איך חוזרים בשאלה?

אם לא די בכך שנראה כי גן פרחים הוא יפה בלי שנצטרך להאמין שיש גם פיות בתוכו?
[מוטו הפותח את ספרו של ריצ'רד דוקינס "יש אלוהים?", הוצאת ידיעות אחרונות, 2008]

"הבנת הבעייה היא חצי הפתרון" אומר פתגם חכם וידוע. ערן (שם בדוי - הפרטים המקוריים שמורים במערכת) שלח לנו מכתב שבמבט ראשון נראה מוזר במעט: "איך חוזרים בשאלה?" במחשבה שנייה ועם קריאת דבריו, נראה שערן הפגין במילותיו גישה בוגרת מאד, כאשר השכיל להפריד בין דברים שהוא מרגיש לבין דברים שהוא לומד ויודע, והפנים את העובדה שהם משפיעים אלה על אלה באופן שאינו תמיד בשליטתו. ערן קבל תשובות ממספר חברי 'חופש' וידידיו. לנוכח השאלות "איך יוצאים בשאלה" ו"איך מתנתקים מאלוהים" מצאנו לנכון לשתף את קוראינו הרבים במכתב ובתשובות לו, בייחוד משום שרבים בחברה האנושית, כולל במגזרהחילוני, מוצאים עצמם דנים בסוגית האלוהים, בין אם הם מאמינים בו, בין אם לאו.

קוראים לי ערן (השם שונה למנוע פגיעה בכותב) בן 18, תלמיד תיכון. נחשפתי לאתר שלכם לפני חודש. יש לי הרהורי חזרה בשאלה כבר הרבה זמן. הייתי חילוני ולפני שנתיים התחלתי להתקרב אל הדת. האתר שלכם חשף בפני דברים מדהימים, שרק מחזקים את הטענה שלי והרצון לחזור בשאלה. אבל יש לי בעיה: אני לא מצליח להתנתק מאלוקים, לא מצליח להאמין שהוא לא קיים. אני כבר מתחיל פחות ופחות לקיים מצוות, אבל האמונה שהוא נמצא למעלה בשמיים טמונה אצלי עמוק עמוק. השאלה שלי היא איך חוזרים בשאלה. כמה שזאת שאלה מצחיקה מפני שלכאורה זה כ"כ פשוט, זה גם כל כך קשה באותה המידה. תודה, ערן

תשובתנו הראשונית לערן הייתה כדלהלן: תודה לך על שהרהבת עוז בנפשך ופנית לאתר החילוני 'חופש'. אין בידינו תרופת-פלא שתתנתק בהרף-עין מאמונתך באלוהים, גם אם רק שנתיים היא מקננת בלבך. את מכתבך ואת שאלתך הפנינו למספר חברים-עמיתים הפועלים אתנו - חלקם גדלו, התחנכו וחיו בעולם החרדי והצליחו להשתחרר ממנו ומן האמונה באלוהים. נקווה שבכוח התשובות שתקבל תמצא את הדרך המתאימה והטובה לך לצעוד חזרה אל עולם התרבות הגדול והרחב, אל עולם החופש האישי והחברתי, ממנו באת.

מעורר המודעות הרביעי שלי הוא הגאווה האתיאיסטית. אין שום סיבה להתנצל על היותך אתיאיסט. להיפך, זהו דבר שיש להתגאות בו, בעמידה זקופה ובמבט בוטח אל האופק, שהרי אתיאיזם מעיד כמעט תמיד על עצמאות בריאה של הנפשולאמיתו של דבר על נפש בריאה
ריצרד דוקינס, "יש אלוהים?", עמ' 17

א. תשובתו של עודד, חבר 'חופש' ופעיל באתר

שלום ערן, שמי עודד, אני כותב הרבה לאתר 'חופש', ואינני מאמין באלוהים, אבל אני רוצה לשאול אותך שאלה מהכיוון השני: למה לך להפסיק להאמין באלוהים?

אם אתה יכול לנתק בין אלוהים למצוות, אם אתה יכול לנתק בין אלוהים לרבנים, אם אתה יכול לחבר את אלוהים למה שהלב שלך אומר -אז התחושה של "אלוהים" אינה כל כך בעייתית: זו אריזה ציורית נאה למוסר ולתקווה שיש משמעות למה שאנחנו עושים.

כל זמן שאתה קובע לעצמך מהו התוכן של אותו אלוהים, כל זמן שאתה מקבל החלטות בשביל עצמך, על פי המצפון שלך ועל פי מיטב שיקול דעתך - המשך להאמין באלוהים. גם אם זו פיקציה - הפיקציה הזו יכולה לתת כוח למי שהתרגל אליה.אם אחר כך תרגיש שאינך נזקק עוד לאמונה זו, או שהיא אינה נראית לך - תמיד תוכל להפסיק להאמין.

כל טוב,

עודד לבנה, שוחר חופש

אתיאיסט במובן זה, של פילוסוף חוקר טבע, הוא אדם שמאמין כי אין שום דבר מעבר לעולם הטבעי, החומרי, אין אינטליגנציה על-טבעית הרוחשת במסתרים מאחורי היקום הניתן לצפייה, אין נשמה המוסיפה להתקיים לאחר מות הגוף, ואין נסים - אלא במובן של תופעות טבע שאותן עדיין איננו מבינים.
ריצרד דוקינס, "יש אלוהים?", עמ' 29

ב. תשובתו של רותם, ידיד 'חופש' הפועל בתחומים נוספים של המאבק לחופש מדת ולהפרדת המדינה מהדת

רציתי לומר לך, ערן - אינך צריך להתנתק מאלוהים כדי לחזור בשאלה. הרבה מאד חילונים מאמינים באלוהים. אחת ההגדרות של חילוני היא: אדם שלא צריך מתווכים בינו לבין אלוהים. חייו של הדתי האדוק מלאים פניות לרב. בכל צומת חשובה בחייו הוא שואל את הרב, ולא משנה מה השאלה, תמיד השאלה היא בעצם "מה אלוהים היה רוצה שאני אעשה". הרב משמש כאן למעשה מתווך. אתה יכול להחליט שאלוהים קיים, ולנהל אורח חיים חילוני למהדרין, כי אתה התבגרת ואינך צריך תיווך. גם המשנה בפרקי אבות אומרת "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות ואל תתוודע לרשות". מלאכה היא- פשוט עשה! את ציווי השנאה לרבנות הכפילו כאן והוסיפו "אל תתוודע לרשות". הפירוש שלי לזה הוא "אל תנסה בעצמך להפוך לרב, כי הכוח משכר". כלומר, שנא את הרבנות גם כ"נתין" או "עבד" של השיטה, גם כמישהו רם מעלה שיכול בטעות למצוא את עצמו פוסק שנותן או לא נותן רשות ל"צאן". כמובן שאפשר לפרש את הציטוט הזה במגוון דרכים, ודרך זו היא רק אחת מהן.

