פרשת "במדבר"
שבטיות או "כור היתוך"?
מספרים כי פעם מצאו יהודי על אי בודד, וראו שהוא בנה לו שם שני בתי כנסת. שאלו אותו: "למה בנית שני בתי כנסת?" והוא הצביע על אחד מהם ואמר: "לזה אני לא נכנס!" - בדיחה ישנה זו נוגעת בנושא הכאוב של הנטייה לפלגנות, עדתיות ולחוסר האחדות בעמנו.
בפרשה שלנו (הפותחת את ספר "במדבר") הונח היסוד, בצו אלוהי, למעמד החוקי של השבטים, כלומר לפירוד העם. משה בהוראת ה' בונה את צבאו ואת עמו על יחידות שכל אחת מהן מורכבת על טהרת אחד מ-12 השבטים. הוא מטפח את גאוות היחידה השבטית על ידי כך שהוא מעניק לכל שבט דגל משלו, ועורך את החניה סביב אוהל המועד בסדר קבוע, לפי שבטים:
"איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאוהל מועד יחנו. והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה לצבאותם ... והחונים עליו מטה יששכר ... מטה זבולון ... ראשונה יסעו." (במדבר ב')
מדוע ראה אלוהים לנכון לבסס ולהעמיק את הפירוד בעם, במקום לנצל את תחושת "היחד" הגדולה שהייתה בעם לאחר החוויה הגדולה של היציאה משעבוד מצרים והחיים המשותפים במדבר? האין כאן עיוורון פוליטי שהביא לתוצאות הרסניות מצד אלוהים?
מי שמכיר את תולדות עמנו יודע, כי השבטיות וההתפלגות לכיתות וזרמים היו בעוכרינו בימי בית ראשון ושני. בתקופת השופטים אנו שומעים על מלחמות שבטים קשות ביותר בין השבטים: המלחמה השבטית נגד שבט בנימין בפרשת "פילגש בגבעה", כאשר שבט בנימין כמעט הושמד כולו. מלחמת יפתח בבני שבט אפריים ועוד. ימי "הממלכה המאוחדת" של דוד ושלמה היו קצרים, מכיוון שהשבטים הצפוניים לא יכלו לסבול את שלטונו של שבט יהודה עליהם. הבית השני נחרב בגלל ריבוי הפלגים והכיתות בעם, שלא יכלו להגיע לקונצנזוס לגבי שלטון הרומאים.
נראה כי המורשת השבטית הוטמאה ביהדות. למרות ניסיוננו המר בכיתתיות ובריב אחים, הרמב"ם קובע, שלעתיד לבוא בעת הגאולה השלמה, כאשר יתקבצו כל פזורי עם ישראל מחדש בא"י - תוחזר תפארת השבטיות למקומה (הלכות מלכים, פרק י"ב, הלכה ג').
בזמננו ניטש ויכוח קשה ע"י ההיסטוריונים האם המגמה של "כור ההיתוך" שאיפיינה את גישתו של בן-גוריון ואת מדינתנו במשך עשרות שנים, הייתה נכונה. ההיסטוריונים האלו מצביעים על דיכוי תרבותי שהופעל ע"י הזרם התרבותי המרכזי "האשכנזי", כלפי עדות המזרח ותרבותם. מצד אחד ברור לכולם כי היה זה צורך לאומי ממדרגה ראשונה ליצור עם אחד מ-70 הגלויות שהגיעו תוך זמן קצר. מצד שני לדעתם הניסיון ליצור אחדות בשיטת "כור היתוך", שפירושו התעלמות ודיכוי תרבותן של עדות רבות, יצר את השסעים העדתיים מהם החברה הישראלית סובלת עד היום.
מדינת ישראל "דרשה" מהעולים להשאיר את תרבותם, מנהגיהם ולשונם מאחוריהם, ולהשתתף ביצירת התרבות העברית-ישראלית החדשה, וכמובן ביצירת "הישראלי החדש" נטול תסביכי הגלות. בן-גוריון פיתח את רעיון הממלכתיות שהיה חשוב למדינה הנבנית. הוא שקד להפעיל את דרישתו לאחדות לאומית על כל התחומים: הוא דרש לפרק כל מרכז כוח מתבדל כגון ה"צבאות הפרטיים" - אצ"ל, לח"י, והפלמ"ח ולהבדיל - "זרם חינוך העובדים" ועוד.
אין ספק שישנה כאן דילמה, שיש לה גם ביטויים בחברה הישראלית עד היום - עד כמה אנחנו דורשים אחידות, ועד כמה אנחנו מוכנים לאפשר לעדות להתקיים בתוכנו ולטפח גוונים תרבותיים ופוליטיים שונים בעם?
יוני 2019
אינדקס המאמרים
לגירסת הדפסה
