מגילת קהלת - הבל הבלים הכול הבל

תגובה של דוד סלע בפייסבוק לפוסט בנושא מגילת קהלת

הועתק ברשות המחבר

אחרי ש-@Tamar Haik האשימה כאן את הנבירה בקהלת כאילו היא למיטיבי לכת חובבי אכילת ראש, להלן תקציר ממקורות שונים לגבי קהלת, משמעותו וסיבת הכנסתו לקאנון המקראי בחפירונת קצרה, קוהרנטית ולא אוכלת ראש...

אזהרה: לא למאמינים...

ראשית, כל כולו של קהלת סותר דברי תורה.

שנית, כמעט כל אזכור של אלהים בקהלת הוא תוספת מאוחרת שלמיטב הבנתי לא הייתה שם במקור. לכן מסקנתו של קהלת היא הבל הבלים הכול הבל ואלהים לא מעניין אותו כהוא זה.

כך כותב קהלת: "ראה חיים עם אישה אשר אהבת כל ימי חיי הבלך אשר נתן לך תחת השמש ... כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וחוכמה בשאול אשר אתה הולך שמה." (קהלת ט 10-9) - כלומר, חיינו הבל המה, חפש משמעות לחייך בתוך מסגרת החיים המצומצמת, ואין יתרון לאדם החוקר והמדען מהכסיל. ודרגה זו של קבלת העולם הפרובלמטי כפי שהוא - "עולם כמנהגו נוהג" ללא מטרה ותכלית - היא הדרגה הגבוהה של שחרור מאמונה שיכול להגיע אליה האדם הבוגר בנפשו.

לטעמי צריך להיות ברור שפסוקי הסיום של הספר - כך גם נראה לי שמקובל על חוקרים בחקר המקרא - לא היו מלכתחילה חלק בלתי נפרד מקהלת. ולא לחינם הובאו בסוף הספר, שכן הם מנוגדים לחלוטין להלך רוחו של קהלת ולכל תפיסת עולמו.

קהלת הוא אחד המאוחרים בספרי המקרא. נוצר בערך באמצע המאה שלישית לפנה"ס - מסקנה שכל בר דעת יסיק על כורחו מתפיסת העולם שמובעת בו, שמכירה את המחשבה ההלניסטית [גם הסטואים וגם האפיקורים - רעיונותיהם קיימים אצל קהלת] וכמובן גם הלשון המאוחרת תעיד על זמן חיבורו: שימוש ב'אני' במקום 'אנוכי' הרגיל במקרא, שימוש ב'ש' במקום 'אשר', מילים שמושפעות מארמית שנעשתה שגורה בארץ רק כשבאו עולי בבל לבנות בית שני.

הוא שואב פתגמים מספרות החוכמה שהייתה נפוצה במזרח הקדום ורעיונות שמופיעים בספרות המסופוטמית והמצרית, כמו 'דו שיח בין האדון לעבדו' [מאה 7 לפנה"ס] ב'אהללה לאדון החוכמה', ובספרות החוכמה המצרית, למשל ההזדקנות אצל קהלת מזכירה את תיאור הזקנה במשלי פתחותפ המצרי.

דוגמה נוספת: הפסוקים בשבח החברות שמתחילים ב"טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן-הָאֶחָד" ומסתיימים ב"וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק." - יסודותיהם מופיעים גם בגרסה השומרית, הקדומה מאוד, וגם בגרסה האכדית של עלילות גילגמש [שם החוט המשולש הוא מחיי הספנים שקושרים את הספינות בנהר בשומר]. גם הפסוקים "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְלֶב-טוֹב יֵינֶךָ" עד "רְאֵה חַיִּים עִם-אִשָּׁה אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ" - בסדר הזה ממש - אכילה ושמחה, בגדים לבנים, רחיצת הראש, אהבת אישה - מופיעים בדברי הפונדקית לגילגמש כשביקש חיי נצח בגלל מות חברו אנכידו.

יד העורך ניכרת בכל מקום בו מדבר קהלת על הנאות החיים והעורך מכניס שיפוט אלוהי, כמו למשל: "שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ" – כאן פתאום נקטע העניין ומופיעה אזהרה: "וְדָע כִּי עַל-כָּל-אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט." - ואז ממשיך סדר הפסוקים: "וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ כִּי-הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת הָבֶל." או למשל כאשר מתלונן קהלת שאנשים חוטאים שוב ושוב מאה פעמים" "אֲשֶׁר חֹטֶא עֹשֶׂה רָע מְאַת וּמַאֲרִיךְ לוֹ ... יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים" - העורך לא יכול לסבול שיאמרו דברים כאלו על ההשגחה ומכניס פסוקים משלו: "כִּי גַּם-יוֹדֵעַ אָנִי אֲשֶׁר יִהְיֶה-טּוֹב לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יִירְאוּ מִלְּפָנָיו." – ובכך מסגיר את התערבותו, כי קהלת מדבר על רשעים וצדיקים ואילו העורך מדבר על יראי אלהים, בדיוק כמו בחתימת הספר.

ספר קהלת, זאת יש לזכור, הוא ספר בעייתי מאוד מבחינת ההשקפה הדתית הממוסדת בדת היהודית. הרוח הניהיליסטית הנושבת מן הספר הזה סותרת לחלוטין את האמונה המסורתית בדבר תכלית לחיי האדם ומעשיו, שכר ועונש והשגחה אלוהית בעולם הזה ובעולם הבא. מבחינה דתית מדובר בספר אנרכיסטי, שפשוט הורס את כל מה שהדת טרחה (ועודנה טורחת) לעצב ולגבש.

חז"ל התלבטו קשות אם להכליל את קהלת בין ספרי התנ"ך, ורק הייחוס הפסיאודואפיגראפי לשלמה הציל אותו מגניזה. [הנימוק ה"רשמי" היה: "מפני שתחילתו דברי-תורה וסופו דברי-תורה." (שבת ל)] - לאור התערבותו הברורה של עורך בטקסט של קהלת אין מנוס [לחוקר נטול הפניות] מלהסיק שהסיומת הוכנסה לסוף הספר כדי לקיים "מסיימין בטוב" - כלומר, שלא להניח לספר מספרי התנ"ך להיחתם שלא ברוח האמונה היהודית.