אתה יכול לחזור אפוא בשאלה שלמה ולשאול שאלות כל חייך, לוותר על המצוות הדתיות ופשוט להיות בנאדם טוב! אדם טוב משיב אבידה לבעליה, גם אם אינו מצווה לכך (למשל אם האבדה היא של גוי); אדם טוב אינו גונב, ומכבד את אביו ואת אימו. וגם בחור סיני בן 18 שהוא אדם טוב אינו גונב ומכבד את אביו ואת אימו, אפילו שאין לו שום ספר המצווה עליו לעשות כך. השאלה אם יש או אין אלוהים אינה קשורה כלל לאורח חיים דתי.

מה שכן, ואהיה כן אתך, כי האמת צריכה להיאמר: אני אישית חושב שאלוהים זה סיפורי פיות לילדים. אספר לך סיפור: פעם, כשגם לי דגדג לחזור בתשובה, קניתי לי את קיצור שולחן-ערוך וקראתיו בעצמי, כי אינני אוהב מתווכים ביני לבין הידע. אבל כבר בתחילת הספר נתקלתי בסוגיה לא פתורה, והתקשרתי לקו חם לחוזרים בתשובה. שאלתי את הרב: כתוב בשו"ע שאם כוס מים עמדה לא מכוסה כל הלילה, אין לשתות מהמים כי יש בהם רוח רעה. אם כן, שאלתי, מה אם ישבתי ער ליד הכוס כל הלילה והשגחתי עליה? ומה אם מדובר בקומקום מלא מים, שמכסהו פתוח למחצה? ומה אם מדובר במיץ? ומה אם מדובר בכוס שמן, שאינו מכיל כלל מים?

הרב עצר את שטף שאלותיי ואמר לי: "עזוב את זה, היום כבר לא נוהגים ככה, תתרכז בשבת, בתפילין, במה שחשוב"... הייתי מזועזע. יש תרי"ג מצוות ולא התכוונתי לוותר על אף אחת. התקשרתי לקו חם אחר, וגם שם קיבלתי את אותה תשובה. בקו החמישי אליו התקשרתי נאנח הרב והזמין אותי לפגישה. שמחתי. בפגישה שאלתי אותו מה טיבה של אותה רוח רעה, האם היא נטפלת דווקא למים או גם למוצקים? הרב אמר, שפעם, בטרם המציאו אבותינו הקדמונים את המיקרוסקופ, הם לא יכלו לספר על חיידקים, לפיכך המציאו את "הרוח הרעה". "מדובר בחיידקים", הוא אמר, "וכל מה שנכון לגבי חיידקים נכון לגבי הדין הזה".

ואז נפל לי האסימון. דתיים תמיד חושבים שהם בסוף ההיסטוריה. הם תמיד בטוחים שהמשיח מגיע מחר, ומתעלמים מן העובדה, שכבר אלפי שנים כולם בטוחים שהמשיח מגיע "מחר". הם גם חושבים ש"פעם" היה צריך להמציא רוחות רעות אבל היום כולנו חכמים. אז זהו! גם אלוהים הוא סוג של רוח רעה, שהמציאו לנו הרבנים כדי שלא נגנוב, ושנכבד את אבא ואימא. אבל, ערן - אנחנו כבר ילדים גדולים! גדלנו, והגענו לשלב הבא (ולא האחרון!) בהיסטוריה: אין אלוהים, ועדיין אפשר לקיים "אדם לאדם אדם". אם אלוהים שלך, ערן, הוא 'מעשים טובים', 'אהבת חינם' ו'שמחה בחלקך', אז אלוהים שלך כן קיים, ואפשר לעבור איתו חיים נפלאים תוך כיבוד זקנים, ילדים, נשים, הומוסקסואלים, גויים, חרשים, ממזרים, וכל האנשים שמעולם לא הרעו לאיש, ובכל זאת הדת יוצאת נגדם בכל מיני צורות.

אני לא תוקף גירסה מסוימת של אלוהים או של אלים. אני תוקף את אלוהים, את כל האלים, כל דבר על טבעי וכל הדברים העל טבעיים באשר הם, בכל מקום ובכל עת שהומצאו או יומצאו בעתיד.
ריצרד דוקינס, "יש אלוהים?", עמ' 60

ג. תשובתו של איל, חבר 'חופש' ופעיל בצוות התשובות של האתר

שלום ערן,

אחת התופעות הדוחות ביותר בעולם המושגים הדתי, והמשווקת בעיקר בקרב החוזרים בתשובה הוא המושג 'התחזקות'. המשמעות המעשית של מושג זה הנו שאדם, שמנימוקים מסוימים הגיע למסקנה ש'יש אלוהים', החליט להפסיק את החקירה בשאלה זו ונכנס לתהליך של לימוד והתמקדות רק בנושאים התומכים בבחירתו זו, ובניית מערכת של שכנוע עצמי שאכן דרכו זו נכונה.זאת - בצרוף התרחקות אקטיבית מכל טענה או רעיון שעלול לשנות את החלטתו זו, ותוך מאמץ לאטום את עצמו לאפשרות שטעה. כך יוצא, שההחלטה אליה הגיע באופן שעשוי להיות מיקרי בלבד, ומבוססת על ידע חלקי או שגוי (כשם שכל הכרעה אנושית מבוססת על ידע חלקי או שגוי - עד כמה שקשה לכולנו להודות בכך) הפכה להיות מלכודת רעיונית, המשאירה אותו ללא סיכוי של היחלצות משגיאה.

