בתגובה כתב לנו איזק (Issac) מניו-יורק:

אני מעריך מאד את מה שכתבתם על השואה והטרור, בהתייחסות לסוגיה "מדוע קורים דברים רעים לבני-אדם". דתיים וחרדים - יהודים ושאר מאמינים בני-דתות שונות - נוטים לחפש ולמצוא "הסברים" לכל אירוע, בו מתרחש אסון על בני-אדם. אם האסון בא להם משום היותם "רעים" - האסון הוא בבחינת "עונש" מידי "אלוהים", ואם הם היו "טובים" - האסון בא משום ש"אלוהים מנסה" אותם, או, חלילה, המזוזות בביתם היו פסולות.

בשנת 1983, כאשר הייתי עדיין "דתי", נפטר לפתע אחד האברכים בישיבה של הרב משה פייינשטיין (*), בה למדתי. בעת ההלוויה הספידו אותו חבריו, ואחד מהם אמר, שעלינו לבחון היטב את עצמנו ולגלות מהו הדבר הרע שעשינו, שבגללו נפטר חברנו האברך.

"הלו!" אמרתי לעצמי, הבחור הרי נפטר משטף דם במוח! העורק פשוט התפוצץ! מה רוצה מאתנו הרבי??? (**)

לפני מספר ימים, כאן בניו-יורק, נהרגה ילדה חרדית בת 5 בקייטנת-קיץ בידי דוב שחור. העיתונות המקומית דנה בפרטי האירוע, שכן נדיר הדבר שדוב שחור יתקוף בני-אדם. דוב שחור מעדיף פירות וירקות, והוא ידוע כמתיירא מבני-אדם. במאה השנים האחרונות נפגעו כ-25 בני-אדם מדוב שחור בארה"ב. אני מתאר לעצמי מה היו ההסברים לאסון בקרב הקהילה החרדית - "המזוזות היו פסולות", "אימה של הילדה עשתה מעשה מגונה", "בת-דודתה ישבה ליד גבר באוטובוס", או "אחיה הוא ציוני" וכיו"ב.

אני איבדתי חברים טובים וקרובים באסון מגדלי התאומים ב-11 בספטמבר בשנה שעברה. האם יש בכך "הסבר" להתקפת הטרור הנוראה הזו? כלום עלינו להקשיב לחרדים דווקא? שכן אולי "אללה" הוא זה השונא אותנו משום היותנו "יהודים וצלבנים", כטענת אוסאמה בן-לאדן?

אני קורא לדתיים ולחרדים: השאירו את "אלוהים" מחוץ לכל ניסיונות ההסבר! טרוריסטים רוצחים בני-אדם! לעתים עושה זאת גם דוב שחור. "אלוהים" הוא בסך הכל מטאפורה. מטאפורה איננה הורגת איש!

איזק מניו-יורק

--------

(*) הרב משה פיינשטיין ז"ל היה מגדולי הפוסקים בקהילה החרדית-ליטאית בארה"ב.

(**) הערת מערכת חופש: אין גבול להמצאת תירוצים בידי המאמין החרדי, ואין דבר שלא ניתן למצוא לו הסבר-מתורץ, ללא כל קשר למציאות או לעובדות-יסוד. כשעולה לדיון, למשל, גילו של העולם בו אנחנו חיים, והאדם החושב, המודרני והמשכיל אומר: ראו את המאובנים בני מיליוני השנים - הנה ראייה לכך שהעולם לא יכול להיות בן חמשת אלפים ושבע מאות ששים ושתיים שנה, עונה לו התרצן החרדי: נו מה? אלוהים הגדול והכל-יכול לא יכול היה לברוא גם מאובנים? הוא ברא אותם יחד עם כל יתר חלקי העולם והטמין אותם בקרקע על מנת שאתם תמצאו אותם…

בנושא "הדיסוננס הקוגניטיבי" כתב לנו אלכס:

אני כותב מכיוון שיש לי תלונה ספציפית: דיסוננס קוגניטיבי, ככל שידוע לי, הוא מנגנון הגנה של המוח בפני מצבים או עובדות שאיתם הוא לא רוצה להתמודד, ומתבטא פשוט באי-עיבוד של מידע על ידי המוח (כאילו מישהו לא שמע/ראה משהו) ולא בהמצאת תירוצים כדי ליישב סתירות. אני יודע שזו תלונה קטנונית, אבל שמתם את המונח בכותרת הכתבה והשימוש של המונח בתוכן עצמו הוא כזה שנוצר הרושם, שהמונח הזה מתקשר ישירות לאמונה ולדת, ודבר זה יוצר רושם מטעה. לדעתי אתה צריך לפרסם את הטעות באתר בנוסף לתשובה שלך למכתב שלי.

