ונדה לאתר חופש

שלום - כאחות שעובדת עם אוכלוסיה חרדית אני מכירה יותר מכולם את בעלי התשובה ודעותיהם. אני מכירה את כל השקרים שלהם והדעות שלהם. אני מתעבת את העובדה שהם לא הולכים לצבא ולא עובדים וכועסת בדיוק כמוכם שדופקים לי בדלת ומטיפים מוסר ו"מזכים אותי במצוות". אך הדברים לא חד משמיעים (מי כמוני יודעת).

כהגדרה כללית - בעל תשובה הוא אדם שעמד על סף המוות, או אישה שהסרסורים כמעט הרגו אותה, ומי שהציל אותם היו הישיבות. הם הצילו פושעים ונרקומנים למיניהם ממות ומחיים קשים, מה שאתם עם כל הרשות הסוציאלית ומוסדות הגמילה שברשותכם לא הצליחתם. נתונים סטטיסטים קובעים שאחוז ההצלחה בישיבות ובמדרשות יותר גבוה בהרבה במוסדות המדיניים. אם אתם נגד כל הישיבות אז תצילו את המדינה, ותנסו אתם להציל אותם, ותצליחו. האם יש לכם הסבר למה הם מצליחים ואתם לא? למה הפרזיטים שחולבים את המדינה עושים את העבודה יותר טוב מכם?

אני מקווה שאתם מודעים לעובדה שכל אחד/ת שהישיבות מצילים יתחתן/ת יולידו 10 פרזיטים וכך הלאה והם יאכלו את המדינה ויתרבו כמו ארבה. להבדיל, פרעה, כשראה את בני ישראל מתרבים: "ויעצמו במאוד מאוד ותמלא הארץ אותם". פרעה לקח את העניינים לידיים, וכמה שזה ישמע לא מוסרי - בחוכמה. מכיוון שאנו לא רוצים לנקוט באמצעים שנקט פרעה אנו צריכים לנקוט באמצעים אחרים וטובים יותר.

לדוגמא אני מכירה נער שברח מביתו באמצע הלילה בגשם ובסערה "כמה שזה נשמע ציטוט מרומן גותי". באותו רגע הנער היה רעב ונתון לאלימות ופגיעה מינית. החרדים אספו אותו מהרחוב ולקחו אותו לישיבה. איני חושבת שבאותו ערב צרפו אותו למניין המתפללים, אבל הם נתנו לו לאכול. ובאותו לילה ישן במקום יבש ומוגן. היום, כעבור שלוש שנים, לנער יש פיאות ארוכות ומסולסלות, אישה יראת שמים ועתיד ברור עם מטרות מוגדרות כקיום המצווה "פרו ורבו ומילאו את הארץ". מדוע אף חילוני שעובד ומשרת בצבא וכועס על כפייה דתית (שגם אני כועסת עליה) ומשלם 40% מס הכנסה לא אסף אותו? וזה לא מקרה יחיד שאני מכירה.

לסיכום אני מכירה את כל הכפייה ואי השרות בצבא ומתעבת אותו בדיוק כמוכם, אך אני מעריכה אותם על הצלת נפש. אני שואלת אתכם ומבקשת שתענו לי מה יש בהם שאין בנו? שהם מסוגלים ואנחנו לא.

כפי שש"י עגנון אמר בסיפורו שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו: "ומהם תלמידי ישיבה? חבורה של אנשים עם זקן שחור ושיער שחור עם פיאות מסולסלות ופיאות יאסיות היושבים מסביב לשולחנם וחושבים את מי לחמוס".

בברכה
ונדה

שירה עונה לונדה

שלום לך ונדה - כאן שירה מצוות אתר חופש. אשתדל לענות על שאלתך, שהיא מאד מוצדקת. הצלחתם של המחב"תניקים - המחזירים בתשובה, במקום שאחרים לא הצליחו, או גם לא ניסו כלל, מבוססת על ארבעה מרכיבים שונים: אישיותו של המתחרד, נחרצותו של מחב"תניק, הטוטליטריות של השיטה, כדאיות העניין. ואפרט אחד לאחר:

1. לא כל פושע מועמד להמרת דעה ודת. מועמדים לכך הם רק אלו המצויים, בנוסף להיותם פושעים, גם אנשים במצוקה נפשית. בכך אין הפושע או הנרקומן שונה מכל אדם שיש לו בעייה או מצוקה נפשית.

