התעתוע ההיסטורי

כל המידע ההיסטורי שיש בידינו על התקופה שבה נוסדה לראשונה מדינה (ממלכה) ישראלית מתבסס על הבנת הכתוב בספרי שמואל. טקסט עתיק, קשה להבנה, המתאר את התקופה הקריטית, שבה הפכה התנחלות השבטים העבריים בכנען לממלכה ישראלית מוכרת.

כל החוקרים והפרשנים שעסקו בספרי שמואל, יהודים נוצרים דתיים או חילוניים, מסכימים - כולם, ללא יוצא מן הכלל - על הסדר הכרונולוגי של המנהיגות הישראלית מאותה תקופה. לפי סדר זה, עלי שפט את ישראל 40 שנה. אחריו שפט שמואל, אחרון השופטים, כל חייו, ובזקנתו בחר שמואל בשאול האלמוני להיות למלך הראשון בישראל. לאחר מות שאול בגלבוע נבחר דוד למלך השני ולמייסד שושלת הנצח בישראל.

אולם, בחינה מחודשת של הכתוב בספרי שמואל, ללא דעות קדומות, מתוך ניסיון ללמוד את המהלכים ההיסטוריים שהתרחשו באותה תקופה, מגלה חוסר התאמה מביך בין הכתוב בטקסט לבין הפרשנות המקובלת, חוסר התאמה המגיע, לעתים, עד כדי סילוף הכתוב, כפי שנראה במאמר זה. כדי להמחיש עד כמה שונה ההיסטוריה הישראלית המתוארת בספרי שמואל מזו המקובלת בספרי הלימוד, נבחן, בהסתמכות על הטקסט התנ"כי בלבד, את הידיעה ההיסטורית המוסכמת על כולם - רשימת המנהיגים הישראליים מאותה תקופה וסדר הופעתם על במת ההיסטוריה.

חפני ופנחס - בני עלי

כבר בפרק הראשון של ספר שמואל א' מתוארים שני כוהנים שופטים, שכלל אינם כלולים ברשימת המנהיגים הישראלית ה"מקובלת", כפי שפורטה לעיל: "ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחוות ולזבח לה' צבאות בשלה ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה' " (שמואל א', פרק א', פסוק 3).חפני ופנחס הם בניו של עלי כהן ושופט, ומכאן יורשיו בכהונה מתוקף זכות היסטורית (שמואל א', פרק ב', פסוקים 28-27) ולפי חוקי הכהונה הישראלים. מנתונים נוספים בטקסט עולה כי עלי האריך ימים מאוד (חי עד גיל 98), ובאחרית ימיו התעוור מרוב זקנה. מכאן עולה האפשרות ההגיונית שעלי הכהן העביר את המשרה לבניו בעודו בחיים.

מתוך הנתונים בטקסט עולה, כי בשלב מסוים בחייו לא יכול היה עוד עלי לשאת בתפקיד שופט וכוהן, והעביר - בעודו בחיים - את האחריות ואת התפקיד לבניו חפני ופנחס, יורשיו הטבעיים.

כדי לא להותיר ספק באשר למעמדם העצמאי הרשמי והמעשי של חפני ופנחס באותה תקופה, מתוארת בטקסט התנהגותם השלילית של בני עלי, בד בבד עם חוסר יכולתו של עלי לתקן את התנהגותם (שמואל א', פרק ב', פסוקים 17-12, 25-22). מתוך תיאורים אלה מתחייבת מסקנה היסטורית ברורה: חפני ופנחס היו אולי שופטים גרועים, אך בוודאי היו שופטים עצמאיים לחלוטין עוד בחייו של עלי הזקן.

תקופת כהונתם של חפני ופנחס כשופטים בישראל לא הייתה אפיזודה קצרה שניתן להתעלם ממנה, כפי שעשו כל הפרשנים וההיסטוריונים. לפי הטקסט, חפני ופנחס שפטו את ישראל עוד בטרם הרתה חנה העקרה את בנה שמואל (השופט לעתיד) והמשיכו בתפקידם כל ימי חניכותו במקדש, עד לבגרותו: "והנער שמואל הלך וגדל וטוב גם עם-ה' וגם עם-אנשים" (שמואל א', פרק ב', פסוק 26); "והנער שמואל משרת את-ה' לפני עלי ודבר ה' היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ" (שמואל א', פרק ג', פסוק 1); "ויגדל שמואל: וה' היה עמו. ולא הפיל מכל-דבריו ארצה. וידע כל ישראל מדן ועד-באר שבע, כי נאמן שמואל לנביא לה' " (שמואל א', פרק ג', פסוקים 20-19). חפני ופנחס היו כוהנים בישראל עד ליום מותם במלחמה, שאז שמואל כבר היה איש בוגר, נביא מוכר ומקובל. מן האמור לעיל, ניתן להעריך שתקופת כהונתם של חפני ופנחס נמשכה כ-20 שנה (גם אם עלי פרש מתפקידו בן 80 שנה, לאחר ארבעים שנות כהונה, כיהנו בניו אחריו עוד 18 שנים).

