"ברוך שלא עשני אישה"

לפני שבוע עלתה באתר שאלה בנושא הלכתי: מדוע מצווים הדתיים לומר בכל בוקר "ברוך שלא עשני אישה". נכון יותר היה לשאול - מדוע מצווים הגברים הדתיים לומר זאת, שכן נשים אינן אומרות זאת. הן גם אינן אומרות "ברוך שלא עשני גבר", ועליהן להסתפק בכניעה מוחלטת להלכה הדתית ולומר "ברוך שעשני כרצונו".

קיבלנו 12 תשובות מקוראים שונים, 3 דתיים ותשעה חילונים, ועוד 3 תשובות מחברי הצוות. התשובות של חברי הצוות (דרור, אוהד ושפחתכם הנאמנה שירה) לא הוכנסו לקופסת ההגרלות.

תשובות של שלושה מבקרים דתיים מאפיינות את הלך החשיבה של המאמין הדתי המצוי, המעביר את מה שלמד מרבניו, מבלי להפעיל שיקול דעת עצמי ובלא לשאול מדוע ולמה:

כותבת לנו רחל:

את הציווי "ברוך שלא עשני אישה" רק הגברים אומרים. הנשים מצוות להגיד "ברוך שעשני כרצונו". הסיבה העיקרית היא, שנשים מצוות על פחות מצוות מהגברים. הגברים רואים זאת כזכות שיש להם יותר מצוות לקיים, ולכן הם שמחים על כך שהם לא נשים.

דומה גם תשובתו של אלדד:

בקשר לשאלה למה אנחנו צריכים לברך ברוך אתה... שלא עשני אישה - נשים אינן חייבות במצוות עשה שהזמן גרמן ובנים לעומת זאת כן חייבים לכן אנו מודים לקב"ה שאנחנו כן מצווים לקיים את המצוות הללו.

שאלתי את אלדד:
אלדד היקר, רציתי רק לשאול אותך (וגם את רחל) שאלה אחת קטנה: מדוע קיימת האפלייה בקיום מצוות? הרי בני האדם שווים בערכם האנושי. אם החובה לקיים מצוות אלוהים גורמת כל כך הרבה אושר לעושיהן, מדוע שזכות מקסימה זו נופלת אך ורק בחלקו של הגבר? מדוע שלא תיהנה גם האישה מזכות נפלאה כזו? כלום עליה רק לבשל, לכבס, להרות, ללדת ולהיניק, ולא ליהנות מהחדווה מחיית-הנפשות של קיום מצוות האלוהים? אודה לך אם תשיב לי.
אלדד לא השיב.

אליהו, אף הוא דתי, מפרש נעלם ראשון, ומוסיף פרשנות לנעלם השני:

התשובה היא פשוטה מאוד (הכל שם פשוט מאד): האישה אינה חייבת בכל המצוות כאיש. והאיש, שמרגיש שכל מציאותו, כל חייו, הם קיום רצון הבורא, מודה ומברך על מה שזיכהו הבורא במצוות נוספות רבות שעל-ידם הוא נעשה קשור (מצווה מלשון צוותא וחיבור) ומחובר לבורא העולם (*).

תשאלו בטח למה האישה לא ניצטוותה במצוות אלו, ובזה התשובה היא, מכיוון שהאישה נעלית במהותה מהאיש (**), ואינה צריכה לכל המצוות בשביל להיות קשורה לה, ודי לה במה שהיא כן מצווה, ובהתקשרות הרגשית הנעלית שלה, ואין כאן המקום להאריך.

עכשיו בטח תשאל שאלה יותר טובה, כמו, אז אם אישה זה יותר טוב, אז למה מברכים שלא עשני אישה. זה כבר שאלה באמת טובה. וגם לזה יש תשובה ....(לכל דבר יש שם "תשובה").

נהניתי מהסגנון והעבודה שהושקעו באתר, ע"פ שאינני מסכים עם חלקים מתוכנו.

(*) לא נכון! "מצווה" איננה מלשון צוותא! פתח בבקשה את מילון אבן שושן ולמד: מצווה באה מהמילה העברית "צו", ואין לזה שום קשר למילה האחרת "צוותא", שמקורה ארמי, מהמילה צוות=יחד.

