חנה, 'נערה דתייה', כותבת לאתר חופש:

שלום! קראתי את רוב הדברים שנאמרו באתר בעיון רב, אך יש לי כמה הערות או שאפשר לקרוא לזה תגובות: אני כמעט בטוחה שהחלטתם להקים את האתר בגלל ההרגשה של הכפיות הדתית. החישובים הסטטיסטים מאוד מעניינים, ועיינתי בהם בעיון רב, אך היו כמה קטעים שלא כל כך הבנתי, ואשמח אם תוכלו לחזור אליי (את הכתובת שלי אני אציין בסוף תגובותיי). נעזוב לרגע את מה שקראתי על הכפייה הדתית והשאר... בנושא ברית מילה - לפני כמה זמן קראתי כתבה שממש התחלתם את ה"אגודה" שלכם בעיתון ראש 1. אם אני לא טועה אתם הקה"ל (הערת מערכת האתר - 'קה"ל' היא עמותת "קבוצת הורים לילדים לא נימולים", שאינה קשורה לאתר חופש. פרטים על העמותה הזו בדף הארגונים באתר) ואני לא מבינה למה ציינתם את הקטע של מה שקרה לילדים שהמוהלים עשו טעויות, מפני שאם לא שמת לב, בדרך כלל שהילדים נפגעים מברית המילה זה בגלל שהמוהל עשה עבודה לא טובה, ואם היה מישהו קצת יותר זהיר - זה לא היה קורה, בוודאי. ואני מסכימה אתכם שלא הייתי רוצה שיקרה משהו כזה לילדיי בעתיד (הקצת רחוק) אך אני ישתדל שלא יקרה לו משהו כזה כי אני ידאג שיהיה מוהל טוב, וגם אם אני אצטרך לשלם כמה מאות או אלפי שקלים, אך העיקר שבני לא ייפגע.

בטח עולה ביניכם השאלה למה דווקא בבשר העורלה ועוד איפה? באיבר המין גם בעיניי זה לא כל כך מצטייר בצורה נורמלית, אך יש לי אליכם כל כך הרבה תגובות וכל כך קצת זמן לכתוב לכם פה, לכן אשמח מאוד אם תוכלו לחזור אליי. ויכול להיות שבעתיד גם אני אהיה שותפה שלכם, או להיפך - אויבת מושבעת, ולכן אשמח אם תענו לי בהקדם האפשרי.
שלום
חנה

נ.ב. אם תחזרו אליי אהיה מרוצה ושמחה מאוד מההיענות שלכם, ומקווה שאולי אוכל להבין אתכם. ראיתם, כפי שציינתי, אני נערה דתייה, ובטח ציפיתם שנערה דתייה תתקוף אתכם ותבוא אליכם בצורה לא נאותה, אך ראיתם שלא, אז נא לחזור אליי.

דפנה משיבה לחנה:

שמחתי לקבל את מכתבך, הכתוב בשפה נעימה. לשאלותיך: צירוף מקרים מעניין הוא שבדיוק היום, יומיים לאחר שכתבת את מכתבך, מתפרסמים באתר שני דפים חדשים בנושא ברית מילה, הנושא בו את דנה במכתבך. אני מציעה לך לעיין בהן ויתכן שתקבלי מענה לשאלותייך והרבה אינפורמציה מעבר לכך. אני שמחה כי מצאת עניין בחומר שבאתר, ואין לי כל ספק כי אם תמשיכי לבקר באתר ולקרוא את המאמרים ושאר החומר המתפרסם באתר תיהני גם בעתיד. כל יום אנו מוסיפים דברים חדשים. תמיד נשמח לענות לך באופן עניני.