יום החורבן

לפי הטקסט, מותם של חפני ופנחס ועלי אביהם ביום אחד הוא, למעשה, קץ שושלת הכוהנים הישראלית העתיקה - צאצאי אהרון בן עמרם - ותחילתה של שושלת כוהנים חדשה בישראל: "והקימותי לי כהן נאמן כאשר בלבבי ובנפשי יעשה ובניתי לו בית נאמן והתהלך לפני משיחי כל הימים" (שמואל א', פרק ב', פסוק 35). לפי הכתוב בטקסט, חילופי השושלות בכהונה הישראלית היו רק חלק מאירוע היסטורי יוצא דופן בחומרתו (אסון לאומי בקנה המידה של חורבן הבית הראשון והשני): "ויאמר ה' אל שמואל הנה אנכי עשה דבר בישראל אשר כל שמעו תצילנה שתי אזניו" (שמואל א', פרק ג', פסוק 11); "ויען המבשר ויאמר נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם וגם-שני בניך מתו חפני ופנחס וארון ה' נלקחה" (שמואל א', פרק ד', פסוק 17); ובמילים אחרות: "וילחמו פלשתים וינגף ישראל וינסו איש לאהליו ותהי המכה גדולה מאוד ויפל מישראל שלשים אלף רגלי: וארון אלוהים נלקח ושני בני-עלי מתו חפני ופנחס" (שמואל א', פרק ד', פסוק 10). מתוך פסוקים אלה עולה תיאור של תבוסה צבאית קשה ומפתיעה, מפלה צבאית שהתדרדרה עד להשפלה הדתית החמורה ביותר בהיסטוריה הישראלית. נפילת סמל האלוהות הישראלי בשבי וקצה של שושלת הכהנים העתיקה הם חלק מתוצאות אותו ארוע היסטורי חמור (חורבן שילה).

לוח הזמנים: ממות עלי ועד מלכות דוד

נפילת סמל האלוהות הישראלי בשבי הפלישתי היא השפלה דתית יוצאת דופן בחומרתה, והסופר המקראי מתיחס אל התקופה שבה נעקר סמל האלוהים ממשכנו ההיסטורי בשילה עד להצבתו במשכנו החדש בירושלים כגלות. כל התקופה משילה ועד ירושלים נמדדת ונמסרת ברמת דיוק ובפרוט של חודשים.

אפשר לחשב כמה זמן בדיוק שהה ארון האלוהים הישראלי בכל אחת מתחנותיו:

• "וישלח העם שלה, וישאו משם את ארון ברית ה' צבאות ישב הכרבים ושם שני בני-עלי עם -ארון ברית האלוהים חפני ופנחס" (שמואל א', פרק ד', פסוק 4).
  
  
• "ופלשתים לקחו את ארון האלוהים, ויבאהו מאבן העזר אשדודה. ויקחו פלשתים את ארון האלוהים ויביאו אתו בית דגון ויציגו אותו אצל דגון" (שמואל א', פרק ה', פסוק ד').
  
  
• "ויהי ארון ה' בשדה פלשתים שבעה חדשים"(שמואל א', פרקו', פסוק 1).
  
  
• "ויבאו אנשי קרית יערים ויעלו את ארון ה' ויביאו אותו אל בית אבינדב בגבעה ואת אלעזר בנו קדשו לשמר את ארון ה' ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה".(שמואל א', פרק ז', פסוק 1).
  
  
• "ויקם וילך דוד וכל העם אשר אתו מבעלי יהודה להעלות משם את ארון האלוהים אשר נקרא שם שם ה' צבאות ישב הכרובים עליו" (שמואל ב', פרק ו', פסוק 2).
  
