האם שיפוטו המוסרי של הרבי עליון
לשיפוטו של בית-הדין של מעלה?

את המכתב הבא קיבלנו מ גיל:

לפני כשנה עברתי בתחנה המרכזית החדשה בת"א ושם קיבלתי מבחור חרדי עלון בן שני דפים שדחפתי לתא צדדי בתיק ושכחתי ממנו. במקרה מצאתי את העלון היום, ועפ"י כותרתו הוא "שיחת השבוע" היוצא לאור ע"י צעירי-אגודת-חב"ד (23.11.01). העלון מספר, בין השאר, את הקטע הבא תחת הכותרת "סיפורו של חסיד":

אווירה מתוחה אפפה את ביתו של הצדיק רבי דובער ('האדמו"ר האמצעי') מליובאוויטש. יותר משבוע חלף מאז סגר הרבי את דלת חדרו בפני חסידיו. כל היום התבודד בחדרו, שקוע בתורתו, בתפילתו ובשרעפיו. גם כשיצא מחדרו הייתה רצינות מיוחדת נסוכה על פניו. איש לא ידע את טעם הדבר.
אחד החסידים החליט לעשות מעשה. הוא כיתת את רגליו לליובאוויטש, ולאחר ימים של המתנה דרוכה ליד מפתן חדרו של הרבי, תוך אמירת תהילים וחשבון-נפש פנימי ומעמיק - ניגש אל הדלת, הקיש עליה קלות ונכנס פנימה.

נוכח המראה שנגלה לעיניו נחרד החסיד ותעוזתו פגה. במרכז החדר עמד הרבי, ללא ניע; עיניו בוערות כשני לפידי אש, מביט מולו כצופה למרחוק. ניכר היה בבירור כי הרבי אינו מבחין בו, אף שעיניו פקוחות לרווחה. תחילה חש החסיד פיק-ברכיים וכמעט פנה לאחור, אך מיד התעשת, זז הצידה והצטנף בפינת החדר.
שעה ארוכה נמשך המחזה. הרבי עומד על מקומו, אפוף מחשבות - גופו על הקרקע אך רוחו בעולמות עליונים. לפתע הפנה הרבי את ראשו אל החסיד והישיר אליו מבט. "מה ראית להיכנס פנימה בשעה שאינה שעת 'יחידות'?", שאל בנימת הקפדה.
ליבו של החסיד נמס. ברעדה ענה: "דאגה בלב איש ישיחנה, ופירשו חז"ל - ישיחנה לאחרים".
נתן בו הרבי מבט בוחן כליות ולב ושאל: "ומהי הדאגה שבליבך?".

החסיד, שחש כי נוצר סדק צר בחומת ההסתגרות של הרבי, פתח ואמר:
"רואה אני כי יש הבדל גדול בין חסיד חב"ד לבין חסידים אחרים. אצל חסיד אחר, לפני נסיעתו לרבו מכינה לו רעייתו בגדים וצידה לדרך. בהגיע רגע הנסיעה, היא מלווה אותו והכול חולקים לו כבוד רב.
"גם בבואו אל רבו, מתקבל הוא בברכת 'שלום עליכם' לבבית, והצדיק ומשמשיו מקרבים אותו בחיבה יתרה.
"קודם שובו לביתו, נכנס הוא שנית להיפרד לשלום מרבו, המרעיף עליו ברכות ומבטיח לו שנה של פרנסה ונחת, תוך שהוא מעודדו להתחזק ביראת שמים ובשמחה של מצווה.
"ובהגיעו לביתו, מתקבל החסיד בפנים צוהלות וכל בני עירו מטים אוזניהם לשמוע את דברי הברכה והחיזוק שהשפיע עליו הצדיק. אלה פני הדברים בעולם הזה.
"לאחר מאה ועשרים שנה, כשבא החסיד לפני בית-דין של מעלה, שואלים אותו: 'עסקת בתורה?', והוא עונה: 'נו, כמו עולם'. שוב שואלים אותו: 'ותפילה?'. והוא משיב: 'ככה'. שואלים אותו: 'לרבי נסעת?'. 'ודאי!', משיב החסיד בגאווה. 'ומה אמר לך הצדיק?', חוקרים הדיינים. 'הצדיק בירכני בכל טוב ועודדני להתחזק ביראת-שמים ובשמחה של מצווה', עונה החסיד. 'והאומנם קיימת את דבריו?', מבקשים הדיינים לדעת. 'אלא מה?! הלוא חסיד אני!', קורא הוא בעוז. חיש-מהר נגמר דינו ונפסק: 'מקומך בגן-עדן'.
"נמצאנו למדים שטוב לו לאותו חסיד בעולם-הזה וטוב לו בעולם-הבא".

