מה בין ה"גרים" המקראיים ל"עובדים הזרים" בימינו?

מאת: איתן קליש

שמות פרק כב:
וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

ויקרא פרק יט:
וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם - לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

יחזקאל פרק מז:
וְהָיָה תַּפִּלוּ אוֹתָהּ בְּנַחֲלָה, לָכֶם וּלְהַגֵּרִים הַגָּרִים בְּתוֹכְכֶם, אֲשֶׁר הוֹלִדוּ בָנִים בְּתוֹכְכֶם, וְהָיוּ לָכֶם כְּאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל - אִתְּכֶם יִפְּלוּ בְנַחֲלָה בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה בַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר גָּר הַגֵּר אִתּוֹ - שָׁם תִּתְּנוּ נַחֲלָתוֹ.

לדעתי, הגרים של ימי המקרא היו העובדים הזרים של אותה תקופה. הם לא היו מבני ישראל ומן הסתם היו פלח לא קטן שישב בתוככי האומה העברית. הם נשכרו ע"י בעל הבית העברי כדי לעזור לו בעבודה באחזקת נחלתו. הגר נזכר 36 פעמים במקרא, ותמיד בהקשר של הגנת זכויותיו. הרעיון שלאחר כמה שנות עבודה ניתן לגרש את הגר לא עלה על דעתם של כותבי המקרא. יחזקאל אפילו אומר שצריך לתת לגר נחלה בתוך השבט של בעל הבית. בדרך כלל אנחנו חושבים שהמוסר שלנו גבוה יותר מהמוסר של ימי המקרא, והנה להפתעתנו, בתחום זה המוסר המקראי גבוה בהרבה משלנו.

ומה קורה עם העובדים הזרים? אנחנו שוכרים אותם לעבוד בעבודות שאיננו רוצים לעשות בעצמנו. הם יושבים בתוכנו, לפעמים מקימים משפחות ומולידים ילדים שגדלים במוסדות החינוך שלנו. ובתום חמש שנים, או עשר שנים, לאחר שהתערו אצלנו, לאחר שהם רואים בישראל את ביתם, אנחנו מגרשים אותם.