  
• "ולא אבה דוד להסיר אליו את ארון ה' על עיר דוד ויטהו דוד בית עבד אדם הגתי וישב ארון ה' בית עבד אדם הגתי שלשה חדשים ויברך ה' את עבד אדם ואת כל ביתו...וילך דוד ויעל את ארון האלוהים מבית עבד אדם עיר דוד בשמחה" (שמואל ב', פרק ו', פסוק 10).
  
  

לפי נתונים אלה, מיום שנפל ארון האלוהים הישראלי בשבי הפלישתי ועד להצבתו במשכנו החדש בירושלים עברו עשרים שנה ועשרה חדשים. נתונים אלה מאפשרים לנו גם לקבוע כי מהיום שבו נהרגו עלי הכהן ובניו (יום נפילת הארון) ועד לימים שבהם דוד כבר היה מלך בירושלים עברו עשרים שנה ושבעה חדשים.

לפי ההיסטוריה המקובלת, בתקופה זו, שנמשכה כעשרים ואחת שנים, שפט שמואל את ישראל כל חייו, אחריו מלך שאול על ישראל שנתיים לכל הפחות, אחריו באה המלכת דוד בחברון, שקדמה לכיבוש ירושלים בשבע וחצי שנים: "בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים ובירושלים מלך שלושים ושלוש שנה על כל ישראל ויהודה" (שמואל ב', פרק ה', פסוק 5).

אם נחסיר מתקופה זו (עשרים ואחת שנים) את שבע וחצי השנים שבהן מלך דוד בחברון לפני שכבש את ירושלים ואת השנתיים המיוחסות לשאול כמלך, נמצא שהתקופה המיוחסת לשמואל כשופט כל חייו נמשכה 11 שנים לכל היותר. (סדר זמנים בעייתי זה גרם לחוקרים ולפרשנים להמציא תרוצים שונים ומשונים...)

שלטון הפלישתים ועליית שאול

לפי הנתונים בספר שמואל, ניתן ללמוד כי התקופה שקדמה להמלכת שאול, המלך הראשון בישראל (תקופה המיוחסת לשמואל כשופט) , הייתה למעשה תקופה שבה שלטו הפלישתים בשבטים הישראלים: "וחרש לא ימצא בכל ארץ ישראל כי-אמר פלשתים פן יעשו העברים חרב או חנית" (שמואל א', פרק י"ג, פסוק 19). והקריאה הנואשת להמלכת מלך בישראל: "כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימין, ומשחתו לנגיד על-עמי ישראל, והושיע את-עמי מיד פלשתים, כי ראיתי את-עמי, כי באה צעקתו אלי" (שמואל א', פרק ט', פסוק 16).

ברור כי התקופה שקדמה להמלכת שאול הייתה תקופה שבה שלטו הפלישתים בשבטים הישראלים. אין בספר שמואל מידע ממנו ניתן להבין מתי החל אותו שלטון פלישתי. לפי הכרונולוגיה המקראית שלטו הפלישתים בשבטים הישראלים כבר בימי השופט שמשון (למשל, שופטים, פרק י"ג, פסוק 1; פרק ט"ו, פסוק 11). עד יום מותו לא שיחרר שמשון את השבטים הישראלים מהשלטון הפלישתי.

הפעם היחידה בכל ספרי המקרא שבה מתואר מרד מוצלח של שבטים ישראלים בשלטון פלישתי מתוארת בספר שמואל א', פרק י"ג, פסוקים 4-3: "ויך יונתן את נציב פלשתים אשר בגבע וישמעו פלשתים ושאול תקע בשופר בכל-הארץ לאמר ישמעו העברים. וכל-ישראל שמעו לאמר הכה שאול את-נציב פלשתים וגם-נבאש ישראל בפלשתים ויצעקו העם אחרי שאול הגלגל". הכרזת המרד הישראלי בהנהגת שאול והניצחון שבא בעקבותיו הם הגורם המעשי לייסוד הממלכה הישראלית,ולבחירתו של שאול למלך הראשון בישראל.

