בדיחה ידועה מספרת על המקור התנ"כי לנוהג חבישת הכיפה. מדובר בספר בראשית פרק כ"ח, פסוק י': "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה". מה הקשר של זה לכיפה, אתם שואלים? ובכן, נראה לכם הגיוני שהוא ייצא בלי כיפה?

סוג דומה של הסקה-לאחור משמש, אבל בלי שום טיפה של הומור, באחת מההוכחות הנפוצות לנכונותה ואמיתותה של היהדות, תורת משה, מעמד הר סיני וכיו"ב. ההוכחה נראית, בקווים כלליים, כך:

"כל הדתות האחרות אינן דורשות הרבה מהמאמינים שלהן, ונותנות להם בתמורה הבטחות על גבי הבטחות, ולכן אין פלא שיש להן מאמינים רבים. לעומת זאת היהדות דורשת 613 מצוות שונות מהמאמין, שמעיקות ביותר על אורח חייו. נראה לכם הגיוני שניתן היה לשכנע מאות אלפי [או מיליוני - בהתאם למחב"ת וסגנונו] אנשים סתם כך להקשות על עצמם? לכן, ברור שמעמד הר סיני היה באמת, ובו נוכחו כולם לראות שאכן יש אלוהים, ושזה בדיוק מה שהוא רוצה מאיתנו מ.ש.ל"

כמובן, הוכחה זו לוקה בכמה כשלים ידועים. קודם כל, הסתכלות בתרי"ג המצוות מראה שיש הרבה מצוות שהאדם הפשוט בחייו היומיומיים כלל אינו נתקל בהן ואפילו אינו צריך לחשוב עליהן - וממילא אינן מעיקות על אורח חייו. דבר שני, ההיסטוריה מראה שניתן לשכנע אנשים לוותר על חייהם, או לנדור נדר שתיקה, או לקבל על עצמם סיגופים קשים, או לעזוב את חייהם האירופיים הנוחים ולהקים יישובים בתוך ביצות מוכות מלריה בלי שיהיה צורך במעמד הר-סינאי כלשהו - דברים המעיקים על אורח חייו של האדם הרבה יותר מאשר קבלת תרי"ג מצוות היהדות. ויש עוד.

אך אין כמו דוגמא קונקרטית ומוכרת כדי להפריך טיעון שגוי. מה בעצם אנו מחפשים?

אנו מחפשים דוגמא לאדם בעל יכולת חשיבה, שחי אורח חיים נוח וחופשי במשך שנים רבות, אשר מחליט יום אחד, כתוצאה מדבריהם ושכנועיהם של בני אדם אחרים בלבד - בלי להיות נוכח בשום מעמד הר סיני ובלי שום נס ופלא ואות ומופת על טבעי - לשנות את אורח חייו מן היסוד ולקבל על עצמו מצוות בקנה מידה של תרי"ג המצוות. אם נמצא אדם כזה, זו תהיה הדוגמא הטובה ביותר לכך שקבלת המצוות היא, לפחות תיאורטית, אפשרית היסטורית גם ללא התקיימותו של מעמד הר סיני וללא נכונות של התורה.

וכמובן, ניתן למצוא דוגמא לאדם כזה. עושה רושם שהוא אפילו נפוץ למדי במקומותינו.

החוזר בתשובה.