"הסכנה ליהדות החילונית בישראל מצד המחנה הדתי-לאומי המתון - הערות על האתגר והצעת דרכי פעולה ליהודי החילוני ובייחוד לצוות אתר חופש" זה שמו של מאמר מאת אקו שעלה לא מזמן באתר חופש. בהקדמה למאמר כותב המחבר:  "לאחרונה אנו עדים לתופעה חדשה: מאמצי החזרה בתשובה של חילונים מצד הציבור הדתי-לאומי. אני הפכתי מודע לתופעה זו ולמלוא משמעותה אך לא מזמן... הנושא החל מטריד אותי ביותר, וחשתי צורך גדול להגיב עליו. אני מאמין שעל הציבור החילוני ועל פעילים חילוניים לתת את הדעת לתופעה חדשה זו; קיים בה אתגר לא קטן, ויהיה מי שיאמר - סכנה לא קטנה. זוהי החזרה בתשובה השונה מאוד מההחזרה החרדית המוכרת. השיטות הגולמיות של ההחזרה החרדית הומרו בשיטות מעודנות; דרכי כוח הומרו בדרכי נועם; איומים בעונשי גיהינום הומרו ב"הרחבת אופקים תרבותית". השינוי כה רב עד שהדבקתי את השם "ההחזרה בתשובה החדשה" למאמצי ההתקרבות הללו של הציבור הדתי-לאומי. הדברים שלהלן מהווים אוסף הערות ביחס לתופעה: לדעתי היא מציבה אתגר חדש לציבור החופשי, יש בה סכנות חדשות, ועל לוחמי החופש החילוניים, ובראשם אתר חופש, להגיב כלפיה באופן מחודש".

באור זה עלינו לקבל את הגישה המתונה לכאורה, הטפה או הטפת-מוסר "בדרכי נועם", הנשמעת והנכתבת בידי צעירים מהמיגזר הדתי-לואמי, שרבים מאתנו שוגים בהבנת מטרתו ויעדיו. אתר חופש יעלה על במה זו מכתבים וטיעונים של בני אותה חבורה דתית, לצד תגובות ותשובות חברי הצוות או אורחים מבחוץ.

אוריאל (שם בדוי) כותב לאתר

שלום!

אני דתי לאומי צעיר (19). קראתי מספר מאמרים באתר, והגעתי למסקנה ברורה בנוגע  לתפיסתם של הכותבים לגבי אלוהים. כדי להסביר באופן יותר ברור אני רוצה לצטט מ"כמה מילים אישיות" שכתב דרור בסוף המאמר "על השואה והאמונה" - "... כבר בגיל תשע היה ברור שאם מישהו כל יכול שגרם או הרשה לשואה לקרות לא יכול להיות שהוא האלוהים הזה שהדתיים מתפללים אליו ושעליו אני לומד בשיעורי תנ"ך...".

רציתי להזדהות עם דרור במאה אחוז - זה לא אותו אלוהים! האלוהים הזה של דרור "שהרשה" לשואה לקרות, ואפילו "גרם" לה, זה לא אותו אלוהים שמופיע בתנ"ך ואותו אלוהים שאני, הדתי, בכל אופן לא מתפלל אליו. זה לא אותו אלוהים אחד. אני רוצה גם להביע הזדהות כללית - אני גם כופר! כופר בדיוק באותו אלוהים שאתם כופרים בו. אני אתיאיסט! אתיאיסט בנוגע לאותו אלוהים שאתם אתיאיסטים לגביו. רק שהאלוהים שאני מאמין בו - אתם בכלל לא יודעים מי הוא!

