פרשת "ואתחנן"

האם אין אלוהינו דוגל ברעיון "הבחירה החופשית"?

מאת: איתן קליש

רעיון הבחירה החופשית הוא אחד מיסודותיה של כל תפיסה מוסרית. הוא עומד ביסוד הדרישה להתנהגות מוסרית או דתית, מכיוון שהאדם נתפס כיצור בעל יכולת של בחירה חופשית ומוסרית. כל תפיסת ה"שכר והעונש" וה"מידה כנגד מידה" המאפיינת את הגישה המקראית, מבוססת על הנחה זו.

נבואות משה בפרשה זו ובספר דברים - אינן מניחות חופש בחירה. נראה כאילו העתיד גזור ומוחלט מראש ולבני ישראל לא ניתנה ההזדמנות לחופש בחירה. בדברים פרק ד' אנו קוראים:

"כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים, וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ, וְהִשְׁחַתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל, וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ. הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ, כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן. וְהֵפִיץ יְהוָה אֶתְכֶם. בָּעַמִּים, וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג יְהוָה אֶתְכֶם שָׁמָּה. וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם. עֵץ וָאֶבֶן אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן, וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן. וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמָצָאתָ. כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. בַּצַּר לְךָ, וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, וְשַׁבְתָּ עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ. כִּי אֵל רַחוּם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ, וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם."

לרמב"ן, פרשן מסורתי מימי הביניים, קשה היה להשלים עם הרעיון של שלילת חופש הבחירה מעם ישראל ולכן הוא מפרש דברים אלו כאזהרה:

'והפרשה הזו, אע"פ שהיא אזהרה, לא נאמרה בלשון "אם", והטעם, כי הוא כמתנבא על עניינם, וידבר בלשון ישמש בשני פנים, בלשון אזהרה ובלשון עתיד לבוא, יאמר שיעשו ויהיה להם ככה, ולא יגזור עליהם.'

הרעיון של גורל גזור מראש מופיע בעוד מקומות בספר דברים, למשל בנבואת "האזינו", דברים פרק ל"ב:

"וישמן ישורון ויבעט, שמנת עבית כשית. ויטוש אלוה עשהו, וינבל צור ישועתו. יקנאוהו בזרים, בתועבות יכעיסוהו. יזבחו לשדים לא אלוה, אלוהים לא ידעום. חדשים מקרוב באו, לא שערום אבותיכם. צור ילדך תשי, ותשכח אל מחוללך."

בשני הכתובים שלעיל, הבגידה באלוהים מתוארת כמהלך חזוי מראש, שאין למנוע אותו. ברגע שבני ישראל יתיישבו בארץ וירגישו בה בטחון - הם יעזבו את אלוהיהם.

קריאה על פי תפיסה זו, מעוררת תמיהה. הייתכן שהתורה, על כל חגיה, מצוותיה וחוקיה, לא יספיקו כדי לשמור על אמונת העם באלוהיו? אם כן, מדוע להשמיד את כל תושבי הארץ הוותיקים, כפי שמצווה פרשתנו בפרק ז'? מדוע לכרות את כל הבריתות שבתורה בין אלוהים לעם, להזכיר שוב את עשרת הדיברות בפרשה שלנו? כל המפעל החינוכי של משה עומד בסימן שאלה, אם התוצאה שלו ידועה מראש - ככישלון חרוץ.

המהלך ההיסטורי המתואר כאן, ובעוד מקומות בספר דברים, הוא של גלות הבאה כעונש מידי האלוהים. אחר כך בגלות, יופיע שלב החזרה בתשובה וחידוש האמונה של העם באלוהיו. סוף טוב הכול טוב, אלוהים סולח לעמו, ומחזיר אותו לארצו.

נשאלת השאלה, האם לפנינו נבואה מרחיקת לכת החוזה את גורל העם מאות שנים קדימה? או שלפנינו הצגת השקפה היסטוריוסופית שנבנתה לאחר שהדברים הנוראים קרו כבר? המחקר המדעי סבור שספר דברים נכתב ע"י האסכולה המשנה תורתית, שפעלה סמוך לחורבן הבית, לאחריו וגם בשיבת ציון. כלומר העורך האחרון של התורה ראה את כל התהליכים הללו במו עיניו.

יחד עם זאת, חשוב לציין כי בספר דברים נשמע גם קול אחר המאמין בחופש הבחירה של האדם:

"כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹמתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ. רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע. אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹותָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ." - (דברים ל')

לסיכום: עיון בפרשה מציג דמות אלוהים בעייתית. דמות הסותרת את אמונת היהדות של חז"ל ושל הרמב"ם לגבי נושא חופש הבחירה. כפי שצוין, בתורה ובמקרא ישנם קולות רבים. על הציבור החילוני-הומניסיטי מוטלת המשימה לבחור או לברור את החלקים המתאימים לתפיסתו ולחנך לאורם.