האירועים האחרונים בעיראק ואלו שהעתיד הקרוב יזמן שם, עשויים להיות חלון ראווה, מעבדה קטנה שתאפשר לנו הצצה חטופה, או מראה גדולה להבנת תהליכים שפקדו אותנו באופן איטי יותר.

מה שקרה לנו דומה מאוד למה שהאמריקנים מנסים לעשות בעיראק, רק מהר, כשהסיכויים שלהם להצליח יהיו נמוכים מאוד במידה ולא ישכילו לשלם את המחיר המלא עבור החופש העירקי - חופש שעבורו יתכן שידרשו לשלם מחיר כבד בחיי אדם, לפחות כמו זה ששילמו רק בכיבושה של עיראק, אם לא יותר.

אין ספק שכאשר משתנות תפיסות של רווח והפסד, וחומרים זולים ולא עמידים כגון כבוד, פוזה, מעמד, ומדידות שונות אחרות שאינן רלוונטיות, מאבדות מערכן, עומדת בפתח הבטחה לעתיד טוב יותר.

אבל המעבר ממצב שבו הכל מוגדר בצורה ברורה ברמת המעמד, הכוח, השליטה והאמת הוא מעבר מסוכן ודליק שעל מנת להבין את יתרונותיו, את דרך הטיפול הנכונה בו, את העניינים בהם יש להילחם באופן אסרטיבי ואת העניינים בהם יש לאפשר חופש בחירה, יש צורך ביכולות גבוהות מאוד של ניתוח, הבנה, ראיית תמונה רחבה והבנת תהליכים לטווח ארוך. שכן בדרך לחופש צריך להתמודד עם המון רעות חולות ומי שאיננו מצויד בכלים מהסוג הזה, יתרסק וירסק את סביבתו בדרך לשם, או שאולי ימצא עצמו חוזר לחיות את חייו על פי נוסחאות ברורות שיספקו לו התא המשפחתי השמרני, הפטריארכלי, או כל מודל שמספק פתרונות בצבעים של שחור ולבן, מה שמסביר את גל החזרה בתשובה הפוקד אותנו מזה זמן רב.

כך, ניתן להסביר את כישלון מוסד הנישואין שהוא מוסד מבורך שיכול להוות קרקע פורייה לצמיחה ולהתפתחות גם בעידן הזה ולא כך הוא. האתגר של חיים שיתופיים עם אדם נוסף הוא אחד האתגרים הקשים ביותר שמציבים לנו החיים - לרוב, יגויסו רוב האנרגיות ותשומת הלב לצבע השמלה, טיב האולם, המוסיקה, הארוחה וההפתעות השונות לערב שיארך ארבע שעות, כשלמעשה, הכל יתחיל רק ביום שלמחרת ואת האתגרים האמיתיים תציב דווקא השגרה.

כך ניתן גם להסביר את הכישלון הגורף של הורים בגידול ילדיהם ואת העדר היכולת של הורים להקנות לילדיהם כלים שיאפשרו להם ליהנות מפירות החופש.

כך, רחמנא ליצלן, ניתן להסביר אף את כישלונם של מורים, מנהלים, מפקחים, אנשי מקצוע, ושרים מכובדים המנהלים את מערכת החינוך המבולבלת ונעדרת המקצועיות שלנו.

מדובר בחוסר אונים ובהעדר כלים להתמודדות עם מצב שעשוי מהרבה יותר צבעים מאשר שחור ולבן.

מי שכן מצליח להתמודד ברמה מסוימת, יכול לגייס כוחות וכלים ולהצליח בבניית זוגיות ותא משפחתי שיהווה מקור כוח למאכלסים אותו, מקור כוח שיידרש לצייד את הילדים שגדלים בתא שכזה להתמודד עם ביטויי אלימות, הצקה וקינאה שיופיעו בעוצמות גבוהות על ידי רוב הילדים "החופשיים" בשכבת הגיל שלהם.

ניתן במקביל לראות כיצד מורים שיודעים ללמד את המלאכה הסבוכה של ההתמודדות עם החופש, יפלטו מהמערכת, אם מרצונם ואם משום שהצלחתם תבהיל את הסביבה המשותקת והבינונית בה הם מתנהלים.

חופש הוא איננו חופשה, הטעיה זו מסיחה דעתם של רבים מהעובדה שלהיות בכלא זו עבודה קלה הרבה יותר מאשר להיות בני חורין - אלה שדעתם אינה מוסחת ושישכילו להיאבק את המאבק המתיש והאין סופי עבור חופש הבחירה בחייהם, יזכו ליהנות גם מפרותיו המתוקים מאוד.