(**) בוקר טוב אליהו! אתה ממש מחדש לנו "שהאישה נעלית במהותה מהאיש". במה האישה נעלית על האיש? היכן כתוב בתורה, פרט לפרשנויות שאותן נשאיר בצד, כדבר הזה? ואם כתוב משהו במקום כלשהו - אז מה? בתורה כתוב גם "ולא השאיר לו משתין בקיר", ודווקא כן נשאר. אני מכירה לפחות אחד. בולשיט, אליהו יקירי! אף אדם איננו נעלה על אדם אחר, לא אישה, לא איש, לא רב, לא מקובל, לא אדמו"ר, לא שר, לא מלך - כולנו בני-אדם שווי זכויות ודרגות אנוש. כך נולדנו, כך נמות, לבד מארון מפואר לאחד, ותכריך בלוי לשני.

דרור מצוות חופש כותב, ומתייחס בתשובתו לטענה המגוחכת, לפיה הגבר מברך משום ש"האישה נעלית על הגבר":

למה "ברוך שלא עשני אישה"? דתיים שאומרים את התפילה הזו כל יום יספרו לכם כמובן שזה מעיד על זה שהאישה נעלה מהגבר וכל מיני שטויות. האמת היא כמובן שבזמן שכתבו את התפילות האישה נחשבה נחותה מהגבר, בדיוק כמו המצב היום בקרב החרדים ולצערנו גם בקרב שכבות רבות אחרות בציבור. מי שנולד גבר נחשב בר מזל ולהיוולד אישה - חוסר מזל. בואו תסתכלו רגע על חייה של אישה חרדית ועל חייו של גבר חרדי. אם אני במקום הגבר הייתי אומר שבע פעמים ביום "ברוך שלא עשני אישה".

חשוב להבין: האישה בהלכה היהודית "נחותה מהגבר" - לא סתם בתפקידה בחיים, אלא היא פשוט אדם מסוג נחות. בדיוק כמו שבעל חיים נחות מהגבר (אם כי לא באותה מידה, כנראה). איך אני יודע את זה? כי האישה, לדוגמה, פסולה לעדות. עד היום, כמובן. וזו רק דוגמה אחת.

החילוניים ביניכם יודעים שאני צודק, אבל הדתיים בטוחים שאני, חילוני בור ועם הארץ, מדבר שטויות. בואו נראה. שמעתם על הרב אברהם יצחק הכהן קוק? זהו המנהיג הרוחני, אבי הציונות הדתית. בספרו "עולת הראי"ה", פרק ע"א, אמר הרב קוק:

"וכמה מידות עליונות וטובות, וכמה אושר ומרחב יש בחלק הטוב הזה של היות הנשמה נשמת איש פועל, יוצר, מחדש ומחייב פעלים והגיונים, שאיפות ומעשים, על פי עצמיותו הפנימית במערכי קדושתו - הנעלה מנפש האישה (לא נשמה) - הנחשבת כחומר לגבי הצורה - לעומת נשמת האיש הצורתית ורבה אי ההודאה המחויבת ליוצר הנשמה מכל איש ואיש, שלא עשני אישה" .

עוד דוגמאות? הציטוטים הבאים מתוך מאמרה של צופיה מלר על מעמד האישה בהלכה (מדור מאמרים באתר חופש, תחת "הלכה").

מסכת סוטה, ג'/ד': " יישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים".

בראשית רבה, מ"ה: "אמרו רבותינו: ארבע מידות נאמרו בנשים: גרגרניות (זוללות) צייתניות (מצותתות לדברי זולתן) עצלניות וקנאניות (קנאיות). ר' לוי אומר: אף גנביות ויוצאניות (פרוצות)".

הרמב"ם, הלכות מלכים פ"א/ח"א: "כל משימות (מינויים) אין ממנים אלא איש".

ולקינוח, משהו שכתב בעל השולחן ערוך (קצש"ע ג'/ח'): "יש להיזהר שלא ילך איש בין שתי נשים ולא בין שני כלבים או שני חזירים, וכן לא יניחו האנשים שתלך ביניהם אישה או כלב או חזיר".

אור שלח חמש תשובות:

התשובה הפמיניסטית 1: אלוהים רצתה לגרום להם להרגיש עליונים.