הטעות (המכוערת) במצב זה נובעת (א) הן מההנחה השחצנית, שהבחירה שלו הינה נכונה ללא עוררין, (ב) הן מעצלות רגשית ומחשבתית הקשורה בכך, שכן לאחר שהתחייב רעיונית ובעיקר רגשית לדרך מסוימת, הגילוי וההחלטה שהיא דרך שגויה יגרור צורך בחשיבה מחודשת על עמדותיו ועל עצמו, ואף להודות בטעות - מצב מאד לא נעים לאגו האנושי, ו(ג) הן מהמתת הסקרנות הטבעית החשובה המנוסחת אצל האדם ההגון במאמר:"אולי אני טועה".

התנהגות מסוג זה זו גורמת נזק גם במובנים רחבים יותר מהכרעות הפרט, שהרי כל הקדמה האנושית בנויה על בני אדם שהיקשו על ה"מובן מאליו" אפילו לגביהם עצמם, וניסו לפתוח עצמם לאפשרויות חדשות.

גם ברמה חברתית ואפילו מדינית, עד כמה שהדבר נראה מוזר, קיימים אפקטים שליליים לתופעת ה'מתחזק' (במובן הרחב), שמשמעותה אטימות לביקורת: הגישה ה'מתחזקת' מזיקה למשל בקביעה דעה נחרצת על אויבים ללא מתן סיכוי לשנותה, ואולי אף למנוע שפיכות דמים: דמה בנפשך איש חמאס, פנאט דתי, הרואה מצווה להרוג ישראלים כבני השטן, לדעתו, והאוטם עצמו מראות שאולי מדובר בקבוצה אנושית לגיטימית, שניתן להבין את ההצדקות לדרכה ואף אינה שונה בהרבה מהמובנים האנושיים הבסיסיים ממנו. וכמובן, נתן למצוא קיצוניות כזו שאינה מאפשרת לבעליה לתקן את עצמו בקרב קבוצות ועמים נוספים ושונים, ואף, כמה לא מפתיע, גם בקרבנו. זוהי תופעה שלילית, המנציחה איבות עבר, ומקשה על מציאת פתרונות לסכסוכים לאומיים מקיזי-דם.

רעיונות חופש המחשבה והרציונאליזם שבבסיס המחשבה הפתוחה והחילונית, מתנגדים באופן עקרוני לגישה זו של 'התחזקות' דתית. לפיכך גם אין דרך 'להתחזק' בחילוניות, אלא דרך הלימוד כמקובל בעולם החופשי והמדעי, תוך ביקורת, הכרה בטעויות, חקר, העמקה, השוואה עם ממצאים אחרים, ונכונות להודות בטעות. מאחר שהעיקרון המרכזי הנו חיפוש האמת, אי-אפשר (בניגוד לפנאטים המשקרים עצמם שהם אינם מסוגלים לטעות) אף פעם לאטום עצמך לביקורת ללא שקר עצמי. האדם הישר עם עצמו אינו יכול להכחיש שתמיד ובכל עמדה שנקט הוא עלול לטעות והדרך היחידה להקטין את אפשרות הטעות הנה לחשוף את עצמו לידע להשכלה ואף לטענות המתנגדים לדעתו.

ידועה תלונתו של הפילוסוף עמנואל קאנט על תמימותו שלו עצמו (שמקורה סקרנות אינטלקטואלית אמיתית), שבכל פעם ששמע שיצא ספר תיאולוגיה חדש המוכיח את קיומו של אלוהים, מיהר לרוכשו כדי לשוב ולהתאכזב בסופו של דבר מההבלים שהיו כתובים בו.

כמובן שמדובר גם על חשיפה - אמנם זהירה ואינטליגנטית - לטענות שונות ומשונות, ביניהן טענות דתיות - כמובן שבעיקר יש להיזהר ממפגש עם מוליכי שולל מקצועיים כגון המחזירים בתשובה, המשתמשים בטכניקות פסיכולוגיות ומניפולציות נכלוליות ושקריות על-מנת לצוד נפשות לדרכם ולעניינם. אך החשש מנוכלים אלו אינו טעם מספיק כדי להימנע מלבחון את טענותיהם באופן הוגן ולא מסוכן, כגון בטכסטים כתובים בהם מנוסחים טיעוניהם אל מול טיעוני מתנגדיהם הרציונאליסטים. באופן זה מתגלית בדרך כלל עליבותם בקלות בעיני הקורא האינטליגנט המיומן והבלתי משוחד, ומומלץ למי שהתנסה ולמד כיצד למוץ את הבר מן התבן לנתח באזמל מחשבה קר את טיעוניהם שבסופו של דבר אינם "מחזיקים מים". על כך תוכל ללמוד הרבה בספר "ציידי הנפשות" (ספר לא יקר, אותו תוכל להזמין ברשת "צומת ספרים"). כמובן, גם באופן זה יש סכנה להמרת דעה, אבל סכנה זו היא בדיוק מה שמבדיל בין בעל הדעה הפתוחה והבוטח בשכלו לבין הפנאט החשוך שאי אפשר לשנות את דעתו.

לאור דבריי עד כה, אין לי מתכון ל'התחזקות' בחילוניות לבד מהרחבת ההשכלה הכללית וההגותית, למשל על ידי קריאת ספרי מדע והגות (ספריהם של ריצ'ארד דוקינס, ברטראנד ראסל, קארל פופר, וזוהי רק רשימה חלקית בלבד) וחידוד כלי המחשבה והביקורת מתוך ניסיון להתמודדות מול פילוסופיות שונות ומשונות כולל הצד הפולמוסי שבהם.

