שמחת תורה על שום מה?
"משה
קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה."
(פרקי אבות, פרק א, משנה א)
דברים אלה נתקבלו כדברי אלוהים חיים במסורת שלנו, אך מהי האמת?
תשובה תמצאו כאן, והיא מבוססת על מובאות וציטוטים מספרנו הקדוש.
משה אמר: "יהוה אלהינו כרת עמנו ברית בחורב... אנוכי עומד בין יהוה וביניכם בעת ההיא, להגיד לכם את דבר
יהוה..." - כאן באים עשרת הדיברות, אם כי בנוסח שונה במקצת מזה שבשמות כ' - ומיד לאחריהם בא הסיכום: "את הדברים
האלה דיבר יהוה ... ולא יסף [ולא אמר דבר נוסף]. ויכתבם על שני לוחות אבנים ויתנם אלי." (דברים ה', ב'-י"ט)
משמע - משה שולל את הנאמר בפרקי אבות, לעיל. לדבריו, היה מעמד חורב ולא מעמד סיני (על זה בהמשך) ובו השמיע יהוה באזניו את עשרת הדיברות
בלבד! ואף כתב אותם על שני לוחות אבנים, שאותם נתן למשה...
שתי תהיות:
יהוה דיבר אל משה? - והרי אמר הרמב"ם: "ודע שכל מי שאומר עליו הכתוב שמלאך דיבר איתו או בא אליו דיבור מאת האל, הרי זה
לא היה בשום פנים אלא בחלום או במראה הנבואה" (מורה נבוכים, חלק שני, פרק מ"א). כלומר: אלוהי ישראל אינו כאלילי הגויים, המדברים, משחקים
ומשטים במאמיניהם. - לאיזה כתב נזקק יהוה? שהרי הכתב היהודי העברי העתיק - "כתב דעץ" התפתח רק בתקופת המלוכה, כשלוש מאות שנים לאחר "יציאת
מצרים". ואם כתב יהוה בכתב חרטומי מצרים, האם היה מישהו בעם ישראל, שיכול היה לקרוא אותו?
אני מניח, שרובכם תתפלאו לשמוע, שכאשר סיים שלמה לבנות את בית המקדש הראשון, הוא דאג "להעלות את ארון ברית יהוה"
מאוהל מועד, שהיה בעיר דוד, "אל דביר הבית אל קודש הקודשים".
ו"אין בארון רק שני לוחות האבנים שהניח שם משה בחורב" (מלכים א, ח', א'-ט')'.
כלומר: לא היה במדבר ובמקדש הראשון ספר תורה!!! - (עד ש..., בהמשך).
אולי ילמדנו יהושע פשר דבר? - "ויאסוף יהושע את כל שבטי ישראל שכמה", לספר להם את תולדותיהם. הוא מתחיל בתרח אבי
אברם וצאצאיו, ממשיך ביציאת מצרים ובכיבוש הארץ ואינו מזכיר אפילו במילה את מעמד הר סיני ומתן תורה. (ראה יהושע כ"ד, א'-י"א).
מה פירוש הדבר? שהסופר שכתב את ספר יהושע - שנים לאחר האירועים - וכל עם ישראל אתו - לא ידעו דבר על מתן תורה בהר סיני, למרות שידעו מעשיות
נחמדות על בלק בן ציפור ועל בלעם בנו בעור ואתונו. ברור, איפא, שלא ניתנה תורה בסיני ולא היתה תורה לישראל עד אשר:
- בשנה השמונה עשרה למלך יאשיהו (כלומר כשישים שנה לפני חורבן בית ראשון או כשבע מאות שנים לאחר "כיבוש הארץ בידי יהושע")
"ויבוא שפן הסופר אל המלך ... ויגד הסופר למלך לאמור: ספר נתן לי חלקיה הכהן הגדול" (מלכים ב', פרקים
כ"ב-כ"ג). ומה היה ספר זה? "ספר הברית הנמצא בבית יהוה" (ספר "דברים", אומרים יודעי דבר) ובספר זה, בנוסף להרבה
מצוות ואיסורים, נמצאה המצווה לעשות את הפסח ליהוה! וזאת אחרי שבמשך כששת מאות שנים, כשארון הקודש היה באוהל מועד ובמקדש הראשון, לא ידע
על הספר ולא ראה אותו איש! לא מהכהנים ולא מהלוויים ששירתו בהם לדורותיהם!