לפי הכתוב בטקסט, אפשר להניח שהמרד הישראלי פרץ בתקופה שבה ארון האלוהים נמצא עדיין במשכנו ההיסטורי בשילה, ועדיין בימי כהונתם של עלי או בניו: "ושאול יושב בקצה הגבעה תחת הרימון אשר במגרון והעם אשר עמו כשש מאות איש: ואחיה בן אחיטוב אחי אי-כבוד בן פנחס בן-עלי כהן ה' בשילה נשא אפוד והעם לא ידע כי הלך יונתן" (שמואל א', פרק י"ד, פסוקים 3-2); "ויאמר שאול לאחיה הגישה ארון האלוהים כי-היה ארון האלוהים ביום ההוא ובני ישראל" (שמואל א', פרק י"ד, פסוק 19). כלומר, לפי הכתוב, נכדו או נינו של עלי הזקן הוא העורך את הטקס הדתי למורדים הישראלים, ולפי הכתוב, הטקס הדתי, הנערך רגעים אחדים לפני פרוץ הקרב, נערך בעזרתו ובנוכחותו של ארון האלוהים. כלומר,אפשר שמלכות שאול נוסדה עוד בימי שושלת הכוהנים העתיקה, בימי חייו של עלי הזקן, לפני אותו אסון שבו נפל ארון הברית בשבי הפלישתי ולפני שנוסדה שושלת כהנים חדשה (שמואל).

חיזוק לכך ניתן לראות בעובדה, שבשלהי מלכות שאול, אחימלך הכהן, נכדו או נינו של עלי, הוא העורך את הטקסים הדתיים במשכן (שמואל א', פרק כ"א פסוק 5) ומכאן ששושלת הכוהנים מבית עלי טרם נכחדה (שמואל א', פרק כ"ב, פסוק 16).

סוף מלכות שאול

מלכות שאול נוסדה במרד מוצלח נגד שלטון פלישתי, ולפי הכתוב הפכה בתוך זמן קצר לממלכה שהטילה חיתתה על כל עמי האזור: "ושאול לכד המלוכה על ישראל וילחם סביב בכל אויביו במואב ובבני עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלשתים ובכל אשר יפנה ירשיע ויעש חיל ויך את עמלק ויצל את ישראל מיד שוסהו" (שמואל א', פרק י"ד, פסוק 47).

המלחמה היחידה שבה נוצח שאול הייתה המלחמה האחרונה בחייו, ובה מצא את מותו בקרב על הגלבוע: "ופלשתים נלחמים בישראל וינסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים בהר הגלבוע: וידבקו פלשתים את שאול ואת-בניו ויכו פלשתים את יהונתן ואת-אבינדב ואת-מלכישוע בני שאול" (שמואל א', פרק ל"א, פסוק 1); "וימת שאול ושלושת בניו ונשא כליו גם כל-אנשיו ביום ההוא יחדו" (שמואל א', פרק ל"א, פסוק 6).

לאחר תקופה של ניצחונות והישגים צבאיים מרשימים, שבזכותם נוסדה לראשונה ממלכה ישראלית, באה מפלה צבאית קשה ומפתיעה, שבה נהרגו שאול, מייסד הממלכה, ויהונתן, יורש העצר, והממלכה הישראלית שאך נוסדה מאבדת את נחלת יהודה: "ואבנר בן נר שר צבא אשר לשאול לקח את איש בשת בן שאול ויעברהו מחנים וימלכהו אל הגלעד ואל האשורי ואל יזרעאל ועל אפרים ועל בנימן ועל ישראל כלה: בן ארבעים שנה איש-בשת בן-שאול במלכו על-ישראל ושתים שנים מלך אך בית יהודה היו אחרי דוד" (שמואל ב', פרק ב', פסוקים 10-8).

מהכתוב עולה, שארון הברית היה בידי שאול וישראל ביום פרוץ המרד והקמת הממלכה הישראלית. הידיעות על שושלת הכוהנים מבית עלי בימי ממלכת שאול (שמואל א', פרק כ"א, פסוקים 1-10) מאפשרות להבין שאותו ארוע היסטורי קשה, שבו נפל ארון הברית בשבי הפלשתי ובו נהרגו גם הכוהנים מבית עלי, התרחש רק כתוצאה מאותה מפלה צבאית יחידה של שאול, ומכאן - באותה מפלה יחידה בגלבוע, כלומר, ביום מותם של שאול ויהונתן נהרגו גם חפני ופנחס ועלי הזקן וארון האלוהים הישראלי נפל בשבי הפלישתי.