2. המחב"תניק - המחזיר בתשובה החרדי, שונה ממורה או ממחנך שאיננו דתי, באופיו, בתכלית המעשה שהוא עושה, ובעצם מהות הרעיון אותו הוא מוכר. מחב"תניק מוכר אמונה דתית. בבסיסה - "אמת מוחלטת אחת ובלעדית". הוא מאמין בכך בלהט רב, בלא כל פשרות. מנגד - מורה או מחנך שאינו דתי, פתוח לכל אופציה, גם לזו שאיננו מכיר, בין השאר משום ש"חיזק" עצמו באמונתו, ושום דבר מבחינתו איננו מוחלט. להט המכירה של שני המוצרים בידי שני המוכרים שונה בעוצמתו, ומי שמתרשם מהלהט ולא מהתוכן, שוגה בהבנת העניין מעיקרו.

3. לכך מצטרפת, כמובן, הטוטאליות של השיטה או של המערכת. בדת אין פשרות. בדת אין "אולי", "לא יודע", "אחשוב", "בפעם אחרת" - שם הכל ברור, חד וחלק, רק כך, מיד, אין ספק, ומעל לכל - יש אחד שקובע בכל, תמיד, מאז ומעולם - "אלוהים". שם אין דמוקרטיה, בה פעם יוסי ופעם אורי קובעים את המדיניות, ולאחרים גם מותר לערער, לשנות, לבטל. בדת הכל דפוס אחד, קבוע, מאז ומעולם, ולעולם ועד. לקורבן המיועד, למתלבט, נוח וגם רצוי יותר, מבחינתו - מסיבת אופיו, מצוקותיו ומצבו הפיסי והנפשי - לאמץ את גישת המחב"תניק, ולא את זו של המורה-המחנך שאיננו דתי, כי הוא זקוק לתמיכה שמספקים לו הגבולות החזקים. אחרת יילך לאיבוד בעולם המורכב שלנו.

4. ולבסוף, כמובן, הכדאיות. אמר על כך פעם פסיכיאטר ידוע, פרופסור באחת האוניברסיטאות בארץ: מוטב להתאשפז בישיבה מאשר במוסד לחולי-נפש או בבית הסוהר. ומה הפלא? המחב"תניק מציע לאסיר דברים שהמערכת החילונית לא יכולה להציע (נכון להיום): זכויות של תפילה, בית כנסת, והנוחות המלווה קיום פולחנים דתיים. לאסיר הרגיל בבית הכלא יש זכויות מוגדרות. לדתי נוספות על כך זכויות אחרות: זמני תפילה (זה לא במקום שום דבר אחר), נוחיות ופרטיות יחסית של חדר נפרד (בית כנסת), ועוד.

בנוסף על כל אלה אי-אפשר להתעלם מן העובדה, שיש גם אנשים שאינם פושעים או נרקומנים, שפשוט נוח וטוב להם יותר לחיות במסגרת המגוננת של החיים בעולם הדתי, מוקפים ומוגנים בחומות-דת גבוהות וסגורות, מאשר בחופש הקשה של החיים החילוניים הפתוחים לכל כיוון. במסגרת הדתית אין צורך לחשוב על מרבית הפעולות של חיי היום-יום: סדר היום מוכתב מראש מרגע הלידה ועת המוות והקבורה, אין צורך להתלבט מה לצרוך, לעשות - הכל קיים במסגרת מוכתבת, דקה דקה, 24 שעות ביממה, בתחום חיי המין, האוכל, התרבות, שעות הפנאי, כיצד לגרוב גרביים ואיך לנעול נעליים, ואפילו בבית השימוש, סליחה על פרט זה, על מה מותר שם לחשוב בשבת ועל מה לא...

הסיפור שלך על הנער המסכן שניצל הודות ל"טוב לבם" של חרדים מסויימים, איננו ייחודי רק להם או רק שם. גם אזרחים חילונים מצילים נערים דתיים וחרדים, או נערים הומוסקסואליים ונערות לסביות, הנזרקים לרחוב, שהוריהם בעטו בהם ואינם מוכנים להכיר בהם, ויהודים טובים וארגונים אנושיים, כמו "הלל", או אנשים הקרובים לעמותה שלנו ולעמותות אחרות, או קיבוצים כמו עין שמר ואחרים, אספו ועודם אוספים אותם לביתם החם. אני אישית אירחתי בביתי נער ונערה, בזמנים שונים כמובן, שהוריהם גרשו מהבית, והם עמדו ברחוב, רועדים מקור ורעבים ללחם, עד שהצלנו אותם.