למעשה היה עם ישראל, עד אז, עובד אלילים כמתואר במלכים ב כ"ג, ד' ואילך.
אם רוצים אתם הוכחה נוספת, הרי לפניכם פרשת עזרא הסופר, שעלה לישראל מבבל - כמאה ושלושים שנים לאחר פרשת שפן הסופר - והביא עמו
את ספר התורה שכתב הוא! ושממנו למד העם על מצוות הישיבה בסוכה. (נחמיה ח')
בשנת 586 לפנה"ס החריב נבוכדנאצר את בית המקדש הראשון ורבים מהעם יצאו לגלות בבבל. שם, בארץ נכר, התפתחה תרבות יהודית, שלא היה לה תקדים:
התלמוד הבבלי נוצר שם, מבלי שהיה להם ספר תורה אחד לרפואה! - זאת, כפי שאנו למדים מהספר החיצוני "חזיונות עזרא שאלתיאל": העם היהודי יצא לגלות
תחת שלטונו של נבוכדנאצר. כל ספרי התורה נשרפו. עזרא הנביא שאל את אלוהים מה עליו לעשות, "כי בחושך ניתנה תבל ויושביה
בלי אורה, כי נשרפה תורתך ואין איש יודע את אשר עשית." אז מצווה אלוהים על עזרא לכתוב את התורה מחדש!! וכיצד ידע עזרא, שנולד
כתשעים שנה לאחר החורבן הראשון, ובימיו לא נותר בחיים אפילו גולה אחד שאולי ידע תורה ושממנו יכול היה עזרא ללמוד משהו?
על כך יש לנו סיפור נהדר: עזרא התבקש לכתוב את התורה מחדש ומעשה שהיה כך היה: עזרא הלך בשדה עם עוד חמישה אנשים ולפתע שמע קול קורא אליו
לפתוח את פיו ולשתות. הוא פתח את פיו וראה גביע קרב אליו, מלא מי אש. עזרא שתה ממי האש וחש איך הוא נמלא בינה. פיו נפתח והחל לדבר במשך ארבעים
יום ללא הפסקה. חמשת האנשים שהיו איתו, ישבו סביבו כל אותם ארבעים יום וכתבו מפיו תשעים וארבעה ספרים!!! אז ציווה אלוהים על עזרא לגלות
לעם את עשרים וארבעה הספרים הראשונים שכתב, בין שהם מוצלחים ובין שהם מוצלחים פחות ואת שבעים האחרים לשמור ולגלותם רק לחכמים! רק לאחר
הדברים האלה כינס עזרא את העם וקרא לפניו מתוך עשרים וארבעה הספרים!!! - קישקוש לאללה!!! ("המיתולוגיה היהודית", מאת חגי דגן, עמ' 133).
איני יודע אם חכמי בבל הכירו קשקוש זה, אך הם ידעו שעזרא כתב ספר תורה כלשהו והביאו עימו לישראל (נחמיה ח'). וכך מצינו במסכת סוכה כ', ע"א:
שבתחילה, כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה.
חזרה ונשתכחה, עלה הלל הבבלי ויסדה.
חזרה ונשתכחה, עלו רבי חייא ובניו ויסדוה.
לסיכום: לא היתה תורה בישראל עד שהחל שפן הסופר (בירושלים) במבצע חיבורה! ואת ההמשך עשו כנראה חכמי בבל לבדם. ריבוי המחברים מסתבר גם מריבוי
הסתירות בתורה. כל מחבר כתב בזמנו ובהרבה מקרים לא הכיר את מה שכתבו קודמיו. והעורך, שקיבץ את כל הכתובים לספר אחד, לא הקפיד לסלק את הסתירות.