אבל חוסר הידיעה שלכם עליו לא משנה כלום לגביו. הוא עדיין קיים. כמו תינוק שעדיין לא יודע שיש לו לב שמאפשר לו לחיות, או ריאות שמאפשרות לו לנשום. זה אומר שאין לב, זה אומר שאין ריאות - לא! זה רק אומר שהוא לא יודע! אלוהים נותן לכם חיים אם תרצו או לא תרצו. והוא אוהב אתכם אם תרצו או לא תרצו. וזה שאתם לא יודעים שהוא קיים ואפילו יותר טיפשי- ממציאים תיאוריות לגבי איזה ישות אחרת שלא קיימת - ומפריחים את קיומה! כמו תינוק שממציא שיש איבר שקוראים לו כוסברה שמזרים לו דם ומאפשר לו לחיות, וכשהוא מתבגר הוא רואה שכל הסימנים מורים שאין כזה איבר, אז הוא מגיע למסקנה הבאה: אין איבר שקוראים לו כוסברה, ואין בכלל איבר שמזרים דם ומאפשר לנו לחיות. ומה שנותר לנו זה לצחוק - אולי בגלל שזה פשוט מצחיק, אולי בגלל שזה עצוב, או אולי פשוט בגלל שאין לנו משהו אחר לעשות בנידון כי הוא מסרב להקשיב לנו כשאנחנו רוצים להגיד לו פשוט ללכת ולשאול רופא והוא כבר יסביר לו שיש לו איבר שקוראים לו לב.

אני מבין את מה שאתם אומרים, שלאט-לאט נלקח מכם הדבר היחיד שיש לכם והאמנתם שאי אפשר אפשר לקחתו - את החופש! אבל ממש עצוב לי שאתם משכנעים אנשים לגבי דברים שאינם קיימים, ומשתמשים בדיוק באותם מילים שאני משתמש (כמו אלוהים, אמונה, מצוות, הלכה...) על מנת לתאר דברים אחרים בתכלית. ואז, כשאני ארצה להסביר לאנשים האלו על הדברים האלו, באמת הם כבר יהיו מבולבלים ולא ירצו להקשיב.

יש לי אליכם הצעה - אם אתם כל כך מאמינים באידיאולוגיה שלכם - מאמינים  באתיאיזם, מאמינים בחופש (שאגב גם אני מאמין בו!) - אולי תסבירו עליו בדיבורים חיוביים לגביו. אבל נראה, שכל קיומכם מבוסס לא על חיוב של ערכים מסוימים כי עם על שלילת ערכים אחרים.  זה כמו שישאלו ימני למה הוא ימני והוא יענה "כי תראה מה השמאלנים הביאו עלינו באוסלו הזה...". אין לאיש כזה שום סיבה מצד עצמו להיות ימני, אבל למה הוא כזה כי הוא שולל את הצד השני.

לסיכום: (1) המלצה - תפרסמו מאמרים על צד חיוב ערכיכם ולא מצד שלילת ערכים אחרים; (2) אני בעד מלחמת אמונות ודעות בכלים תרבותיים. אני יצאתי מחוזק בדעתי, אך דעתי השתכללה ומכירה עכשיו צדדים אחרים באמת. אני מקווה שיצאתם מחוזקים באיזו דעה שאתם מאמינים, ואולי יום אחד נכיר כולנו באמת אחת, ואם לא אנחנו אז ילדינו, ואם לא ילדינו אז נכדינו.

אשמח לשמוע תגובה אם בא לכם לכתוב...

אוריאל

אוהד משיב לאוריאל

שלום אוריאל - שמי אוהד. אני חבר בצוות אתר חופש. קבלנו את מכתבך, ואני מודה לך על רצונך להביע דעה ולהעביר עלינו ביקורת. "מכל מלמדי השכלתי"  אומר משורר תהלים (קי"ט), ואני מוסיף - לימוד על דרך החיוב, כלימוד על דרך השלילה.

