במת חופש
גן-עדן, גיהינום, שמים,
עולם-הבא
ליקט 'מן הים
הכללי' וערך 'עם טיפה משלי': דן מצוות חופש
"לבו של האדם מקום פנוי הוא
בידי
האדם לנטוע בו גן-עדן
או
לבנות בו גיהינום"
א"צ
צוויפל
הילה, נערה ישראלית, התגוררה במשך מספר חודשים בקהילה אמריקנית בטקסס,
והתארחה בחיק משפחה קתולית. במסגרת זו נערכו בינה לבין מארחיה שיחות בתחומים
שונים, כולל בנושא הדתי. הילה היא אתאיסטית, והמשפחה הקתולית ממש לא הבינה את
משמעות הדבר. הם ראו כחטא נורא את השקפת עולמה של הילה, והילה, במבוכה לא קטנה,
כתבה לנו, והנה קטע מדבריה:
"... האם לפי האמונה
היהודית עשוי גם נוצרי "טוב" להגיע לגן-עדן? או האם יהודים בלבד? מה שמטריד אותי
בעיקר היא העובדה, שהאנשים כאן סבורים שאני אגיע לגיהינום. לדעתי זה נורא ואיום.
חלקם אף מבקשים להתפלל עבורי! מעשה נאה, אך עם זאת, עצם העובדה שהם מאמינים שאני
אשרף בגיהינום... נו... אתה מבין..."
דן מצוות חופש משיב להילה בטקסס
שלום הילה - תודה על פנייתך אל חופש. פניתי למספר
מקורות-מידע, והנה מה שדליתי עבורך:
אתחיל בדברי הרמח"ל בספרו דרך ה': "לעולם
הבא לא תמצאנה אומות זולת ישראל, ולנפש חסידי אומות העולם ינתן מציאות בבחינה נוספת
ונספחת על ישראל עצמם, ויהיו נטפלים להם כלבוש הנטפל לאדם". [הרמח"ל
- רבי משה חיים לוצאטו, חי באיטליה בתחילת המאה ה-18, ראי פרטים http://www.tzafonet.org.il/rg/akko/hatorashikun/ramhal.htm].
כלומר - לדעתו של הרמח"ל, שום עם פרט לעם ישראל לא ייכנס ל"עולם
הבא" (כוונתן כאן היא לעולם שיהיה לאחר ש"תושלם הגאולה על-ידי מלך
המשיח", זאת בשונה מ"עולם הבא" במשמע של העולם שלאחר המוות באמונה
הדתית-מיסטית - ראי גם דעתו של הרמב"ם בקטע הבא). יוצאי-דופן בכך הם "חסידי
אומות העולם" - אנשים בודדים שעשו מעשה עילאי למען העם היהודי בהצלת חיים
או במעשה נשגב אחר. בכך לא נפתרה הסוגיה, משום שבהעדר נקודת-מוצא עובדתית-ראייתית
נשאלות שאלות נוספות, כמו: מיהם ומהם "חסידי אומות העולם", מי קובע שהם
כאלו, ומה זה "אומות העולם" מבחינה דתית, ומהו "עולם הבא"
מבחינת האמונה היהודית הדתית, כעולה מן ההערה שלעיל.
גם הרמב"ם, שחי כ-600 שנה לפני הרמח"ל, גרס כך: בניגוד
ליהודי שיש לו, כמעט אוטומטית, "חלק לעולם הבא" רק לסוג מסוים
ונדיר של גויים יש "עולם הבא" - ראי דבריו בספרו "יד החזקה" -
הלכות תשובה פרק ג:
"... וכן כל הרשעים [היהודים] שעוונותיהן מרובים דנין אותן כפי
חטאיהם ויש להן חלק לעולם הבא שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא אף על פי שחטאו,
שנאמר 'ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ - ארץ זו משל,
כלומר ארץ החיים, והוא העולם הבא וכן חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא".
[ הרמב"ם - רבי משה בן מימון, רופא והוגה דעות יהודי שחי בספרד
במאה ה-13, ראי http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=8316&id=7 וכן ספרו "יד החזקה" http://www.ynet.co.il/yaan/0,7340,L-16584-MTY1ODRfMzIzMzcwNDc0XzIxMzUyNQeqeq-FreeYaan,00.html ].