התשובה הפמיניסטית 2: הם מודים לאלוהים שהזרע שהפרה את הביצית כשהם נולדו, עצר לשאול להוראות.

התשובה הפמיניסטית 3: כמו שהלבנים גרמו לעבדים השחורים להלל את מצבם ה"מורם", ככה אלוהים גרמה לגברים החרדים ל"הלל" את מעמדם.

התשובה השוביניסטית: הם מודים לאלוהים על זה שהם לא צריכים לשטוף כלים ול"ייצר" תינוקות כל הזמן.

התשובה ההומוסקסואלית: הם מודים לאלוהים על יכולתם להשתתף באירועי ה"קהילה".

עמית כותבת:

המשפט הזה הרגיז אותי מהרגע ששמעתי אותו לראשונה, והאמת היא שמעבר לכך, לא טרחתי לבדוק את הנושא לעומק, כמו נושאים רבים אחרים שהתורה וחכמיה מציעים, וזאת מפאת שיעמום וחוסר סובלנות כלפי כל מה שקשור להלכה... כך שמראש אני מודה שאני חוטאת בחטא השטחיות! מה גם שהנחתי, שזה תוצר של המון רעיונות יפים בדבר האישה ומעלותיה.

בכל אופן - שאלתי מישהו שיחסית (אלי) מקורב לדת היהודית. והוא אמר לי "אני יודע מה את חושבת, אך דעי לך שאין מדובר ברמז לכך שהאישה פחותה מהגבר" - כלומר: לא טמון במשפט הזה שום אלמנט של אפלייה.

מ ס ת ב ר - לגירסתן - שהעניין "עמוק" מכפי שהנחתי (זה תמיד עמוק מכפי שנדמה לי), כך שאי אפשר לוותר על ההסבר. בקיצור, הוא אמר שישנם מצוות רבות שהנשים אינן מצוות בהן ואילו הגברים - כן, ומכיוון שלקיים מצוות זה דבר חיובי, שאוהבים לעשות ושמחים לעשות יוצא שהנשים (המסכנות) לא מחוייבות בכך ואילו הגברים פשוט שמחים שנפלה כזו זכות בחלקם.

ועל כן הם מברכים מידי יום על כך שהם אינם אישה שכן אז לא היו ממלאים כל כך הרבה מצוות ונהנים נורא מחייהם.

בולשיט! עוד ניסיון לא מוצלח לרכך את הסקסיזם והאטביזם הדתי ולפגוע באינטליגנציה שלי!

ראשית, למה צריך לצוות את הגבר אם זה כל כך כיף? ולחילופין - אם זה כל כך כיף - הנשים יכולות לקיים את אותן המון מצוות מבלי להיות מצוות להן באופן רשמי, ולהיות מאושרות באותה מידה, וכך לכולם יהיה כיף ושמח בלב.

גם אם אצא מתוך הנחה שאכן כך הם פני הדברים וכמו שאומרים "קניתי" - לא ניתן לפייס אותי בהסבר הזה, מכיוון שאני שואלת - למה מלכתחילה לא חייבו את האישה במצוות רבות וטובות כמו שזיכו את הגברים (אשאל אותו כשאפגוש אותו שוב)? אולי הדתיות מן הסתם לא שואלות זאת. מעניין למה. יכול להיות שאחת הסיבות היא שזה פשוט לא מלהיב כמו שנטען קודם לכן כחלק מההסבר?

ולסיום, אני חייבת להודות שהידע שלי הוא שטחי. אני באמת מחכה לקרוא על הנושא ממי שבאמת בקי בפוליטיקה של הטיעונים.

אורי כותב:

למה ברוך שלא עשני אישה?
(א) עד המהפיכה הרפואית המודרנית נשים נאלצו ללדת ילד רבים (חלקן מתו בלידה או אחריה) ולכן גם סיכנו את חייהן בכך;
(ב) המשפט הזה נועד לעודד את רוחו של הגבר המתפלל, ולתת לו תחושה שהוא מיוחד ועליון;
(ג) לנשים אסור להגיע לתפקידים ציבוריים;
(ד) המחזור החודשי מאד מפחיד את הגברים;
(ה) נשים היו הקורבנות העיקריים של כל המלחמות (אונס אכזרי);
(ו) אם המתפלל היה אישה, לא היתה לו יכולת לקרוא (עד לפני כמה עשרות שנים הדת היהודית ניסתה למנוע מן האישה ללמוד לקרוא ולכתוב);
(ז) אלוהים הוא גבר, כמו כל גיבורי התנ"ך (הנשים הן תמיד מוכרות מזון, מפתות גיבורים שריריים או תוקעות יתדות בראשו של מלך מנומנם).