אתחיל באין-אלוהים שלנו, ואסיים ב"אלוהים" שלך. את דרור ואת דעתו על אלוהים פשוט לא הבנת. לדרור אין אלוהים, והטיעון שהוא העלה במאמר בא לצורך דיון שכלתני עם זה שמאמין ב"אלוהים". "נניח שיש אלוהים", אומר דרור לצורך הדיון, ואם הוא קיים - אוי למין אלוהים כזה, ואבוי למאמינים בו. עד כאן הדו-שיח שלו עם המאמין, ומכאן ואילך - "אלוהים" -  שפשוט אינו קיים, לא כזה ולא אחר. הפנתיאיסט שבדרור אומר את מה ששפינוזה טען כבר לפני 400 שנה - לצורך הדיון הפילוסופי - בואו ונקבל את הטבע כ"אלוהים". דרור מגדיר אותו כ"אלוהים לא פרסונאלי" - "אלוהים" שאין לו תכונות אנוש כמו רצון, דעה, מטרה, עשיית טוב או עשיית רע, גמילות חסדים או הענשה אכזרית, אהבה או שנאה. את כוחות הטבע, הפועלים עלינו שלא מתוך רצון או כוונה, הוא מוכן לכנות גם בשם "אלוהים".

העמדה שאתה מבטא, לפיה "אלוהים" "אוהב אותכם אם תרצו או לא תרצו" (צ.ל. אתכם) - היא דעה אופיינית למאמין הדתי, שאמונתו חיסלה את שרידי הסובלנות שבו, ואת מתן הכבוד המינימלי לאחר לחשוב כפי דרכו. מי אתה שתטיף לנו מה אנחנו רוצים ומה איננו רוצים, על אחת כמה וכמה שאתה משים עצמך דוברו של "אלוהים" שלך!  הרי על פי אמונתך הוא עצום, אדיר ונשגב מבינתו של בן-תמותה - מי שמך, אפוא, בר-סמכא לדעת את מי "אלוהים" אוהב ואת מי אינו אוהב? כלום סיפר לך זאת במפגש שהיה לכם ב"אפרופו"? או אולי בילית עימו בקיטון חבוי בבית-כנסייה שלך? כלום אינך סבור שאתה פוגע בכבודו של כוח חוץ-אנושי זה, שאתה טוען לאין-סוף יכולותיו, בכך שאתה חושב שאתה הקטן מסוגל לדעת את צפונות ליבו, רגשותיו או מחשבותיו?

ההתפלספות שלך עם עצמך בדבר "יישות אחרת שלא קיימת", שלכאורה המצאנו לצורך הוויכוח, דומה למאבקו האין-סופי וחסר התכלית של החתול עם זנבו. לא הבנתי למה אתה מכוון, למעט רצון בלתי-נלאה שלך לערער על זכותנו לחשיבה ועל השקפת עולמנו כיהודים חילוניים-אתיאיסטיים.

עד כאן על ה"אין אלוהים" שלנו, ומכאן ל"אלוהים" שלך, אותו "אלוהים" עימו אתה מזדהה, ורואה בו יישות חיובית, טובה, מוסרית, הראויה להערכתו של האדם; אותו אלוהים בו אתה מאמין אדוק, ושלגביו אינך אתיאיסט - אותו אלוהים שכדבריך שלך "אלוהים שאני מאמין בו - אתם בכלל לא יודעים מי הוא, אבל חוסר הידיעה שלכם עליו לא משנה כלום לגביו".

מניין לך שאנחנו "לא יודעים עליו דבר", בעוד אתה כן יודע עליו דבר? האם המקורות שלך על "אלוהים" שונים מהמקורות שלנו? האם בידך מצוי ספר תורה שונה מזה המצוי בידינו? אם כך הדבר - שלח לנו בדחיפות את ספר התורה שבידך, על מנת שנלמד, נשכיל ונחכים!  שכן, בידינו הכופרות ישנו רק ספר התורה שעם ישראל מאמץ מאז נסגר בקנוניזציה במאה השלישית והרביעית לספירה, ספר התורה שנקרא בכל בית כנסת בקהילות ישראל בארץ ובתפוצות, אם כמגילת-קלף, אם כהדפס על נייר. ובספר התורה הזה קראנו ושנינו וחקרנו ולמדנו דברים מאלפים על "אלוהים" שלך, בו אתה מאמין, ושאתה (לא אנחנו) יודע עליו כל כך הרבה. הסכת וקרא:

אלוהים הטוב, החנון והמוסרי דאג לכך, ששלושת אלפים מבני עמנו יירצחו בגלל "חטא" העגל (בראשית ל"ב). תאמר "עונש" על עבודה זרה - מדוע, אם כן, לא נרצח גם המנהיג שהוביל את המעשה - אהרון? תירוצים תמיד תמצא בפרשנות במקורותינו. זוהי המומחיות שלכם, ב-ה' הידיעה.

