פרשת "קורח"

האם את האופזיציה יש לחסל?

מאת: איתן קליש

בפרשה קודמת גם משה וגם אלוהים מגלים כי הרעיון הדמוקרטי אינו זר להם. אלוהים ממנה שבעים זקנים שישאו יחד עם משה בעול המנהיגות, ומשה מוכן להרחיב את המעגל גם לאנשים המתנבאים בתוך המחנה. אבל בפרשה זו המסר הוא שיש להשמיד את האופוזיציה, ששלטון יחיד הוא צודק, שהמנהיג הוא מעל לכל ביקורת ושאין כל רע בנפוטיזם (העדפת קרובים)...

הפרשה הזו באה כהמשך לרצף של משברי מנהיגות של משה, המתחילים בספר "שמות", נמשכים בספר "במדבר" והולכים ומעצימים עם כשלון שליחות המרגלים בפרשה הקודמת, והחלטתו של ה' לקבור במדבר את כל בני העשרים ומעלה. מבחינת העם זאת הוכחה לכשלון מנהיגותו של משה. לכך מתלווה העובדה שמשה מינה את אחיו ומשפחתו ככהנים יחידים לכל הדורות, ושאר המשפחות בשבט לוי נאלצות להסתפק רק בעבודות אחזקת אוהל מועד. קורח למשל, בא ממשפחה מאוד מכובדת, והוא בן-דודם של משה ואהרון, ולכן קשה לו לקבל את המצב הזה.

"ויקח קורח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן. ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמישים ומאתיים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם. ויקהלו על משה ועל אהרון ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'. וישמע משה ויפל על פניו."

מי היו המתנגדים למשה? אלו אינם קוטלי קנים. לצידו של קורח, שהיה קרוב משפחה של משה וממנהיגי שבט לוי - התייצבו מנהיגים מכל השבטים. הם רואים שהמנהיגות נמסרה למשה לכל ימי חייו. הם יוצאים בטענה עקרונית כנגד התיווך של בני אהרון בין ה' לבין העם. הרי כל העם היה במעמד הר סיני, שמע דברים מפי הגבורה (כך רש"י). בשמות י"ט, רגע לפני מתן תורה אלוהים אומר לעם: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש." (שמות, י"ט ו')

לדעת רש"י, בדבריהם של קורח וחבריו בטענה על ההתנשאות, ישנה בקורת על הכהונה שנמסרה לאהרון ועל המלכות שלקח משה.

מה היו תגובותיו של משה?

משה נופל על פניו. זה נראה כמין תכסיס להרוויח זמן ולא לענות על טענות האנשים.

נשים לב, כי בניגוד לפעמים רבות בעבר, משה לא מתייעץ עם ה'. הוא מציע מבחן מסוכן של אש שתרד מהשמים, ותבחר את האיש אשר ה' רוצה לקרב אליו ואולי תשרוף את שאר האנשים, כמו את נדב ואביהו לא לפני זמן רב. פרשני ימי הביניים (חזקוני) חושבים שזאת תחבולה ומשה חשב שהאנשים יפחדו ללכת למבחן כזה.

עצם עריכת ניסוי כזה יוצאת מההנחה, שאין מקום בפולחן לדרישת שוויוניות. כידוע, מבחן האש לא נערך כלל לבסוף. אלוהים ביטל אותו והשמיד את המתנגדים ללא כל מבחן או דין ודברים. מעניין שבפרק הבא אלוהים עצמו יוזם את מבחן המטות, וגורם למטה של אהרון לפרוח וכך לשכנע את העם בבחירתו של אהרון. פתאום מתגלה דרך להוכחת העקרון של בכירות אהרון ללא דם ואש.

משה מנסה לטפל גם בערעור של בני ראובן על מנהיגותו:

"וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב ויאמרו לא נעלה. המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר. אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה. ויחר למשה מאוד ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי את אחד מהם." (במדבר, ט"ז)

כאן בא לידי ביטוי הפן העיקרי של המשבר. משה שהבטיח לא פעם ולא פעמיים להעלות את העם לארץ ישראל, וזאת הייתה ההצדקה העיקרית ליציאת מצרים - איכזב, לא סיפק את הסחורה. בפרשה הקודמת, הוא מתכחש לכל הבטחותיו, ומודיע שרוב בני העם ימותו במדבר, יאלצו לנדוד במדבר הצחיח ארבעים שנה, ורק ילדיהם יזכו לעלות לארץ.

זאת הטענה של בני שבט ראובן כנגד משה, לדעתם הוא איבד את זכותו לשלוט בהם.

תגובתו של משה שוב אינה לעניין. הרי המתנגדים לא האשימו אותו בשחיתות, אלא בכשלון מנהיגותו:

"וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד, וַיֹּאמֶר אֶל יְהוָה, אַל-תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם. לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי, וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם."

בקשתו מאלוהים היא להכשיל אותם למחרת במבחן האש, וזה מעשה לא כל-כך ישר (זה כמו להשפיע על שיקול דעתו של שופט בדרך לא כשרה). הוא איננו פתוח לדיון עם אלוהים או עם אהרון על הבעיות שצצו, שמא אולי יש פה טענות אמיתיות ומוצדקות.

לכאורה ה' הוא המשמיד, ומשה מנסה לדבר על לב המורדים ולשכנע אותם. אבל ישנם פסוקים המראים כי משה נושא באחריות להשמדת המתנגדים:

"ויאמר משה בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי. אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל האדם יפקד עליהם לא ה' שלחני. ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאולה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה'. ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה ותיבקע האדמה אשר תחתיהם."

מכס ובר, הסוציולוג המפורסם, אמר כי למנהיגות יש שלוש הצדקות שיכולות לשמור מנהיג בשלטון:

1. הצדקה רציונלית, כלומר שהמנהיג נבחר באופן דמוקרטי, או שהוא "מספק את הסחורה" (סדר, שגשוג, הצלחה במלחמה וכו').
2. הצדקה מסורתית - המנהיג שייך לשושלת חשובה.
3. הצדקה כריזמטית - המנהיג - לדעת חסידיו - מחובר לכוח עליון, ולכן הוא אינו טועה אף פעם.

לגבי משה ברור שהוא לא נבחר בדרך דמוקרטית. הוא גם לא מקיים את הבטחותיו. העם רואה שלבסוף הוא ימות במדבר. אז גם הצדקה רציונלית אין לו. עדיין לא קמה שום שושלת חשובה, לכן הוא גם לא מנהיג מסורתי. גם הצדקה מסורתית אין לו.

משה החזיק מעמד בעמדת המנהיג העליון בזכות הקשר שהיה לו בעיני העם עם אלוהים. כלומר הוא היה מנהיג כריזמטי. יחד עם זאת מותר לנו לבדוק את הצלחותיו וכשלונותיו, ולא לקדש את דמותו.