מנחם שלח את המכתב הבא:

אני חילוני, שגדל כילד במשפחה חרדית, ובגיל 14 הפכתי חילוני. אני שמח שיש לי ידע בתורה, אבל אני מאושר שבבגרותי יש בי תבונה להבין ולהעריך את החיים על גווניהם השונים. אני חש נעים ונוח לדעת, שרבים אחרים, כמוכם למשל, חושבים וחיים כמוני.

לגבי השאלה שלכם: הדת גורסת, שהגבר מברך משום שעליו להיות מאושר שלא נברא כאישה, משום שהגבר אינו מסוגל לעשות את כל מה שמצפים מהאישה שתעשה, כמו הטיפול וגידול הילדים במסגרת התורה, הם היו איומים אם היתה להם וסת, וכך עם כל מה שהאישה חייבת להתמודד בחיים.

להודות על האמת - הגבר פשוט לא מסוגל לעשות את מה שהאישה מסוגלת, הגבר "חלש" הרבה יותר מהאישה, בכל כאב בטן קטן הוא שואג וצורח, ולמראה טיפת דם קטנה הוא יכול להתעלף. אבל מה - הרי הגבר כתב את התורה, וזו התוצאה.

יצחק מניו-יורק מעלה את "הפחד" כסיבה לתפילה זו:

כל נושא הברכות והתפילות נובע מפחד. אלו שחיברו את התפילות והברכות הללו (1) פוחדים מהמוות, ושמא לא יתעוררו בבוקר ("הנותן לשכווי בינה"); (2) פוחדים מהגויים, ששלטו בהם ודיכאו אותם שנים רבות בפזורה, או מסתם אנשים האוחזים בדעות שונות משלהם. אם יחדלו לשנוא את ה"גויים", הם עלולים לאמץ חו"ח את רעיונותיהם...; (3) פוחדים להמשיך ולהיות עבדים: הם טרם השתחררו מתחושת העבדות, ראה הגדה של פסח, שם הם חוזרים ואומרים בכל שנה "השתא עבדים, לשנה הבאה בני חורין"; (4) פוחדים מכוחה של האישה! הם מודעים ליתרון שיש לאישה על האיש בלידה ובהקמת הדור הבא, הם פוחדים מהאישה ואחוזים בסיסמאות מאגיות על "קללתה" של האישה ועל "טומאה" שיש בה, לכאורה.

לברכות הללו יש המשך, המלמד גם הוא על הפחד האוחז את המאמין הדתי: (א) עיוורון - "פוקח עיני עיוורים"; (ב) "עירום" - "מלביש עירומים"; (ג) רעב - "שעשה לי כל צרכי"; (ד) מחלות וחולשה - "הנותן ליעף כוח"; (ה) הצבת גבול לחיים עלי אדמות - "רוקע הארץ אל המים"; (ו) כאוס - תוהו ובוהו - "המכין מצעדי גבר"; (ז) אובדן העם היהודי - "עוזר ישראל בגבורה עותר ישראל בתפארה".

מעניין לדעת, שהזרמים ה"ליברליים" של היהדות הדתית - הקונסרווטיבים, הרקונסטרוקציוניסטים והרפורמים מתלבטים לגבי תפילות אלו, ושינו אותן במידת-מה. לדעתי, המשפט "ברוך שעשני בצלמו" הוא בעל משמעות רצינית הרבה יותר. אני, לידיעתכם, מאמין ב"אלוהים" כמטפורה, ולא כישות כלשהי.

