"עטו של אלוהים טרח הרבה יותר בתיאור אסונותיו של איוב מאשר הנאותיו של שלמה"
פראנסיס בייקון

לאתר חופש שלום,

קוראים לי אורי, אני בן 18 ולומד בתיכון בתל-אביב. ראשית עליי לציין לשבח את אתר חופש ואת פועלכם. שנית, בימים אלו הנני מגיש בג"ץ כנגד משרד החינוך לגבי לימודי תנ"ך במערכת החינוך. אינני חושב שצריך לאסור לחלוטין ללמד את מקצוע התנ"ך אלא בתור בחירה, וכמובן שהמצב הרצוי הוא כמו בארה"ב, שבו זה מנוגד לחוק להכניס כלנושא דתי בין כותלי בית-הספר, כן אסור ללמד הברית החדשה בבתי ספר בארה"ב - זה מנוגד לחוק. אני נתקל בקשיים מסוימים כאשר טוענים נגדי שהתנ"ך איננו ספר דתי וכי הוא ספר היסטורי ויצירה ספרותית. אני טוען מנגד שנכון - התנ"ך הוא יצירה ספרותית ובחלק, אני מדגיש חלק, קטן ממנו הוא מדבר על אירועים היסטוריים מוכחים. הטיעון השכיח הנטען בחזרה הוא כי התנ"ך לא נלמד כדת, אינני חייב לחבוש כיפה או לומר תפילה או להאמין באלוהים. כטיעון חוזר אני טוען כי אף על פי שדבר פיזי כאקט סמלי אינו נדרש ממני, עצם הדיבור על עניינים דתיים הוא הסתה במסווה, מפני שכאשר מלמדים ילד ביסודי כי אלוהים הורג אנשים אשר לא עושים כרצונו והלך הרוח הזה נמשך עד לתיכון, הדבר גובל בהסתה ואף בשטיפת מוח. כמובן שהטיעון החוזר כלפיי הוא כי אנו חיים במדינה יהודית וכי אם לא נלמד את התנ"ך אין לנו זכות קיום לחיות כאן, אני כקונטרה משיב, שההגדרה יהודית היא מבחינתי מאוד עמומה וניתן להתייחס אליה כאל 'מדינה אשר גרים בה יהודים'. בית הספר הממלכתי הוא יהודי, אולם גם כאן ההגדרה מאוד עמומה, והרוב המוחלט של היהודים הלומדים בבתי-ספר ממלכתיים הם חילוניים שהם מהגדרתם לא-דתיים. ולכן נכון שהם יהודים בלאום, אולם דבר אינו משתמע לומר כי הם יהודים בדתם. בימים אלו אני מנהל מו"מ עם כמה עורכי דין לגבי העתירה, אני כותב מאמר בנושא ואתר המאבק כבר הוקם, אולם עוד לא הועלה לאוויר, לכן בקשותי מכם הן:

1. אם תוכלו לעזור לי לחדד או להציע הצעות שונות לטענות המועלות כלפי העתירה שלי.

2. אם אתם יודעים כיצד אני יכול להוכיח חד משמעית שהתנ"ך הוא ספר דתי ולא היסטורי, כאשר אני מציין כי בתנ"ך כלולים עשרת הדיבורים שבהם מצויין 'אל תעשה לך פסל או מסכה' ו'אל תאמין באלוהים אחרים'.

3. אם אתם מכירים עורכי דין נוספים אשר היו מעוניינים לייצג אותי בעתירה.

4. האם בעתיד, תוכלו לעזור לי לפרסם את המאבק.

ישנם כמה אנשים שאני מארגן שעוזרים לי ומטרתי היא לארגן עצומה גדולה מאוד באתר אשר יועלה. תודה שקראתם את מכתבי עד פה ואודה אם תשיבו לי.

בתודה מראש,

אורי

תשובה של  חבר א' של צוות אתר חופש

לדעתי המאבק שלך מקדים את זמנו באיזה דור או שניים. בנושא החינוך, צריך להתחיל במאמצים בהכנסת תכנים אוניברסליים (מתימטיקה, אנגלית, אמנות, היסטוריה יהודית וכללית, לשון, גיאוגרפיה, אזרחות וכו') בחינוך החרדי. התנ"ך כמקצוע בתיכון ממלכתי אכן נלמד, למיטב זכרוני, כמקצוע הומאני, לא דתי. לא הייתי משקיע בזה יותר ממה שהצעת, וגם לא רץ לקשור את העמותה/האתר שלנו במאבקו, מעבר למאמר שיכתוב וקישור הדדי בין האתרים.

