יבמה - שפחת המין המשפחתית

ההצגה "אשת", תאטרון אתגר, יצירה של אלית ובר, מוסיקה מקורית ברי סחרוף. על הבמה רננה רז, יובל פינגרמן.

יהודה ותמר - פיאטר לסטמן

בראשית ל"ח מספר את סיפורה של תמר שנישאה לער, בנו של יהודה. אחרי מותו נאלצה להרות מאחד מאחיו, לפי החוק שנהג אז. זה לא היה אפשרי, והיא נשלחה חזרה לבית הוריה, עגונה. בערמה פיתתה תמר את יהודה חמה, והרתה לו.

תיאטרון אתגר מציג את הסיפור התנ"כי, אך כבר בחירת השם מעידה על נקודת המבט: "אשת". אשה בסמיכות. זהו סיפורה של תמר: רננה רז, המרגשת ויובל פיינגרמן "לבושים" בחמש בובות, מושכים אותנו בעידון אכזרי לתוך האהבה המלבלבת בין תמר לער, בכורו של יהודה, עד לרגע בו הוא מת והיא הופכת ליבמה. מהי יבמה? לפי הצו התנ"כי היא אלמנה חסרת ילדים, הכלואה בין הגברים במשפחת הבעל. מי שירצה - יבעל אותה, עד שתהרה. אם לא ירצה - היא עגונה לנצח.

"אשת" עוקבת אחר נסיונותיה של תמר לפתות שני גברים, אונן ושלה, גיסיה, שאין לה ענין בהם. מתנהל משחק מקדים המעורר תחושה של ציד: אונן מתקרב לתמר, נוגע בה שוב ושוב, והיא נמלטת באינסטינקט, אך שבה בצו ההכרח. אבל אונן הוא אבי הפעולה הקרויה על שמו עד היום, לכן הוא מגפף את תמר, אבל גומר בחוץ. ילד לא יצמח מכאן וגם לא ישועת-תמר.

יהודה ותמר - ארט דה-חלדר

בצעד מכמיר לב היא מנסה לפתות את שלה הקטן, הקטן עד כי אינו מסוגל לעוררות מינית. וכך נשלחת תמר לבית אביה, להמתין לשלה, שיגדל ויהיה בעלה. מקץ שנים מגיעה השמועה כי שלה נשא אשה, ואת תמר שכחו. לא נורא, העיקר שלא תבייש את המוסר הנהוג ואת המשפחה, ותשאר בבית הוריה ערירית ובודדה.

אלא שתמר נוקטת יזמה, מתחפשת לזונה וממתינה ליהודה היוצא לעסקיו. לגברים, כידוע, מותר לשכב עם זונות, כי יש להם הכשרון הנפלא הזה שלא להוליד ממזרים. הם גם אינם צריכים לבדוק את מוצאה של האשה, כפי שהוכיח יהודה כשנשא אשה כנענית. כשיהודה פוגש את תמר המחופשת, הוא עושה מה שמותר לגבר - מתפתה ושוכב אתה. אלא שתמר אינה תמימה כבתחילה. היא דורשת ממנו את טבעת החותם שלו כערבון, ונעלמת מחייו.

כשנודע ליהודה שתמר "הרתה לזנונים" הוא מצווה להוציאה להורג, כאילו לאקט הקובע לא נדרש שיתוף פעולה גברי. אלא שהחותם בידה והסוף הוא טוב. טוב עד כדי כך, שלימים יצמח משושלת זו דוד המלך. עוד דרך חתרנית של הסיפור התנ"כי לומר: רק אמא יהודיה? רק יבום? אולי, אבל רק ב"כאילו".

יהודה ותמר - הוראס ורנט

בתוך הויכוח העכשווי הניטש עד חורמה על הקול הדובר והמודר בתרבות, חוזר הטקסט המקראי ומציג את ריבוי הקולות שנשתמרו ברורים וצלולים בתוך המינימליזם המהודק שלו. זה קורה אפילו ברובד הלשוני. הדוגמא הבולטת "יבמה". מאין באה המלה הזו? אכן, מהשורש י.ב.מ, אלא שבמילון אבן שושן מצויין במיוחד שלא ידוע מאין הגיעה אלינו מלה זרה שכזו. רבים עסקו בה, באשה הזו המצפה לגאולה, ובינתיים נתונה לתאוותם ושרירות לבם של בני המשפחה. התלמוד מלמד שיבמה זו העסיקה את דמיונם של גברים שישבו בחברותא עד שנזקקו למסכת שלמה כדי להכיל כל מחשבותיהם. כך, למשל, פינטזו על יבמה שלבעלה חמישה אחים ושאר אופציות שגם חוברות פורנו עוסקות בהן. ומהו יבום זה אם לא לשכב עם אשת אחיך? אם לא האמירה שמאחר ומדובר ברכוש המת (שהרי נקנתה בטבעת), הרי כמו ארון משפחתי, קודם זכותם של בני המשפחה להשתמש בארון, ואם אינם רוצים - נסגור את הארון במחסן.

"אשת" הוא סיפור האשה שיצאה מן המחסן. אלית ובר, יוצרת "אשת" עקבה אחר קולה של תמר שנשתמר בשתיקתו החתרנית בטקסט המקראי, ועכשיו הוא נשמע ונוגע ללב.