ידיעות אחרונות, 23.3.2003: הרב משה זילבר, בן 31, נעצר בידי המשטרה כחשוד עיקרי ביוזמה לחתן קטינים ובניהול טקסי נישואים של קטינים במושבה יבנאל.

הארץ, מעריב, 25.3.2003: חשד: בקהילת ברסלב ביבנאל חיתנו עשרות קטינים.

ידיעות אחרונות, 28.3.2003: חקירת משטרה במשטרת העמקים: כעשרים עדויות של קטינים תושבי יבנאל על ילדים וילדות בגילאי 16-12 שאולצו להתחתן תחת לחץ ואיומים של רבנים בקהילת ברסלב ביבנאל.

ידיעות אחרונות, 30.3.2003: חסידי ברסלב "הוציאו חוזה" על הרב פרנקל, הרב של יבנאל. המשטרה חושדת כי החסידים התכוונו לחסל את פרנקל, שמתנגד למינהגם לחתן ילדים בני 16-12.

סופשבוע מעריב, 11.4.2003: "הרבי אמר צריך להתחתן" - כתבה מאת שרי מקובר על הרב שיק, שביצע עשרות נישואי קטינים במושבה יבנאל

אולם, כידוע, כיום השתנו התנאים, המיקום, התקופה והמשטר. להזכירכם - אנחנו חיים במדינת ישראל הנאורה (ואולי לא?) והנה, ולמרות זאת, עדיין אנחנו נתקלים בתופעה של קיום טקסי נישואין בקרב נערים ונערות - ילדים וילדות - אשר נדחפים על ידי הוריהם למערכת זוגית בטרם עת.

כל הנאמר ונכתב בעיתונות בעניין נישואי הקטינים ביבנאל, כאילו הצעירים הביעו הסכמתם, וכי זוהי פרי החלטתם - אינה אפשרית! בשלב זה הצעירים עדין תרים אחר זהותם! כיצד יכולים צעירים - ממש ילדים - כאלה לקבל החלטה שכזו, כאשר כל חבריהם עדין חובשים את ספסל הלימודים? כאשר כל מעייניהם נתונים למשחק, להרפתקנות ילדותית ולתענוגות הילדות, הפוריים והמפתחים, וכל המרבה הרי זה משובח? הרי זו הנורמה בגיל זה!

היכן, אפוא, שיקול הדעת? היכן כושר החלטה בסוגיה כל-כך מהותית, המגבילה והמחייבת? האם נראה לכם שבגיל זה מתקבלת החלטה של ילד ללכת ולהינשא מרצונו החופשי?

זוהי כפייה אכזרית של הורים חסרי מצפון להשיא את ילדיהם מוקדם ככל האפשר, והשד יודע מהם השקולים העומדים מאחורי התנהגותם, פה בארץ ישראל! מי מאיים עליהם??

לאחר שקראתי את הכתבה על נישואים של צעירים בני 15 ביבנאל, אשר למרבה הפלא הגיעו לכאורה להחלטה זו "בהסכמה מלאה ובשקול דעת", צפיתי בבתי בת ה-14, הנחשבת ילדה - אמנם נערה בוגרת לגילה, ולמרות שמאוד התאמצתי, באמת שניסיתי - קשה היה לי לראותה מנהלת חיי-זוגיות מחייבים כל כך.

זהו ממש איבוד שפיות הדעת!

על אחת כמה וכמה זוג של ילדים, צעירים רכים הנעדרים בגרות, הנדחפים בכוח חיצוני לקשר אישי ולמערכת זוגית לכל ימי חייהם, "עד הסוף", ואינם יכולים "לצייץ"… מה מניע אותם להתאמץ למען זוגיות, כשאין כל ביטחון שהם רוצים בה, ואולי - כמעט בטוח - אפילו דוחה אותם? חישבו על אותם ילדים-נשואים, ומה עובר עליהם, זכר או נקבה, על משא האחריות שמטילים על כתפיהם הרכות, על נשמתם שטרם הבשילה, ושמצפים מהם להתנהג כאנשים נשואים, ועוד למלא את כל מחוייבותיהם…

ועדיין לא דנתי במרכיב המיני, שהוא אחד המרכיבים העיקריים של התקשרות לנישואים ולהקמת קשר משפחתי... ילדים... על פי רוב אחרי שנה זה קורה. עדיין "הלחץ" לא סר מהם, וכבר הם נדרשים להעמיד דור המשך, למען יראו כולם ש"הכל בסדר עם החתן והכלה", ולהוסיף עוד מצווה לסל, ממש "מצוות אוטומטיות".

השאלה היא - כמה בשלים הם אותם ילדים לקבל על עצמם לגדל ילד כאשר הם עצמם ילדים? האם חשבתם מה עובר על אותם ילדים מסכנים גדולים וקטנים? האם חשבתם על ההשלכות על התפתחותם האישית? הבריאותית? הנפשית? מה עוד שזהו מצב כמעט בלתי הפיך, ונדרש הרבה אומץ וכוח בעולם זה לצאת נגדו ולדרוש חירות בסיסית.

הורים חרדיים יקרים ביבנאל! אלה הם ילדיכם! אותם אתם אוהבים! אל תקריבו אותם על מזבח "אמונתכם"! אתם מוכרים אותם ומאמללים אותם! האם מעשה זה הופך אתכם ליהודים טובים יותר ? אני בספק רב.

סיפור זה מוביל אותי לסיפורים על אבות, אשר מכרו את בנותיהם בעורמה (ניצול תומתן) בעבור בצע כסף. מבחינתי זה אותו מעשה, רק התמורה מעט שונה...

מדינת ישראל, האמונה על חוק וסדר, והמייצגת גם קבוצות חלשות, חייבת - בשם אותם ילדים וחירותם - לעשות הכל על מנת למנוע מעשים אלה ולהגן עליהם משום שאין להם מקום בחברה מתוקנת.