רעיון התשובה בפרשת ניצבים

מאת: איתן קליש

דברים פרק ל':

"וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. וְשַׁבְתָּ עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: אַתָּה וּבָנֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם - מִשָּׁם, יְקַבֶּצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ - וִירִשְׁתָּהּ, וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ. וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ - לְמַעַן חַיֶּיךָ."

א. א. אורבך טוען כי רעיון התשובה אינו נמצא בתנ"ך עד לספר יונה. לדעתו, גיבורי התנ"ך אינם נקראים לחזור בתשובה לאחר פשעיהם. אלוהים מעניש אותם בלי שום אפשרות להקל בעונש. נראה לי שכאשר דוד מכיר בחטאו בפרשת בת-שבע, אלוהים מקל בעונשו. כך גם עם אחאב המכיר בחטאו בפרשת כרם נבות. הקטע שהבאנו למעלה מוכיח את ההיפך, והוא לא היחיד בספר דברים:

דברים פרק ד':

פסוק ל': "בַּצַּר לְךָ - וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, וְשַׁבְתָּ עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ."

פסוק ל"ט: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, אֵין עוֹד."

אצל חז"ל, והרמב"ם אחריהם, ישנו עיסוק רב בתשובה.

חז"ל:

"האומר אחטא ואשוב, אחטא ואשוב - אין מספיקין בידו לעשות תשובה. אחטא, ויום הכיפורים מכפר - אין יום הכפורים מכפר. עבירות שבין אדם למקום - יום הכיפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחברו - אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה את חברו. את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה (ויקרא ט"ז): מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו. עבירות שבין אדם למקום - יום הכיפורים מכפר. שבינו לבין חברו - אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו." (יומא פרק ח' משנה ט')

הרמב"ם:

מהי תשובה אמיתית?

"איזו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו, ואפשר בידו לעשות, ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כוח. כיצד? הרי שבא על אישה בעבירה, ולאחר זמן נתייחד עימה והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו, ובמדינה שעבר בה, ופירש ולא עבר - זהו בעל תשובה גמורה ... ואם לא שב אלא בימי זקנותו, ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה - אף על פי שאינה תשובה מעולה, מועלת היא לו ובעל תשובה הוא. אפילו עבר כל ימיו, ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו - כל עוונותיו נמחלין ... מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות - נסלח לו." (רמב"ם הלכות תשובה פרק ב' הלכה א')

"אין התשובה ולא יום הכיפורים מכפרין - אלא על עבירות שבין אדם למקום, כגון מי שאכל דבר אסור או בעל בעילה אסורה וכיוצא בהן. אבל עבירות שבין אדם לחברו, כגון חובל חברו או המקלל את חברו או גוזלו וכיוצא בהן - אינו נמחל לו לעולם, עד שייתן לחברו מה שהוא חייב לו, וירצהו. אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו, צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו. ואפילו לא הקניט את חברו אלא בדברים, צריך לפייסו ולפגוע בו עד שימחול לו. לא רצה חברו למחול לו - מביא לו שורה של שלושה בני אדם מריעיו, ופוגעין בו ומבקשין ממנו. לא נתרצה להן, מביא לו שניה ושלישית. לא רצה, מניחו והולך לו. וזה שלא מחל, הוא החוטא. ואם היה רבו - הולך ובא אפילו אלף פעמים, עד שימחול לו." (רמב"ם הלכות תשובה פרק ב' הלכה ט')

מה כל זה אומר לנו, החילוניים?

"לחזור בתשובה", להכיר בכך ששגית (לא מבחינה דתית) - אינו דבר קל, ורק לעיתים נדירות אנו מסוגלים לכך. קודם כל אנחנו צריכים להכיר בכך שהתנהלנו בצורה לא נכונה, ש"החטאנו" את המטרה (מכאן המילה "חטא"), שהחטאה זו פגעה בנו או בחברינו, במשפחתנו, בסביבתנו, גרמה לסכסוכים והעכירה את חיינו. לפעמים לא הייתה לנו ברירה, אלא לנהוג בצורה קשוחה מתוקף תפקידנו, אבל לרוב יכולנו לנהוג אחרת. "תמיד יש אפשרות שלישית," נאמר בסרט שראיתי. כשנכיר בכך, עלינו לאמץ לעצמנו דפוס התנהגות אחר, ושוב אין זה קל לשנות דפוס התנהגות המושרש בנו שנים ארוכות. אבל המאמץ כדאי, כי האווירה סביבנו תשתנה, הקונפליקטים ייעלמו, וחיינו יהיו יותר טובים.