אכן, כפי שאת מניחה, את האתר הקמנו מפני שאנחנו, הציבור החילוני, מרגישים שחלק (ואני מדגישה: חלק) מן הציבור הדתי, ובעיקר המימסד הדתי, מנסים להתערב בחיינו יותר מדי, ובדרכים שאיננו מוכנים לקבל אותן. הגישה שלנו היא "איש באמונתו יחיה". אני מציעה לך להיכנס לאתר, להקליק אל הלוגו, ולקבל את מטרות האתר ועקרונותיו, או אולי כנערה דתייה מוטב שתתחילי את סיורך באתר דווקא בכניסה המיועדת למבקר הדתי (הכי למעלה באמצע).

שני דברים אומר לסיום: א. העברתי את מכתבך לחברים נוספים באתר, ויתכן שתקבלי גם מהם תגובות. ב. הצלחת לעורר את סקרנותי - אין זה רגיל לקבל מכתב כזה, המביע פתיחות, מנערה דתייה. אשמח אם תספרי לי מעט יותר על עצמך.

בברכה ובהערכה,
דפנה.

אוהד משיב לחנה:

שלום לך חנה. דפנה העבירה אלי את מכתבך ואת תשובתה, והרשי לי להוסיף תגובה משלי. ההבדל בגישות של שנינו ל"ברית המילה" איננו עניין של "מוהל טוב" או "מוהל כושל", אלא של עצם המעשה. חבל לי להמציא כאן את הגלגל, שכן הכל כבר נאמר ונכתב ונדון, בין השאר באתר חופש עצמו - אנא גשי למדור "ברית מילה" וקראי בו.

עם זאת, לא אפטור עצמי מתשובה, ואביע בפניך כאן את דעתי הברורה והחד-משמעית: חיתוך רקמה חיה מאבר מינו של ילד מטעמים פולחניים כלשהם הוא אלימות וגרימת נזק שאין להם כל הצדקה בימינו, גם אם בספר מסויים כתוב, ש"אלוהים" "ציווה" זאת "לבני עמו". שמתי מילים אלו במרכאות משום העדר כל קשר ביניהן לבין מציאות עובדתית כלשהי. הורה שמביא לגרימת נזק כזה בבנו הוא בבחינת פושע מדעת או שלא מדעת, אבל אי-ידיעת העובדות איננה פוטרת מעונש, בוודאי לא מאחריות.

היאחזות עיוורת ועיקשת בפולחן אלילי מימי קדם, כאשר הידע של היום, המדע וההשכלה, שינו את יסודות החיים מן הקצה אל הקצה, איננה אלא מעשה הבל חסר בסיס מצד אחד, ורשעות כלפי קורבן חסר-ישע מצד שני. יחסך שלך, ושל המוני בני ישראל למעשה ברברי זה הוא בבחינת "מצוות אנשים מלומדה" - הליכה בתלם, עשייה מכורח "לא נעים - הרי כולם עושים כך", או היאחזות בתירוץ אומלל "אני לא כל כך רוצה, אבל הילד שלי יסבול בגן" וכו' בולישיטים כגון זה.

אדם המבקש לבטא את אמונתו באליל או באל במעשה גופני, שיבצע זאת, במחילה, על גופו שלו, ועל יתעלל בתינוק חסר ישע. את רוצה לחתוך אבר בגופך כסמל לאמונתך באלוהים? בבקשה! עשי זאת כבוגרת, בגופך שלך. אל תנדבי את בנך חסר הישע וחסר אפשרות ההגנה והמחאה לעוול כזה. אין לי ספק, שלו היו כל אותם גברים-אבות מצ'ואיסטים חייבים לבצע ברית-מילה על אבר-מינם הם, היה מנהג זה בטל בתוך שנה אחת.

הטענה, לפיה ברית המילה טובה לבריאות היא תירוץ של התחמקות שלאחר מעשה, ולא טענה של ממש, משום שיש ראיות לאין-ספור על נזקים לבריאות, ולא רק בשל רשלנותם של מוהלים. אגב, גם אם תיקחי את הטוב שבהם, ותשלמי לו אלפי שקלים, כהתבטאותך, אין בכך ערובה שלא ייגרם לבנך נזק. וקחי נא לתשומת לבך - נזק כזה, אם ייגרם, עלול להיות חסר תקנה, ויפגע בבנך כגבר, בכושרו המיני על כל הכרוך בכך, לכל חייו. כל טענת הגנה שתעלי אז לא תהיה משמעותית. הנזק נגרם.