אם לעומת זאת אתה מדבר על מצב, בו אתה - מתוך הבנה ולמיטב שיפוטך - הגעת למסקנות חילוניות, ורוצה להפטר מפחדים והרגלים שדבקו בך בחייך כאדם דתי, למרות החלטתך הרציונאלית להימנע מהם. מצבך זה דומה למצבו של ילד שאביו מוכיח לו באותות ובמופתים שאי אפשר שבלילות מסתתרת מפלצת מתחת למיטתו, ואכן הילד משתכנע, אלא שאינו מצליח להשתחרר מהפחד. או כאדם שאימץ בדרך כלשהי אמונה טפלה מסוימת, כגון חשש מחתולים שחורים, או ממעבר מתחת לסולם, והוא מודע לאיוולתם, אך עדיין חושש מהם. לצערי אין בידי עצה מקצועית, שכן מדובר בתחום פסיכולוגי, אך אוכל אולי להרגיע אותך, שכשם שעם חלוף השנים אותו ילד ייתן לקול התבונה שבו לשכנע אותו, וכשיתבגר ייעלמו גם פחדיו הילדותיים, או כאותו בעל אמונות טפלות - אם יקפיד ללגלג על משוגתו ולנתחה באופן רציונאלי, עד שייתכן והיא תיעלם, או לפחות תיחלש לרמה בלתי מזיקה.

אין לי דרך אפוא אלא לשתף אותך, ערן, בציפייה ובתקווה שאם תמשיך להקשיב לקול התבונה שבך, תרחיב את השכלתך המדעית והפילוסופית, ותניח להכרעתך החופשית לקבוע מה סביר יותר, ייעלמו אמונות ההבל כשם שייעלמו המפלצות הדמיוניות מתחת למיטת הילד עם התבגרותו.

בברכה

איל

צוות חופש

הרע הגדול שהס-מלהזכירו השוכן בלב ליבה של תרבותנו הוא המונותיאיזם. מתוך טקסט ברברי מתקופת הברונזה, הידוע בשם הברית הישנה, עלו והתפתחו שלוש דתות אנטי-אנושיות - יהדות, נצרות ואיסלם. אלה הן דתות של אלוהי שמים. הן פרטריארכליות פשוטן כמשמען - אלוהים הוא האב הכל יכול - ומכאן התיעוב כלפי נשים הקיים זה 2000 שנה בארצות הנגועות באלוהי השמים הזה והזכרים עושי דברו עלי אדמות. (גור וידאל)
ריצרד דוקינס, "יש אלוהים?", עמ' 60

ד. תשובתו של יעקב, חבר 'חופש' ופעיל במאבק לחופש מדת ולהפרדת המדינה מהדת

שלום ערן - שמי יעקב. אני נמנה עם צוות 'חופש' ושמחתי לקבל את שאלתך אף על פי שהיא איננה שאלה פשוטה כלל.

אתה כותב שאתר 'חופש' חשף בפניך "דברים מדהימים שמחזקים את הרצון לחזור בשאלה". נהדר. אני ממליץ לך לקרוא בו עוד ועוד, ואני מאמין שככל שתקרא בו יותר כך ייקל עליך להשתחרר מהמחשבה הטורדנית הכפייתית שאתה, כמו רבים אחרים, כלואים בה.

איך חוזרים בשאלה? קודם כל: לאט-לאט. אין מה למהר, אבל אני רוצה להציע לך התחלה. בדרך-כלל התפיסה על קיומו של אלוהים נוצרה מתוך צורך פנימי של בני-אדם להאמין בכוח עליון שהוא מידת כל הדברים. לפי תפיסה זו, האלוהים הוא הקובע מה זה טוב ומה זה רע, הוא המשגיח שלא נסטה ממצוותיו ולא נפר אותן, הוא גם המעניש אותנו אם הפרנו אותן או גומל לנו אם צייתנו להן. אם זוהי פחות או יותר גם התפיסה שלך על אלוהים אזי יש ארבע אפשרויות חשיבה על אלוהים: (ותודה לצבי ינאי (ראה כאן וכאן) ששאבתי מדבריו):

1. אלוהים הוא כל יכול - ובתור שכזה הוא יכול לסכל את הרע. כיוון שעל פי הידוע לנו הוא אינו נוקף אצבע למניעת מעשי רצח ורשעות בעולם - אין הוא רלוונטי כלל וכלל לחיינו.
2. אלוהים הוא חסר אונים ואין בכוחו למנוע עוולות - אל כזה בוודאי שאינו רלוונטי לחיינו.
3. אלוהים הוא אדיש - הוא יודע את מה שעתיד לקרות, אבל מותיר את ההחלטה ואת האחריות למעשי העוולה בידי האדם. מאחר שכך, המצפון והמוסר האנושיים תופסים את מקומו ומייתרים את קיומו.
4. אלוהים הוא אנונימי לא נמצא בעולם ולא נוכח בו - לכן הוא אינו כתובת לתיקון עוולות ובוודאי שהוא לא רלוונטי לחיינו.

ערן - אינני יודע אם מחשבות אלה יפתרו את בעייתך, אבל הן בהחלט יכולות לשכנע אותך שכל העיסוק באלוהים ובמקומו הוא בזבוז זמן מוחלט ומיותר. כי איך שלא תסתכל על זה תגיע למסקנה שאין לאלוהים כל חשיבות מעשית לחיים. תוסיף לזה גם את אי האפשרות להוכיח את קיומו או את אי קיומו ותקבל הוכחה להשתכנע ש"חבל על הזמן" שלך, ועדיף לעסוק בחיים שלך עצמם. אם תאמץ קו מחשבה זה ייתכן שבמשך הזמן תיווכח ש'הנושא' יורד מסדר יומך כמו כל מחשבה על לא כלום (ראה כאן, או למשל המחשבה על רוחות רפאים או שדים או מלאכים עם כנפיים ורודות המעופפים אי שם מעליך...)

