בטורו על פרשת יתרו ומתן עשרת הדברות מנסה רוזנברג להעלות על נס את הרלוונטיות המוסרית של עשרת הדברות, ושל הדת בכלל, במיוחד בעידן המודרני. מנקודת מוצא זו מגיע רוזנברג למסקנות לגבי יחודיותו וחשיבותו של של עם ישראל לאומות העולם.
"הדת והמוסר שזורים יחדיו" אומר רוזנברג, ומכוון אל הדת היהודית ולא לכל דת: "האמונה פירושה ללכת בדרכי הקב"ה". רוזנברג בוודאי מדבר כאן על האל היהודי, הקב"ה. אולם האם הדת ההינדית, או הבודהיסטית, אינן שוזרות בתוכן מניפסט מוסרי? האם הברית החדשה, אשר ניכתבה ביד אדם, אינה תורמת את תרומתה לקביעת אמות מוסר אוניברסליות? הן אכן עושות זאת, וטענתי היא שכל דת, או פילוסופיה באופן כללי, שוזרות בתוכן קוד מוסרי, ואין צורך בהתגלות אלוהית, כפי שמשתמע מדבריו של רוזנברג: "המוסר מבוסס על התגלות אלוהית".

"אין מוסר טבעי" טוען רוזנברג. לדעתו בטבע שולטים חוקי הג'ונגל, מלחמת הישרדות גרידא, אדם לאדם זאב. אולם מייד לאחר מכן מסתייג רוזנברג מקביעה חד משמעית זו וטוען שאכן קיים מוסר "טבעי", אך מוסר "טבעי" זה, הוא תוצאה של משחק הכוחות בחברה, ושל הפחד מן המשטרה. ובכן, רוזנברג, גם בג'ונגל יש חוקי מוסר, וכללי התנהגות חברתיים וקהילתיים. חוקי מוסר הם חוקים מובנים ביצורים חיים באשר הם. אין צורך בהתגלותו של האל היהודי, כדי לקבוע את "לא תרצח" כאבן יסוד של חברה מוסרית. ומה רע מוצא רוזנברג ב"לפחד מן המשטרה"? האם לפחד מן האל זו מעלה גבוהה יותר? והאם להיהודי אין, או לא היו, בתי דין הלכתיים שגזרו עונשים שיש לפחד מהם, כמו סקילה עד מוות?
רוזנברג שב וסותר את עצמו בכך שהוא מציין שגם החילוני המוסרי "עושה את רצונו של אלוהים על אף שאינו עושה את מצוותו. המצפון האנושי הוא מעין מיקרו מעמד הר סיני". רוזנברג שב ומתלבט, ואומר בעצמו, שישנו מוסר אנושי, מצפון אנושי, שאינו זקוק להתגלות ולהנחיה אלוהית.

רוזנברג אינו מסתפק בתרומת עשרת הדברות למוסר העולמי, ומגייס אף את כלל תרי"ג מצוות. תרי"ג מצוות אכן מכילות שלל ססגוני של מצוות אמוניות ופולחניות. אולם האם הן דוגמה למשנה מוסרית? לא בהכרח. מתוך תרי"ג (613) המצוות אנו מוצאים 106 מצוות (כ- 17%) בלבד המהוות ציוויים מוסריים. החלק הארי של המצוות, כ- 83%, אין להן ולמוסר האנושי ולא כלום. הרוב המכריע של המצוות עוסק במעשי הפולחן, בעבודת בית המקדש, נוהלי בתי הדין, וכדומה. אדרבה, ניתן למצוא מצוות שהן ההיפוך המוחלט של המוסר האנושי המקובל, כמו למחות את זרעו של עמלק, להחרים שבע עממין, או לא לחון ולא לרחם על עובד אלילים, ועוד.

דעה רווחת היא, גם בקרב הציבור החילוני, שהחינוך הדתי ממלכתי מחנך ל-"ערכים". לשאלה, אלו ערכים, ימהרו לענות: "כבד את אביך ואת אימך". וכאילו שחילונים או שאינם-יהודים אינם נוהגים בכיבוד הורים. "כבד את אביך ואת אימך" הוא אכן כלל התנהגות יסודי ביהדות, וכל החינוך הדתי בארץ מתגאה בו, כשם שמתגאה הוא בערכים רבים נוספים. אולם, האם מצווה זו ייחודית ליהודים? למאמינים באל? האם כל אומות העולם העתיקו זאת מאיתנו? ספק רב בכך.

"אנו חייבים להוקיר את ההורים" אומר רוזנברג, ומתגאה במורשת זו, אולם אין הוא מביא את ההסתייגויות ההלכתיות לכך,כפי שהן מופיעות במקומות שונים: האם הורים, טובים ככל שיהיו, אך הכופרים בקיומו של האלוהים, או עוברים על דברי תורה, או טוענים נגד לימוד תורה, זכאים לכבוד מבנם? ספק בכך. האם אשה נשואה מחוייבת בכיבוד הוריה? לא, בעלה הוא שיקבע לה את מינון כיבוד הוריה. בשולחן ערוך ניתן למצוא שמקלל אביו או אמו חייב בסקילה. אולם אם "היו אביו ואמו רשעים גמורים ועוברי עברה" אזי פטור הבן מסקילה. האם עבד נענש על קיללת אביו? לא, מאחר שלעבד אין יחוס, ואביו כמי שאינו אביו. האם ממזר חייב על קללת אביו? כן, אך רק לאחר שאביו עשה תשובה. האם אסור להונות גוי, כשם שאסור להונות אחד מישראל (יהודי)? לא. האם חובה להשיב אבידה לגוי כשם שחובה להשיב ליהודי? לא. והפרס לכיבוד הורים הוא "למען יאריכון ימיך", האם פרס זה הוא מוסרי?

ואם ניגע ב-"לא תרצח" לרגע קט, אזי ניראה שמאחורי הקלעים לא הכל חלק, לפחות לפי חז"ל. האם מצווה זו אוניברסלית, או תלויה בדבר? ב- "שולחן ערוך" פוסקים: "מיני ישראל, .... והאפיקורסים, והם שכופרים בתורה ובנבואה מישראל, היו נוהגין בארץ ישראל להרגן". והרי מדובר ברוב המכריע של העם היהודי היום, שהוא חילוני כמובן.

כל האמור לעיל אינו בא מלהמעיט בערכה של תורת ישראל או כדי להבאיש את ריחה. אלא לצאת נגד תפישתו של רוזנברג כאילו תורתנו היא יחודית, (ומכאן שעם ישראל יחודי), והיא אבן היסוד למוסר העולמי. אם אכן כך היה הדבר, לא היו הכללים המוסריים בעשרת הדברות, ובתורה, חסרי מימד אוניברסלי, כפי שהוכח לעיל. תפישה זו מובילה את רוזנברג למסקנות בומבסטיות ולטענה שעם ישראל הוא "עד נצחי למלכות שמיים עלי אדמות, עם ישראל הוא נציג האנושות בה"א הידיעה, וזאת למרות שנאת העולם אליו". איני רואה, ולא שוכנעתי ע"י רוזנברג, שיש קשר בין טיעון בומבסטי זה וכותרת המאמר של רוזנברג. רוזנברג רוצה לראות בעשרת הדברות ובתרי"ג מצוות קוד מוסרי? בבקשה, כל עוד הקוד המוסרי הזה מעל ומעבר לזמן, למקום, לאמונה, למין ולגזע.