סימן חיים משגריר שנדם

לצוות אתר חופש היקר,

בתור שגריר "חופש" שאי-שם בעבר הרחוק ביצע פעולה מסוכנת למדי להצלת המוניטין של האתר בבית הספר התיכון שלו, לאחר שעבודת הגמר באזרחות של מישהו ניסתה להציג את האתר כאנטישמי (ואפילו שלחתם לי ספר בעקבות התקרית ההזויה הנ"ל),  הבנתי לאחרונה, במידה לא מבוטלת של תרעומת כלפי עצמי, שמאז אותו אירוע נעלמתי לכם מבלי להותיר זכר לקיומי. זה בהחלט משהו שלכל הדעות איננו מכובד לעשות, בעיקר אחרי ששולחים לך ספר במתנה.

מבחינת מהלך החיים הצפוי מראש של אנשים כמוני לא קרו מאז הרבה דברים מסעירים: סיימתי פרוייקט בינה מלאכותית, עברתי שמונה חודשים של ריק מוחלט, התגייסתי לצבא, עברתי טירונות, עברתי קורס ועכשיו אני משרת אבל אני לא אגיד איפה, לא משום שמורא המפקד נפל עלי, אלא משום שכחייל נאמן אני מציית לפקודות מטכ"ל.

בכל הנוגע לעניינים שהאתר עוסק בהם - ביליתי את השנים האחרונות בקפיצת ראש לתוך האפיסטמולוגיה (מדע הידע), או במילים אחרות: מה מפריד מדע מהפסוודו-מדע; מה ההבדל בין אמונה לידע; איך עושים חישובי הסתברות באייסייאניים, ולמה צריך להיות למישהו איכפת מהם; מי היה סיר וויליאם מאוקהאם ולמה בדיוק העיקרון הבסיסי של רדוקציוניזם מתודולוגי, הקרוי על שמו, נשמע כמו סוג של סכין גילוח; האם יש הצדקה להיגיון למרות שאי-אפשר לתמוך בו מבלי להשתמש בהיגיון; כיצד ניתן להקריץ תיאוריות מלא-כלום באמצעות התעללות בפרצה במארג הבנתנו את היקום בשם "בעיית האנדרדטרמינציה"; ועוד כהנה וכהנה שאלות שהתגובה הסטנדרטית עליהן היא "עזוב אותי, באמאש'ך".

לבסוף הגעתי למסקנה שאני לא יודע אם יש או אין אלוהים, אבל בהתחשב בהשלכות של תרחיש בו הוא אכן קיים, עדיף לי לגבש דעה, ואם אני חייב לגבש דעה יש לי סיכוי הרבה יותר טוב לפגוע באמת אם אני אומר שהוא לא קיים, מאשר אם אני טוען שכן. גם כתבתי על זה מאמר, אבל לרוע המזל הוא היה באנגלית, ועסק בהשלכות של האפיסטמולוגיה על תיאוריות שונות למדי של קיומו או חוסר קיומו של אלוהים - דבר הגיוני ביותר בהתחשב בעובדה, שקהל היעד שלו היה מעריצי "הארי פוטר".

עלה במוחי הרעיון לכתוב איזו פיסקה או שתיים או עשר לטובת האתר, שהעניק לי את האופציה המבורכת להטריח את הגרעין החרדי בשכונה בפרוייקט סיזיפי להסרת סטיקרים למשך משהו כמו חצי שנה, ואולי אפילו לספר על הפעם ההיא שמצאתי את עצמי במשך רבע שעה תמימה על תקן נכס חיוני בבית-כנסת להשלמת "מניין" לתפילת ערבית מבלי לעשות שום דבר חוץ מלעמוד במקום ולהסתכל על ספר, בעודי לבוש בסנדלים וחולצת "חופש". אבל עד שזה יקרה (אם זה יקרה, כי אחרי הכול אחד הכישורים הידועים שלי הוא יצירת מאמרים באמצעות ההכרזה שאני עומד מתי שהוא לכתוב אותם), רציתי רק לומר שלום, ושוב להודות לכם באתר על העבודה המבורכת שאתם עושים.

בן, חיפה