תשובה מאת משפטן, חבר העמותה

אענה לך שתי תשובות - משפטית ועקרונית: מבחינה משפטית, אין כאן כל עילה משפטית.  ההחלטה של הנושאים שהם חובה במערכת החינוך הנה בסמכותו של משרד החינוך, וקביעת תנ"ך ביניהם היא לא בלתי סבירה, מה שהיה מצדיק את ביטולה.  אתה מכיר את כל הנרטיב של מדינה יהודית ודמוקרטית, ואני לא צריך לחזור על הדברים.  למה לגיטימי לקבוע את "החטא ועונשו" כחומר לימוד, ולא ספר שהוא מסורת ישראל (לטוב ולרע?).

צריך לזכור גם, שלצד לימודי תנ"ך מלמדים גם לימודי טבע, ואח"כ ביולוגיה/כימיה/פיזיקה וכו'.  צריך לזכור גם שלימוד התנ"ך בבית הספר הממלכתי-כללי נעשה מתוך גישה ביקורתית (לפחות חלקית), ולא בחזקת "כזה ראה וקדש".  לא מלמדים אותך שאלוהים כתב את התורה, אלא להפך: שהיא נכתבה ממקורות שונים, בזמנים שונים, והכתיבה הונעה על ידי אינטרסים שונים.

ייתכן - צריך לחשוב על זה יותר לעומק - שיש אפשרות לתקוף נושאים מסוימים בתוכנית הלימודים; לטעון שצורת הלימוד או נושאי לימוד מסוימים מהווים הטפה דתית אסורה. אבל, כמובן, צריך להצביע על הנושאים האלה, ולהצביע על האלטרנטיבה.  כאמור, כדי שבג"צ יתערב צריך שאי הסבירות תהיה חד משמעית, ואני מסופק אם תמצא נושא כזה.  גם אם כן, יאמרו לך (במידה מסוימת של צדק) שצריך להכיר את התנ"ך לכל צדדיו.

ברמה העקרונית - אין לי שום דבר נגד לימודי תנ"ך, בבית ספר או בכל מקום אחר.  להפך.  אני חושב שכאדם חילוני מודע אני חייב לדעת מהו העולם האלטרנטיבי, לפחות על קצה המזלג.  התנ"ך הוא מסמך היסטורי לכל עמי המערב, ובוודאי לעם היהודי.  יהדות, אכן, היא מושג עמום, אבל מוטב שילמדו את התנ"ך על פני התמקדות בפרוצדורות הברבריות של המשנה והתלמוד. הרי לומדים גם היסטוריה של העם היהודי וגם שירה וספרות וכל ה"מסביב".

כחילוני אני חושב, שהמתקפה צריכה להיות לא נגד התנ"ך, ולא נגד לימודו, אלא נגד השימוש המניפולטיבי שעושים בו, ברמה הפוליטית וברמה האישית.  למי שיודע, מכיר והתמודד עם השאלות, הרבה יותר קשה להפעיל עליו מניפולציות של "במה אתה יהודי".

אגב, הטענות שלך לגבי ארה"ב אינן ממש מדויקות.  הרי כל הזמן תלוי שם ועומד נושא החיוב בתפילה (school prayer) בבקרים בכל בתי הספר.  אמנם לא תפילה לאל מסוים, אבל תפילה דתית לכל הדעות.  זה הרבה יותר חמור מלימוד תנ"ך. כמו כן ההצהרה הרשומה ע"ג הדולר האמריקני In God We Trust.

ולסיום, רק ברמה הפרוצדורלית, לפני שפונים לבג"צ, חייבים לעשות פניה לגורמים המוסמכים (כלומר, לשרת החינוך), ולטעון את הטענות בפני הרשות.  רק אחרי שהוא מקבל מהם תשובה שאינה מניחה את דעתו הוא יכול לעתור לבג"צ.

תשובה של  איש מקצוע, אוהד האתר

יש בפנייה שלך  שתי סוגיות בשתי רמות דיון. הראשונה - דת ומדינה. הפרדת דת מן המדינה נהוגה בהרבה מדינות בעולם, אבל לא בכולן. לא בארץ. זו אבן נגף לפי מושגי הכותב , ואולי גם לפי המושגים של שנינו, אבל זו המציאות. זו שאלה פוליטית ונכון לרגע זה אינה ניתנת לשיקול דעתו של זה או אחר. לא נראה, גם, שבג"צ יתערב בעצם הסוגיה, אלא אם כן יש בה כדי לגרום עוולה אישית לפרט. בחלק הזה יש בני סמכא.

