צעירים דתיים מבקרים באתר ומגיבים -
על האמונה וחופש הדיבור

אביבה שרגא-אריאל:

לא בכדי נאמר "תורתנו - תורת חיים היא", תורה שטמון בה אוצר אדיר בעיצוב דמותו של האדם (הוכחה לכך ניתן לראות בציטטות העולות לבקרים ממנהיגים מימין ומשמאל, אשר רבות מהן לקוחות ממסכת אבות, מהתנ"ך ועוד). אך, לצערנו, תמיד הופיעו בינינו אנשים אשר ניסו לחבל ולפגוע בה, ולשמחתי, ללא הצלחה.

כואב מאוד לראות עד כמה גויים מכירים בערכה של תורת ישראל (הוכחות לכך ניתן לראות בציטטות העולות מפיסיקאים, מתמטיקאים ופילוסופים בעלי שם עולמי) אך לא כן אנו, החלוצים באמונה באל אחד, וכידוע, המוסלמים והנוצרים העתיקו הרבה מאתנו. מאז ומתמיד היו בינינו אנשים שסבלו מ"שנאה עצמית" ובהתחקות אחר מעשי הגויים מתוך תקווה, שכך אולי ישתפר מצב היהודים, והגויים סוף סוף יאהבו אותנו ואפילו רק יחבבו. אך המציאות טופחת שוב ושוב על פנינו ולאחרונה בממדים עצומים ביותר.

לומר לנו - יהודים, היו גאים באשר אתם כי אתם העם הנבחר מכל העמים ובגויים לא תתחשב (מדהים להיווכח עד כמה זה אקטואלי) - ובאמת, כיצד יוכלו אותם יהודים שאינם מאמינים בכל זה לכנות עצמם בשם יהודי? מהו יהודי על פי אמונתם? הרי כל הסמלים - מילה, בר-מצווה אם אינם מרגישים קרובים לכך?

והתשובה לכך היא אחת: הנשמה היהודית מפמפמת בכל אחד מאתנו, ועל כל אחד מוטלת החובה ללמוד, לקרוא ולהעמיק מחשבה באשר לתורת ה', ולא להיגרר אחר קבוצות קיקיוניות המנסות לטשטש את זהותנו האמיתית.

אסיים כאן, למרות שדברים נוספים וחשובים ברצוני לומר, מתוך תקווה שמכתב זה יוכנס לאתרכם ע"פ העיקרון השגור בפיכם השכם והערב "חופש הדיבור" (יש לציין, שערך עליון זה נשמר אצלכם רק במקרים שנוח לכם להזכירו - נמצאות אצלי דוגמאות רבות להנחה זו).

אביבה שרגא - אריאל.

שירה משיבה לאביבה:

שלום רב לך אביבה, וחן חן לך על התייחסותך לאתר ולתכניו. אתחיל בסיפא של מכתבך - מהיכן נטלת את הדעה, שאנחנו, באתר חופש, שומרים על "חופש הדיבור" רק במקרים שנוח לנו אתם? היכנסי נא למדורי המכתבים ולבמת חופש, וקראי מה כתבו לנו חבריך הדתיים, כולל מכתבי השמצה וניבולי פה נואלים. עם זאת עליך להבין, שלא כל מכתב ולא כל תגובה ראויים לפרסום באתר, אם משום נבול הפה או האלימות המילולית שבו, אם משום תוכנו או לשונו הבלתי-ראויים, אם משום שאותו עניין הועלה כבר באתר, ואין טעם להעלותו שוב. גם עיתון יומי, שמעלה במדור "מכתבים" דעת קוראיו, אינו מעלה כל פנייה וכל מכתב, מאותן סיבות ממש. את מכתב תגובתך זה ואת תשובתי אליך נעלה באתר, אלא שאינך בת-יחידה: בתור לעלייה לאתר ממתינים מכתבים רבים, ויהיה עליך להתאזר בסבלנותך עד להגיע תורו של מכתבך לעלייה על במת חופש.

במכתב תגובתך את יוצאת מנקודת מוצא, לפיה אנחנו באתר, לכאורה, "מנסים לחבל או לפגוע בתורה" - כך ניתן להבין מן השורה הרביעית במכתבך, כשלהנחה זו אין שום בסיס במציאות. אני מפנה אותך למדור "פרשות השבוע" באתר, וקראי נא את ההקדמה למדור, הנמצא במדור הראשי "ספרים ומאמרים". אם תהיה לך הסבלנות והסובלנות, תוכלי לקרוא בהקדמה זו את הפתיחות המלאה שלנו לתורה ולתנ"ך בכללותו.