3000 נרצחים לא היו לו די, לאל הטוב שלך, ש"אוהב אותנו", כדבריך. "עם רב" - 24,000 (עשרים וארבעה אלף איש ואישה) מבני עמנו הושמדו על ידו בשל חטא איום ונורא שקבלו בפניו על סבל במסע קשה במדבר (במדבר כ"א). מגיע להם, נבזים שכמותם. הרי האל הטוב יודע מה טוב להם, ואתה הרי יודע מה יודע ה"אלוהים". אחלה "אלוהים".

אבל גם ב"עם רב" לא די לו, לאל שלך. 70,000 (שבעים אלף!) מבני עמנו חוסלו בידי "אלוהים" שלך במגיפה (שמואל ב', כ"ד). ובאמת מגיע להם, משום שהמלך שלהם חטא חטא איום ובלתי נסלח:  הוא ספר את העם! כלום נתת דעתך לעבירה האיומה והנוראה הזאת, שחטא דוד? ולא הוא נתן את הדין, אלא 70,000 בני אדם, חפים מכל פשע! אבל אצל "אלוהים" שלך, שאתה (ולא אני) יודע את צפונותיו, יש היגיון לא אנושי. מה לעשות. והוא גם אוהב אותנו, כולל את השלושת אלפים והעם הרב והשבעים אלף ועוד ועוד נרצחים ומושמדים בשמו או מטעמו… בעצם יש מה לעשות - והוא לחדול להאמין ביישות כזאת, אבל אינני רוצה לעשות לך כדבר הזה ולהטותך מאמונתך הקדושה באל האוהב.

וכל זה על קצה המזלג מבחינת הרוע והרשע והעדר המוסר הקיימים ב"אלוהים" שלך, ה"אלוהים" בו אתה מאמין. בהבל פה חיסל אלוהים עולם שלם של בעלי-חיים, כולל בני אדם, בסיפור המבול. תירוצים על סיבות - מכאן ועד אמריקה. בהבל פה ציווה האל הטוב שלך להמית כל בכור בארץ מצרים, על לא עוול בכפם. מי שעושה כזאת לנו, היהודים - אילו קריאות זוועה על אנטישמיות אנחנו פולטים מפינו ומליבותינו, ובצדק. אבל לאלוהים הטוב שלך הכל מותר. גם להיות רשע. 

בעלבון "עלה קרח עלה קרח" כינו ילדים קטנים (ילדים קטנים!!) את הנביא אלישע (מלכים ב', ג), ואז, בצו אלוהי - "ויפן אחריו ויראם ויקלל בשם יהוה ותצאנה שתים דובים מן היער ותבקענה מהם 42 ילדים". עונש חינוכי ראוי ומכובד עד מאד, לא כן, אוריאל יקירי? בשם יהוה נרצחו 42 ילדים על מה? על כינוי-מעליב שכל ילד אומר בסכלותו הילדותית בתקופת ילדותו? ולא סופר בתורה הקדושה שאלישע נענש על קללתו האיומה, הבזויה, הבלתי מוסרית, האנטי-אנושית והבלתי מוצדקת מכל היבט  שהוא. הוא, כנראה, "אוהב ילדים" במיוחד, האלוהים שלך. גם את מיליון וחצי הילדים שהתיר לטבוח בשואה, שלא לדבר על 6,000,000 יהודים. נשים, גברים, ילדים, חפים מכל פשע, למעט הפשע הנורא של היותם יהודים, חלקם יהודים מאמינים באלוהים, כמוך. השואה נגרמה משום שהיהודים לא קיימו את מצוות האלוהים, אמר וכתב גדול הפוסקים ביהדות הליטאית של ימינו, הרב שך, שהלך לא מזמן לעולמו, בדרשה בישיבת פוניבז' בינואר 1991, ובעיתונו "יתד נאמן" באותו חודש.  והרי"ץ מלובביץ כתב ב"יתד השבוע", גם זאת בינואר 1991: "שואת יהדות אירופה - עונש על חילול התורה".

