אספרסו

מאת ניצן

אספרסו - אותו נוזל חום ומרוכז שטעמו קשה לחיקוי. אספרסו טוב עושה לי את היום. אפילו בארצו של הדוד סם, מקום אליו לא תגיע למען הקפה דווקא, כבר ניתן למצוא את המעדן הנכסף.

הגענו למלון "סנרייז" בקיבוץ אילות ביום חמישי בערב. חופשה מטעם מקום העבודה עם תוספת תשלום עבור הילדים - קומבינה נפוצה בה מורגלים ישראלים מימים ימימה. פקידת קבלה מסבירת פנים קיבלה את פנינו, וכחלק מהליך הקליטה התמוה משהו דאגה לכרוך סביב פרק ידו של כל אחד מאיתנו צמיד נייר צבעוני. "צמיד הכל כלול" ליוותה את הטקס בהסברים, "רק תראו אותו בכל מקום ותקבלו הכל בחינם." מלקקי הגלידה ושותי הקולה שרחשו מסביבנו הפיחו בנו תקוות רבות לנפלאות הפוטנציאליות הגלומות באותם צמידי פלא.

בשעות הראשונות דווקא עבד הצמיד כשורה. נפנוף הפרק העטוף למשעי אל מול עובדי המזנון זיכה אותנו בכוסות קרטון ופלסטיק מלאות בנוזלים שידעה המכונה להפיק. הצרה הגיעה דווקא למחרת היום, כאשר רמזו לי בלוטות סמויות במוחי שאין שעה מתאימה מזאת לאספרסו. "המכונה של האספרסו ניסגרת בשבת," הסביר לי במלומדות העובד התורן, בעודו פותח וסוגר, מסובב מדליק ומכבה מכונות אחרות למכביר. "איך היא יודעת להיסגר מעצמה בדיוק בשבת?" תמהתי. "טוב, היא לא נסגרת מעצמה, אנחנו סוגרים אותה בשבת." הוסיף המלומד את ההבהרה הנדרשת, וטרח להוסיף לכך נסיון אומלל להצלת השפיות: "זה לא אני, זה בגלל הכשרות."

מסביב יהום הסער, תזמורת אדירה מנגנת מבעד לרמקולי ענק, אורות צבעוניים נדלקים וכובים, והראש הקטן שעומד מולי מציע לי תחליף בדמות מים חומים אשר עומדים כבר מזה שעות מספר בקנקן שלידו. "מתי בדיוק מגיעים לכאן אנשים אם לא בשבת?" הוספתי לתמוה, אך השאלה כנראה לא עברה את מחסום הרעש שהפיקו הרמקולים הכשרים שסביבי, ולכן מן הסתם גם לא זיכתה אותי בתשובה.

בעודי מגלגל בראשי את מראות אלפי הישראלים בהם נתקלתי במסעותי בחו"ל במלונות שונים, עם ובלי כיסוי ראש וללא סייגי אספרסו כלשהם, החלטתי להתפשר על דעותי ועל אמונותי ולהסתפק בנוזלים ממכונות שאלוהים אוהב יותר. מאוכזבים משהו חזרנו לחדר, ופתחנו את הדלת בעזרת הכרטיס המגנטי שמדליק אור ירוק קטן עם הפעלתו, ותוך פיקוח נפש נכנסנו לרשות הפרט שלנו, שם עדיין נותן לנו המלון חופש פעולה יחסי.

יום שלם של בילויים באילת וסביבתה עבר, והגיע זמננו לצאת לנסיעה הארוכה חזרה. מזה כשעתיים צפה ועלתה בראשי תמונת מלקקי הגלידה שליוו אותנו עם כניסתנו להיכל הקדוש, ובירור קצר העלה שראשם של הילדים אינו שונה מהותית מזה של אביהם. "אין גלידה בשבת, זה בגלל הכשרות," הסבירה לי הרבנית המלומדת שעסקה בכל מלאכה אחרת במזנון מולי.

בשמו של יהוה אל צבאות השמיים הכנעני הקדום, הריני מבטיח לכם נאמנה קוראים יקרים שלא אבחר עוד מרצוני החופשי במלון זה, וגם לא במלונות אחרים שמקפידים לזלזל בי. ולמי שעדיין לא הבין, לא האספרסו והגלידה הם שהעלו את לחץ הדם שלי. עשה זאת העקרון הניפסד של החלטת אחרים עבורי, וחוסר מתן הבחירה לי עצמי. אינני בא להתווכח עם איש על הילכות כשרות בזרמים השונים ביהדות, זה כלל לא רלוונטי לעניין. מה שרלוונטי הוא שאם אתה - קורא יקר - לא תעמוד על זכותך המינימלית לאספרסו בסוף שבוע בבית מלון ישראלי, אל תתפלא כאשר הלכות אלה יהפכו להיות החלק הארי מתכנית הלימודים של נכדיך וניניך.

מכונת אספרסו בליל שבת
התמונה צולמה במלון ידוע אחר בארץ