אלכס

השיב אוהד מאתר חופש:

שלום אלכס - תודה על מכתבך. אתה צודק אבל לא בכל. נכון שדיסוננס קוגניטיבי הוא מנגנון הגנה נפשי מפני מצבים שהאדם איננו מוכן, נפשית, להתמודד איתם. המצאת תירוצים היא הפיתרון למבוך הנפשי הזה! התירוץ חסר-הבסיס הוא תולדת הדיסוננס הקוגניטיבי, ובוודאי הוא איננו הדיסוננס הקוגניטיבי עצמו! הדיסוננס הקןגניטיבי מאלץ את המאמין הדתי להמציא תירוץ, אחרת הוא איננו יכול להסתדר עם האמונה הבלתי מתפשרת באלוהים, שכל ניסיון להעביר עליה ביקורת מכניס אותו לסחרור בלתי אפשרי מבחינת קיומו הרוחני.

השואה היא הדוגמה הטובה ביותר למצב כזה: המאמין הדתי המציא עד כה עשרות תירוצי-הסברים לגבי השאלה "אם אלוהים קיים, והוא רחום וחנון, בייחוד לבני-עמו האהובים, כיצד זה שנתן לשואה, בה נרצחו באכזריות כה איומה שישה מיליונים מ"בניו", בהם מיליון וחצי ילדים, לקרות". על חלק מהתירוצים-הסברים הללו כתבנו במקומות שונים באתר - היכנס נא למדור השואה בפרק "ספרים ומאמרים", ותקרא. העימות הנפשי של המאמין הדתי עם השאלה מכניס אותו לדיסוננס קוגניטיבי. עשרות ה"סיבות" חסרות השחר שהוא מוצא לעצמו הם התירוצים, שבעזרתם הוא מסוגל להמשיך ולחיות באמונתו באלוהים. תודה, ונשמח לראותך אתנו באתר גם בעתיד,

אוהד

לסיום, תגובה נוספת, של ראובן זייבל, למכתב של אסף:

לפעמים אני תמה, האין גבול לעיוות האמת ע"י דתיים למען "מטרתם הקדושה"? חיפשתי בספרים כהצעתו של אסף ומצאתי, שבמרד הגדול נהרגו כ-116,000 יהודים בירושלים וכ-40,000 בגליל. אכן מספרים גדולים, אבל זה לא מגיע אפילו ל-3% ממספר היהודים שנרצחו בשואה. האם זה משנה את דעתך, אסף, ולו במעט?

אתה אומר שלא משנה המספר? הבה נתרכז, אפוא, בסיבות. בתקופת בית שני שמרו היהודים על המצוות כפי שלא שמרו מעולם, ולכן נשאלת השאלה מדוע חרב הבית. התלמוד עונה: "בגלל שנאת חינם" ואני שואל: האם אמנם זו סיבה? על מה מבוסס "ההסבר" הזה?

ישנו כמובן הסיפור על קמצא ובר קמצא שפניו הולבנו ברבים. סיפור יפה, אבל, אסף, עם יד על הלב, האם זה משכנע אותך? זה רציני לתרץ בסיפור אגדה את חורבן בית המקדש?

נמשיך הלאה: כ-60 שנה, מרד בר-כוכבא, בו נהרגו כ-600,000 יהודים דווקא בגלל קנאות דתית. מסיבות "נכונות" כביכול, לא הרשו הרומאים למול תינוקות, ללמוד תורה, לקרוא את מגילת אסתר. האם בדרך כזו מעניש אלוהים את מאמיניו החפצים כל כך לקיים מצוות?

נחזור לשואה. נכון, היהודים הציונים עזבו את הישיבות - אבל זה קרה כמאה שנה לפני השואה, אם לא לפני כן. לא נכון לומר כאן, כגירסתך, אסף, שהם "שאיבדו את הזהות היהודית כמעט לגמרי". ההיפך הוא הנכון. האם שמעת על הציונות? היהדות קיבלה זהות חדשה, מתאימה יותר לתקופתנו. המפעל הציוני העצום הזה חידש את הזהות הלאומיות היהודית במלוא תפארתה וקיים את הפסוק "ושבו בנים לגבולם". וראה איזה פלא, דווקא המפעל הציוני "החוטא" הציל יהודים ממשרפות הנאצים כמיטב יכולתו, ודווקא יהדות הישיבות, שקראה ליהודים להישאר באירופה, הקלה על הנאצים להשמיד אותם.

נדמה לי שאתה בעצמך זונח בסוף מכתבך את התיזה של הענישה ע"י האל, ועונה על הסיבה האמיתית לאסונות: האנטישמיות תפרוץ ללא קשר לקיום המצוות או לאמונה באלוהים (מילים שלי).

אסף, אני חושב שבתוך תוכך אתה יודע שאין סיבה דתית לא לחורבן הבית ולא לשואה. אתה פשוט נצמד להסברים לעוסים כפי שרבניך שופכים לפניך. נסה לחפש את סיבת הדברים בעובדות הנכונות ובהגיון הפנימי שקיים בך, כמו בכל אחד מאיתנו, ואז אולי תתחיל ל"לראות את האור האמיתי".

ראובן זייבל