ההגדרה של "חסיד אומות העולם" היא בעייתית, ואין לזה שום
קשר לחסידי אומות העולם של "יד ושם" של ימינו... זאת ועוד: על פי
המקורות היהודיים-חרדיים כיום, נוצרי קתולי איננו יכול להיות חסיד אומות העולם,
ולכן קתולי, בהגדרה, אין לו חלק לעולם הבא.
הנה כך הגענו לידידים איתם את חיה היום, ובחברתם את נמצאת בארה"ב: הם נוצרים-קתולים,
ולכן גם אם יהיו טהורים וטובים וצדיקים - על-פי האמונה הדתית-היהודית אין להם
ולא יהיה להם חלק לעולם הבא היהודי! מצד שני - על-פי אמונתם הדתית-נוצרית יש
להם חלק בעולם-הבא הנוצרי, בעוד שלך - אדם נפלא וטוב, שכל "חטאך"
הוא שאינך דתייה ואינך מאמינה באלוהים - לך אין חלק בעולם הבא (שלהם)!
לכן, הילה, - אל תקבלי את דעתם בהיבט רגשי, או כפי שכתבת לי "...מה
שמטריד אותי בעיקר היא העובדה, שהאנשים כאן סבורים שאני אגיע לגיהינום. לדעתי זה
נורא ואיום..."או "...חלקם אף מבקשים
להתפלל עבורי! מעשה נאה, אך עצם העובדה שהם מאמינים שאני אשרף בגיהינום..."
גיהינום
האנס
ממלינג, צייר הולנדי, 1494-1435
שמן
על עץ, המוזיאון לאמנות יפה, שטרסבורג, צרפת
הם אינם מתכוונים למשהו רע, גם אם כך זה נשמע ומתפרש. האמונה הדתית חסרה כל היגיון, ושני
אלו - האמונה הדתית וההיגיון - כמוהם כשני קווים מקבילים שלעולם לא ייפגשו! את נשמעת
לי נערה מלאה תבונה והיגיון, ואצלם - גם אם יש להם תבונה והיגיון בתחומי-החיים השונים,
הרי שבתחום האמונה הם - וכל מאמין דתי אחר - הופכים לפתע מוזרים, משונים,
חסרי-היגיון, אנשים שיכולת לדבר אתם שעות על כל נושא שבעולם, עד שהגעת לדת - ואז
"בום!" - הם נחסמים, הדעת שלהם מתקבעת בנתיב מוזר, שלך (ולי,
ולנו) אין אליו גישה, ואת מוצאת עצמך משוחחת אתם בשתי שפות שאינן נפגשות. בשום
נקודה.
אני חוזר: לך, הילה, כאדם שאינו דתי ואינו מאמין באלוהים - אין חלק לעולם
הבא (שלהם)! אבל האם מישהו מהם נתן את דעתו לשאלה, היכן ומתי נמצא "עולם הבא"
הזה שלהם? ואם הם "נחמדים", ומסכימים שיש גם דת יהודית - היכן הוא "עולם
הבא" היהודי? ומה אמור להיות יחסך אליהם, אם לדעת ההלכה היהודית הם יישרפו
באש הגיהינום היהודי!
זוהי סוגיה דתית שלעולם תישאר בעיניי - עיני האתאיסט, ועל פי
השקפת-עולמי - דמיונית והזויה. אתאיסט הוא אדם, ש"אלוהים" לגביו
אינו קיים. את ההגדרות של אתאיסט, אגנוסט, פנתאיסט ועוד, תמצאי במילון חופש http://www.hofesh.org.il/freeclass/encyclopedia/dictionary.html
ובאתרים נוספים
http://www.haayal.co.il/story_940
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%AA%D7%90%D7%99%D7%96%D7%9D
כאן יש להבדיל בין המושגים 'גן-עדן' - HEAVEN כמושג כולל,
חיי 'עולם-הבא' וכמובן ה'גיהינום', ע"פ האמונות הדתיות בנצרות,
ביהדות ובאסלאם. כוונת המחשבה באמונה הדתית ככלל היא, שאדם לאחר מותו יגיע ל-HEAVEN - כנראה לגן-עדן
(או, חלילה, לגיהינום).