בהצלחה - יעקב

אלוהים הדיאיסטי הוא הפיזיקאי של קץ כל הפיזיקות, האלפא והאומגה של המתמטיקאים, האלוהות של כל המתכננים, מהנדס העל שכונן את החוקים ואת הקבועים של היקום, כיוון אותם בדייקנות מושלמת מתוך ידע מוקדם, פוצץ את מה שאנו מכנים היום המפץ הגדול הלוהט, יצא לגימלאות ומאז נעלמו עקבותיו...
ריצרד דוקינס, "יש אלוהים?", עמ' 62

ה. תשובתו של 'המורד'

'מורד' הוא ידיד 'חופש', שחצה את הקווים והמיר חיים בצל הדת בחיים מלאי חופש ("יצא בשאלה", "חזר לתבונה", או כל שם אחר המגדיר המרת דעה רציונאלית ונטישת אורח חיים דתי לטובת אורח חיים רב-תרבותי, חופשי, עצמאי וריבוני), על כל המשתמע מכך. כינויו 'המורד' שכן מסיבותיו שלו אינו מוכן לחשוף את שמו ופרטיו האישיים. את סיפורו האישי העלינו בעבר באתר

קודם כול ברצוני לומר שהייתי חרדי, "מרדתי בדת ובחרתי בדעת". למרות המחיר האדיר ששילמתי אין חרטה בי, בין אם המחיר שהיה ויש הינו חיצוני או פנימי. לא רק קשה למרוד, אלא קשה מאוד, ולכן זה שהמרד קשה לך, זה טבעי. מהרקע שאתה מגיע נראה לי שיש לך פחות קונפליקט חיצוני, והקונפליקט הינו יותר פנימי.

לשאלתך - לדעתי אין בכלל סתירה בין האמונה בקיום של האלוהות לגווניה, לבין הדת. דת זו דת, ואין קשר בין דת לאלוהות. זה שיש כול מיני 'טיפוסים' שהחליטו לכבול את האלוהות לדת ולאינטרסים שלהם - זו הבעיה שלהם, והמלכודת שהם כלואים בה. כמו כול נרקומן גם הם רוצים שיהיה עוד 'נרקומן' איתם, ע"מ שלא יהיו ב'התמכרות' לבדם...

יש מיסיון ענף בכול מה שקשור לדת, וגם בסמים. כלום זה הופך את שניהם לדברים טובים?

לא פעם נראה ה'הקשר' כה מגוחך, כמו בפולחן אווילי, אלילי, שאפילו סותר את מה שכתוב בתנ"ך, כמו פולחן אישיות סביב האדון שלהם, שקיים אצל חרדים. משה - הנביא והמייסד הכי מפורסם, ועל-אף שהיה הכי משפיע בכול התנ"ך, למרות הכול תמיד נזהר מלהיות 'אדון' לישראל אלא להיות יותר כנביא לישראל. אף שלדעתי היה המנהיג, התנגד למלוכה, וגם התנ"ך עצמו, בהסוותו את מקום קבורתו, נמנע מפולחן האישיות למשה. מיותר לציין שלחרדים יש מנהיגים עריצים, שמעריצים אותם יותר ממלכים, וזו למשל סתירה מובהקת.

התנ"ך נתון לפרשנויות אין-ספור, ודבר אחד יכול להיראות שונה בתכלית, תלוי מאיזו נקודת מבט נראה אותו ה'דבר', [ה'דבר' = חוק, כתוב, מנהג, וכו'], וכול זאת לא משום שיש לי יחס שלילי כלשהו לתנ"ך, אלא בדיוק להיפך: יש לי אליו יחס חיובי ביותר, אמנם תוך ביקורת, אך זהו דיון מורכב מכדי להסבירו במייל קצר. בכול מקרה - דווקא משום שהיחס שלי אל התנ"ך הינו חיובי כול כך צריך להציל את התנ"ך מידיהם של אלו המלכלכים, מרקיבים ומשחיתים את התנ"ך, שהינו סמל להיסטוריה האנושית, של עם ישראל ושל האומה העברית בישראל ובתבל.

בהצלחה במהפכה (-: - המורד

מה שטוב בשביל למכור חומרי ניקוי, טוב גם בשביל למכור אלוהים.
ריצרד דוקינס, "יש אלוהים?", עמ' 65

ו. תשובתו של ערן, ידיד 'חופש' וחבר צוות התשובות של האתר

לערן (גם אני ערן - ערן מ'חופש') - שלום רב,

אינני בטוח שאני האדם שיכול להציע לך תרופת פלא, וגם אינני בטוח שקיימת כזאת. אני קיבוצניק חילוני. בכל זמן שהותי בקיבוץ ראיתי אצלנו משפחה דתית (לא חרדית, רק דתית) אחת, והם לא התחילו כך. גם לא יצאתי בשאלה ולכן לא אוכל לתת לך מניסיוני. אוכל רק להגיד לך את מה שאני חושב בנושא ואת מה ששמעתי.

אני קורא באתר 'חופש' כבר כמה שנים, וממה שראיתי מסיפורים של יוצאים בשאלה - נסה לעשות את זה בצעדים קטנים. קשה להתנתק מהאמונה, אבל אתה רוצה? תאתגר אותה כל פעם בדבר קטן. אתה חושב שיקרו לך דברים רעים אם לא תדליק נרות שבת? נסה שבוע אחד להדליק רק נר אחד במקום שניים, ואם נראה לך ששום דבר לא השתנה, אז בשבוע הבא אל תדליק נרות כלל, ותראה איך זה עובד.

הטיעון העיקרי שלי בעד החילוניות מבוסס בעיקר על נושא החינוך והסקרנות. כל דבר שאנשים אומרים שלמענו הם זקוקים לדת - אפשר להשיג גם בלעדיה, בעיקר כשהדת גוררת עימה הרבה דברים "לא נחמדים" (בהגדרה עדינה) שאפשר להימנע מהם. מה גם שהדת מעודדת בורות, וזה דבר שמכאיב לי אישית בגרעין הווייתי.

נסה אפוא להתנתק מהדת בצעדים קטנים, כל פעם משהו אחר, אבל בכל מקרה כדאי לך לצלול לכיוון הידע. קרא ספרים ועיתונים, דבר עם אנשים, הרהר בדברים, תשאל ותברר, תעודד בפנימיותך ביקורת, ואף פעם אל תקבל תשובה שמנסה לדכא אותך מלחקור. כי זה מה שיחזק לך את הביטחון. לא סתם אומרים שידע הוא כוח. אין דבר כזה "אסור לחקור", "אסור לשאול", "אסור לדעת". יש רק "אני לא יודע", "אני אברר" או "אם רק תשאל את...".