העין רואה, האוזן שומעת, והלב ממאן להאמין: הזהו ה"אלוהים" הטוב, הרחום והחנן, אוהב עמו ישראל, המגן עליו מכל רע? לדברים האלו בדיוק התכוון דרור שכתב - אם יש אלוהים, וכזה הוא, אז "מעייחל טויבעס" - בלי טובות - עדיף לי בלא "אלוהים" כלל. דרור לא היה מקורי, גם לא ראשון בחשיבה זו. קדם לו שופט בית המשפט העליון חיים כהן, זכרונו לברכה, שהיה יהודי מאמין אדוק, עד לשואה. לאחר מה שקרה, התראיין בטלוויזיה, ואמר:  לפני שתי אפשרויות ואין בלתן: או שיש אלוהים, או שאין. אם אין - אין. ואם יש - הריהו אלוהים כל כך רע ומרושע, שאינני חפץ בו, והוא איננו האלוהים שלי. הסיר את הכיפה והפך אחד כמונו - יהודי שאינו מאמין באלוהים, יהודי חילוני.

לסיום - בקשתך הנרגשת "תפרסמו מאמרים על צד חיוב ערכיכם ולא מצד שלילת ערכים אחרים". אתה מתפרץ לדלת פתוחה - היכנס בבקשה למדור להיות יהודי חופשי http://www.hofesh.org.il/articles/articles.shtml?filterby=a&filterwith=hiloni  וקרא את כל הכתוב בו.  היכנס למדור חשיבה חופשית http://www.hofesh.org.il/articles/articles.shtml?filterby=a&filterwith=think  וקרא את תכניו.

אתה צודק - עלינו להגביר ולהרחיב ולהאדיר את הכתיבה בנושאים הללו, ואכן זאת נעשה. אבל הרי רק התחלנו! אתר חופש קיים בסך הכל חמש שנים, כשהערכים הדתיים ורישעותו של "אלוהים" שלך קיימים כבר למעלה משלושת אלפים וחמש מאות שנים. סבלנות, אוריאל, סבלנות...

תודה רבה על איחוליך ש"יצאנו מחוזקים באיזו דעה שאנחנו מאמינים", ואני מאד מעריך את טוב לבך והגינותך החברתית. רק, אנא, אל תצפה שכל בני האדם יכירו באמת אחת - "ואולי יום אחד נכיר כולנו באמת אחת", כדבריך. לא רק משום שאוי לה לחברה שהיא הומוגנית-רובוטית עד כדי חשיבה זהה בכל תו ותג, אלא שכלל לא קיימת "אמת אחת", ולעולם גם לא תהיה. היפה בחיינו הוא, שאמיתות משתנות, ומה שהיה אמת כאן לפני מאה שנים, לא היה אמת במקום אחר, בוודאי לא לפני 500 שנה. המדע מבוסס על שינויים בלתי פוסקים ב"אמת", ו"אמת" במדע מועמדת להפרכה מרגע שהתגלתה. וכך חברה אנושית נורמלית וקונסטרוקטיבית מבססת את עצמה ומתקדמת. חברה אנושית המקבעת עצמה ל"אמת" בלעדית אחת, נצחית, היא חברה שמועדת לניוון.

בברכה,

אוהד איש חופש

איל, ידיד האתר, משיב לאוריאל

שלום אוריאל,

אהבתי את הניסיון שלך לנסח את ביקורתך בגישה "לוגית", למרות שאני רחוק מאד מדעתך, שכן, כמובן, אני לא מחזיק בשום דעה דתית לסוגיה.