כך אנו מוצאים:
-
בראשית ו', ט: אומר אלוהים לנח "ומכל החי ... שניים מכל תביא אל התיבה ..."
-
בראשית ז', ב: אומר יהוה לנח: "מכל הבהמה הטהורה תיקח לך שבעה, שבעה וגו'"
-
שמות ו', ג: וידבר אלוהים אל משה ויאמר אליו אני יהוה ** וארא אל אברהם, אל
יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי יהוה לא נודעתי להם.
-
בראשית כ"ג, ב: ויאמר אברם אל עבדו ... ואשביעך ביהוה ... אלוהי השמים...
-
בראשית כ"ה, כא: ויעתר יצחק ליהוה לנכח אשתו כי עקרה היא.
-
בראשית ל"ב, ו: ויאמר יעקב: אלוהי אבי אברהם ואלוהי אבי יצחק, יהוה האומר אלי ...
-
שמות ל"ג, י"ז: ויאמר יהוה אל משה... ויאמר [משה] הראני נא את כבודך. ויאמר לא תוכל לראות את פני כי לא יראני אדם
וחי.
-
שמות כ"ד י': ויראו את אלהי ישראל ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויראו את האלוהים ויאכלו וישתו.
(משתה נוסח זאוס, אבי אלי יוון)
** "וידבר אלוהים ויאמר אני יהוה". ברור שמילים אלה נשתלו בכוונה ברורה: לעשות משני אלים, מעולמות
שונים, אל אחד! זוכרים מה אמר יהושע? (כ"ד, ט"ו) - את אלוהים הביאו אבותיכם מבבל ואני וביתי נעבוד את יהוה (שבא
משעיר, משדה אדום - כדברי דבורה בשופטים ה', ד'). ידוע שיהוה היה, כבר במאה במאה ה-14 לפנה"ס, האל של שבטים שונים שחיו מדרום לכנען, בשטחים
שנקראו בפי המצרים "ארץ שסו יהו-ה". כלומר יהו-ה ארץ הנוודים, השוסים.
על יציאת מצרים:
בשנים האחרונות רבו הכופרים בסיפור יציאת מצרים ומתן תורה. בהם היסטוריונים, ארכיאולוגים ואפילו פרופסור דתי, מהחוג למקרא באוניברסיטה העברית
בירושלים. בין תהיותיהם אנו מוצאים את השאלות הבאות:
הר סיני. שם כזה אינו נמצא כלל בכתבים הגיאוגרפיים המצריים. היכן מצא אותו מחבר ספר שמות, שחי בבבל? רחוק מאוד מאיזור התרבות המצרית
(תשובתי להלן).
מספר היוצאים ממצרים "כשש מאות אלף רגלי, הגברים לבד מטף. וגם ערב רב עלה איתם וצאן ובקר, מקנה כבד מאוד"
(שמות י"ב, ל"ז). כלומר, כשלושה מליון בני אדם ומקנה כבד מאוד חיו ארבעים שנה במדבר סיני? מה אכלו ומה שתו? ואיך זה שלא נשאר להם כל זכר שם?
אפילו לא בתי קברות!!! הרי הם ישבו תקופות ממושכות במקומם והיו להם אלפי מתים בשנה! לא קברו אותם???
חישבו! המרחק שעברו במסעם היה כאלף וחמש מאות ק"מ. אילו היו מתקדמים 5 ק"מ ביום, היו עוברים אותו בשלוש מאות ימים = כשנה! ובשאר 39 השנים ישבו
במקומותיהם. תיקו.
פרופ' ישראל קנוהל, ראש החוג למקרא באוניברסיטה העברית, חקר ומצא את הזרע שממנו צמח הסיפור המהולל הזה, ב...בבל.
פרק ס"ח בתהילים הוגדר ע"י כל פרשנינו כפרק סתום, שאינו ניתן לפירוש. העניין הוא שכל פרשנינו המהוללים פרשו תנ"ך בתנ"ך. איש מהם לא ידע
על "כתבים" היסטוריים, שהשאירו לנו העמים שסביבנו.
