תולדות עם ישראל, אמת ופנטזיה

מאת: עמוס הרדוף

(בעקבות התורה וספרי הנביאים)

"ככל העמים התרבותיים דאז, גם עם ישראל יוצר ומעלה על הכתב את המיתולוגיה שלו, אלא שלעם זה חסרים היו הן היסוד המאחד של אדמת מולדת היסטורית והן היסטוריה של עם. לפיכך, בהופעתם בהיסטוריה, הציעו היהודים לעולם חלופה: מרחב חדש להתבוננות - היסטוריה! וזאת במקום הטבע, שהיה המרחב, בו חיפשו צמאי הרוח את האל."
(פרופ' מיכה גודמן, "חלומו של הכוזרי" עמ' 57)

ואנו מצאנו את:

אלוהים - זה (של בראשית א') שברא את העולם ואת כל אשר בו! ומודיע לנו יהושע (כ"ד, ט"ו), שאבותינו עבדו אותו עוד בהיותם בעבר הנהר, כלומר: בבבל. וביתר דיוק, בממלכת מיתאני - זו אשר אור כשדים וחרן בגבולה. בני דורו של אברם אבינו הביאו אותו עמם לארץ כנען (לפרטים ולהרחבה ראה: פרופ' ישראל קנוהל, "השם", עמ' 82).

מבראשית ו', א'-ב' אנו למדים שלאלוהים זה היו בנים וכך אנו יכולים לזהותו כ"עליון" - שכן, כך נקרא האל הראשי של הכנענים ושל עמי הסביבה. לאותו עליון ולאשרה אשתו היו שבעים צאצאים, וכל אחד מהם קיבל מאביו, לנחלה, את אחד משבעים העמים, שהתהוו כשאותו אב הרס את מגדל בבל - כדברי משה ב"האזינו" (דברים ל"ב, ח'-ט'). אשר לפרשת מגדל בבל, ראה בראשית י"א, א'-ט'.

וגם את יהוה - ומה מלמדנו משה, ב"האזינו"? (שם שם ט') - שיהוה שלנו הינו בנו של "עליון" (כלומר של אלוהים), שקיבל מאביו את "יעקב (כ)חבל נחלתו" - והוא אחד מ"בני אלוהים" (כך כתוב במגילות קומראן! בתרגום השבעים כתוב: "מלאכי אלוהים"). בתנ"ך שלנו "תיקן" חכם בלילה: "למספר בני ישראל". הוא נגמל מהמחשבה האלילית, שלאלוהים היו בנים, אך ב"תיקונו" חיסל כל משמעות של פסוק ח'. כי מה משמעות יש ל"בהפרידו בני אדם למספר בני ישראל" ולא "למספר בני אלוהים"? ואפילו בתהלים פ"ט, ז' כתוב: "כי מי בשחק יערך ליהוה ידמה ליהוה בבני אלים?"

המילה האחרונה - בניגוד לכתוב בבראשית ב', יהוה אינו בורא עולם וכל הסיפור אודותיו, מבראשית ב' ואילך, אינו אלא סיפור, שסופר על אל של שבטים דרומיים, ומוצאו "משעיר, משדה אדום" (שופטים ה', ד'). מאוד יתכן, שיהוה הינו גלגול של האל המצרי "ח'נום", שיצר את האדם מבוצת הנילוס (לא אפר מן האדמה כמעשה יהוה), לעומת אלוהים של בראשית א' שברא את האדם במאמר פיו! גם הפסוקים הבאים "וידבר אלוהים אל משה ויאמר אליו: אני יהוה וארא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי יהוה לא נודעתי להם." (שמות ו', ב'-ג') - מראים על שאיפתם של עובדי יהוה לשכנע את עובדי אלוהים שיהוה הינו שם אחר לאלהים ולא כנאמר (ביהושע כ"ד, יד-טו), ששניים אלה, אלים שונים הם!

ברור עתה שיהוה הינו בנו של אלוהים, שאף רצה לתפוס את מקום אביו וגם הצליח (חלקית?). זאת אנו למדים מספר בראשית. בפרק ו', י"ט, אומר אלוהים לנוח "ומכל החי, מכל בשר, שניים מכל תביא אל התיבה ... זכר ונקבה יהיו." ואילו בפרק ז', ב' אומר יהוה לנוח: "מכל הבהמה הטהורה תיקח לך שבעה שבעה - איש ואשתו. ומן הבהמה אשר לא טהורה היא, שניים - איש ואשתו"!

ואשר לצד המיתולוגי (סיפורים שקובצו) של התורה - אותו אנו מוצאים בעצם סתירת דברי אלוהים אל משה (לעיל): "ויאמר יהוה אל אברם לך לך מארצך וממולדתך..." (בראשית י"ב, א) "ויבן שם מזבח ליהוה ויקרא בשם יהוה." (שם, שם, ח'). ובאשר ליצחק: "וירא אליו יהוה בלילה ההוא ויאמר אנכי אלוהי אברם אביך." (שם, כ"ו, כ"ד) ובאשר ליעקב: "והנה מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו [בסולם]. והנה יהוה ניצב עליו ויאמר אני יהוה אלוהי אברהם אביך ואלוהי יצחק." (שם, כ"ח, י"ב-י"ג)

מסתבר כי לשלושתם נודע יהוה בשמו!!! - וזו ההוכחה שספרי התורה נכתבו ע"י מחברים שונים, שלא ידעו כלל מה כתבו אחרים באותו נושא.