גם אוהד מצוות האתר רואה בפחד את הסיבה לברכה-תפילה, ובתשובתו הוא מתייחס ל"ברכה" שמברכת האישה באותה תפילת-בוקר:

הסיבה לתפילה-ברכה היא פחדיו העצומים של הגבר מן האישה. הגבר אמנם חזק, שרירי, חייל למופת (לא תמיד), יודע להרביץ, להכות בפטיש על ראשה של אישה חלשה, לשפוך עליה נפט ולהציתה, לרצוח אותה בדם קר, אבל הוא עדיין פוחד ממנה. ומדוע? משום שהיא זו המבטיחה את המשך הדור. הוא אמנם מזריע, אבל לעולם אין לו ביטחון שהבנים הם, אכן, שלו (בחברה מודרנית של היום ניתן לבצע בדיקת רקמות, אבל לצורך זה חייבת החברה להיות מודרנית, פתוחה, חופשית).

בחברה פרימיטיבית, בה מושווית האישה לבזויים שבבריות - גויים ועבדים, הפחד הוא תולדה ישירה של בורות. חברה שבה המושג "טומאה" משמש כוח מניע ומפחיד גם כיום, חברה שבה וסת מהווה טומאה, ששיער נשי נחשב פריצות, שקול שירה נשית נחשב ערווה - היא חברה שהבורות והמיסטיקה שולטים בה. אדם בור נזקק לכוחות חיצוניים על מנת לשרוד. כוחות חיצוניים אלו הם מנהיגים שמרביתם הם בורים בעצמם, לבד מכך שהם נושאים תארים כאילו היו משהו מעל בורים.

מנהיגים אלו מייצרים תרופה נגד הפחד: שנאה, דיכוי, השפלה והכנעה - רעיונית ומעשית - של הגורם מייצר הפחד, במקרה שלנו - האישה. את האישה - המבטיחה את דור ההמשך, שילדים שנולדו מרחמה הם ללא כל ספק ילדיה שלה, המסוגלת להזין ולגדל אותם גם כשאין להם עדיין יכולת אכילה עצמאית - את הכוח המסוכן והמאיים הזה חייב הגבר החלש והבור לדכא. ובהלכה היהודית הוא אכן מדכא. ועוד איך. הוא מציב את האישה בדרגה אחת עם הגוי והעבד, מונע ממנה זכות חינוך ולימוד, מגביל את חייה ופעילותה לחדר המיטות, לילדים, למטבח ולכביסה, ואתם מתפלאים על שהוא מאושר שאיננו אישה?

לאחר דיכוי כזה מי ירצה להיות אישה? רק האישה החרדית, המוכנה לקבל את כל ההשפלות הללו, להתגמד עד רמה של אפס אנושי, ולברך בהכנעה מוחלטת על החרפה במילים "ברוך שעשני כרצונו".

שיר שלחה תשובה עוקצנית כלשהו, עם התנצלות:

טוב, היו לי כמה רעיונות, השניים הכי פחות מרושעים הם:

1. בגלל שעליהם להיזכר, בכל בוקר, בהשפלות שהנשים בחברה שלהם עוברת: לדוגמא, ההליכה למקווה, כיסוי שיער, עבודות ברמת חברתית-כלכלית נמוכה כשבעליהן (אותם המתפללים) לומדים, ההריונות (החוזרים ונשנים), הילדים, ועוד ועוד...
ואז-
או שהם שמחים שהם לא במעמד המשפיל הזה, ונזכרים בכך בכל בוקר, אבל לכו תדעו, אולי זה נכתב בשביל שאלוהים יגרום להם להרהר בכך ויבדוק מי הראשון שמפסיק את ההשפלות הנוראיות האלו....

2. או כשאני חושבת על זה, יכול להיות שזה נכתב כי הם שמחים שהם לא סובלים ממחזור חודשי (שמלווה בכאבים...), או מצירי לידה, ומברכים על כך כל בוקר.... להוסיף קצת נחת לחייהם....

וואו, יצא לי מכתב מרושע...

היתה עוד שיר, שקראנו לה שיר ב', שכתבה בקיצור אבל לעניין:

מכיוון שהאישה בהלכה היהודית מופלית לרעה, ומעמדה נחות. אז ברור שהם (הגברים) יברכו כל יום על שהם שייכים ל"מין הנעלה יותר", לכאורה, מבחינתם.