פיתחו תהילים ס"ח ותמצאו בפסוקים ה' - י"ז את הפרטים הבאים:
-
סיני אלוהי ישראל יצא לפני עמו בצעדו בישימון. - מיהו זה ומתי?
-
היה עימו "הרוכב בערבות". - הרי זה כינויו של האל "בעל" בשירה הכנענית.
-
ההר, שאותו חמד אלוהי ישראל לשבתו נצח הינו החרמון. - ההר המושלג בבשן, צלמון. - החרמון היה הר מושבם של אלי בבל (האולימפוס שלהם).
מה מספרת לנו ההיסטוריה האשורית הכתובה?!!!
בשנת +/- 1268 לפנה"ס פשעה ממלכת מיתני באשור. מיתני היתה קואליציה של שבטים חיתיים ושמיים. העיר הדרומית במיתני היתה
אור כשדים והצפונית חרן. מיתני היתה מצפון לאשור. בעקבות מרידתה של מיתני עלה עליה שלמנאסר הראשון, מלך אשור והוא מספר
(בכתובים!) שהרס 180 ערים וטבח את תושביהן ככבשים.
הרעה נפתחה כמובן מדרום ותושבי אור כשדים (ותרח ומשפחתו בהם) נמלטו צפונה (ראו: בראשית י"א, ל"א ואילך). כשהגיע שלמנאסר לפאתי חרן נהרו הפליטים
(ואברם ושרי בתוכם) בדרך העולה לדמשק וחלקם התיישבו בגולן. הדרך לדמשק חצתה את המדבר הסורי - וזהו ה"ישימון" שבו יצא סיני אלוהי
ישראל לפני עמו. ומיהו אותו סיני אלוהי ישראל? - סין היה אל הירח הבבלי והאל הראשי של אור כשדים וחרן. אחד האלים שאותו עבדו אבותינו
בבבל.
אותו פרק ס"ח (הסתום) ידע אפילו להביא לנו פרק נוסף בהיסטוריה שלנו: מהמאה ה-15 לפנה"ס ועד לסוף המאה ה-12 לפנה"ס, היתה כנען פרובינציה
באימפריה המצרית (המצרים היו אז אצלנו ולא אנו אצלם!)
בשנת +/- 1209 לפנה"ס עלה מרנפתח מלך מצרים לעשות סדר בשולי ממלכתו. על "שער הנצחון" שלו כתב:
הרסתי את גזר, את אשקלון ואת ינועם. ישראל. אין לו זרע. - זו הפעם הראשונה בה מופיע השם ישראל בכתבים זרים.
אלא שלפי תהלים ס"ח (הסתום) לא כך קרה. ישראל חי וקיים!, ראו להלן:
פסוק ל"ב. יאתיו חשמנים מני מצרים, כוש תריץ ידיו לאלוהים (היו חיילים כושיים בצבא המצרי).
פסוק י"ג - מלכי צבאות ידודון ידודון ונות בית תחלק שלל (הצבא המצרי בורח ונשי ישראל אוספות שלל).
פסוק כ"ג. אמר ה': מבשן אשיב, אשיב ממצולות ים (קנוהל אומר: אולי רמז לטביעת המרכבות המצריות במצולות אגם
החולה, שהוא ים סוף! ב"ים סוף" לא גדל סוף כי מימיו מלוחים).
לסיכום: גלות מצרים ויציאת מצרים הם מעשיות! השנה 1250 לפנה"ס נחשבת כמועד כניסת השבטים ארצה, אלא שהיו אלה, לפי התאריכים שהבאתי לעיל, פליטי
מיתני, שעברו לחיות בתחומי האימפריה המצרית. הם ידעו על הרס גזר, אשקלון וינועם והצליחו לגבור על הצבא המצרי!!!
בשנת 1203 לפנה"ס - כשש שנים לאחר מפלת מרנפתח - עלה על כס המלוכה המצרי רעמסס השלישי, שבתקופתו החלה החלשותה של מצרים, שבסופה הביאה אותה
להסתלק מכנען.- זוהי יציאת מצרים האמיתית!!! - מצרים יצאה מכנען!!!