ההבדל בינינו הוא, שאת מתייחסת לתורה כאל דבר מקודש, שהביקורת עליו אסורה תכלית איסור, וזו זכותך, כמובן. אנחנו - ועליך לקבל ולהכיר בכך שזו גם זכותנו, מקבלים את התורה ואת התנ"ך כולו כספר בעל חשיבות רבה בתרבות האדם בכלל, והאדם היהודי בפרט, אבל מותר, ואפילו קיימת חובה, להעביר עליו ביקורת. יש בתורה חלקים רבים הראויים לביקורת, אם משום מוסר פגום שיש בהם, אם משום אפלייה של בני אדם הקיימת בבסיסם, אם משום חוסר צדק, רשעות, עוול ועוד. כאמור, קראי נא את פרשות השבוע שאתר חופש מעלה, כמו גם את המאמרים במדור "לקט פרקי תנ"ך" הנמצא לידו, ותביני - כך אני מקווה - את גישתנו לנושא שאת מנסה לתקוף בו אותנו.

לא ברורה לי טענתך על "שנאה עצמית" ו"התחקות אחר מעשי גויים", ומה קשור עניין זה אלינו. מעשי הגויים אינם בהכרח מהות שלילית, כשם שכל מעשי היהודים אינם בהכרח מהות חיובית. אנחנו מקבלים כל אדם כאדם, בלא הבדל מין גזע לאום ודת, ואם הוא אדם חיובי שיש מה ללמוד ממנו - אנחנו משתדלים ללמוד ממנו, ואם לא - לא. הגישה המצטיירת לכאורה ממכתבך, לפיו ה"טוב" וה"ראוי" מצוי אך ורק בחברה היהודית, היא פסולה מיסודה על פי גישתנו והשקפת עולמנו. ואם את המושג "שנאה" את מעלה על הכתב, אני מפנה אותך לשנאת האחים, המנשבת כלפינו מן המחנה החרדי, כלפינו - כלל בני ישראל השונים מהם ("אחרים") - חפשי בעזרת מנוע החיפוש שלנו את המילה "שנאה", קראי ותשכילי.

הדעה ההלכתית, לפיה היהודים הם "העם הנבחר" היא דעה לא אנושית, גזענית, מתנשאת, בזויה ופסולה מעיקרה. מי שסבור שהעם עליו הוא נמנה הוא עם נבחר ומורם מעל, בל יתפלא אם כל האחרים שונאים אותו. איש איננו אוהב התנשאות ויוהרה. יש לך, או לאחרים בבני עמנו, תכונות חיוביות? הפני אותן ליצירה חינוכית ובונה, ואל תנתבי אותן לשחצנות או לגאווה. "גאוות אדם תשפילנו" אמר משלי (כ"ט / 23), ואידך זיל גמור.

בסיום מכתבך את מציגה "תשובה אחת" לבעיה המטרידה אותך, כאשר בפועל קיימות יותר מתשובה אחת. לימוד התורה היא דרך לגיטימית אחת, אבל לגיטימית לא פחות הוא לימוד ההשכלה הרחבה, רכישת ידע ביהדות הכללית, לאו דווקא הדתית, במחשבת ישראל המודרנית, בתרבות העמים כולם, במדע, באמנות, במדעי החברה ועוד ועוד. וכאן אני מגיעה למושג "יהודי", שאת כל כך מתלבטת עמו ולגביו. מה בדיוק טורד את מנוחתך? אני יהודייה חילונית, ויהדותי טובה וכשרה לא פחות מיהדותך את כאישה דתייה. לשנינו מקור היסטורי ותרבותי זהה, לשנינו שפה אחת, שנינו בנים לעם אחד, אלא ששתינו נבדלות באמונה. את מאמינה ש"אלוהים" קיים, והוא שנתן, כביכול, את התורה לעם ישראל, ועם ישראל, מבחינתך, חייב לו טובה, ועל כל אחד מבניו למלא את כל אותן "מצוות" הכתובות בתורה. לכאורה.