רקפת שלחה סיפור קצר על חוויה שעברה, הכולל תשובה לנושא שלנו:

בתשובה לשאלה אני אספר לכם סיפור מעלילות קורס מנהיגות שעברתי, ובמיוחד ב"שבת זהות יהודית". תנה לנו בחירה בין שתי הרצאות: "מעמד האישה ביהדות" ו"אהבה מושלמת ביהדות". אני בחרתי בראשונה. עכשיו, אני לא יודעת מה בדיוק ציפיתי לשמוע, אבל ברור לי שמה ששמעתי היה קשקוש. בתור התחלה, המרצה שלנו היה בערך האדם הכי פחות נייטרלי כדי להעביר נושא כזה: הוא היה גבר דתי, שומר נגיעה, אחד שהצהיר שלדעתו תפקיד האישה הוא (ציטוט) "להקים תא משפחתי", וגם ש"נשים לא מתאימות לצבא", ועוד כמה התבטאויות מסוג זה.

בקיצור, בתחילת ההרצאה הוא שאל מה אנחנו חושבים שמעמד האישה הוא עפ"י היהדות. בגלל שראיתי שאף אחד לא מעז להרים יד (יש לו, למרצה, מין נוכחות כזאת שדורשת הסכמה. אני לא חושבת שאנשים ששו להתווכח איתו), הצבעתי אני, ועניתי שאני לא יודעת עד כמה העניין הזה מעוגן בתורה או בתושב"ע, אבל בפועל, הנשים היהודיות שממלאות (כביכול) את חוקי היהדות נשארות בבית, מולידות ומטפלות בילדים, מנקות, מבשלות, מסדרות, מכבסות, לפעמים גם מפרנסות... והרשימה הזאת עוד נמשכת, בעוד הבעל יושב כל היום מול איזה ספר ("לומד"), ובסופו של דבר מי מקבל את הקרדיט הגבוה יותר??? מממממ... בשלב הזה כולם התחילו למחוא כפיים ולצעוק "נכון!" וכיוצא באלה (אפילו חלק מהדתיים).

אחרי שהמרצה השתיק את כולם הוא תקע חיוך שאומר "וואלה-כולכם-סתומים-בואו-אני-אסביר-לכם", ופצח בנאום שמסביר, שהאישה אינה חייבת במצוות "עשה", בניגוד לגבר, והאישה אינה חייבת לעשות שום דבר בפועל, וכו'. הוא הסביר ש"כשגבר עוצם את העיניים קורים דברים רעים", ולכן יש לגבר הרבה מצוות, שלא יאפשרו לו זמן כדי לחשוב מחשבות לא טהורות.

אתם מבינים - לאישה אין יצרים, רק לגבר, מסתבר, יש חשק מיני. ובנוסף לכל, מי נענש על היצר הזה? 100 נקודות למי שניחש נכון - האישה. המרצה הסביר, שמבחינת היהדות יש לכל אדם מטרה בחיים, והיא להגיע לאיזושהי שלמות רוחנית. בגלל שהאישה "נעלה" כביכול, היא לא חייבת לעשות כ"כ הרבה כדי להגיע לשלימות הזאת, בעוד לגבר יש עוד דרך ארוכה. שאלתי את המרצה על משפטים כמו "יישרפו דברי תורה ואל ינתנו לנשים", "כל המלמד בתו דברי תורה כאילו מלמדה תפלות", ואמרתי איך זה שבעולם שבו כל הידע מתבסס על התורה מונעים השכלה מהיצורים ה"נעלים" האלו (מה שראיתי באתר - בורות היא הדרך הטובה ביותר להנצחת שעבוד)? המרצה אמר שהיהדות התגבשה בתקופות שבהן לאישה לא הייתה נחוצה השכלה, ושזה נובע מיחס העולם כולו לאישה ולא רק יחס היהדות. אז שאלתי למה עדיין פועלים ככה היום, והוא פטר אותי ב"עם התורה לא מתעסקים" ונפנוף יד.

טוב, אני לא יודעת, אבל לי התפקיד של שפחה (רחם נייד שמבשל, מנקה, מכבס, מסדר, ובקיצור נמרץ פשוט עבדות מכל הבחינות) לא נראה כ"כ נעלה, ולדעתי זו הסיבה שהגבר מברך כל יום "ברוך שלא עשני אישה".