אני מקווה שברור לך, הילה, ש'גן-עדן' ו'גיהינום', ממש כמו "אלוהים', הם
מושגים דמיוניים, אגדיים, פנטסטיים ואולי גם פילוסופיים, אבל לחלוטין לא
מציאותיים. החלום על גן-עדן והחיים בו לאחר המוות הוא מיפלט נפשי חיוני
לאותם אנשים, והם רבים מאוד, אולי מרבית בני-האדם בתבל, שאינם מסוגלים לחיות עם
המחשבה, שבמותם הם יירקבו, ופרט לעצמות לא יישאר מהם דבר.
גן עדן
יאן
ברויגל (הבן), צייר פלמי, 1678-1601
שמן
על עץ, גמאלדגלרי, ברלין, גרמניה
הפחד מהמוות ומהכיליון הוליד, כבר לפני עשרות אלפי שנים, ממש עם ראשית החשיבה האנושית,
את הפתרון ה"נפלא" האומר: אל תדאג, בן-אדם, החיים כאן בעולמנו ניתנו לך לפרק
זמן קצר ומוגבל - חיים זמניים ("מסדרון" ע"פ האמונה
היהודית-הדתית), ורק לאחר מותך תגיע ל"חיים האמיתיים", שהם חיי "הנצח"
הנפלאים והטובים לאנשים הטובים בחייהם ('גן-עדן') או רעים וקשים מנשוא לאלו שהיו
רעים בחייהם ('גיהינום').
מאחר ואיש לא 'חזר' מ'שם', לא מ'גן-עדן' ולא מה'גיהינום', או סתם מ-HEAVEN, איש גם
אינו יכול לתאר מה 'קורה שם', אלא להמשיך ולהפליג על כנפי הדמיון. ודמיון
לבני-האדם לא חסר, בייחוד כאשר דמיון כזה יכול לשמש פרנסי-דת לתועלתם.
תשאלי - "תועלתם? איזו תועלת תצמח לבני-אדם מרעיון-דמיון העולם
הבא, גן העדן והגיהינום?" - כאן אנחנו מגיעים לתחום אחר, שנובע מהראשון: הכוח
והתועלת האישית, הכלכלית והמעמדית בהבטחות דתיות (בכל הדתות). מי שמחזיק בידיו
את היכולת להשיב על דברים עלומים, שאנשים מאוד חושקים בהם, מחזיק בידיו כלי-שליטה
אדיר באותם בני-אדם.
וכבר אמרתי לך - איש לא 'חזר' מ'שם', לא מ'גן-עדן' ולא מה'גיהינום', או סתם
מ-HEAVEN, ואיש
גם אינו יכול לתאר 'מה קורה שם'. לכן בעל ה'ידע' (איש-דת בדרך כלל) מהווה מקור-כוח
לגבי כל ההמונים, ש'אלוהים' לא חלק עימם את דברו ודעתו. הרב ביהדות הדתית, הכומר
בנצרות, הדרוויש באסלאם, הנזיר בבודהיזם, וכל איש-דת אחר, הוא ורק הוא בן-שיח
(לטענתו! איך יוכיח? לעולם לא יוכל להוכיח, ולכן על מעריציו להאמין לו...)
עם האלוהים. רק הוא יודע מי ילך לחלק הטוב ב-HEAVEN ומי למדור הרע,
ב-HELL.
גיהינום
דיריך
בוטס (האב), צייר הולנדי, 1475-1415
המוזיאון
לאמנות יפה, ליל, צרפת
אבל קיים עוד גורם: בידו של פרנס הדת גם הכוח לשנות את היעד, את הכיוון:
"אם תהיי טובה אתפלל עבורך ותגיעי לגן-עדן", אומר הכומר-הרב-הדרוויש לאדם
התמים, ובעקיפין זאת גם אמרו לך מארחייך באילינוי, בהציעם שיתפללו למענך. אם 'תתפלל',
ובייחוד "אם תתרום כסף לכנסייה, שכרך יהיה בגן-עדן", גם אם מבחינה דתית
אינך ראוי לכך.