אגב, הדייסה ההיסטורית, שבושלה במזמור ס"ח הביאה את פרופסור קנוהל לחשוד, שעבדות שלמה הפכה אצלנו ל"עבדות מצרים" (ראו מלכים א', ד',ז' /
ה', ו'-ח' / ה', כד'-ל' / ז', א' / ט', י"ט).
ואשר לאלי ישראל:
לעם ישראל בהתהוותו היו אלים רבים, ש"נשאלו" מן הגויים שחיו סביבו ואף בתוכו!
-
עליון "אני אמרתי אלוהים אתם ובני עליון כולכם" (תהילים פ"ב, ו')
"ויזכרו כי אלוהים צורם ואל עליון גואלם" (תהילים ע"ח, ל"ה). - עליון הינו אבי משפחת האלים הכנענית ובורא
הארץ. היו לו ולאשתו, אשרה, שבעים בנים ובנות.
-
אלוהים. בורא שמים וארץ. זה הכינוי שנתנו אנו לעליון, שקיבלנוהו מהכנענים. הקשר מוכח בכך, שלאלהים שלנו היו בנים: "ויראו
בני האלוהים את בנות האדם כי טובות הנה..." (בראשית ו', א'). אם כי העלמנו את אימם של אותם בנים, נתגלו בבית גוברין כתובות, בהן ישראלים
המתברכים "ליהוה ולאשרתו" (י' קנוהל, "מאין באנו", עמ' 99).
-
יהוה. לדברי משה (דברים ל"ב, ז'-ט') הנו בנו של עליון. הוא קיבל מאביו את ישראל בלבד לנחלה:
בהנחל עליון גויים בהפרידו בני אדם
יצב גבולות עמים למספר בני אלוהים
כי חלק יהוה עמו יעקב חבל נחלתו.
הסבר: מדובר בסיפור מגדל בבל, שבו הפיץ עליון את בני האדם על פני הארץ. כך נתהוו שבעים עמים ולשונות. עם לכל צאצא של עליון.
בתנ"ך המעודכן כתוב בני ישראל! - דבר המחסל כל משמעות!. במגילות קומראן כתוב "בני אלוהים" ובתרגום השבעים "מלאכי האלוהים".
גם בתהלים פ"ט, ז', אנו מוצאים: "כי מי בשחק יערך ליהוה, ידמה ליהוה בבני אלים".
ואם יהוה הנו אחד משבעים בניו של עליון ואינו מלך העולם, אלא רק האל של ישראל, נראה מה שוויה של ההבטחה האלוהית, שניתנה מפי בנו המרדן של
אלוהים.
ההבטחה האלוהית - אחרי שיהוה הבטיח, שלוש פעמים, את הארץ לאברם (בראשית י"ב, ז' / י"ג, ט"ו / ט"ו, ו') שואל אותו אברם:
"אדוני יהוה. במה אדע כי אירשנה?" (שם, ט"ו, ח'). בתשובה מארגן יהוה את ברית בין הבתרים:
"ביום ההוא כרת יהוה את אברם ברית לאמור: לזרעך נתתי את הארץ הזאת..." (שם, שם, י"ח)
ותרדמה נופלת על אברם בן ה-99, "אימה חשיכה גדולה נופלת עליו" ואז, כגנב בלילה, לוחש יהוה באוזנו: פתי מאמין לכל
דבר, איני יכול לתת לך את הארץ, שכבר נתנה (ע"י בן אחר של עליון) לאמורי. אינני יכול לתתה לך עד שלא יישלם עוון האמורי. בינתיים, נוציא את עם
ישראל לכייף 400 שנים במצרים (ראה בראשית ט"ו, יג'-יז').
מסתבר, שאצלנו, כמו אצל היוונים, אל איננו יכול לבטל מעשהו של אל אחר.