גיא שלח את התשובה הבאה:

תראו כמה טמטום (ואולי דווקא פיקחות, תלוי למי) יש במעגל האיוולת (גם זה תלוי מאיזה צד מסתכלים על זה): הכל התחיל בכך שגבר אחד (או שניים) ישב במערה (או באיזו חושה) וכתב את התורה. למי שאיננו זוכר, אצל יושבי המערות לא היה ארגון לזכויות האדם. גם לא אמנסטי. מה לעשות? גם פאקט זו עובדה: לגבר כוח - היה מה זה כוח! וזמן! מלא זמן! כשהאישה סחבה ילדים בבטן הוא עשה חאפלה בפאב, יצא לציד חזירים עם משקפות אינפרא, אכל שיש-קבאב במנגל עם החבר'ה הטובים, מכר עורות של איילים ושנהב בשוק השחור, ועשה בוחטה כסף. והאישה, באותו הזמן, גם כן עשתה הרבה - הרבה בישולים, הרבה כביסה, הרבה ילדים, מה לעשות? הטבע לא ברא אותם עם אברי מין זהים.

אז כשהוא כתב את התורה, וחילק ציוויים, איזה בערך 613 כאלה, מה לעשות ומה לא, ומי כן ומי לא, ומה אסור ומה מותר, ולמי, הוא נתן את כל הצ'ופרים לחבר'ה שלו: לזלמן מהשוק השחור, למוישה מהמנגל, לשמוליק הצייד, למנחם-מנדעל מהשטעטל, וגם לעצמו. לא מגיע לו?

ולאישה לא נשאר. לה נשאר רק החארה בתחתונים שלו, שהיא חייבת לכבס לו. למה אם היא לא תכבס - יאללה זאפטה בראש, והיא צ'יק-צ'ק ילדה טובה עושה כמו בובה כל מה שהוא אומר.

אז כשהגיע לכתוב את הפרק של הברכות בתפילות הבוקר, זלמן מהשוק השחור הזכיר לו שכדאי לו, מאד כדאי, להגיד תודה לדוד, למה מה שבטוח ביטוח. בעד זה בא לו להגיד לדוד תודה למה שעשה אותו כזה חזק, שיכול לתת זאפטה בראש של אשתו והיא לא יכולה להחזיר לו כזאת זאפטה, ולהגיד לו תודה שהיא תמשיך לבשל וללדת ילדים ולכבס לו את התחתונים עם החארה שלו, ולהגיד לו תודה, לדוד, שלא עשה אותו כזה אפס, כזה כלום, כזה סמרטוט, כמו האישה שלו. ואז הוא לקח את החרט, וחרת על לוח השיש שמוישה גרויס הוריד לו מההר, וכתב: "ברוך שלא עשני אישה".

עד כאן הכל ברור, חבל על הזמן. רק דבר אחד לגמרי לא ברור: מדוע בהמשך אותה תפילה מישהי כתבה בחרט קטן ועדין: "נשים אומרות: ברוך שעשני כרצונו". ואללה מטומטמות!

ואני, שירה, מסכמת את הנושא בתשובה משלי (גם לי מותר, לא?). ברור שזו דעתי בלבד, והיא איננה מחייבת את צוות האתר כולו:

הסיבה לתפילה ברורה כשמש בצהרים: תאוות השלטון, הכסף והכוח. הגבר הוא החזק פיסית משני בני המין האנושי, ובתקופה הקדומה האישה לא היתה מסוגלת לעמוד כנגדו. הגבר הוא ששלט במשפחה, בחברה, במדינה ובחלקי תבל, הוא שנלחם, חוקק חוקים, קבע מסגרות לחיים, וכל אלו הביאו לו כסף, כוח, שליטה, שלטון ותהילה, נשים ואוכל ומנעמי חיים למיניהם.

תנו לי סיבה אחת מדוע ירצה הגבר לוותר על כל אלה? נכון, צדקתם: ישנה סיבה ולא רק אחת: הקידמה, הנאורות, ההומניזם, הדמוקרטיה, ההגינות האנושית.

עכשיו אתם מבינים את הסיבה לקיומה של אותה תפילת-ברכה בהלכה היהודית? לא קידמה, לא נאורות, לא הומניזם, לא דמוקרטיה, לא הגינות אנושית. רק תאווה שליטה ושלטון, כוח, השפעה בלעדית, כסף, רכוש, הכל.