אם נבחן את הנתונים הנמסרים בטקסט על המפלה באבן העזר (פרק ד'), שאז נפל הארון בשבי ונהרגו הכוהנים מבית עלי, נמצא את ההוכחות ששני התאורים בטקסט מתייחסים לאותו קרב, והידיעה העיקרית, שממנה ניתן להבין באיזו תקופה היסטורית בדיוק התרחשה המלחמה היא: "התחזקו והיו לאנשים פלשתים פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם והייתם לאנשים ונלחמתם. וילחמו פלשתים וינגף ישראל וינסו איש לאהליו ותהי המכה גדולה מאוד ויפל מישראל שלשים אלף רגלי וארון אלהים נלקח ושני בני-עלי מתו חפני ופנחס" (שמואל א', פרק ד', פסוקים 10-9). לפי הכתוב, הקרב באבן העזר התרחש בתקופה היסטורית נדירה מאין כמוה, תקופה החקוקה היטב בזכרונם של הלוחמים הפלישתים; תקופה שבה השבטים העבריים, שעד לא מכבר היו משועבדים לפלישתים, הם הם המאיימים עתה להפוך את הקערה על פיה ולשעבד את הפלישתים לעבדים. סיטואציה צבאית-מדינית כזו התאפשרה רק לאחר המרד בפלישתים, לאחר הקמת הממלכה הישראלית, בשיא עוצמתה של מלכות שאול.

דוד

מיד לאחר אותה מפלה צבאית, שבה נהרגו שאול וראשי הכוהנים בישראל "ואבנר בן נר שר צבא אשר לשאול לקח את איש בשת בן שאול ויעברהו מחנים וימלכהו אל הגלעד ואל האשורי ואל יזרעאל ועל אפרים ועל בנימן ועל ישראל כלה" (שמואל ב', פרק ב', פסוקים 9-8). כלומר, איש בושת, בן שאול, מוכתר למלך ישראל. על כן, איש בושת הוא המלך השני בישראל לפי כל אמת מידה, ולא דוד. מכאן, שמיקומו של דוד כמלך השני בישראל בספרי ההיסטוריה, לאחר שאול - שגוי.

לפי הנתונים בטקסט, במשך תקופה לא ברורה דוד הוא וסל פלישתי לכל דבר ועניין. ויותר מכך, דוד משמש את אכיש מלך גת כשכיר חרב במלחמתו נגד ממלכת ישראל "והכה דוד את הארץ ולא יחיה איש ואשה ולקח צאן ובקר וחמורים וגמלים ובגדים וישב ויבא אל אכיש ויאמר אכיש אל פשטתם היום ויאמר דוד על נגב יהודה ועל נגב הירחמאלי ואל נגב הקיני" (שמואל א', פרק כ"ז, פסוק 9-10) "ויאמן אכיש בדוד לאמר הבאש הבאיש בעמו בישראל והיה לי עבד עולם (שמואל א', פרק כ"ז, פסוק 12); "ויתן-לו אכיש ביום ההוא את צקלג לכן היתה צקלג למלכי יהודה עד היום הזה (שמואל א', פרק כ"ז, פסוק 6) "וסרני פלשתים עוברים למאות ולאלפים ודוד ואנשיו עוברים באחרונה עם אכיש" (שמואל א', פרק כ"ט, פסוק 2). במלחמה שבה נהרג שאול, מייסד הממלכה הישראלית, דוד הוא חלק אינטגרלי מהצבא הפלישתי "ויהי אחרי כן וישאל דוד בה' לאמר האעלה באחת ערי יהודה ויאמר ה' אליו עלה ויאמר דוד אנה אעלה ויאמר חברונה. .... ויבאו אנשי יהודה וימשחו שם את דוד למלך על בית יהודה ויגדו לדוד לאמר אנשי יבש גלעד אשר קברו את שאול" (שמואל ב', פרק ב', פסוקים 5-1).