כך הגענו לתועלת האישית הצומחת לכוהן-הדת - בכל דת - מרעיון העולם
הבא: שליטה, שלטון, שררה, חיי-מותרות, ולעתים גם הוללות, כיופים ונשים, וכמובן כסף,
כסף וכסף. כבר בימי בית המקדש הראשון חייב היה כל איכר מסכן להביא בעלי-חיים
ופירות משדותיו וגניו ל'בית-המקדש' - 'קורבן' ל'אלוהים'. אם תקראי היטב את הכתוב
בספר ויקרא תמצאי, שחלק מהקורבן נשרף (עולה ל'אלוהים') וחלק נמסר לכוהן, למאכל.
כמה יאכל כוהן אחד ביום? חמישים עזים ומאה פרות? זה היה מזון לו ולמשפחתו למספר
חודשים, עד העלייה לרגל הבאה, ושוב קיבל את כל שהיה צריך למחייתו... קראי כמה זהב
נאגר ונאסף בבית המקדש 'שלנו', לכאורה למענו ולכבודו של 'אלוהים'. ראי כמה זהב
וכסף אצורים בווטיקן, בכנסיות ובבתי התפילה הרבים בכל העולם, כשמסביב להם האנשים
הפשוטים רעבים ללחם או אף גוועים מרעב.
זה סוד הכוח המניע בני-אדם מסויימים לשכנע בני-אדם אחרים בקיומם של עולמות
בדיוניים כאילו היו עולמות מציאותיים. האמונה ברעיון גן-העדן (HEAVEN),
הגיהינום, "חיי עולם- הבא" ועולם נשמות המתים מאחדת
את כמעט כל תרבויות האדם, בעוד שבמקרא לאמונהבעולם הבא - גן-עדן
וגיהינום ובתחיית המתים אין כל אחיזה. ביהדות התפתחה אמונה זו בספרות שלאחר
התנ"ך, בעיקר בהשפעה פרסית, והיא הולבשה על האמונה בעולם אידיאלי שיושלט על
ידי משיח בן-דוד, שיגיע באחרית הימים. (בקרוב יעלה באתר חופש מאמר מאת פרופ'
יעקב מלכין, שיעסוק בנושא זה במסגרת צמיחתו של האתאיזם ביהדות (חיוי
הבלכי ואחרים) ובתרבות הכללית (אפיקורוס היווני וממשיכי-דרכו).
גן-עדן
הירונימוס
בוש, צייר הולנדי,1516-1450
שמן
על עץ, מוזיאון פראדו, מדריד, ספרד
גיל רעיון גן-העדן והגיהינום הוא כנראה כגיל החשיבה האנושית, והוא קיים
במיתולוגיות של מרבית עמי תבל. מה שידוע הוא מה שנשאר כבכתב, והכתב גילו בסך
הכול כ-6000 שנה http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%AA%D7%91
(קדמו לכתב אמצעי תקשורת אחרים,
פרימיטיביים, כמו סימנים מוסכמים על כלים וחפצים שונים). כשאני אומר 'בסך הכול'
אני מתכוון לכך, שגיל האדם החושב - ההומו-סאפיינס (Homo-Sapiens)- הוא כ-150,000 שנה. כלומר - 144,000 שנה חי האדם החושב, בן
דמותנו הקדום, בלי כתב. הומו-סאפיינס הוא ההתפצלות האחרונה בהסתעפות שרשרת
ההומינידים, ואפשר לקרוא על-כך באתר שלנו או באתרים אחרים, למשל:
http://www.hofesh.org.il/articles/science/homosap2.html
http://www.mnh.si.edu/anthro/humanorigins/ha/sap.htm
http://anthro.palomar.edu/homo2/modern_humans.htm
הגיהינום מוכר כבר בתרבות ההודית הקדומה, וההודים דמיינו את
"המת יורד בפתח השאול באשדות נהר הגנגס, דרך שבע מדורות המקבלות את אישן