השנייה - האם התנ"ך הוא ספר דתי. אני חושב שזו שאלה של הערכה, וספק אם ניתן לענות עליה תשובה חד משמעית. התנ"ך אינו שייך לקנון הליטורגי. הוא לא משמש בטקסים הדתיים ולא משמש בתפילות כקודקס הקובע והמנהל, אלא רק נסמך מעת לעת (למשל- קריאה בתורה בתוך התפילה מבלי להחליף אותה או להיות התפילה ממש). במובן זה משתמשים בתנ"ך גם בנצרות וגם באיסלם. הוא אינו ספר של דת מסויימת.

נראה לי שלא בקלות ניתן "להוכיח" שזה ספר דתי. התנ"ך הוא משהו אחר גם אם היהדות משתמשת בו כבסיס לאמונותיה (אבל כך גם כל העולם). ואני מפקפק אם ניתן להוכיח שהתנ"ך הוא הדת, הוא ספר דתי ושהוא משמש ככזה.

שווה שיחה. מעניין בכל מקרה.

תשובה מאיש מקצוע שני, גם הוא מאוהדי האתר

לאורי שלום רב!

אשתדל לענות על כל שאלותיך:

1. מאחר שאתה תלמיד בתיכון, אפילו שאתה בן 18, לפי דבריך, מי שיכול לסייע לך בעניין משפטי הם רק הוריך או אפוטרופסיך החוקיים.

2. הדוגמה מארה"ב איננה כל כך מוצלחת, כי ארה"ב היא מדינה שנבנתה מלכתחילה משילוב של דתות ולאומים. לימוד דת מסוימת בבי"ס ממלכתי עלולה להיחשב כפגיעה בשאר הדתות של שאר האזרחים. ישראל מוגדרת במגילת העצמאות ובחוקי היסוד כמדינה יהודית ודמוקרטית, וחלוציה הראשונים הגיעו לארץ ישראל משום שכאן היה ערש האומה לפני כשלושת אלפי שנה, ואת זאת הם ידעו מהמקורות הדתיים (תנ"ך, משנה, תלמוד, תפילה), כי לא היו מקורות אחרים. אדם חילוני הוא יצור חדש.

3. אין שום בעיה להוכיח שהתנ"ך הוא ספר דתי, שהרי הוא דורש בדרכים שונות (חוק, נאום, סיפור, מזמור וכד') כניעה לצו האלוהי, ואת זה ניתן להסיק כמעט מכל פסוק שבמקרא.

4. יחד עם זאת, לא הייתי ממליץ לך "לשפוך את התינוק יחד עם המים": כל המקורות הקדומים הם דתיים, או "נגועים" חזק בדת. זה לא אומר שלא צריך לקרוא אותם וללמוד אותם כדי להבין משהו מעברנו. התנ"ך מתאר תקופה ארוכה בתולדות עמנו בלידתו ובצעירותו.  אין, פשוט אין, מקורות אחרים שיכולים "לכסות" את התקופה הענקית הזאת. השאלה היא, לדעתי, לא "אם צריך ללמד תנ"ך". לדעתי, חשוב מאוד ללמד את המסמך הזה, בו גלומות התעודות החשובות ביותר של תרבות עמנו. השאלה היא - איך מלמדים. כלומר, אם מי שמלמד תנ"ך משתדל "להצדיק" את הזוועות הכתובות בו בשם האל - הוא איננו אמין, והוא חוטא לאמת ולמוסר. אבל אם המלמד הזה מראה, בלי כל חשש, את הכשלים הגדולים של האמונות והדעות במקרא (כמו הטענה חסרת השחר שהאדם מצטט את אלוהים - "כה אמר ה' "; כמו שיש "ראיות" שהאל משגיח על העולם ונותן לכל אחד כגמולו - טענה חסרת שחר לגמרי; או שהאל בחר מכל העמים את ישראל, ואילו עמים אחרים הוא בחר להשמיד) - במקרה כזה יש ברכה רבה בלימוד התנ"ך, כי לפחות דבר אחד חשוב הוא עושה: הוא משתדל לומר אמת.