אנחנו חלוקים בהרבה נושאים, אך מחמת קוצר היריעה אנסה להתייחס באופן נקודתי לטענה אחת שלך, שתפסה את עיני במיוחד, והיא מודגשת בסוף מכתבך: "בודאי שלהגדיר אתיאיסט,  חילוני, כ"לא דתי" זוהי הגדרה "פרזיטית" ואין לה חיים משל עצמה, מול הגדרה זו אתה יוצא בצדק בשאלה "מה החילוניות שאתם מאמינים בה?" "רק לשלול את הערכים הדתיים אתם יודעים?" "מה אתם הערכים שאתם מציעים מול הדת?"

ובכן תלונה זו נראית מובנת בעיני מבחינתו של זה, הרואה את הסיפור "דתיים חילוניים"  מנקודת מוצא שונה מזו שאני רואה. כדי להבין אותי "מבפנים" דמיין לך מין מצב  שכזה:

אדם  בעל תודעה "מודרנית", משכיל, החי בקרב שבט בשם זולו -  עובדי אלילים לשעבר, המתפקחים מהבליהם. באותו שבט עצמו קיימת כת "החוזרת למקורות".  לגיבורנו עדיין יש הרבה תהיות הפילוסופיות על משמעות החיים, על מקור היקום, ושאלות גדולות אחרות מסוג זה. גיבורנו גם לא פתר בינו לבין עצמו את אותן שאלות, של"כת עובדי האלילים" - החיים סביבו, יש עבורן תשובות אינסטנט. למרות התשובות הנחרצות, והביטחון העצמי של חברי הכת, נראה לו לגיבורנו, שהקבוצה העובדת פסלי-עץ שהקימה לעצמה במו-ידיה, ומצייתת לצווים משונים המונפקים בידי כוהניה (כגון לא לאכול בננה לאחר שתיית תה כי עשתורת ממש כועסת על זה) וכו', מבזבזת את מיטב זמנה ומרצה על בלבולי-מוח חסרי-שחר.

כל זמן שהקבוצה האלילית  הזו עסקה בענייניה, והייתה קבוצה קטנה  ולא חשובה, לא התעסק עימה גיבורנו, ולא התדיין עמה. אלא שהשפעתה של הקבוצה גדלה, מספר מאמינה  ותוקפנותה גדלו והתעצמו, וחלקה המיליטנטי החליט שלא לתרום עוד לשבט, שבמסגרתו הם חיים, ועל גיבורינו וחבריו החובה להפריש מעשר על מנת לפרנס את הקבוצה ולדאוג לביטחונה. כמו כן, מאמינים בני אותה כת, כי הריקודים הטקסיים שהם מבצעים מספקת הגנה יעילה מהאויבים הרבים, הגנה הטובה בהרבה מההגנה הצבאית, ולפיכך הם רואים עצמם פטורים מלקחת חלק בהשתתפות הלאומית בהגנה ממשית על שטחי המחיה של השבט. לאחרונה, מיסיונרים מטעמם, מצוידים ב"הוכחות" המפילים בפח הדיוטות חסרי-ידע, עובדים במשכורות מלאות להעביר תחת כנפי הכת את גיבורנו, את חבריו ואף את ילדיו. בשלב זה מתחיל גיבורינו לדאוג, משום שבין הטענות מעלים נגדו דברים כגון "אבות אבותינו כולם האמינו באלילים האלו" - מה שעובדתית נכון - "ואתה חצוף ומתיימר להיות יותר חכם מאבותיך הנכבדים"; "במה מתבטא התוכן של היותך בן לשבט הזולו המפואר אם אתה לא מאמין באלילי אבותינו"; "אפילו שאתה כפוי טובה, ומתכחש להם, אלילי הזולו אוהבים אותך"; "סלח לי, אם אתה לא מאמין אתה בכלל לא זולו"; "במה אתה איש זולו? מה ההבדל בינך לבין הצרפתים?". "לך מכאן! תעבור לצרפת!", ועוד טענות מטענות שונות.

