פרשת "עקב"

מדוע נכשל החינוך למונותיאיזם של משה?

מאת: איתן קליש

בפרשתנו ובאלה שיבואו אחריה, משה נע בין שני קטבים: מצד אחד יאוש נחרץ ודטרמיניסטי מן הצפוי לה' מצד עמו, כאשר העם יגיע לארץ המובטחת. משה מתנבא שהעם יבגוד בה'. מצד שני, בפרשה שלנו הנימה השלטת היא של ניסיון לשכנע את העם, שלטובתו כדאי לו להישאר נאמן לאלוהיו. מה באמת קרה בשאלה זו מבחינה היסטורית? ננסה הפעם לבחון את שאלת התפתחות המונותיאיזם מהזווית המחקרית-מדעית.

שאלת דרך צמיחתה של האמונה המונותיאיסטית בישראל, יצרה שתי אסכולות במחקר. אסכולה אחת שצמחה במאה ה-19 והייתה לאסכולה השלטת עד היום במחקר, שראתה את התפתחות האמונה המקראית כצמיחה אבולוציונית מתוך דתות המזרח הקדום, אשר הטביעו עליה את חותמן לאורך כל הדרך. האסכולה השניה שצמחה בתחילת המאה העשרים ובראשה עמדו ו.פ. אולברייט וקויפמן והיא נקראת גם "אסכולת בולטימור", הבליטה את המתח והניגוד שבין האמונה המקראית מראשיתה, לבין תרבויות המזרח הקדום. ניתן לסכם כי מוצעות שתי תשובות עיקריות לשאלת התפתחות האמונה הישראלית: אחת, התפתחות הדרגתית-טבעית; והשנייה - הארה גאונית חד פעמית, שהתרחשה במוחו של אדם יחיד או בעם ישראל, בקשר למהות האמיתית של האלוהים.

הגישה האבולוציונית קושרת את התפתחות המונותיאיזם עם גיבוש לאומי, שבו לכל עם היה האל שלו, אל פרטי שלחם באלי העמים האחרים (שלב זה קרוי מונולטריה). ההשתייכות לקבוצה מסויימת דרשה אמונה באל הלאומי שלה. גישה זו גורסת כי רעיון המונותיאיזם התפתח בישראל בצורה אבולוציונית מאנימיזם, דרך פוליתיאיזם והנותיאיזם (אמונה באל שחולש על שאר האלים), למונותיאיזם . מייסד האסכולה הזו הוא יוליוס וולהאוזן .

הגישה השניה טוענת כי המונותיאיזם לא התפתח מהאלילות, והוא יצירה חדשה של הרוח היוצר של עם ישראל. לטענתם אין כל דמיון בין המונותיאיזם לאלילות ולכן הוא לא התפתח ממנה. קויפמן שואל: אם הדת החד-אלית היא התפתחות טבעית מן האלילות, מדוע התפתחה רק במקום אחד בלבד? מייצגי גישה זו טוענים כי עם ישראל אימץ את המונותיאיזם בגלל איכויותיו המיוחדות של עם זה. בגלל נטייה מלידה ובגלל סגולות טבעיות. בעם הזה ישנה "מוטציה" מיוחדת שאיפשרה את התפתחות המונותיאיזם בתוכו ולא בשום עם אחר באותה תקופה. כמו כן, אין להסביר את המונותיאיזם הישראלי כפרי של שאילת רעיונות מעמים אחרים.

אני שייך לאסכולה הרואה במונותיאיזם התפתחות של מאות שנים, שנשלמה רק בתקופת שיבת ציון (538 לפנה"ס). אסכולה זו - האסכולה האבולוציונית - טוענת בניגוד לקויפמן, שאמונת הייחוד נתהוותה בדרך של התפתחות מודרגת מתוך האמונה האלילית. החוקרים מאסכולה זו טוענים שאמונה זו הייתה בראשיתה אף היא אלילית או קרובה לאלילות, ואלוהיה היה אל מקומי או לאומי. רק במשך הזמן הוא נעשה לאל יחיד. האמונה הישראלית לא כללה מתחילתה שלילה מוחלטת של האלילות. המונותיאיזם נוצר רק בתקופת הנביאים הקלאסיים והיה נחלתו של חוגים מצומצמים בעם (לוויים, בני רכב, נביאים ובני נביאים). ישראל היה עם אלילי, ורק אחרי חורבן בית ראשון נעשתה אמונת הייחוד לאמונת העם.

ישראל קנוהל מהסכולה הזו טוען כי במרכז אמונתם של האבות, אשר הגיעו מחרן, עמדה ישות אלוהית הקרויה "אל", או קרויה בצירופים מורכבים יותר המכילים את היסוד "אל": אל אלוהי ישראל (שם, לג, כ), "אל בית-אל" (שם, לא, יג, לה, ז), "אל עליון" (יד, כ-כג), "אל עולם" (כא, לג).

לעומת זאת במרכז אמונתם של הקבוצה האתנית שבאה ממצרים, קבוצת העברים הלוויים, עמד האל יהוה, ובמשך דורות הם נאבקו על האמונה הישראלית.

קנוהל טוען כי הכתוב בשמות ו' מחזק את הקביעה שהאבות עבדו ל"אל" כאשר אלוהים אומר למשה: "וארא אל אברהם, אל יצחק, ואל יעקב באל שדי, ושמי יהוה לא נודעתי להם." - ואכן בבראשית יז, א; לה, יא; מח, ג - האל מתגלה בשם אל-שדי. כלומר האבות לא הכירו את יהוה.

קאסוטו טען כבר לפניו, שניתן למצוא בבראשית, את הצירופים בית-אל, אל עליון ואל עולם. לדעת קאסוטו, עובדות אלו מוכיחות שמקורם של צירופים אלו הוא בזיהויים של האלים הזרים אשר נעבדו ע"י תושבי הארץ הקודמים, עם ה'. כלומר גם קאסוטו, חוקר דתי, מסכים עם הדעה שהיו אלו שמות של אלים זרים בשלב קדום של חיי העם, שמאוחר יותר זוהו עם אלוהי ישראל - ה'.