סיפור אמיתי המלמד אותנו איך נוצרים מקומות קדושים שאחר כך אנו אמורים לכבד אותם ולהקריב מכספנו ולפעמים אף להקריב את חיינו למענם. את הסיפור הזה שמעתי ממתן וילנאי ב- 28.5.2002 וייסלח לי על אי דיוקים אם ישנם.

מספר פרופ' יוסי ינאי

אביו של מתן, פרופ' זאב וילנאי, הצטיין בליקוט סיפורים על אתרים בהם נתקל. אבל כאשר לא היו סיפורים, המציא אותם תוך, כמובן, ציון עובדה זו. יום אחד כשטייל עם משפחתו בין צומת הרטוב לנוחם, ראה סלע גדול מונח על האדמה ומיד חיבר לו סיפור:

כשצרו האויבים על בית המקדש נתבקשו בני ישראל להביא אבנים גדולות לירושלים בכדי לחזק את בית המקדש שלא ייכבש ולא ייהרס. איש אחד מאזור צרעה, מצאצאיו או בני משפחתו של שמשון הגיבור אשר ירש את כוחו של שמשון, העמיס סלע ענק על גבו והלך לירושלים. כשהגיע לאותה נקודה בין אשתאול לנוחם הרים ראשו, ראה עשן מיתמר מעל ירושלים והבין כי איחר את המועד וכי בית המקדש בוער. את האיש הענק אחז שבץ, הוא התמוטט והסלע עליו וכך נקבר תחת הסלע.

פרופ' וילנאי פירסם את הסיפור ואז לאחר שנים כשביקר שוב באזור ראה להפתעתו כי הוא מגודר בחומה ועל השער שלט שמציין שזהו מקום קדוש. הוא טיפס על החומה ונכנס פנימה כדי למצוא את הסלע שלו ואז הופיע שומר של משרד הדתות ודרש ממנו לצאת כי הוא פולש למקום קדוש. פרופ' וילנאי ניסה להסביר שאין פה שום קדוש וכי הוא זה שהמציא את הסיפור, אך מאוחר מדי, השומר שלח אותו החוצה: הגולם גדל, שמן ויבעט ביוצרו. כיאה למקום קדוש, הוא הפך תוך זמן מה לבית קברות בכדי לזכות את הרבים במצווה להיטמן ליד הצדיק.

לימים קנה פרופ' וילנאי חלקות קבר באותו בית קברות משום שהאזור בין צרעה לאשתאול שבו חי ופעל שמשון הגיבור היה האזור החביב עליו. לאחר מספר שנים נפטר ואמנם הוא קבור שם עד היום, בבית הקברות שנבנה על אדמת הקודש שבה מת ונקבר הצדיק שנולד בדמיונו של פרופ' וילנאי.