כאשר גיבורנו מלגלג על אמונתם בפסלים ובפולחן כוהניהם, הם שואלים אותו "טוב, אם אתה שולל את האלילים שלנו - מהו התחליף שלך? מהי הצעתך החיובית? למה רק לשלול?" ובכן, עונה גיבורנו, אני מסוגל לומר על אמונה מסוימת כי היא טיפשית גם בלי לספק אלטרנטיבה לאותה טיפשות. הטיפשות ברורה לי מעצם הקביעה שהאליל שלכם וכוהניו יודעים את האמת כולה, והוראותיהם מחייבים.  אינני חייב להמציא טיפשות נגדית, אני יכול להיות צנוע ולהודות שאיני יודע כמה תשובות (שמת לב: ילדים תמיד נותנים תשובות גם לשאלות שאין להם מושג ירוק בהם רק למבוגרים באמת יש הכוח לענות "איני יודע").

נעזוב עכשיו את המשל, ונחזור למציאות חיינו: אתה שואל, אוריאל, בעצם במה מאמינים החילוניים? ואני משיב לך: כל אחד מאמין במה שהוא רוצה, ואין בכלל צורך מחייב ל"האמין" במשהו. אני חושב, שלזהות עצמי כ"חילוני" זוהי כבר כניעה מסויימת לדת, מכיוון שהכינוי "חילוני" מקורו דתי, והמשתמש בו מעניק חשיבות לחלוקה חסרת החשיבות בעיני "דתיים-חילוניים".  חלוקה זו אינה חשובה בעיני משום שהדת - במובן העמוק  של המילה "חשוב"  -  אינה חשובה בעיני, ואין כל צורך שאגדיר את זהותי למולה. 

עד לתקופה בה החלה "מתקפת הדת" בישראל, בתחילת שנות השמונים, הייתי מעדיף להגדיר עצמי באלף הגדרות אחרות: "חובב מאכלי שוקולד", "אוהד קבוצת הכדורגל הפועל צפת" או "חובב מחקרים פילוסופיים". רק התעצמותה של הקבוצה השולית - בעיני - של עובדי האלילים בדת היהודית הפכה אותי, בנוסף לכל היתר, גם ל"חילוני".

"עובדי האלילים", בני השבט שתיארתי למעלה, שואלים אותי, כאן והיום -  מהו התוכן של ה"חילוניות" שלי, והתשובה האמיתית היא:  חברים יקרים, החילוניות שלי לא מעניינת אותי ולא היה לה כל תוכן, אלמלא האיום מצדכם, עובדי האלילים, על אורח חיי, והתערבותכם בכל עסקי , במאכלי,  וניצולכם את סביבתכם בה אני חי, וחוצפתכם היומרנית.  הייתי מוכן להתעניין בדתכם  באותה מידה בה אני מסתכל על קבוצת קנאית של אוהדי הפועל חדרה, למשל.

רק אם קבוצת אוהדי הפועל חדרה (למשל) היו הופכים לכוח רב עוצמה ותוקפני, הדורש לעצמו זכויות-יתר, והיו באים אלי בשאלות מחוצפות כגון "מה התחליף האמיתי שלך לאהדת הקבוצה המופלאה של הפועל חדרה", או בטענות ו"אין טעם לחייך ללא הקשר הנפשי הנשגב עם הפועל חדרה", ו-"אתה חייב לתת רבע ממשכורתך לשפר את מצבם של אוהדי הקבוצה, האוהדים המופלאים העושים ימים ולילות עבורה ועבורך", רק אז הייתי מתגייס להלחם נגדם והייתי נאלץ להגדיר עצמי כ"חילוני מתנגד של הפועל חדרה" או "מכביסט" בלשונם.

בברכה -  איל

נ.ב.  מן הסתם קפצו במוחך הרבה השגות על ההשוואה המקוממת בין אמונת שבט הזולו הפרימיטיבי, לבין דת ישראל המשוכללת, המנומקת, מלאת ההוכחות, ההכרחית והעמוקה ממנה אלפי מונים (אלא מה). למרות  זאת, אני מציע, שתתעמק בפילוסופיה, בהיסטוריה וגם במאמרים רציניים המתפרסמים, בין השאר, גם באתר חופש ובהרבה מקומות אחרים, נוספים, ואולי תגלה תשובות מעניינות  ש...,  נו טוב, תגלה לבד...

איל