אם יש לך שאלות מסוימות בתחום ידע כלשהו, אני (ובוודאי גם חבריי ועמיתיי ב'חופש') אשמח לענות לך, או לפחות להפנות אותך למקורות מתאימים.

בהצלחה, ערן

וערן ענה לערן:

תודה רבה ערן , קיבלתי מצוות האתר כל כך הרבה אימיליים שזה פשוט ריגש אותי לראות שהחילוניים הם לא "זבל" כמו שתמיד תיארו לי ושלא איכפת להם מאף אחד אלא רק מעצמם.. לא ידעתי שאני אקבל כזה יחס ואני פשוט שמח שנחשפתי לאנשים כמוכם, כמו שאמרת ,זה רק יחזק לי את הביטחון ויוציא אותי מהבועה שיצרתי לעצמי לאורך כל הזמן הזה.

הרעיון הזה של צעדים קטנים הוא מצויין, המחשבה הזאת של "אם אני לא אשמור שבת אני אעבור תאונת דרכים " ועוד מיני מחשבות מהסוג הזה מצויות אצל כל חוזר בשאלה וכמו שאמרת צריך לנתק אותם לאט לאט.

תודה רבה לך, שמחתי לקבל ממך עזרה ו"חיזקת" אותי, כמו שאומרים אצל הדתיים :]

אם האתיאיסטים הם בודדים ורמוסים, אין לנו את מי להאשים אלא את עצמנו. מבחינה מספרית אנחנו חזקים. הבה נתחיל להפעיל את מלוא משקלנו.
ריצרד דוקינס, "יש אלוהים?", עמ' 70

ז. תשובתו של כפיר, חבר 'חופש' ופעיל באתר

כמה מחברינו היקרים ענו לך שאין צריך להתנתק מאלוהים, אלא בעיקר להשתחרר מהכבלים הרבניים שמצווים אותך להתנהל בצורה מסויימת אחת ויחידה. האמונה הדתית באלוהים היא גם תוצאה של הלעטה דתית, המתחילה מגילאי הגן המוקדמים. אם מעולם לא היית שומע את המילים "יהוה", "אדני", "אל", "אלוה", "אלוהים", "אהיה", "שדיי", "צבאות" (אלה שמות האלוהים לפי הרמב"ם) - האם היית מאמין בדבר כעובדה קיימת?

אני מבקש להציע לך הצעה שונה והיא - להאמין בעצמך. זו האמונה שאינה מצריכה שום תרוץ ושום פולחן, האמונה האמיתית היחידה, בינך לבין עצמך.

נשמע פשוט? נסה, כי זה איננו כל כך פשוט. אני חושב שהרבה אנשים מוכנים לקבל על עצמם את האמונה באל מושלם עם כל הסגפנות וההתעסקות בפולחן, כי קשה "פשוט" להאמין בעצמך. אתה הרי יודע את כל מגרעותיך חסרונותיך.

כפיר, חבר בצוות חופש

המחזה של מה שמכונה דת, או על כל פנים דת ממוסדת, בהודו ובכל מקום אחר, תמיד מילא אותי אימה, ופעמים רבות דברתי בגנותו ושאפתי להיפטר ממנו כליל. כמעט תמיד עמדו מאחוריו אמונה עיוורת וריאקציה, דוגמה וחוסר סובלנות, אמונות טפלות, ניצול ושמירה על אינטרסים.
ריצרד דוקינס, "יש אלוהים?", עמ' 72

ח. תשובתו של ליאור, יוצא בשאלה, ידיד 'חופש' וכותב באתר

שלום ערן - שמי ליאור, וקיבלתי את מכתבך מצוות האתר בתקווה שאוכל לסייע לך. אינני חלק מצוות האתר הקבוע אלא אדם שאכפת לו מהנושא, וכותב ל'חופש' מידי פעם, וכאחד שכזה, שגם עבר פחות או יותר את מה שעובר עליך על בשרו עצמו, אני מקווה שנוכל לשוחח בגובה העיניים.

ראשית, הרשה לי לספר על עצמי: אני בן 22, חייל משוחרר מזה 5 חודשים, בן למשפחה דתית-פלוס שיצא בשאלה לפני 6 וחצי שנים, אי-שם באמצע כיתה י'. המעבר עצמו היה אמנם קשה, בבת אחת לצאת נגד המשפחה והחברים והמוסד בו אתה לומד, כשיש לחצים מכל כיוון "להחזיר אותך לתלם" - אבל הדבר הקשה מכולם הוא דווקא מה שאתה תיארת: הקושי להתנתק מאלוהים. הקרב הראשון שאתה עורך בדרכך אל החופש הוא קרב נגד עצמך - הקרב של התבונה בה ניחנת כנגד רגשותיך, מאווייך ותפיסת עולמך, והאמן לי שאני יודע בדיוק איך אתה מרגיש.

שאלת כצד ניתן להתנתק מאלוהים, והתשובה שלי היא שראשית עליך להתנתק מהצרכים שממלאת אצלך הדת. הדת (כל דת) משמשת לנו, המין האנושי, כמשענת לשני נושאים עיקריים: היא נותנת הסבר על העולם הסובב אותנו והיא נותנת לנו נחמה, כשהמצב רחוק משלמות, שהכול בכל זאת לטובה, ויש איזושהי תוכנית על כך שהעולם וחייך האישים מתנהלים לפיהם.