5. כבר רמזתי לעיל שהכתוב בתנ"ך היה אחת הסיבות המרכזיות לשיבת העם לארצו בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. אבל יש לו עוד זכות גדולה, והיא שבלעדיו לא הייתה מתחדשת השפה העברית, חידוש אשר הוא פלא בעינינו ובעיני כל העמים.

הצעתי היא שלפני פנייתך לערכאות בנושא, שלדעתי, איננו מחזיק מים, שב וקרא את כתביהם של אנשי "חופש". אם תסכים לעצתי, אני משוכנע שהאתר ישלח לך רשימה קצרה, אבל עניינית, אשר תיפרש על כל התחומים עליהם שאלת.

לסיום אני מבקש לציין שהתרשמתי מאוד מהלהט של דבריך.

תשובה מאת חבר ב' של מערכת אתר חופש

שלום אורי, ואני חבר בצוות האתר, אני אחרון המשיבים על מכתבך, ויש לי יתרון בכך, שקראתי את תשובות כל קודמי. אשתדל לא לחזור על דברים שנאמרו, אולי לחדד, ומעט להוסיף, על משקל הפתגם היפה של חנניה רייכמן - "מן הים הכללי וטיפה משלי". ובכן:

1. אינני תומך בהגשת בג"ץ בנושא. יש לי הצעה אחרת, אותה אביא בסוף דברי.

2. התנ"ך הוא בלי ספק ספר דתי. יש בו חלקים דתיים לעילא ולעילא, וחלקים ש"מרחפת" מעליהם "רוח אלוהים". פרט ל"מגילת אסתר", בה לא מוזכר "אלוהים" או "יהוה" אפילו פעם אחת, האל משתתף בכל יתר חלקי התנ"ך באופן פעיל מאד, אם כמצווה, אם כמעניש, אם כשומר צעדי עמו "הנבחר", אם כסמל רוחני לנביאיו. והרי "אלוהים" הוא סמל הדת, ואין דת מונותיאיסטית בלא אלוהים.

3. אצטט לך מתוך פרשת השבוע "משפטים", שעלתה באתר, קטע רלבנטי: "כבר עמדנו בפרשה אחרת על הסגנונות השונים של הצו האלוהי לבני העם היהודי, החל במתינות מסוג "כי אם שמוע תשמע בקולו" בפרשה שלנו, ועד לצו ההחלטי חסר הפשרות "שמע ישראל" (דברים ו' / 4). התייחסות מעין זו אינה קיימת בחוקים האמוריים והבבליים הקדומים, ויש כאן חידוש עברי מקורי, הקשור מן הסתם במעבר מאמונה פוליתיאיסטית למונותיאיזם. האופי הדתי של המשפט העברי, כותב יהודה רון (ראה ספרו "חוקי התורה", הוצאת אב-איל, תשל"ו) אינו רק חיצוני, כלומר מיוסד על השקפת עולם דתית, אלא הדתיות באה לידי ביטוי גם בתוכנו של המשפט:  (א) המשפט נעזר בדת, וכאשר בית הדין נדרש לעובדות, הוא עושה זאת ע"י הטלת שבועה על אחד הצדדים המתדיינים;  (ב)  ניתן לכפות על עד למסור עדותו ע"י אלה (שבועה): "ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד... אם לא ידיד ונשא עוונו" (ויקרא ה' / 1); (ג)  יש וקביעת הפושע היא על פי הכרעת אלוהים: "על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה עד האלוהים יבוא דבר שניהם אשר ירשיעון אלוהים ישלם שנים לרעהו" (שמות כ"ב / 8). המשפט העברי במהותו, הוא, אפוא, דתי".

4. אבל לא רק המשפט העברי הוא דתי. כל המיתוסים והאגדות של סיפורי בראשית הם דתיים, ולדעתי מהווים תשתית בסיסית להטפות לדת נוסח המחזירים בתשובה. אני מצטרף לטענה, שעלתה כבר במסגרות שונות, שהמשפט הראשון שפותח את התנ"ך - "בראשית ברא אלוהים" איננו אלא מנטרה דתית, באנר וסטיקר של הטפה דתית, משום ש-(א) אין ולא היתה "בראשית", (ב) אף אחד לא "ברא", (ג) "אלוהים" איננו קיים. ראה בפרשת השבוע "בראשית" מן השנה שעברה הפותחת במשפט "ההטפה הדתית  הראשונה מתחילה במילים בראשית ברא אלוהים".

