פרשת "בלק" - האם הנבואה מיוחדת רק לעם ישראל?

מאת: איתן קליש

הנבואה לפי הרמב"ם

הנבואה אצל הרמב"ם היא שפע שכלי שיבוא רק לאחר שהושגה שלמות עיונית פילוסופית, שהיא תנאי הכרחי לנבואה. מבחינה זו הנבואה אצל הרמב"ם היא פסגת השלמות האנושית, אך הנביא אינו יותר מאדם שהגשים את תכלית האדם, ואיננו בדרגת קיום גבוהה יותר משאר בני האדם, וכך גם עם ישראל.

האם אצל הרמב"ם הנבואה מוגבלת רק לעם ישראל? מבחינת הגדרותיו, כל אדם שהשתלם במעלות המידות והחכמה יכול להגיע אליה. הרמב"ם מאמין בבלעם כנביא אמת ועל נבואתו הוא בונה את עיקר את אמונתו במשיח (הלכות מלכים פי"א ה"א).

היו חוקרים שטענו כי הרמב"ם אומר שבלעם היה רק בדרגת הנבואה השניה: "זה הענין רוצה באמרו וישם ה' דבר בפי בלעם, כאלו הוא אומר שברוח ה' ידבר" (מו"נ, ח"ב, מה), שהיא עדיין קדם נבואה אצלו, לפי הפירוש המקובל.

אבל יש חוקרים הסבורים כי הדרגה השניה היא דרגה גבוהה במעלות הנבואה. למשל, א. אבן חן סבור שזו המעלה המייחדת את נבואת משה "היא המעלה השנייה ממעלות הנבואה המוצגות 'במורה'."

גם באיגרת תימן מציין הרמב"ם במפורש שייתכן נביא אמת שלא מעם ישראל (והוא מציין את איוב ורעיו כנביאי אמת): "לפיכך אם יעמוד נביא מישראל או משאר האומות ויקרא בני אדם לדתו של משה רבינו, ולא יוסיף ולא יגרע, כמו ישעיהו וירמיהו וזולתם, נשאל ממנו מופת אם יתן מופת, נאמין בו ויהיה אצלנו במעלות הנביאים, ואם יחסר ויפול שום דבר מכל דבריו - יהרג."

ייחודו של עם ישראל הוא בכך שקיבל תורה אלוהית באמצעות נביאים, וסגולתו מתקיימת ככל שהוא נשמע למצוות התורה, ובכך הוא קרוב להשקפתו של ריה"ל. נקודת נוספת משותפת בין הרמב"ם לריה"ל היא בהסברם מדוע פסקה הנבואה בעם ישראל בזמנם: הסברו של ריה"ל הוא כי רק בא"י, בגלל מעמדה הגיאוגרפי והקדושה השורה עליה, תיתכן הנבואה, ולאחר שהעם עזב את ארצו חדלה הנבואה.

הרמב"ם מסביר שהנבואה חדלה בעם ישראל מרגע שעם ישראל יצא לגלות. הרמב"ם טוען שבאקלים של גלות אין את הפניות הנפשית להגיע למצב של נבואה: "וכן יאמר שאמרו גם נביאיה לא מצאו חזון מה', מפני היותם בגלות כמו שנבאר" (מו"נ, ח"ב, לו). הוא ממשיך ואומר שם: "וזאת היא הסיבה העצמית הקרובה בהפסקת הנבואה בזמן הגלות בלא ספק, כלומר: עצלות או עצבות, שיהיה לאדם בעניין מהעניינים, יותר רע מהיותו עבד נקנה עבד לסכלים הזונים, אשר קבצו העדר הדיבר האמיתי ותגבורת כל התאוות הבהמיות..." - הרמב"ם ממשיך ואומר כי ההסבר הזה לאי מציאות הנבואה נמצא גם בספר איכה (פרק ב') "מלכה ושריה בגויים אין תורה, גם נביאיה לא מצאו חזון מה'." - כלומר, בגלל שמלכה ושריה בגויים, גם נביאיה לא מצאו חזון מה'. כלומר הנבואה תלויה בישיבה בא"י, כי הצרות המדיניות והחברתיות הבאות על ישראל בגלות הן בעוכריה של הנבואה.