היום, בניגוד לזמנים קדומים, יש ברשותנו ידע ממשי על העולם הסובב אותנו ובו אנו חיים. ידע הגזור מתהליכי מחקר מדעיים, מבוססים ומרובי-הוכחות, ולא מניחושים בעלמא וסיפורי אגדות, בהם השתמשו הקדמונים כתחליפי הסבר לשאלות הקיומיות שהציקו להם. היום אנו יודעים כיצד בא היקום כולו לכדי קיום מתוך האירוע המכונה המפץ הגדול, כיצד נוצרו הגלקסיות, הכוכבים וכוכבי הלכת ביקום ענקי ורחב מידות, שאנו בו בקושי גרגר אבק. היום אנו יודעים כיצד התפתחו החיים על-פני כדור הארץ מאורגניזמים פשוטים לכדי הפאר והמורכבות שאנו מוצאים היום, בתהליך אבולוציוני איטי והדרגתי, הנמשך מיליארדי שנים, של שינויים קטנים ומצטברים וברירה טבעית ככוחה המניע. המדע מקיף היום מאות נושאים, מקוסמולוגיה, פיסיקה וכימיה, דרך ביולוגיה וזואולוגיה ובוטניקה וחקר הגנום, ועד לארכיאולוגיה, פליאונטולוגיה ואנתרופולוגיה, מהקטן ביותר ועד הגדול ביותר תוך התעכבות משמעותית על מורשתנו האנושית - ואין לנו כל צורך במיתולוגיה שתשמש כמגשר על דברים שדורשים הסבר.

הצורך השני הוא בנחמה. אך מה בין נחמה ובין המציאות? זה שדבר הוא מנחם אינו אומר שבהכרח הוא גם דבר נכון.

היום, הודות לידע שצברתי בנושאים מגוונים שעוטפים את החזרה בתשובה/שאלה, הדת והחיים בכלל - כמעט ואיני מסוגל לדמיין סיבה רציונאלית, לא רגשית, שמישהו יאמין בקיומו של האלוהים. אבל אז, לפני 6 שנים, הרגש היה מספיק בהחלט כדי להשאיר אותי שם במידה ולא הייתי מוצא את הכוח (הנפשי) לחתוך הכול. אני מקווה שגם אתה תמצא את הכוח ואת תעצומות הנפש לכך.

את הצעד הראשון, ואולי הקשה ביותר בקרב הזה, כבר עברת: להודות בפני עצמך שאינך מאמין עוד בנכונותה של הדת ובקיומו של אלוהים. זו מחשבה מפחידה לאדם דתי, ולעיתים היא שומטת את הקרקע תחת רגליו, משום הצורך העז כל-כך בנחמה ובתחושת ביטחון עצמי. מחשבות כמו האם הכול מקרי? האם אין יד מכוונת ששומרת עלי? והאם כל הזמן שביליתי בתפילה ובלימוד תורה היה זמן מבוזבז? לעיתים הן כל-כך מפחידות, עד שממהרים להדחיקן לפינה אפלה במחשבה ולעסוק בכל דבר אחר, רק לא בה.

אולם, ברגע שאתה מוצא את הכוח להודות שאין שום אלוהים המהווה יד מכוונת, אתה מוצא גם את ההבנה שרק אתה האדון לגורלך, ואתה בלבד הוא הנושא את כל האחריות על כך, לטוב ולרע (ראה באתר חופש). ברגע שאתה מוצא את הכוח להודות שכל אותו הזמן בו עסקת בפולחן לאל שאינו קיים היה זמן מבוזבז (האמין לי, 16 שנים הן יותר משנתיים), אתה מונע מעצמך בזבוז ניכר אף יותר של זמן וכוחות נפש בעתיד. לפתע אתה מסיר את עטיפת הסוכרייה שכיסתה מעיניך את המציאות, ואתה יכול לראותה כפי שהיא - וזה דבר ש"שווה זהב", דבר שבהחלט שווה לחיות עבורו.

לפני 6 שנים לא הייתה לי הספרייה הפרטית שיש לי היום. לא ידעתי דבר על האבולוציה ומוצא המינים והאדם, והמפץ הגדול היה בעיני סיפור נחמד ולא אירוע מבוסס ומוכח - אבל ידעתי דבר אחד שחיזק בי את הידיעה שהדת שגויה ושאין אלוהים: ידעתי היסטוריה, וידעתי מיתולוגיות של עמים אחרים ודתות אחרות, "ספרים חיצוניים", שכל הרבנים הזהירו שאל לנו להתעסק בהם.
קראתי עשרות ספרים על דתות קיימות ודתות שחדלו מלהתקיים. קראתי על המיתולוגיה היוונית והרומית והנורדית. למדתי על המיתולוגיות הסינית והיפנית וההינדית והג'ינואיסטית, למדתי על המיתולוגיה המצרית והאשורית והבבלית והאכדית והכנענית והשומרית - כל אותן דתות אדירות שסחפו מיליוני מאמינים ברחבי היבשת וברחבי העולם - והיום אנו צוחקים עליהן. ממש צוחקים עליהן. "איזה שטויות חשבו בעבר בני האדם"? שהיבשה נוצרה מטיפות מים מלוחים שזלגו על החנית של האל היפני איזאנגי? שהאל הנורדי אודין ברא את בני האדם הראשונים מענפי שני עצים? שהאל השומרי אנכי יצר את בני האדם מעפר מעורבב בדמו של אל המים המתוקים אפסו? שהאל העברי יהוה יצר את האדם הראשון מרגב אדמה ואת האישה ברא מהצלע שלו...לא, רק רגע... אבל הסיפור הזה דווקא אמור להיות בסדר, לא כן?

קראתי על הדת העברית הקדומה - זו שקדמה אלפי שנים ליהדות של ימינו, ומצאתי שכמעט ואין קשר בין השתיים. קראתי על דתות עכשוויות, על הזרמים השונים בנצרות ובאסלם, ומצאתי שם תסביכי גדולה. יש היום יותר מ- 500 דתות רשמיות שונות, וככל הנראה אלפי כתות וזרמים בתוכן, וכולן כל כך בטוחות בצדקת דרכן הבלעדית ונצחית להן בלבד! כולן כל כך משוכנעות שרק הן הצודקות וכל שאר האנשים בני הדתות האחרות הם כופרים וטועים טעות מרה! כל דת גדולה שנחשבת לדת עולמית מכריזה שיש להמיר כמה שיותר אנשים לעבודת האל שלה, שהוא גם האל של כל העולם, וכל עם נידח שיש לו אל חצי-שבטי חושב שהוא-הוא העם הנבחר ושכל היקום נברא בעבורו.