5. הבג"ץ שנפשי (לא שכלי) מבקשת להגיש נגד החברה הישראלית כולה, בייחוד נגד ראשי מערכת החינוך הכללי, החופשי, הוא נגד הדרך בה מציגים ומלמדים את התנ"ך בבתי הספר, בגני הילדים ובתיכון בזרם הממלכתי כללי. וכאן אני מצטרף לחלק מהדעות שהובאו קודם בידי עמיתי. תנ"ך חייב להילמד. יש בספר העתיק הזה בסיס לתרבות היהודית-עברית שלנו כאן והיום, בספרות, בלשון, בהגות, בהיסטוריה, במורשת. אבל אסור שהתנ"ך יילמד בדרך דתית, ויש ללמדו בדרך בה מלמדים כל טקסט קדום אחר, למשל המיתולוגיה היוונית, או ההיסטוריה של הנצרות והאיסלאם. גם שם מדובר באלוהים, או באלילים, גם שם מדובר בכוחות עליונים שיש לאותן מהויות, אבל בהבדל אחד: בסמכות. בלימודי המיתולוגיה היוונית, הנצרות והאיסלאם המורה מלמד הכל על אותם כוחות (זיאוס, ישו, מוחמד, אללה, רוח הקודש בודהה, סיווה וכו'), מבלי להביע רמז לכך, שלאותם כוחות יש סמכות והשפעה על חיינו כאן והיום. בלימוד סיפורי המקרא והתנ"ך בגני הילדים ובבתי הספר יש הנחייה ברורה או סמויה ש"אלוהים" קיים, שהוא מהווה סמכות לגבינו ובחיינו, ושהצווים שהוא ציווה לעמו שרירים וקיימים. המזוזות התקועות על כל משקוף בכל כיתה וחדר הם עדות אילמת לכניעה הרוחנית של רובנו למנטרה הדתית, שמקורה בתנ"ך. מכאן שחשוב ה"איך" מלמדים ולא ה"מה" מלמדים.

6. מעשית - הגשת עתירה בנושא זה כיום מקדימה את זמנה, כדברי חברי הראשון. יש דברים שהמתנה בסבלנות יפה להם, וחשוב להציגם בפומבי רק לאחר הכנה מקדימה קפדנית ומתכוננת. הכנה בתחום זה תימשך שנים. החברה החילונית חייבת להיות בשלה לשינוי כה קיצוני בנושא כה רגיש. שופטי בג"ץ אינם אלא השכל הישר של החברה שלנו, הם אינם "אי-טי" מכוכב עליון. הציבור שלנו טרם אימץ את העובדה, שמזוזה היא פטיש אלילי; שברית-מילה הוא פולחן פגאני, שריד להקרבת קורבן אדם למולך; ש"רב" איננו אלא אדם שלמד מקורות דתיים, ואין לו סמכות בשום תחום מקצועי אחר; שהמושג "קודש" איננו קדוש; שיהדות איננה דת אלא הרבה יותר מדת. הגשת בג"צ בשלב בוסר תכשיל את מבצעה ותבזה את תומכיה.

7. אני מציע לך לארגן את החומר, על בסיס הכתוב כאן והרבה יותר, ולערוך יום עיון בבית ספרך בנושא "מקומו של התנ"ך במערכת הלימודים, ודרך הוראתו". כאן תהיה משוחרר מלחץ משפטי, נסיגות או כשלים פה ושם ישפרו את הצגת הטיעונים בפעם השנייה, וכך, לאחר מספר דיונים פומביים, כולל העלאת הנושא כולו מעל במות שונות, כמו עיתונות, ביטאונים, אתר חופש ועוד, תוכל (א) לבסס את עמדתך, (ב) להרחיב את מעגל התומכים, ולקראת אפשרות עתידית של עתירה לבג"ץ יגדלו סיכוייך לזכות.

אני מצטרף להרגשת חברי, שעשית מעשה ראוי וחשוב בהעלאת הנושא, ואני מודה לך על הרעיון ועל העוז. אתר חופש מורכב מאנשים שיש בהם עוז והעזה, החסרים לרבים ממנהיגינו בפוליטיקה. פני החברה היו שונים לחלוטין  לו היה להם ועוז והעזה כשלך.

בברכה,

חבר צוות האתר