משבעה לפידים הנעוצים בשבעה ראשי תנינים... עד הגיעו לתחתית הארץ... שם יושב מלך
הבלהות..." וכך נמשך תיאור מלא-אימה והפחדות - את מלוא הסיפורים תמצאי בספרו של רוני שיר "מאגיה ומיסטיקה ביהדות"
(הוצאת כתר 1997). שימי לב לחזרות על המספר "שבע", שגם ביהדות ובתרבויות
אחרות קיבל משמעות מאגית של "קדושה" (שבעת ימי הבריאה, שבעת ימי השבוע,
שבע הפרות הרזות ושבע הפרות השמנות, ועוד). על ה"קדושה" ומשמעותה - בפעם
אחרת ובמקום אחר. במיתולוגיות של המזרח הרחוק מוזכר גם גן העדן http://www.nrg.co.il/online/15/ART/734/981.html
אצל המצרים הקדמונים שכנו בשאול נשמות הצדיקים והרשעים
גם יחד. נשמות אלו עוברות סדרה ארוכה של שופטים ושופטות - החל במלכה תמאי, 42
שופטים, אלילות רבות, והאחרונים הקובעים את גורלן הם אוזיריס ואשתו איזיס. בהתאם
לשכר או לעונש מובלות הנשמות דרך מסלול ייסורים איום ונורא במשך 3000 שנה, ורק
לאחר מכן הן 'זוכות' לשוב אל המנוחה והנחלה בגלגולן לגוף אדם חדש (רוני שיר,
כנ"ל).
איזיס ואוזיריס
המילה גיהינום בשפתנו היא גלגול מן המילה הפרסית גיהנה = Gehenne שמקורה
בשפת הסנסקריט ההודית גהנום = Gehnom.
גן-העדן מוזכר במיתולוגיות השומרית והבבלית הקדומה, ומתואר
בעלילות גילגמש הבבלי (הסיפור הדומה בחלקו לסיפור נוח והמבול, קדם לו 'רק' ב-600
שנה), ראי בעברית באתר הבא http://members.pundak.co.il/goblinindustry/mesopotamia/mesomyth.htm
גן-העדן והנחש מוזכרים כבר במיתולוגיה השומרית, שקדמה לתורה של העם
היהודי http://www.boker.org.il/info/negev/snakes/folklore/bible/edan.htm ועוד.
גן העדן בתורה שלנו מוזכר רק כביטוי אגדי, ואין לו שום משמעות
אחרת. רק בתקופת התלמוד, לפני ואחרי חורבן בית שני - ~200 לפני הספירה ועד
~400 אחרי הספירה - החלו חכמי התלמוד (חז"ל) להעלות רעיונות דמיוניים של
צ'ופר להתנהגות טובה - שכרם של צדיקים - גן העדן בעולם הבא, ומנגד - הגיהינום -
מקום ענישתם האכזרית של הרשעים. על-כך תוכלי לקרוא בפרק "גן-עדן
וגיהנום" ב"ספר האגדה" מאת ח"נ ביאליק וי"ח רבניצקי
(הוצאת דביר, תש"ך, עמודיות תמה- תמח). חז"ל 'מתחרים' ביניהם ומפליגים
על כנפי הדמיון העשיר, שאין לו גבולות. למשל: "חמישה מיני אש יש בגיהנום: אש
אוכלת ושותה, שותה ואינה אוכלת, אוכלת ואינה שותה, לא אוכלת ולא שותה, ויש אש
אוכלת אש..." (שם, שיא). או "גזר דינו של רשע - מלאכי-חבלה דוחפים אותו
על פניו ואחרים מקבלים אות מהם ודוחפים אותו לפני אור של גיהנום, ופוערת פיה
ובולעתו. אבל מי שיש בידו תורה ומעשים טובים ויסורים רבים באים עליו ניצל מדינה של
גיהנום". לא קשה לאתר כאן דמיון לאמונה המצרית הקדומה שתוארה קודם.