הרמב"ם האמין כי הנבואה תחזור לעם ישראל בימות המשיח, ואכן הקטע שציטטנו לעיל, מסתיים כך: "וזהו נכון, וברורה סיבתו, כי האמצעי כבר בטל, והוא הגורם לחזרת הנבואה אלינו כהרגלה לימות המשיח במהרה יגלה" (שם). במקומות מסויימים רומז הרמב"ם כי הנבואה תחזור ערב בוא של המשיח, ואפילו בגלות (ספר המצוות, קאפח, עמ' נז; פרידמן, עמ' 70)

בניגוד לריה"ל, שסבר כי בגלל עדיפותה ובלעדיותה של א"י הנבואה תיתכן רק בא"י, דבק הרמב"ם בשיטתו לגבי הקשר בין עוצמה שכלית ליציבות מדינית חברתית לנבואה. הנבואה פסקה לא בשל סיבה גיאוגרפית אלא בשל התוצאות המדכאות של הגלות (טברסקי, עמ' 106). הרמב"ם מסיים את ח"ב פרק ל"ו בדברי עידוד: "והוא הסיבה גם כן בשוב הנבואה לנו על מנהגה לימות המשיח."

הנבואה לפי ריה"ל

ריה"ל ראה בנבואה השגה על-שכלית, על-אנושית, תולדה של התגלות או התנסות בקרבת האל, ולא דבר שיושג בדרך מה שהפילוסופים מכנים השגת או ידיעת המושכלות או האל, ולדעתו היא מיוחדת רק לבני עם ישראל.

הנביא לפי ריה"ל הוא "דרגת" מעבר מן האדם לעולם המלאכים והאלוהים. ריה"ל האמין בתורת דרגות המציאות - דומם, צומח, חי, אדם - שהייתה מקובלת גם על הפילוסופים בזמנו, אך הוא בונה "קומה" - דרגה אונטולוגית (ישותית) - נוספת מעל דרגות הקיום הידועות בפילוסופיה האריסטוטלית. דרגה זו היא הנביאים ועם ישראל כולו. רק עם זה כשיר לנבואה. כמו שא"י היא בדרגת מציאות שונה מכל הארצות ורק בה או בעבורה תתרחש הנבואה, כך גם עם ישראל שונה מהותית מכל העמים, ורק בו יכולה להתרחש הנבואה שהיא החיבור עם האלוהים. מהדיון הקודם למדנו כבר כי אין נבואה מחוץ לא"י.

לדעתו, בא"י התחילה הבריאה, ובה חיו אדם, נוח, עבר, אברהם. כך הוא בונה טיעון היסטורי-תיאולוגי, גיאוגרפי, של שלשלת "נבחרים" הקשורים עם אלוהים לאורך הדורות (מאמר ב, כ).

האם הוא צודק? ודאי שבספר כל-כך פרטיקולרי כמו המקרא, שעיקר עניינו (לפחות בחלקים ההיסטוריוגרפים) הוא גורל עם ישראל - רוב הנבואות יופנו לעם ישראל ולנביאיו. אבל קביעתו כי העניין האלוהי שורה למען א"י או מכוחה, לא תמיד מוכיחה את עצמה. למשל, ירמיהו נשא נבואות לא מעטות אל הגויים ('נביא לגויים נתתיך', ירמיהו, א, ה).

לדוגמה, מתן תורה מתרחש מחוץ לא"י. חלומות פרעה שהם סוג של נבואה מתרחשים במצרים בלי קשר לא"י ולעם ישראל. כך גם לגבי ספר איוב. אלוהים התגלה לנוח שלא היה יהודי. אלוהים התגלה לאיוב שאף הוא לא היה יהודי. כמובן שהסיפור על בלעם מחזק את הטענה שנביא יכול להיות גם מבין הגויים.

מה חז"ל חשבו על סוגייה זו? חז"ל טענו כי יש הבדל בין נביאי ישראל לנביאי עובדי כוכבים, כי הראשונים מזהירים את הבריות מפני עברות, והאחרונים כגון בלעם דוחפים את בני האדם לעברות, כגון עברת הזנות ובסוף הם משלמים על כך בחייהם (ראה, במדבר, לא, טו - שם מואשם בלעם כי הייתה זו עצתו למלך מואב לשלוח זונות לבני ישראל).

לטענת המדרש, בלעם היה הנביא האחרון מעובדי כוכבים ומזלות, ולאחר שראה הקב"ה מה עולל בלעם, סילק מהם את רוח הקודש (במדבר רבה, סדר בלק, פרשה כ').