתשובת המאמינים אפילו לא מתחילה לגרד את השאלה שהיא כביכול עונה עליה. כי אם התשובה ל"כיצד התחיל הכול" מסתיימת במילה - ככה! (כלומר, הבורא) הנימוק של האמונה מאבד את כל תוקפו.

השאלה שעומדת מאחורי התהייה העתיקה של קיומנו ושאלת ראשית החיים אינה כלל שאלה של אמונה. היא שאלה של חתירה לידע, של תשוקה לפענח את מסתורי החיים, של רצון בלתי נדלה להרחיב את אופקינו השכליים והמחשבתיים עד אין-סוף, או עד שנפענח אותם - מה שיבוא קודם...לצורך זה הכלי היחיד שיש ברשותנו לפענח את צפונות היקום ואת חידת החיים הוא כושרנו לחשוב, לחשוב חשיבה מדעית, שבה אין מקום "לקפיצת-דרך" ולשום פתרון קסם עוקף תעלומה כמו זה שנותנת לנו האמונה, כי החשיבה המדעית חותרת לאמת עובדתית ולא ל"אמת" אמונית שלכאורה ידועה מראש.

לרוע המזל המדע עדיין לא סיפק לנו תשובות "סופיות" לשאלות שהעלית. מדענים בכל העולם עובדים על זה יומם ולילה, וייתכן שיעבדו על זה עוד זמן רב, אבל האם משום כך עלינו לעשות קיצור-דרך ולאמץ "תשובה" שאין לה כל ביסוס מלבד הרצון לדעת כאן ועכשיו את כל מה שעדיין איננו יודעים? הלוא הפתרון של "אלוהים" אינו פותר כלום - אף אחת משאלות היסוד שהעלית לא מתפענחת באמצעותו (כמו התשובה "ככה"! מפי הילדים).

באין תשובה מדעית ברורה, מוכחת ו"חד-משמעית" עוסקים מדענים בפיתוח תיאוריות ומודלים המבוססים על תצפיות אסטרונומיות, שהולכות ומשתכללות משנה לשנה. מודל המפץ הגדול הוא המקובל ביותר כיום לתיאור "כיצד הכול התחיל" לפני כ-13 מיליארד שנה. מודל נוסף אומר, שהזמן והחלל שלנו אכן החלו עם המפץ הגדול, אך זה היה רק האחרון בסדרה ארוכה של מפצים גדולים, שכל אחד מהם אותחל על ידי מעיכה גדולה שהביאה לקיצו את היקום הקודם בסדרה. סבירותה של גרסה זו נחשבת היום נמוכה מבעבר, שכן לאחרונה נמצאו ראיות שהיקום שלנו נועד להתרחב לנצח. (זכורה לי הסצנה המקסימה מסרטו של וודי אלן "הרומן שלי עם אנני" שבו וודי הילד מסרב להכין שיעורים ולהתנהג "כראוי" מפני שנודע לו שהיקום כל הזמן מתפשט וגם ברוקלין, שכונת מגוריו, תתחיל עוד מעט להתרחק מניו יורק וממילא אין טעם לעשות שום דבר...).

גרסה אחרת לתיאוריית היקומים הרבים טוענת שהיקום מתרבה באופן "תורשתי". יקומים-צאצאים נולדים ליקומים-הורים, לא מתוך מעיכה גדולה של ממש, אלא באופן מקומי יותר - בחורים שחורים.

כיוון שאינני מדען, לא ארחיב בתיאור היכולת של חורים שחורים ליצור יקומים חדשים (אתה מוזמן לעיין בספרים שעוסקים בכך), אבל אם אתה רוצה הוכחה שהאמונה התמימה בבורא עולם לא זו בלבד שאינה מעניקה לנו שום ידע ממשי, אלא יוצרת יומרה חסרת בסיס לחלוטין לידע האמת - חפש בכל הספרים הקרויים "כתבי קודש" (של כל הדתות) ושל עשרות אלפי כרכי הפרשנויות שלהם, ולא תמצא ולו רמז אחד לידע כלשהו על הימצאותם של תופעות גלקטיות כמו "חורים שחורים", "קוואזארים", "סופר נובה", "ננסים לבנים" ועוד ועוד. תופעות אלו, ורבות אחרות - גם בתחומי מדע אחרים כמו רפואה, ביולוגיה וכימיה - לא היו נחשפות כלל אלמלי מחקריהם הרבים של אנשי המדע, שבלעדיהם האדם היה נידון לעוני, לנחשלות ולבורות שמאפיינים חברות תיאוקרטיות, ש"מאמינות" כי האמונה בבורא היא כל מה שהן זקוקות לו כדי להגיע לחיי נצח.

הרצון לדעת את הבלתי ניתן לידיעה (לפחות בשלב זה של הידע המדעי) הוא מקור אסון בלתי נדלה ל"קפיצות דרך" לאמונות הבל שאין להן שיעור וגבול. הרצון הזה לדעת הוא גם מקור להטעיות ולתפיסות שגויות אפילו של הישגים מדעיים. כך למשל, ההשערה שהעולם היה קיים תמיד אינה קשורה כלל לתיאוריית האבולוציה של דארווין. האבולוציה של החיים היא סיפור שונה לחלוטין מסיפור ראשית החיים, מפני שראשית החיים הייתה (או יכלה להיות) מאורע ייחודי שהיה צריך להתרחש רק פעם אחת. ולעומת זאת, ההתאמה של מינים ביולוגיים לסביבותיהם השונות בכדור הארץ (או בעולמות אחרים) מתרחשת מיליוני פעמים, גם כיום, ואינה נעצרת לעולם.

התיאוריה של דארווין נתנה כלי רב-עוצמה להסביר לנו את הגיוון העצום של החיים עלי אדמות, ובמיוחד העניקה לנו יכולת להסביר את מראית-העין והאשליה הכול-כך מפתה, שהחיים הם תוצאה של תכנון. הפיתוי הוא שקרי משום שהשערת המתכנן מעלה מיד את הבעיה הגדולה יותר - מי תכנן את המתכנן - הבעיה שבה פתחתי בה את תשובתי. דארווין ויורשיו הראו איך יצורים חיים, שלמרות אי ההסתברות הסטטיסטית המדהימה של היותם מתוכננים הם התפתחו באופן איטי ומדורג מהתחלות פשוטות.

לסיכום - השאלות הגדולות של האין-סוף ושל חיינו מולו יצטרכו לחכות לאנשים חכמים ממני ולעוד הרבה שנים של חקר ודרישה. למי שאצה הדרך לקבל תשובה מלאה "כאן ועכשיו" - אין ספק שהדת תיתן לו תשובה - התשובה לה הוא מייחל - אלא שתשובה זו היא אשליה למול השאלות הגדולות והעמוקות של החיים.