לא פעם אנחנו מקבלים הצעות לפרסם באתר מאמר, סיפור או שיר, שעניינם שנוי במחלוקת חברתית-ציבורית. הקריטריונים שלנו לפרסום באתר הם שלושה: (1) שייכות ישירה לתחומי פעילותנו, (2) העדר אלימות או פגיעה בכבודו של אדם, (3) העדר גסויות וניבולי-פה.

יש להבדיל אלף ואחת הבדלות בין מאבקה של חברה לחיים במסגרת מוסרית, לבין חדירה לתחום הפרט. על פי החוקים הדתיים, אין לפרט זכויות אלא אלו שניתנו לו מידי "אלוהים", כביכול ולכאורה. בחברה החופשית הקובע את חוקי החיים הוא האדם עצמו. גם המוסר בחברה החופשית הוא מוסר אנושי, ולא חוץ-אנושי, כפי שגורסת ההלכה היהודית. במסגרת הטאבו שקובע המוסר האנושי, ולא רק בעם היהודי, מצויים איסורים על עבירות הפוגעות, בין השאר, באדם ובחי (רצח, אונס, מעשים מיניים מגונים), ברכוש (גניבה ושוד), או בשלימות התא המשפחתי (גילוי עריות), ועוד.

הפורנוגרפיה היא בתחום הנטייה אישית, שאין לחברה זכות להתערב בה, אלא אם היא כרוכה בפגיעה באחרים: בילדים, בנשים, בגברים או בבעלי חיים. לא התקיימה פגיעה מעין זו, אסור לחברה למנוע מאדם הנאה פורנוגרפית, אם דווקא בכך חשקה נפשו.

חברה רשאית וזכאית למנוע חשיפה של קטינים לפורנוגרפיה, ואין שום קשר לכך עם דת. הדת אמנם אוסרת פורנוגרפיה, אבל לא זה מה שמחייב אותנו כחברה חופשית, אלא מה שאנחנו סבורים שחברה נורמלית חייבת לעשות. חינוך הדור הצעיר הוא באחריותה של כל חברה, חילונית כדתית, ואין לדת מונופול על חינוך "נכון".

הדת מעלה טענות רבות כנגד מעשים רבים אחרים שאדם חופשי עושה או רשאי לעשות, והחברה החופשית דוחה אותן על הסף, כמו שירה בציבור של נשים ("קול באישה ערווה"), או אהבה הומוסקסואלית, שהחברות הדתיות רואות בהן מעשים בלתי מוסריים, ולגבינו הם מעשים לגיטימיים, שאין להם שום קשר למוסר.

בלחץ גורמים חרדיים החליטה כנסת ישראל לאסור הקרנת סרטים פורנוגרפיים בערוצי הטלוויזיה. לא רק לציבור החרדי חשוב הדבר. גם לציבור החופשי יש דעה בנדון, ורבים בציבור זה שוללים חשיפה פומבית לסרטים פורנוגרפיים. אחרים רואים באיסור חדירה בלתי לגיטימית לתחום הפרט. אלון, החושב כך, שלח לנו שיר מחאה בנושא זה בשם "לא רוצה להיות קונדום פוליטי", והתלבטנו אם לפרסמו באתר. הדעות בצוות שלנו חלוקות, לא כל כך בשל עצם הנושא, כמו משום צורת הביטוי המילולי.

לבסוף, בעיקר בגלל שאתר חופש מיועד לציבור הרחב, כולל בני נוער, החלטנו שהתוכן אינו מתאים לפירסום באתר.

בעקבות ההחלטה, כתב דרור לאלון ששלח אלינו את השיר:

ברוב קולות החלטנו לא לפרסם באתר. אני, דרך אגב, הייתי נגד, כי אני אישית נגד פורנו. אני מודע לזה שכאן זה מתחיל ולא ברור איפה זה נגמר, אבל הרוב החליט...

השיר מצא חן בעיני, דווקא..

תודה על ההזדמנות,
דרור.

כתב אלון בתגובה:

חבל. אבל איטס טו ליטל טו לייט
אנחנו כבר ממוקמים באתר אמריקאי ויש לינקים להכל כולל הכל.
בכל אופן ומבלי להישאר חייב - אתה אישית יכול להיות נגד פורנו אבל כאן לא מדובר בפורנו כן או לא אלה בכפייה דתית כן או לא. באם תתחיל לעשות סלקציה במה אתה מזדהה עם הדתיים ומה לא, לא ירחק היום ותגיד, זו כפייה נסבלת וזו כפייה לא נסבלת...

כפייה זו כפייה ואין לך שום מונופול אישי בהחלטה מהי . מדובר ברצון העם, הרוב, החילונים. מבחינתי במקרה הזה אתם לא פחות גרועים מהכופים עצמם וגם אם אתם חילונים אז גם על זה נאמר : מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו...

כל טוב בכל אופן ותודה על זמנך היקר. לעת עתה לפי שעון חילוני, אך עד מתי?
אלון.