לאחר המפלה הישראלית בגלבוע, דוד משתלט על נחלת יהודה כווסל פלשתי. שבעה חדשים לאחר הניצחון הפלישתי מחליטים הפלישתים להשיב את שללם החשוב ביותר, ארון הברית הישראלי, "ויהי ארון ה' בשדה פלשתים שבעה חדשים. ויקראו פלשתים לכהנים ולקסמים לאמר מה נעשה לארון ה' הודענו במה נשלחנו למקומו" (שמואל א', פרק ו', פסוקים 2-1). לפי הכתוב, הפלישתים או הישראלים המקבלים אותו אינם מחזירים את סמל האלוהות הישראלי חזרה למשכנו ההיסטורי בשילה, אלא מעבירים אותו לאתר נידח בתחומי נחלת יהודה: "וישלחו מלאכים אל-יושבי קרית יערים לאמר השבו פלשתים את-ארון ה' רדו העלו אתו אליכם" (שמואל א', פרק ו', פסוק 21). הצבת ארון הברית הישראלי בקריית יערים, ישוב נידח בנחלת יהודה, ולא בשילה, אינה מקרית. כזכור, לאחר המפלה בגלבוע נחלת יהודה כבר אינה חלק מהממלכה הישראלית, אלא טריטוריה שנקרעה ממנה ונשלטת בידי דוד כשליח פלישתי. מכאן שהפלשתים אינם משיבים את ארון הברית לממלכת ישראל, אלא לנחלת יהודה, לחסותו של דוד.

סיכום ביניים

אם נסכם את מהלך הדברים לפי הכתוב בטקסט, אזי לאחר תקופה ארוכה (עשרות שנים) של שלטון פלישתי בשבטים הישראלים פורץ מרד מוצלח בהנהגת שאול. המרד פורץ בימי שושלת הכוהנים ממשפחת עלי, וכתוצאה מהמרד נוסדת, לראשונה, ממלכה ישראלית. מלכות שאול נמשכת עד הקרב בגלבוע וחורבן שילה, שבו נהרגים מייסד הממלכה, הכהנים חפני ופנחס, ארון הברית נופל בשבי והממלכה נקרעת לשניים. איש בושת, בן שאול, מוכתר למלך על ישראל, ואילו דוד, בחסות פלישתית, משתלט על שבט יהודה, ומקבל לחסותו, מהפלישתים, את ארון הברית.

אם כך, איפה שמואל?

שמואל נולד לחנה ואלקנה אפרתים ללא קשר דם או זכות חוקית על הכהונה בישראל. אם נבחן את מעמדו של שמואל בתקופה שקדמה להמלכת שאול, לפי הפסוקים 8-5, בפרק ט', בספר שמואל א': "המה באו בארץ צוף ושאול אמר לנערו אשר עמו לכה ונשובה פן יחדל אבי מן האתונות ודאג לנו. ויאמר לו הנה נא איש אלהים בעיר הזאת והאיש נכבד כל אשר ידבר בוא יבוא ...ויאמר שאול לנערו והנה נלך ומה נביא לאיש כי הלחם אזל מכלינו ותשורה אין להביא לאיש האלוהים מה אתנו. ויסף הנער לענות את שאול ויאמר הנה נמצא בידי רבע שקל כסף ונתתי לאיש האלוהים והגיד לנו את דרכנו".

שאול, המיועד למלוכה בישראל, כלל אינו מכיר את שמואל. לעומתו, הנער המלווה את שאול מכיר אמנם את שמואל, אך לפי תיאורו שמואל הוא ידעוני או מעלה באוב (אורקל) מהדרגה הנמוכה ביותר, המוכר את שירותיו הנבואיים לחקלאי הסביבה תמורת פת לחם או אפילו תמורת רבע שקל. אין כאן תיאור של מנהיג לאומי, נהפוך הוא.

בכל מקרה שמואל מתחיל את דרכו כיורש הכהונה העליונה לכל המוקדם לאחר יום האסון שבו נהרגו הכוהנים ממשפחת עלי: "וזה-לך האות אשר יבא אל-שני בניך אל-חפני ופנחס ביום אחד ימותו שניהם והקימותי לי כהן נאמן כאשר בלבבי ובנפשי יעשה ובניתי לו בית נאמן והתהלך לפני משיחי כל-הימים" (שמואל א', פרק ב', פסוק 34).

כלומר, שמואל הוא הכוהן היורש רק כאשר ארון הברית כבר בנחלת יהודה בקריית יערים: "ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה וינהו כל בית ישראל אחרי ה': ויאמר שמואל אל- כל-בית ישראל לאמר אם-בכל-לבבכם אתם שבים אל ה' הסירו את-אלהי הנכר מתוככם והעשתרות והכינו לבבכם אל-ה' ועבדהו לבדו ויצל אתכם מיד פלשתים" (שמואל א', פרק ז', פסוקים 3-2).

מכאן, שההכרה בשמואל כיורש הכהונה מבית עלי והכתרת דוד כמלך בחברון התרחשו באותה תקופה, לאחר המפלה בגלבוע, כשהפלישתים השיבו את ארון האלוהים לנחלת יהודה.