ועוד דבר רצוי שלא תשכחי: סיוע וסעד לנזקקים אינם נחלת הציבור הדתי-חרדי בלבד. הם, אמנם, מנופפים במעשי "גמילות-החסד" שלהם, אבל מרבית אזרחי המדינה תורמים מיליוני שקלים מכיסם ועושים ימים כלילות בפעילויות התנדבותיות לטובת ארגוני-סעד כללים, שאינם מיועדים אך ורק לנזקקים דתיים, כמו אגודות למען נפגעי-מחלות שונים - שיתוק ילדים, אלו"ט, שחפת, ציסטיק פיברוזיס, סכרת, חרשים, עיוורים, פגועי-מוח, ילדים ובוגרים חולי סרטן, ועוד הרבה מחלות אחרות, למען נכים, נכי צה"ל, למען החייל, תרומות דם, תרומות אברים, ועוד המון ארגונים וולונטריים נפלאים, שכל מטרתם סעד ועזרה לנזקק. אז בואי, בבקשה, ואל תראי רק צד צר ומוגבל אחד בחיי החברה בישראל. יש עוד תחומים רבים, והם יוצרים תמונה שונה לחלוטין מזו שאת מציירת במכתבך.

אסיים בהערה קטנה: כל הכללה שגויה מיסודה. במכתבך את מעבירה ביקורת בנוסח "אני מכירה יותר מכולם את בעלי התשובה ודעותיהם. אני מכירה את כל השקרים שלהם והדעות שלהם. אני מתעבת את העובדות שהם לא הולכים לצבא ולא עובדים". כמוך גם אני מתעבת את השיטה, מעבירה ביקורת נוקבת על מרבית אנשיה, אבל לא אחטא בהכללה: יש בין המתחרדים ("חוזרים בתשובה" או "בעלי תשובה" להגדרתך - שהיא הגדרה לא מוצדקת) כאלה שעובדים לפרנסתם ולפרנסת משפחתם, כאלה ששירתו בצבא וממשיכים לשרת, גם במילואים, ולא כולם משקרים. יש להבדיל בין שקר לבין השקפת עולם שגויה. עם כל הביקורת הקשה שיש לי עליהם, לא אכלול את כולם באותה הביקורת.

בברכה, ואשמח לראותך אתנו באתר שוב ושוב -

שירה, חברה בצוות אתר חופש

בועז לונדה

שלום ונדה - שמי בועז, אני חבר בצוות אתר חופש, והעבירו אלי את מכתבך-שאלתך, הנה תשובתי:

החרדים אוהבים להציג אנשים שהיו בסכנת חיים, אבל ככל הידוע לי, רוב החוזרים בתשובה אינם אנשים בסכנת חיים. ברור שאלה האנשים שיזכו לחשיפה הגדולה ביותר בכלי התקשורת החרדים: חשיפה של אדם כזה מחזקת את הדחיפה לערכים החרדים. אגב, ההצלחה הגדולה ביותר בשיקום אסירים איננה של הישיבות, אלא של חרות לפיד, משקם האסירים בתנועה הקיבוצית.

החרדים מחזירים בתשובה אדם אחד בסכנת מוות, ומאה שאינם בסכנת מוות. את מוזמנת לקרוא כמה מסיפוריהם בספר "שדים מגיחים מאפלה - סיפורי התחרדות" מאת צופיה ודן מלר. גם תוכלי לקנות בזול ברשת "צומת ספרים". כל המאה ואחד האלה מוחזרים בתשובה מהכספים שלך ושלי... מערכת הרווחה שלנו לא מסוגלת לעשות כלום, כי היא הידקה את החגורה עד חנק. השכר של העובדים הסוציאליים הוא עלבון חברתי, והמספר של עובדים סוציאליים הולך ופוחת עם כל צמצום בתקציב. לעומת זאת מתנפח התקציב של המגזר החרדי. אם עשירית מהכספים האלה היו מוזרמים לטיפול סוציאלי מונע באדם העומד על סף המוות, באישה שבסכנת סרסורים, וגם בסרסורים עצמם - היה כאן הרבה פחות פשע מאשר החרדים מסוגלים למנוע.

אגב, הפשע אינו נפסק בהכרח ברגע של התחרדות. לעיתים עוברים העבריינים ל"משמרות הצניעות" - הפלנגות של החרדים - ומטילים חיתיתם על אזרחים תמימים, בעיקר על חרדים, אך גם על חילונים. פתחי את "מעריב" של 16.3.2003 ותקראי על זאב אוסמן, ששוחרר ממשפט לפני 15 שנה באשמת רצח, משום שאז נמצא בלתי כשיר לעמוד לדין. הוא "חזר בתשובה", ובשבוע שעבר נעצר בחשד שניסה לרצוח את ידידתו בטענה ש"קיבל אות משמים שאם ירצח את ידידתו יזרז את הגאולה". זו "חזרה" וזה שכרה...