כל אותה שעה הקשיב הרבי לדברי החסיד ולא הפסיקו. ואז בקעה אנחה עמוקה מליבו של החסיד, והוא פתח בתיאור מצבו העגום של החסיד החב"די.
"אצלנו הכול שונה. חודש ימים קודם הנסיעה מתחילה בת-הזוג לרטון. 'אין כסף לשלם לבעל האחוזה ובמה תיסע?!'. ועוד היא סונטת בו: 'אינני רואה כי חזרת אדם שונה מנסיעותיך הקודמות'.
"אבל החסיד יודע כי מוכרחים לנסוע אל הרבי. מתגנב הוא באישון-ליל מביתו ונוסע לחצר הרבי או צועד לשם ברגל - שהרי כסף, כאמור, אין.
"בבואו לחצר הרבי איש אינו מקבל את פניו, וגם הרבי עצמו אינו נוהג בנתינת 'שלום'. לאחר מכן, כאשר הוא מבקש להיכנס ל'יחידות', מתייצב הוא מול פני הקודש ושומע שורה ארוכה של תביעות ודרישות בענייני תורה, עבודת התפילה ומתן צדקה.
"אחר-כך, בשובו לביתו, סוחבים אותו מיד לבית-המדרש ומצפים כי יחזור על מאמרי החסידות העמוקים ששמע מהרבי, והוא בקושי הבין מילה פה ומשפט שם. לבסוף הוא שב לביתו, שם מצפה לו אשתו הזועמת על שקם ועזב בלי רשותה.
"חסיד זה, בהגיעו לבית-דין של מעלה, שואלים אותו: 'האם קיימת את דרישותיו של הרבי שלך בתורה ובעבודת ה'? והוא עונה בבושת-פנים: 'וכי אפשר למלא אחר כל דרישותיו של הרבי?'. 'אם-כן', פוסקים הדיינים, 'מקומך בגיהנום'.
"הוא אשר אמרתי", סיים החסיד, "אבוי לו, לחסיד החב"די, הן בעולם הזה והן בעולם הבא".
הביט בו הצדיק בחביבות ושאל: "ומה דעתך על כך?".
החסיד לא חשב פעמיים: "טובים מכאובי העולם הזה וייסורי העולם הבא בצילו של רבנו, ממנעמי העולם הזה וזיו העולם הבא במקומות אחרים"...

באותו רגע נעלמה ארשת המתח מעל פני הרבי. בת-שחוק עלתה על שפתיו, כאומר: "יפה אמרת". מאותו רגע ואילך השתנה מצב-הרוח בסביבתו של הרבי. הכול חזר לסדרו והרבי שב ופתח את דלתו לפני קהל חסידיו.

עד כאן מתוך העיתון של חב"ד.

לסיום, כתב גיל:
הסיפור בא ללמד שעל החסיד החב"די לנהוג כפי שמצווה עליו רבו אפילו אם הדבר עולה לו בחיי נצח בגיהנום. האם שיפוטו המוסרי של הרבי עליון לשיפוטו של בית-הדין של מעלה?

אנא פרסם את הסיפור באתר חופש, וכן הוסף את כתובת הדוא"ל שלי (gilpor@netvision.net.il) שכן אשמח לקבל תגובה והסבר מחסיד חב"ד (או חסיד לשעבר). תודה על זמנך, גיל מחולון.