"יהדות" איננה דת, והמילה יהדות איננה מילה נרדפת לדת. "יהדות" היא מכלול היצירה הרוחנית-תרבותית שיצרו בני העם היהודי לדורותיהם. מכלול תרבותי זה כולל גם דת, אבל בהחלט לא רק דת - אלא גם הגות ספרות ושירה, אמנות, מדע, מוסר חברתי, חוקים חברתיים ועוד. מסורת? חגים? בוודאי! אין עם ואין חברה שחייה את חייה ללא מסורת של שמחה ואירועים אישיים, משפחתיים ולאומיים. גם העם היהודי, אלא שאין בכל אלו שום קשר הכרחי לדת. המורשת הכתובה היחידה שקיימת בידינו נכתבה בידי אנשים דתיים (תורה, נ"ך, גמרא ועוד), ואין פלא שהם שיבצו את "אלוהים", את "מצוותיו" ואת החוקים הדתיים כחוט השני לאורך כל אותה מסורת עממית. ולא כך היה במציאות. עם ישראל בתקופת המקרא אהב את האלילים - תרפים, צלמיות, עשתורת - יותר מאשר את האל "יהוה". לא בכדי הטיפו כל הנביאים, השכם והערב, "לעשות הישר בעיני יהוה". כי אם היה העם נוהג כפי שהם ביקשו בשם יהוה - לא היה צורך בהטפות, באיומים ובהענשות.

אני מצרה מאד על כך, שהחברה היהודית הלא דתית לא התפנתה למסד לעצמה מסורת של מעגל החיים המנותק מפולחן דתי. זוהי נקודה שלילית לחובתנו. בר-מצווה הוא חגיגתם של בן ה-13 ומשפחתו בהגיעו לגיל המעבר מילדות להתבגרות. הרבה בקרבנו מקיימים שמחה זו מבלי לערב בה סממן דתי. אנחנו, היהודים החילונים, מקיימים אירועי מסורת של העם היהודי, כולל חגים, מעצם עובדת היותנו בני אותו עם. לא עם דתי, אלא עם. עם יהודי. עם זה כולל יהודים דתיים, על פלגיהם השונים, ויהודים לא דתיים, על זרמיהם הנבדלים. מה כל כך לא נוח לך עם זה? העלייה לתורה, לגבי משפחה שלדידה אלוהים איננו קיים, היא מעשה של איוולת, אבל לצערי רבים רואים באקט זה חשיבות מסויימת. אבל בהיסטוריה של העם זהו מצב זמני, וישתנה בקרוב, אל דאגה.

לדידי, "אלוהים" קיים אך ורק במוחו של זה שמאמין בו. התורה נכתבה בידי בני אדם, לא בידי אחד ולא בידי שניים, תקופה ארוכה הרבה לאחר המועד האגדי, הבדיוני, של "מעמד הר סיני". תרי"ג המצוות אינן מחייבות אותי, למעט כחמישית מהן, שהן מקבילות לערכים האנושיים, התופסים ותקפים על פי המוסר האנושי שלי. בדברי על תרי"ג המצוות, אני מפנה אותך למחקר מעניין שערכו חברי באתר - חפשי באתר וקראי נא בקפידה ובסבלנות את ההקדמה ואת הסיכום.

עד כה השבתי על הערותיך וטענותיך, וכעת גם לי דבר אליך: קבלי אותי כשם שאני מקבלת אותך. אינני מנסה לשנות את אמונתך או את אורח-חייך, ואת אל תנסי להטיף לי אמונה באלוהים או לשנות מאורחות-חיי. אני מקבלת אותך כאחות לי בעם היהודי, על אף השוני המהותי, הקיצוני, בהשקפת עולמנו. קבלי גם את אותי באותה צורה. אל תתנשאי עלי כפי שיהודי דתי מתנשא על רעהו החילוני בטענת "תינוק שנשבה", שכן פרט לעלבון אין בביטוי זה שום בסיס מעשי. קבלי אותי כיהודייה שאיננה מאמינה באלוהים, והכירי בזכותי האנושית לנהל את חיי הפרטיים, האישיים, בהתאם להשקפתי. לי אין, לא היתה ולא תהיה לעולם כל כוונה למנוע ממך להאמין באלוהים, לא כל שכן לחדור לביתך, להתערב במנהגייך, לומר לך מה ואיך ומתי לאכול, להתלבש, או כיצד לחנך את ילדייך. אני מצפה ממך - ואני פונה כאן אליך לא רק כאל אביבה שרגא-אריאל, אלא כאל נציגת כלל הנשים היהודיות-דתיות בישראל - שתכבדי את אמונתי ורצוני וחיי בדיוק באותה מידה וצורה, שאת מצפה ממני שאני אכבד את אמונתך, רצונותיך וחייך. "צדיק באמונתו יחיה" אמר חבקוק (ד' / 4), וחכמים מאוחרים שינו זאת ל"איש באמונתו יחיה". כך רוצה אני, ומקווה, שנחייה יחדיו בארצנו, יהודים דתיים וחילונים וחרדיים ואחרים. איש באמונתו יחיה.

כאמור, מכתבך ותשובתי יועלו על במת חופש בהגיע זמנם.

שלך, בברכה,
שירה מצוות אתר חופש.