סיכום (וכמה עידכונים):
אמרנו והראינו שדת ישראל אינה מונותיאיסטית (של אל אחד)! יש לנו כיום שני אלים רשמיים (בתנ"ך): אלוהים ויהוה, - בנו!!! זאת אומר גם יהושע (כ"ד,
ט"ו): "בחרו לכם היום את מי תעבודון, אם את אלוהים אשר עבדו אבותיכם... ואנוכי וביתי נעבוד את יהוה."
התורה אינה משמים! היא ברובה סיפורי עם, שקובצו לספר אחד, דהיינו מיתולוגיה! תחילתם של הסיפורים בתקופה שבה עוד היינו עובדי אלילים! - לדוגמא:
יהוה בא אל אברם ואוכל אצלו ממטעמי הטריפה שהגיש לו.
לא היה כל ספר תורה בישראל עד כשישים שנה לפני חורבן בית ראשון. אז, ככתוב, הביא שפן הסופר את ספר התרה אשר כתב ("דברים", כנראה) והציגו לפני
המלך יאשיהו. רק אז שמע עם ישראל, לראשונה, על מצוות הפסח (ראה מלכים ב, כ"ב).
כפי שאנו למדים משני ספרי מלכים, בתקופת המלוכה היינו עם עובד אלילים מובהק. אפילו שלמה, שבנה את המקדש הראשון ואהב את יהוה -
"רק בבמות היה מזבח ומקטיר" (מלכים א, ג', י"ג). "ויהי לעת זקנת שלמה, נשיו היטו את לבבו
אחרי אלוהים אחרים ולא היה לבבו שלם עם יהוה אלוהיו... אז יבנה שלמה במה לכמוש שיקוץ מואב, בהר אשר על פני ירושלים ... " (שם, י"א,
ד'-ז')
וכמו שלמה, לפחות 85% ממלכי יהודה וישראל עשו את הרע בעיני יהוה והחטיאו את העם. ואפילו אם היה מלך, שעשה את הישר בעיני יהוה
"היה העם מזבחים ומקטרים בבמות" (לדוגמא: מלכים א, כ"ב, מ"ג-מ"ד).
ולמה שימש מקדש שלמה? - נצטט מה היה בימי המלך יאשיהו: המלך ציווה להוציא מהיכל יהוה את כל הכלים העשויים לבעל ולאשרה
"ויתוץ את בתי הקדשים אשר בבית יהוה, אשר הנשים אורגות שם בתים לאשרה." (מלכים ב כ"ג, ד'-ז')
זה מה שהיה בארצנו הקדושה, בימי המלכים.
אחרי החורבן עלה עזרא הסופר מבבל והביא עימו את ספר התורה, שכתב שם (שמות, ויקרא?) וממנו למד העם את מצוות הסוכה, שלא קוימה מאז "כיבוש הארץ"
(כי לא היתה תורה בישראל ולא היו מצוות).
אולם הדבר החשוב ביותר בתורת עזרא הוא סיפורי עבדות מצרים ויציאת מצרים - סיפורי מעשיות שחוברו, בעקבות תהלים ס"ח - כפי שהראינו לעיל.
וכפי שמוצאים אנו במסכת סוכה, דף כ', ע"א, החרו, החזיקו אחריו הלל הבבלי ורבי חייא ובניו במבצע חיבור ספר התורה "השלם". ברור איפא, שהתורה לא
ניתנה בסיני אלא נכתבה ע"י סופרים שונים - אם בירושלים ואם בבבל.
ויש הטוענים, כי בספרי התורה שקיבלנו מבבל ניכרת השפעתה ורעיונותיה של הדת הפרסית, שהגיעה לבבל עם כיבושה של ארץ זו ע"י כורש, מלך פרס
ומדי, בשנת 539 לפנה"ס.
הוכחה לכך אנו מוצאים בישעיהו מ"ד, א'-ז'. שם מסביר יהוה לכורש משיחו שכל מה שהוא חושב ויודע על אלוהיו (אהורה מזדה) שייך ליהוה, שבחר
בו להיות משיחו (ויחזיר את עם יהוה לארצו) ואין אל אחר בנמצא!!!
אוקטובר 2017
אינדקס המאמרים
לגירסת הדפסה