ומיהו שעלול ליטול מהגבר את כל אלה, או לפחות את המחצית? האישה, כמובן. אז החוק הדתי קבע שמקומה של האישה בבית, במטבח, בין הסירים; באקט הנישואים היא הופכת רכושו של הגבר (קראו היטב את הכתובה!!!); האישה איננה מורשית לפעול עצמאית מחוץ לבית, בוודאי לא להיות אדמו"רית או ראש כולל או רב ראשי או רב בית דין (רק לפני כעשר שנים נבחרה, לאחר מאבק משפטי ממושך, האישה הראשונה כחברה במועצה דתית = לאה שקדיאל), או חזנית; קולה של האישה ערווה, האישה "טמאה" ואסורה במגע בגלל היותה אישה (וסת), בחברה הגברים מקצים לה אזור נפרד - המהדרים עם מחיצה (ראה חתונות וכו'), בבית הכנסת מושיבים אותה מחוץ לציבור (בעזרת נשים), היא לא עולה לתורה ולא קוראת בה בפומבי, אסור לה ללמוד תורה ("כל המלמד בתו תורה כאילו לימדה תפלות"), והיא פטורה מקיום מרבית המצוות הדתיות (על מנת שתוכל לשמש את בעלה כפי שקבע לה החוק הדתי), ועוד אלף ואחת מיגבלות שמטרתן לא רק לדכא את האישה ולהשאירה נחותה, אלא גם לאלף אותה כך, שתחשוב, מסכנה, שמעמדה הוא יוקרתי, שתודה לאלוהים (לגבר שכתב את הציוויים הללו) ותשתוק.

האם קראתם היטב את שלוש הברכות הללו? הן נמצאות באותה תפילת-בוקר אחת! המשפט שהפך נושא לדיון זה הוא "ברוך שלא עשני אישה". מדוע שנתעלם מהחברותא של ברכה זו עם שתי ברכות גועליות נוספות, הנמצאות יחד אתה באותה תפילה? "ברוך שלא עשני גוי", ו"ברוך שלא עשני עבד".

ראו למה משווה הגבר היהודי את האישה, ובאיזה מעמד הוא שם אותה: בחברה אחת עם עבד ועם גוי. לא שהגוי מפריע לי, חלילה, אבל מעמדו בעיני היהודי הדתי הוא הקובע כאן. ואחר כך הם באים, הגברים היהודים, ומזבלים לאישה את השכל במשפט המטומטם "כל כבודה בת מלך פנימה". והיא, האישה היהודייה הדתית, בולעת זבל זה וחשה עצמה מלכה. מלכת העבדים, מלכת הגויים, מלכת הזבל.

פרסים:

קשה מאד היה לבחור בין כל התשובות הנפלאות והמשכילות, באמת קשה. אבל אין ברירה - וקבענו מה שקבענו, וכל השאר - כל אחד מכם ראוי לפרס, באמת ובתמים! לפיכך החלטנו (א) להגדיל את מספר הפרסים לאור המספר הגדול של המשיבים; (ב) כל מי ששלח תשובה מקבל פרס של הוקרה: תודה לכם רחל, אלדד, אליהו, אור, עמית, יצחק, מנחם, שיר, שיר א' ורקפת! מכתביכם היו מאלפים! הלוואי שהציבור היהודי-החילוני הגדול יקרא זאת, ילמד ויחכים! (ג) פרס רביעי - חולצת חופש - מקבלת עמית על התשובה והסיפור המעניין; (ד) פרס שלישי - חולצת חופש - מקבל אור, על תשובה מקורית בעלת הומור בריא; ה) פרס שני - חולצת חופש - מקבל גיא, על תשובה מקורית בעלת הומור בריא; (ו) פרס ראשון - הספר "ציידי הנפשות" - מקבלת רקפת על תשובה מעניינת וגישה אמיצה.

עמית, גיא ואור - שלחו לנו את מידת החולצה שתתאים למידת גופכם! כל הזוכים - שלחו כתובת למשלוח השי!

להתראות בחידון הבא!

שירה וכל צוות אתר חופש.