לדעתי, ספרי שמואל א' וב' נכתבו במטרה להכשיר את התמלכותו הבלתי חוקית של דוד על ממלכת ישראל. דוד (אפרזוטור) מבקש ליסד בית מלוכה חדש על פני שושלת המלוכה הקיימת, וכל היצירה נועדה לספק את הגושפנקא הנדרשת להתמלכותו.

לכן, כל התיאורים בספר שמואל משועבדים למטרה אחת: להשיג למייסד השושלת את מטרתו. אחד האמצעים שבהם משתמש הסופר, במטרה להשיג למלך את מטרתו, הוא תיאור מייסד השושלת בשני מסלולים החשובים ביותר בתקופתו להשגת יעד מסוג זה: מסלול דתי ומסלול צבאי.

במסלול הצבאי מתואר מייסד השושלת כגיבור שאין שני לו, הנבחר למלוכה בצו אלוהי ישיר: "ויאמר ה' קום משחהו כי זה הוא ...ותצלח רוח ה' אל דוד מהיום ההוא ומעלה" (שמואל א', פרק ט"ז, פסוקים 1-13). כבר בהיותו נער צעיר הוא קוטל אריות ודובים במו ידיו. עוד בטרם הגיעו לגיל הגיוס לצבא הישראלי הוא שמכריע את הקרב בנחלת יהודה נגד הפלשתים, בהורגו את גולית. כבר בקרב הראשון שבו השתתף הרג רבבות פלישתים, יותר מהמלך עצמו. יהונתן, יורש העצר אוהב אותו, ובפעם הראשונה שראה אותו התפשט מכל סמלי מלכותו ומסרם לדוד (שמואל א', פרק י"ח, פסוק 4). דוד מונה למפקד הצבא הישראלי, לשליחו האישי של שאול ולנושא ונותן המוצלח ביותר עם הפלישתים. הוא התחתן עם מיכל, בת המלך, ואולי אפילו עם שתי בנות שאול, והיה "ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר וה' עמו". במסלול זה מכונה מייסד השושלת בכינוי "דוד", שמשמעותו אלוף (בשפתנו היום היה הכינוי מקביל לגנרל).

במסלול הדתי מתואר מייסד השושלת כמוקדש לאל מראשית חייו. הולדתו חלה כתוצאה מהתערבות אלוהית (שמואל א', פרק א', פסוק 19). מיד לאחר גמילתו מחלב אימו הוא מוקדש לאלוהים כנזיר (שמואל א', פרק א', פסוק 28). כבר בנעוריו אלוהים בכבודו ובעצמו מתייצב למראשותיו. חדר משכבו של הנער שמואל הוא קודש הקודשים, לצד ארון האלוהים (שמואל א', פרק ג', פסוקים 11-9). ומאז ההתגלות הראשונה: "ויגדל שמואל וה' היה עמו ולא הפיל מכל דבריו ארצה"... - כלומר, שמואל אומר ואלוהים מבצע! שמואל ואלוהים מדברים מפה לאוזן: "וישמע שמואל את כל דברי העם וידברם באזני ה' ויאמר ה' אל שמואל" (שמואל א', ט', 15). וכדי לא להותיר ספק באשר למעמדו האלוהי של שמואל בא התאור שלהלן, בשמואל א', פרק כ"ח, פסוקים 14-11: "ותאמר האשה את-מי אעלה -לך ויאמר את-שמואל העלי-לי: ותרא האשה את-שמואל ותזעק בקול גדול ותאמר האשה אל-שאול לאמר למה רמיתני ואתה שאול: ויאמר לה המלך אל-תיראי כי-מה ראית ותאמר האשה אל-שאול אלוהים ראיתי עולים מן הארץ ויאמר לה מה תארו ותאמר איש זקן עלה והוא עטה מעיל וידע שאול כי שמואל הוא ויקד אפים ארצה וישתחו". כלומר, על פי הטקסט שמואל אינו דמות היסטורית בשר ודם אלא רוח. רוח אלוהים, הנראית בדיוק כמו שמואל. בטקסט, שבו כל השמות והכינויים של הדמויות מתאימים לתפקידם בעלילה, שמואל = שמו אל הוא האל. שמואל אינו דמות היסטורית, אלא כינויו הכוהני של דוד.

יעדו של הספר הושג במלואו.