בנות צלפחד

מאת: איתן קליש

בנות צלפחד מספר "במדבר", היו נשים אמיצות אשר לא היססו לדרוש את זכויותיהן לפי הצדק, ומעבר למצב המשפטי הנתון.

בנות צלפחד - אוניקס - דן מלר

שאלת ההתיישבות בארץ המובטחת עלתה מפעם לפעם ונחקקו חוקים מפורטים של דיני הנחלה אשר חלקם מצוי בספר "במדבר":

במדבר פרק כו:

• פסוק נ"ג: לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת.
• פסוק נ"ד: לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ. אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ.
• פסוק נ"ו: עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ, בֵּין רַב לִמְעָט.
• פסוק ס"ב: וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף כָּל זָכָר, מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה. כִּי לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי לֹא נִתַּן לָהֶם נַחֲלָה בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

מקובץ החוקים הזה, ניתן לראות כי המגמה בחלוקת הנחלות היא שוויונית מתקדמת (בעמים אחרים מפקדי הצבא קיבלו נחלות גדולות לאין שיעור לעומת החיילים הפשוטים), אך גם ברור כי כל חוקי הנחלה הביאו בחשבון רק את הזכרים. על הנשים לא ניתנה הדעת.

כזה היה המצב שבנות צלפחד עמדו בפניו. בעוד אביהן בחיים, זכות המשפחה לנחלה הייתה ברורה. אבל עתה כשהן יתומות וללא אח - מה יהיה עליהן?

מעמדן של הנשים באותם זמנים היה נחות כידוע, ולא ניתן להם פתחון פה בציבור ובמעמדים משפטיים. על כן העזתן של בנות צלפחד מעוררת הערצה, מה גם שלא היה להן גיבוי חוקתי או משפטי לעמידתן כפי שראינו לעיל:

"וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה. וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר: אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַח כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ. לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ."

משה לא יודע מה לעשות. מקרה כזה לא הובא בחשבון בין חוקי התורה. לשבחו ייאמר כי הוא אינו דוחה אותן למרות שתביעתן מנוגדת לנוהג הקיים. משה מתייעץ עם הסמכות העליונה - אלוהים, ואכן אלוהים פוסק על פי הצדק ושוויון ערך האדם כי יש לתת להן נחלה:

"וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה'. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת, נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם, וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן. וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר: אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ, וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ." (במדבר כ"ז)

משה שנוכח כי יש כאן לקונה משפטית, יוצא עם קובץ חוקים חדש המסדיר את נושא ירושת הנחלות:

"כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת, נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם, וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן. וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר: אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ, וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ. וְאִם אֵין לוֹ בַּת, וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו. וְאִם אֵין לוֹ אַחִים, וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לַאֲחֵי אָבִיו. וְאִם אֵין אַחִים לְאָבִיו, וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, וְיָרַשׁ אֹתָהּ. וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה." (במדבר כ"ז ז'-י"א)

האם אפשר להגדיר את בנות צלפחד כ"פמיניסטיות הראשונות"? - שואלת הרבה גילי צדקיהו במאמרה "פרשת פנחס - בנות צלפחד". קשה לענות על כך, כי המושג וגם תפיסת העולם העומדת מאחוריו לגמרי לא שייכים לתקופתן, אבל הן מייצגות מקרה נדיר של נשים הנאבקות על זכותן לשוויון. אי אפשר שלא להתפעל ולהתפעם מהתעוזה, מהערעור על הסדר הקיים, מהאומץ לפנות כך אל אלוהים ומשה ולדרוש את זכותן הנובעת מהצדק.

בנות צלפחד - אוניקס - דן מלר

מדרש חז"לי קדום מעז לנגוע בנקודת העומק של סיפור זה:

"כיוון ששמעו בנות צלפחד שהארץ מתחלקת לשבטים לזכרים ולא לנקבות, נתקבצו כולן זו על זו ליטול עצה. אמרו: לא כרחמי בשר ודם רחמי המקום. בשר ודם, רחמיו על הזכרים יותר מן הנקבות. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא רחמיו על הזכרים ועל הנקבות, רחמיו על הכל. שנאמר 'טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו' (תהלים, קמ"ה ט)." (ספרי במדבר פיסקא קל"ג)

המדרש מבטא את ההבנה שהסדר המגדרי הנוקשה והמפלה הוא "המצאה" אנושית, לא מוצלחת במיוחד ומנוגדת לצדק ולרחמים, בעוד שהצדק האלוהי הוא שוויוני ולא היררכי.

בנות צלופחד היו אמיצות מאוד. רק כמה פרקים לפני כן קראנו עד כמה אלוהים ומשה יכולים להיות קטלניים כאשר מישהו מערער על חוקיהם. הם הוציאו להורג את קורח וכל ההולכים אחריו, שערערו על מנהיגותו של משה, ועל נוהגי ההעדפה של משפחת משה ואהרון. והנה קמות אותן בנות לפני כל מנהיגות העם - "וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" - ודורשות את שינוי החוק והמנהג. בזכות נחישותן וחוכמתן הן הצליחו לחולל מהפכה זוטא בנושא שהיה מאוד חשוב באותה תקופה - חלוקת הנחלות.