אסיים בנימת האופטימיות הנשמעת ממשפט הסיום של מכתבך "יכול להיות שבעתיד גם אני אהיה שותפה שלכם", כשאני מתעלם במכוון מההמשך ("או אויבת מושבעת"). הבסיס לאופטימיות שלי היא הכרתי את עצמי ואת חברי החילוניים. לא תמיד אחזתי בדעתי הנוכחית לגבי ברית מילה. את בני הראשון הקרבתי למולך ללא מחשבה. עשיתי זאת משום שכך נהוג היה לעשות, ולכאורה סברתי שכך גם צריך לעשות, ומה פתאום שחילוני אחד, אדם פשוט, ישנה סדרי עולם? אבל בני השני עורר בי את השינוי. בגרתי, הבנתי, ראיתי את הכאב, שמעתי את צרחותיו, הבנתי את האיוולת, ראיתי ושמעתי את הנזקים שנגרמים, קראתי ולמדתי והשכלתי, והגעתי למסקנה שגם אדם דתי אסור לו להתעלל בתינוק, רק משום "צו אלוהי". עדיין לא היה בי הכוח שלא לעשות ברית מילה בכלל, והמעשה האווילי בוצע בבני השני בידי רופא מנתח פלסטי, בהרדמה, ללא כאב לפחות. אני מקווה שיהיה בי הכוח לשכנע את בני, שלא יבצעו מעשה איום זה בבניהם, נכדי לעתיד.

הגיע הזמן שגם היהודי הדתי, בוודאי זה שאיננו דתי, יתייחס לאמונתו באלוהים מכוח אמונתו עצמה, ולא יזדקק ל"הוכחות" גופניות שאכן הוא אדם מאמין. הצורך בהצגת "הוכחות" לשלימות האמונה הוא מעשה של חולשה, שלגבי מאמין אמיתי אין כלל צורך בו.

פולחנים דתיים הם לגיטימיים כל עוד אינם פוגעים באיש, כל עוד אינם גורמים לאיש נזק גופני או רוחני. אני מאמין, שגם את, צעירה יהודיה דתייה, הינך אדם בעל רגש, שכל ויכולת חשיבה. גם לאדם דתי מותר להעביר ביקורת על מוסכמות דתיות. הטענה לגבי פולחן דתי כלשהו, שהוא בבחינת "טאבו" שאסור גם להרהר ב"חוקיותו" בוודאי לא מקובלת גם עליך. אינני בא לשנות את אמונתך או את אורח חייך, גם לא את מעשי הפולחן הדתי שלך, אותם את עושה מרצונך או מתוך הרגל. כל שאני מבקש הוא, שהחברה היהודית המודרנית, דתית כמו לא דתית, תתייחס ל"ברית המילה" כאל מה שהוא באמת: מנהג אלילי קדום, שבא להחליף את קורבן האדם לאל, או למולך. באותה מידה שחברה דתית קדומה יכולה היתה בשעתו להמיר קורבן אדם בקורבן אבר מגופו, כך יכולה גם יכולה החברה הדתית המודרנית, שנכנסה יחד עם כל האנושות לאלף השלישי למניין האומות, להמיר קורבן האבר בתפילה או בכסף. כפי שפודים פטר חמור או פדיון הבן, כך מותר היום לפדות גם את העורלה בכסף. והרי גם את היית כבר מוכנה לשלם אלפי שקלים למוהל טוב. הבה ותשלמי זאת ככופר לאל בו את מאמינה, ואת תגעי לרעה בבנך, כפי שנאמר לאברהם "אל תשלח ידך אל הנער".

שלך, בידידות רבה, ובתקווה שתחזרי אלינו, אוהד מצוות אתר חופש.