נקודה נוספת - אם לא היו שעורי מס כאלה במדינה (שעורי מס אשר הסיבות העיקריות להן אינן הכספים המוזרמים לחרדים ודלות התרומה הכלכלית של החרדים, אבל אלו סיבות מצטרפות בעלות משקל לא מבוטל), אז אנשים רבים לא היו מתדרדרים לעוני, משם לפשע או סמים, ומשם לסכנת מוות. הטענה שלי היא יותר נגד מבנה הקצבאות והמימון של אברכי ישיבות ומשפחות מוכות ילדים מאשר נגד אנשים ספציפיים: המערכת בעייתית, ואותה צריך לשנות.

אגב, היקף הפשע בחברה החרדית אינו נופל מזה של החברה החילונית, ראי מדור "פשע ואלימות בחברה הדתית והחרדית" באתר חופש.

בשורה התחתונה: בתור השקעה בשיקום עבריינים - המימון השופע שמקבלת האוכלוסייה החרדית היא השקעה בזבזנית. אפשר היה להציל יותר עבריינים בפחות כסף. אגב - אמרת שאת מכירה יותר טוב מכולם את החברה החרדית, ושאת כועסת על השקרים שלהם ועל הדעות שלהם: נשמח אם תלמדי אותנו משהו שאנחנו לא יודעים על זה.

בברכה
בועז

ניצן לונדה

שלום רב לך ונדה יקרה

מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך - כך מלמדת אותנו ההלכה היהודית. העולם אינו שחור ולבן, ובוודאי שקשה להצביע על אדם שכולו מאה אחוז של דברים "רעים" או "טובים", לא כל שכן מיגזר שלם. לא רק קהילות יהודיות חרדיות מצליחות לעיתים יותר מהמימסד בהרחקת אנשים מצרות שונות (תמורת מחיר שכלי מתאים), אלא גם קהילות נוצריות, מוסלמיות ואף כתות מיסטיות למיניהן. הכל כמובן שאלה של מה לגיטימי או רצוי בעינייך ו/או בעיני החוק והחברה.

המנהגים הדתיים של "הצלת נפש" (של יהודי בלבד, כל עוד מדובר בעולם החרדי) או של מתן בסתר אינם פסולים חלילה. הם מוקנים בחינוך מגיל צעיר, בדיוק כפי שמוקנים ההשתמטות משירות לאומי והבריחה מהשכלה מודרנית. ואולי הם גם מעידים על אוזלת ידו של המימסד בטיפול בנזקקים לכך, ומי כמוך יודע זאת. רבים מעדיפים לראות, כפי שרמזת, נער עם זקן ופיאות שמשנן חוקים עתיקים ונדון לחיי בורות, מאשר נער עם סמים וסכין שמבלה את זמנו ברחוב ומהווה סכנה מיידית יותר לחברה. זוהי בדרך כלל ההקבלה המועדפת על המחב"תים. אבל – האם אין סמים ואלימות בעולם החרדי? ומאידך גיסא – האין בני-נוער רציניים, חרוצים, שתורמים למדע, לתרבות ולחברה בקרב החילונים?

אגב, מדוע את מציירת קו דמיוני, שבצד אחד שלו המיגזר החרדי ובצד האחר שלו אנחנו ("למה הפרזיטים שחולבים את המדינה עושים את העבודה יותר טוב מכם") - אנחנו באתר 'חופש' איננו עובדי משרד העבודה והרווחה, והמדינה מתחלקת להרבה יותר מאשר שני חלקים- "חילוניים" ו-"חרדים". ולמעשה, אני מכיר מספר לא קטן של נערים "שניצלו" (באופן שגם את היית מכירה בהגדרה שכזו) מהעולם החרדי בידי גורמים חילוניים טובים ונחמדים. גם החברה החרדית עצמה אינה נקייה כלל מתופעת הרחוב והפשע. אינני חפץ להשליך בוץ דווקא במכתב "נקי" זה, אבל אני מניח שגם את מודעת לדברים שאני מדבר עליהם. שוב אין שחור ולבן בנושא, וכל דבר מבחינתי נדון לגופו.

לו היה לי מעט יותר זמן, הייתי אולי גולש לעצם החוק היהודי האורתודוקסי עצמו (ההלכה), אשר חלקים נבחרים שלו מכתיבים דברים שלא בדיוק נופלים תחת הקטגוריה "הצלה" ודי לחכימא ברמיזא, אבל זו תיבת פנדורה שלא אספיק להיכנס אליה כרגע.

בכל מקרה, אני מודה לך על מכתבך המעניין, ומקווה שכל אחד מאיתנו - "אנחנו", את והחרדים - ישכילו לתרום לחברה כל אחד בדרכו שלו.

בברכה,
ניצן מאתר חופש