מגילת אסתר - כף החובה

מאת: איתן קליש

יש לי בעיה כיהודי ציוני עם מגילת אסתר, וכל כך למה? משום שהמסר של ספר זה הוא: "נצח הגולה לא ישקר." - היהודים תמיד יסתדרו ויתגברו על שונאיהם בארצות הגולה. הכי חשוב זה לשמור על קשר טוב עם השליט, לעשות לו קומבינות (ובזה היהודים טובים), ואין כל צורך בעזרת האל, בתורה ובשמירה על ערכים.

שימו לב כמה שונים המסרים של חג זה מהמסרים של חג הפסח. המסר של סיפור יציאת מצרים הוא בדיוק הפוך: יכול להיות שליהודים יהיה טוב בתקופה מסויימת בארצות הגלות, ויכול להיות שהם יהיו קרובים לשליט, אך בסופו של דבר הכל יתהפך לשנאה ורדיפה כלפיהם. בסופו של דבר הפתרון עבורם הוא יציאה מארצות הגולה ועלייה לארץ ישראל. את המהפך הזה הם יכולים לעשות רק בעזרת האל. לעומת זאת במגילת אסתר האל לא נזכר כלל. לא צריכים אותו. הקומבינה היהודית מספיקה.

לשם יציאה מהשעבוד וחיי חירות כעם העומד ברשות עצמו, בני ישראל זקוקים על פי המסורת לתורה, למצוות ולערכים. על אילו ערכים שומרים מרדכי ואסתר? הם לוקחים לעצמם שמות של אלים בבליים, אסתר מתחתנת עם מלך גוי בעידוד דודה - מרדכי - בניגוד גמור למצוות התורה וההלכה. מרדכי כביכול נלחם מאבק ערכי עם המן, כאשר הוא אינו משתחווה לו. למעשה, אין שום מצווה בתורה או בהלכה שמצווה עליו לעשות כך. יעקב השתחווה שבע פעמים לפני עשיו בפגישתם. נהפוך הוא, בהלכה כתוב: "דינא דמלכותא דינא," כלומר, החוק של המדינה הוא החוק שהיהודי צריך לכבד. מרדכי למעשה הימר על חיי העם היהודי, במאבקו האישי עם המן על מקומו בהיררכיה הפרסית. מרדכי מוכן לעשות הכל בתחרות האישית שלו עם המן. למשל למסור את אחייניתו למלך הטיפש והמסואב הזה, אחשוורוש.

שני היהודים "הגאים" האלו טורחים היטב להסתיר את זהותם היהודית: "לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה, כי מרדכי ציווה עליה אשר לא תגיד." (אסתר, ב, י) - למה מרדכי הורה לה לעשות כך? אולי אם אחשוורוש היה יודע שאשתו האהובה שייכת לעם היהודי הוא לא היה מסכים מלכתחילה למזימתו של המן? נראה כי תכסיס זה היה חלק ממזימותיו הנפתלות של מרדכי. מרדכי ידע לקבל את הבונוס שלו מהקשר החדש עם בית המלך, ככתוב במגילה.

אם נחזור לספר שמות, שוב עולה לעיני התנהגותו האצילית של משה. הרי הוא היה יכול בנקל להשתלב בבית פרעה כנסיך מצרי. אבל הוא בחר לצאת אל אחיו, ולהשתלב במאבק כנגד השעבוד המצרי.

העובדה שהאל אינו נזכר במגילה ונזכר כל כך הרבה ביציאת מצרים אינה מקרית. האל, בתפיסה של חילוני כמוני, הוא מכלול של ערכים ואידיאלים גבוהים. הציונות לא הייתה יכולה להצליח אם לא הייתה מציבה לפני העם אידיאלים נשגבים כמו חידוש חייו העצמאיים של העם, חידוש תרבותו, התחדשות החברה היהודית כחברת צדק סוציאלי, והתחדשות האדם היהודי. כל הערכים האלו מצויים בתורה הניתנת לעם ביציאת מצריים. במגילת אסתר, אין ערכים לאומיים או חברתיים. הערכים שהיא מקנה לנו הם שנאת גויים, קורבנות, ביחד עם רצון עיקש לחיות בין הגויים, ולהצליח ולהשתלב בתוכם.