כבר הדגשתי קודם - מי שקובע מי צדיק ומי רשע הם אנשי הדת, שברצונם יקבעו
מיהו ומהו הטוב, ומיהו ומהו הרע. אצל הכומר המוודה בנצרות אפשר לבקש מחילה
(אינדולגנציה), ואם תורמים לכנסייה המחילה גדולה יותר ומהירה יותר, וכך בערך גם
בדת היהודית. אם לאדם אין כסף, הוא מקבל על עצמו עונשים אחרים, שמשית עליו איש
הדת: צום, גלות, הימנעות מפעולות-אנושיות מסויימות (התנזרות, למשל), וגם בכך הוא
בעל שליטה בהמוני המאמינים. וזה שווה לא פחות מכסף, לעתים.
הנצרות, שקיבלה את האמונה באל אחד (המונותאיזם) מהיהדות, שינתה את רעיון ה-HEAVEN וגן
העדן, וקשרה אותם לתחיית המתים וליום הדין של אחרית הימים. פאולוס - אחד השליחים
של ישו, גם קבע ש"הרקיע השלישי" הוא מקום מגוריה של השכינה (קרי -
אלוהים). לכי ותתווכחי עם פאולוס - אבל הרי כל נוצרי-קתולי מאמין בו בכל
לבו ונפשו!
גן-עדן
לוקה
סיניורלי, צייר איטלקי, 1523-1450
פרסקו,
קפלה סן-בריצ'י, הדואומו, אורביטו, איטליה
באסלאם שוב מקבל גן העדן דמות אחרת, ושם הוא מקום תענוגות הגוף לאחר המוות:
נהרות שופעים של מים, חלב, יין ודבש טהור, פירות טעימים, מצעי בד יקרים ואבני-חן
בין עצי-לוטוס ובננות. לשאהידים, למשל, מובטחות בתולות למכביר. כל דת וכל חברה -
בהתאם למה שחסר לאנשיה המסכנים בעיניהם ובמשאלות-לבם ותרבותם. קשה שלא להבחין
בדמיון הרב שקיים באמונה מוסלמית זו לתיאורים של חז"ל: "אמר ר' יהושע
בן-לוי: שני שערי כדכד יש בגן-עדן...ובשעה שהצדיק בא אצלם מפשיטים מעליו הבגדים
שעמד בהם בקבר ומלבישים אותו שמונה בגדים של ענני-כבוד, ושני כתרים נותנים על ראשו...
ומכניסים אותו למקום נחלי מים מוקף שמונה מאות מיני ורדים והדסים... ומושכים ממנה
ארבעה נהרות, אחד של חלב ואחד של יין ואחד של אפרסמון ואחד של דבש. וכל חופה וחופה
למעלה ממנה גפן של זהב ושלושים מרגליות קבועות בה... וכל חופה וחופה יש בה שלחן של
אבנים טובות ומרגליות...". כפי שכתבתי - אין גבול לדמיון שבאגדות, וכול אחד
רשאי לחבר אותן, גם את, גם אני, לא כן?
זהו בקיצור נמרץ. אני מסיים במה שכבר כתבתי: אל תערבי את הרגש שלך - כעס,
אי-נחת, חוסר-הסכמה שלך - עם דעותיהם המוזרות והחסרות כל-שחר של מארחייך הנוצרים בטקסס:
הם בטוחים שאת תישרפי באש הגיהינום משום שאינך מאמינה בקיומו של אלוהים. הם
אינם מסוגלים לחשוב אחרת, ואל תחפשי היגיון במקום שהוא אינו קיים. אותו חוסר
היגיון קיים גם בדת היהודית, לפיו הם, הנוצרים הקתולים, ואם אינם קתולים - אז סתם
נוצרים - לא ייכנסו לעולם לגן העדן "שלנו", ובתור רשעים יישרפו באש
הגיהינום "שלנו". אם להם מותר לחשוב כך עלייך - גם לך מותר לחשוב כך
עליהם, וזה יאזן את המחשבות שלהם...
הנידונים לגיהינום
פרנץ
פראנקן, צייר פלמי, 1642-1581
המוזיאון
להיסטוריה של האמנות, וינה, אוסטריה
אם הגעת עד לכאן - זה סימן טוב. אני ממליץ שבשעות פנאי תיכנסי ללינקים
השונים ותקראי קצת יותר על הנושא, שתיאורטית, ואגדית, הוא ממש מרתק.
בברכה
דן מצוות חופש
יולי 2006
אינדקס המאמרים
לגירסת הדפסה
