פרשת "כי תבוא"

האם אלוהים כל כך אכזרי?

מאת: איתן קליש

אין ספק כי מוקד הפרשה היא הקללה המתפרשת על פני רובו של פרק כ"ח - 55 פסוקים של קללות מחרידות אשר אלוהים יביא על עמו אם לא ישמרו "לעשות את כל מצוותיו וחוקותיו". מה אין שם? בצורת, מחלות, מלחמה, גלות ושבי, עד כדי אכילת הילדים שלך במצור ובמלחמה. מה ההסבר לדמות אל כל כך אכזרית?

אין ספק שכאן משה מפעיל את התותחים הכי כבדים שלו, כדי לשכנע את העם לשמור את חוקת ה'. אפשר גם לומר שתיאור זה נובע מתפיסת ה' כשליט הבלעדי של ההיסטוריה. אפשר גם לומר שזהו הסבר לכל האסונות שבאו על עם ישראל בתקופת בית ראשון. זה כאילו שנאמר בבטחון מוחלט שהשואה היא מעשי ידי ה', ורובנו מהססים לומר דבר כזה. גם בתנ"ך עצמו יש פקפוקים האם משפטו של אלוהים תמיד צודק, וספר איוב כולו מוקדש לשאלה זו.

בקיצור כאדם חילוני, שבכל זאת רוצה לשמור על זיקה ליהדות, אני לא יכול לחיות עם דמות אל כזה. ואז אני פונה לרבדים יותר מאוחרים של היהדות - לחז"ל או לרמב"ם ובודק מהי דמות האל שלהם.

אני פונה למדרשי חז"ל ושם אני פוגש אלוהים צנוע, הנותן חופש לחכמים לפסוק גם בניגוד לדעתו. הסיפור הבולט בהקשר זה הוא "תנורו של עכנאי":

וזה הוא תנור של עכנאי באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם: אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח, נעקר חרוב ממקומו מאה אמה. אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו, חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו, הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר ועדיין מטין ועומדין. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו, יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא. מאי לא בשמים היא? אין אנו משגיחין בבת קול שכבר כתבת בהר סיני אחרי רבים להטות. מה עשה הקדוש-ברוך-הוא באותה שעה? היה מחייך ואמר: נצחוני בניי נצחוני בניי.

בלשון אחרת: תנור של חרס שעשוי חוליות-חוליות ומלא בחול בין הרווחים, רבי אליעזר קבע שטהור, וחכמים קבעו שטמא. באותו יום השיב רבי אליעזר תשובות ולא קיבלו את דעתו. אמר להם: אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח. נעקר החרוב ממקומו. אמרו לו חכמים: אין מביאין ראיה מהחרוב. אמר להם: אם הלכה כמותי אמת המים תוכיח. חזרה אמת המים לאחור. אמרו לו חכמים: אין מביאין ראיה מאמת המים. אמר להם: אם הלכה כמותי קירות בית המדרש יוכיחו. עמדו קירות בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע ואמר אם תלמידי חכמים מתנצחים זה בזה בהלכה, מה טיבכם? מפני הכבוד לרבי יהושע לא נפלו הקירות. ולא נעמדו מחדש מפני כבודו של רבי אליעזר. חזר ואמר להם רבי אליעזר: אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו. יצאה בת קול מהשמים ואמרה שהלכה כרבי אליעזר. עמד רבי יהושע ואמר: לא בשמיים היא. כל החוקים שהתקבלו בהר סיני אינם יכולים להשתנות, ושם נאמר "אחרי רבים להטות", ההכרעה היא בידי הרוב. מה עשה הקב"ה באותה שעה? היה מחייך ואומר "נצחוני בניי נצחוני בניי."

(ע"פ בבא מציעא, דף נ"ט, ע"ב)

לפנינו אלוהים המקשיב לוויכוח. הוא מנסה להשמיע את דעתו באמצעות בת קול וניסים, אך אינו מנסה לכפות את דעתו... הוא נותן לחכמים אוטונומיה מוחלטת לקבל הכרעות לפי רוב ומיעוט. הוא מודה כי הצדק היה עם החכמים ולא איתו. זוהי דמות אחרת לגמרי מהאלוהים של ספר דברים. אלוהים של חז"ל אינו אלוהים מאיים, אינו מטיל עונשים נוראיים, ולא לחינם הוא נקרא פעמים רבות "הרחמן". אלוהים זה עסוק רוב זמנו בדיונים בישיבה השמיימית שלו.

אצל הרמב"ם, בספרו "מורה נבוכים", דמות האל שונה לגמרי מאשר בספר דברים. בשאלה על מקור הרע בעולם, הרמב"ם אומר בפירוש כי הרע אינו נובע מהאל. מאלוהים נובעים רק דברים טובים, כמו התבונה, הסדר ביקום והמוסר. הרע מקורו בחומר שבעזרתו יצר אלוהים את היקום. החומר הזה, המשותף לאדם ולשאר בעלי חיים - הוא זה שיוצר את הסבל, המחלות, הבצורת, רעידות האדמה. זהו הרע הקוסמי (שלום רוזנברג, טוב ורע בהגות היהודית).

הרמב"ם סבור שאת הרע החברתי, למשל את המלחמות, יוצרים בני האדם בעיוורונם, בחוסר הבנתם את האור האלוהי, את התבונה האלוהית.

הרמב"ם בשום אופן אינו רואה את אלוהים כמקור הרע. אולי הנקודה המשותפת לו ולספר דברים, שגם הוא סבור שבני אדם נענשים על עיוורונם ועל חוסר הכרת אמיתות האל. הוא מדגיש שוב ושוב את חופש הבחירה של האדם בטוב, וגם ברע.