הדרך לגנעדן רצופה במעשים טובים
דרור חיים
לפני שבועיים הלכתי לעשות קניות ליד הבית שלי. בפינת הרחוב יש עמוד ועליו שני שלטים: "רחוב דרור"
(נשבע לכם באלוהים) ו"שדרות רוטשילד". זאת אומרת, היה כתוב. עכשיו כתוב רק "שדרות" ומודבק סטיקר
שכתוב עליו "הקב"ה אנחנו הילדים שלך".
המשכתי לכיוון המכולת, בסך הכל הליכה של כמה מאות מטרים. בצד ימין יש שלט שכתוב עליו "זהירות,
ילדים חוצים" או משהו כזה. זאת אומרת, היה כתוב. עכשיו כתוב שם "זהירות, אין לנו על מי לסמוך אלא
על אבינו שבשמיים".
נכנסתי למכולת. על השלט בכניסה כתוב "אין כמו במבה". זאת אומרת, היה כתוב. עכשיו כתוב "ברוך ה'
אני נושם במבה".
כל העיר מלאה סטיקרים מופלאים המקרבים את הגאולה, אמן. כמובן שאלוהים מדביק סטיקרים בכל מקום, לא
מעניינים אותו תמרורים או שלטים או איכות הסביבה. זה לא מפתיע. הוא (אלוהים) הרי כל כך שקוע
בעצמו ב-3000 השנים האחרונות.
אבל מה, הסטיקרים קצת משעממים. בסביבה יש בית דפוס (על השלט כתוב "דפוס הקב"ה אנחנו אוהבים
אותך"), נכנסתי והזמנתי כמה מאות סטיקרים מנייר (לא מתאימים להדבקה על רכב, אבל יותר זולים).
אחרי כמה ימים הסטיקרים היו מוכן (זו הזדמנות להגיד תודה לצדיק הנדבן שהתחלק איתי בעלויות,
אלוהים תברך אותך).
בשבת בחמש בבוקר התעוררתי בקושי, תודות לשני שעונים שצילצלו חזק, אחרי שלוש וחצי שעות שינה (דרך
אגב, אני ממליץ על הסרט "הדרך לפרדישן") ויצאתי לסיבוב בשכונה. אחרי סיבוב של שעה וחצי (לא
להאמין, כולם ישנים בשעה הזו) כל הסטיקרים של אלוהים היו מכוסים בסטיקרים של מי שבאמת מגיע לו
קרדיט על משהו. הנה, ככה זה נראה:
היה כיף. בשבע בבוקר חזרתי לישון, שינה עמוקה ומרעננת. חלמתי על גנעדן. בשבוע הבא אני מסתער על
הפוסטרים הגדולים של המשיח, נדביק לו כמה סטיקרים על השפם.
מילון עזר
"הקב"ה אנחנו הילדים שלך"- זה כנראה מה שאמרו מאות אלפי יהודים חרדים שנספו בייסורים נוראיים יחד
עם עוד מיליוני יהודים, רובם דתיים, באירופה.
"אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים" – זה כנראה מה שאמרה אמא
צעירה תושבת השטחים כשנסעה במכונית עם ילדיה וכמה צרורות מנשק אוטומטי
הרגו את כולם.
"ברוך ה' אני נושם" – זה כנראה מה שאמרו יהודים חרדים בבוקר היום שבו
ניספו, בפיגוע נוראי בירושלים. מחבל המחופש לחרדי פוצץ עצמו באוטובוס עמוס
ורצח, בין השאר, נשים וילדים חרדיים.
"הקב"ה אנחנו אוהבים אותך" – הרבה אוהבים אותך. רק אולי תבחר, לפחות לכמה שנים, איזה עם אחר?
יוני 2004