מי צודק אפוא? מי הדת ה"נכונה"? הרי לא יתכן שכולן נכונות, ואם אחת נכונה אז בהכרח כל השאר הם כופרים. אם הבושמנים ממדבר קלהרי מאמינים שהם העם הנבחר ואלוהי האנטילופה הוא האלוהים שברא את העולם רק לכבודם, אז מה באמת ההבדל בינינו לביניהם? ואם סיפור הבריאה של עמים אחרים הוא שטות, מה נגיד אנחנו?

מרגע בו הרהבתי עוז לשבת עם עצמי ולחשוב על הנושא ברצינות, התשובה שלי הייתה ברורה. יש כאן שתי אופציות, ושתיים בלבד: או שדת אחת (ותהיה זו אשר תהיה) היא הנכונה וכל שאר הדתות שגויות, או, מה שסביר הרבה יותר - שכל הדתות שגויות.

מרגע חשיבתי זה הבנתי, שהדת שלי אינה שונה מהדת של שום עם אחר. אז הבנתי שלא יכול להיות שיש אלוהים אישי שברא את העולם ואת האדם, ובחר בעם היהודי מכל העמים ללמוד את תורתו ולשמור את מצוותיו ולקיים את פולחניו.

ערן - בסופו של תהליך הפכתי אתיאיסט. אינני מקבל את האקסיומה בדבר קיומו של אלוהים. שום אלוהים. כל האלים. יחד עם זאת, אינני פוסל את דעותיהם וזכותם של אלו שבוחרים בכל זאת להאמין באלוהים כללי לא-פרסונלי, כזה שמגולם בטבע או אלוהים כזה שברא את היקום ברגע המפץ הגדול ומשם הניח לו לנפשו להתנהל ע"פ חוקי הפיסיקה והכימיה, ומניח לנו לנפשנו לקבל את החלטותינו על חיינו בכוחות עצמנו.

המילה "אלוהים" היא מילה גמישה בלשון האנושית. חבר קרוב שלי אומר לכל אדם דתי שמתחיל שיחה איתו "אלוהים שלי הוא לא האלוהים שלך, האלוהים שלי לא עונה לתפילות". חבר קרוב אחר שלי בוחר להשתמש במילה זו כדי לתאר מצפון - "אלוהים שלי נמצא בתוכי".

דבר אחד בטוח - אף אחד מהאלים הללו אינו דורש או מחייב סגידה ופולחן ושעבוד של חיי האדם למערכת של אקסיומות בלתי קבילות.

אני מאחל גם לך ערן שתצליח לצאת ממעגל הפולחן והמחויבות הדתית, ותזכה לבנות לך חיים חופשיים, מלאים ומאושרים. אני מאחל לך שבכל מקום שתסתכל עליו תגלה עוד פיסה של ידע על העולם ועוד פיסה של מורשת יהודית תרבותית, שאינה בהכרח מבוססת דת. לפי מה שהבנתי מדבריך, משפחתך היא משפחה חילונית, שרק מחכה לך שתחזור אליה, לקיים אורח חיים חופשי. אם כך, ההתנגדות היחידה שלך היא התנגדות שנובעת מתוכך-עצמך, ויש לך הכוח להתגבר עליה. יש בקרבך הכוח לצבור עוד ידע, ללמוד עם העולם ולהתרחק מאמונות השווא. יש לתבונתך הכוח לנצח את הרגש.

אני גם רוצה שתדע שאתה חופשי לפנות אלי בכל זמן בשאלות, או אם תחליט שאתה רוצה לחלוק עם מישהו את סיפורך.

בברכת חופש - ליאור

המלחמה האמיתית היא בין רציונליזם לאמונות טפלות. המדע אינו אלא צורה אחת של רציונליזם, ואילו הדת היא הצורה הנפוצה ביותר של אמונה טפלה.
ריצרד דוקינס, "יש אלוהים?", עמ' 103

ט. סיכום מאת דן - חבר 'חופש' ועורך 'במות חופש'

שלום ערן - כאן דן מצוות אתר חופש. אני שמח לקרוא את שפעת התשובות המעמיקות והמקיפות שקבלת לשאלותיך המאוד פשוטות לכאורה, אבל המאוד בעייתיות "איך להפסיק להאמין באלוהים" ו"איך לחזור בשאלה". אתה רואה כמה שונות ומורכבות הן גישותיהם של אתאיסטים שונים לשאלות בסיסיות אלו, בייחוד סוגית האלוהים, שבצורה זו או אחרת טורדת לבם של כמעט כל בני אנוש.

שאלתך "איך להפסיק להאמין באלוהים" מורכבת משתי שאלות נפרדות: האחת "איך להפסיק להאמין", והשנייה "אלוהים". על "אלוהים" נכתבו ספרים רבים מנקודת המוצא האתאיסטית, אבל לא כל ספר יוביל אותך למסקנה פשוטה. ספר חדש מומלץ ביותר הוא ספרו של פרופ' דוקינס "יש אלוהים?" - ספר מקיף, ממצה, חשוב. כתבנו עליו עד כה שלוש ביקורות - הנה הן כאן, כאן וכאן.

על האמונה באלוהים אפשר לדבר מכאן ועד אמריקה וחזור, ואנחנו נכנסים כאן לעוביו של יער כמעט בלתיעביר, הקרוי "אמונה", שאינו קשור לאלוהים בלבד, אלא כולל בקרבו אוסף אדיר של מיסטיקה ודמיון, כולם פרייצירתו של המוח האנושי מאז נפקח לחשיבה יצירתית - ההומו-סאפיינס, שגיל הצעיר בקבוצה זו הוא 100,000 שנים.

באתר 'חופש' קיים אוצר בלום של מאמרים ובמות 'חופש', בהם העלינו שלל דעות בנושאים הללו המעסיקים אותך ברגעים אלו. ידידי יעקב המליץ לך על שלושה מהם, ואני מוסיף וממליץ שתקדיש כל זמן שתוכל לקרוא במדורי החשיבה החופשית, החזרה בתשובה והיציאה בשאלה,ואין לי ספק שתמצא מענה הולם ומספק לשאלותיך והתלבטויותיך.

אני מאחל לך הגעה מהירה לחוף מבטחים

בברכה חמה

דן מצוות 'חופש'