ההבטחה (בראשית ט"ו, ח' ואילך)

אחרי שקיבל שלוש הבטחות שואל אברם "אדוני יהוה, במה אדע כי אירשנה [את הארץ המובטחת]?" - בתשובה כורת עמו יהוה ברית (בין הבתרים). אך כשנופלת על אברם תרדמה ואימה חשכה, מגלה לו יהוה דבר, שלא העז לומר לו בעודו ער: שאינו יכול לתת לו את הארץ כי זו ניתנה כבר לאמורי (ע"י בן אחר של עליון, כמובן) ובתנאי... והאמורי ממלא עדין אחר התנאי, כאמור בבראשית ט"ו, ט"ז - "כי לא שלם עוון האמורי עד הנה."

ואיך מפצה יהוה את אברם על שאינו מקיים את ההבטחה שנתן לו כבר שלוש פעמים? הוא שולח את עם ישראל, שטרם נולד אפילו הראשון מבניו, ל-400 שנות עבדות וסבל רב במצרים.

מסתבר שאלוהי צדקנו, אל האמת, לא תמיד דברו אמת.

ומה עוד מגלה לנו התורה? (בבראשית, פרקים י"ח, י"ט) - אותו יהוה, שהורה לנוח להביא אל התיבה שבעה זוגות מכל בהמה טהורה ורק זוג מהבלתי טהורות - וזאת בניגוד להוראות אלוהים, אביו! - ואף אומר למשה "לא תוכל לראות את פני כי לא יראני אדם וחי" (שמות ל"ג, כ') - אותו אל בא אל אברהם ברגליו, אוכל אצלו בן בקר בחלב וחמאה ודן עמו על העונש שהוא עומד להטיל על סדום!!!

הרי ברור, ששני פרקים אלה נכתבו ע"י מאמין, מסוג אותם מאמינים שכתבו את פרקי המיתולוגיה היוונית, העוסקים בזאוס, אבי האלים וחבורתו העליזה והמופקרת. כלומר, כזה שאצלו האל הנו "בשר ודם" שאפשר לראותו והוא מהלך, אוכל ומדבר כאחד מאיתנו...

מתן תורה

לא היה ולא נברא אלא פנטזיה הוא.

יהושע, כאשר הוא אוסף את העם ומספר לו את תולדותיו (פרק כ"ד), אינו מזכיר ולו במילה את מתן תורה! האם שכח מאורע מסעיר כזה, שעליו מסופר: "ויקם משה ויהושע משרתו ויעל משה אל הר האלוהים ... ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה." (שמות כ"ד, י"ג-י"ח) - ויהושע, תאמרו, שכח?! אבל את מעשית בלעם זכר! (יהושע, כ"ד, ט')

ומשה מה אומר? (דברים ה', ב'-י"ח'): "יהוה אלוהינו כרת עמנו ברית בחורב ... את הדברים האלה [עשרת הדברות] דיבר יהוה אל כל קהלכם בהר מתוך האש ... ולא יסף [!!!] ויכתבם על שני לוחות אבנים ויתנם אלי."

ואכן, כשסיים שלמה לבנות את בית המקדש הראשון: "אז יקהל שלמה את זקני ישראל ... להעלות את ארון ברית יהוה מעיר דוד ... אל דביר הבית, אל קודש הקודשים" ... ו"אין בארון רק שני לוחות האבנים אשר הניח שם משה בחורב" (מלכים א' ח',א' ואילך) - כלומר: לא ניתנה תורה בסיני (וגם לא בחורב).

והנה יש "תורה" ויש פסח

"בן שמונה יאשיהו במולכו ושלושים ואחת שנה מלך בירושלים ... ויאמר חלקיה הכהן הגדול על שפן הסופר: ספר התורה מצאתי בבית יהוה" (מלכים ב', כ"ב, א'-ח') - הכיצד? לא היה ספר תורה באוהל מועד ואח"כ גם לא במקדש. אלא שהיה זה שפן הסופר שכתב אותו ו"החביאו" ... "ויצו המלך את כל העם לאמור: עשו פסח ליהוה אלהיכם, ככתוב על ספר הברית הזה, כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים" (שם, כ"ג, כ"א-כ"ב).

כלומר, כ-600 שנה לא ידע העם על מצוות הפסח! הכיצד? הרי היא כתובה לפרטיה בספר שמות (פרק י"ב, י"ד-נ"א) - אלא שספר שמות נכתב בבבל ע"י עזרא, כפי שמסופר בספר החיצוני "חזיונות עזרא שאלתיאל": "העם יצא לגלות תחת שלטונו של נבוכדנאצר. כל ספרי התורה נשרפו. עזרא הנביא שאל את אלוהים מה עליו לעשות, כי בחושך ניתנה תבל ויושביה בלי אורה, כי נשרפה תורתך ואין איש יודע את אשר עשית." אז מצווה אלוהים על עזרא לכתוב את התורה מחדש.

נעשה חשבון קטן. נבוכדנאצר הרס את המקדש הראשון בשנת 586 לפנה"ס. עזרא עלה ארצה 130 שנה לאחר החורבן. נניח שהתחיל לכתוב את התורה 30 שנה לפני שעלה, כלומר 100 שנה לאחר החורבן. אפילו אם היה יודע תורה בין גולי בבל, הוא מת בוודאי הרבה שנים לפני שהחל עזרא בכתיבת תורתו ולכן לא היה קיים אדם כלשהו, שיכול היה ללמדו את שהיה כתוב בספר התורה (שלא היה קיים אי פעם). ואכן, בנחמיה פרק ח' מסופר שעם ישראל לא חגג את חג הסוכות עד שעלה עזרא הסופר מבבל והביא עמו ספר תורה (שכתב). משמע שמצוות ישיבה בסוכה לא קוימה בישראל כ-730 שנה מאז ימי יהושע.

אילו ניתנה התורה בסיני, היו חוגגים את שני החגים הנ"ל גם בימי השופטים, וללא ספק בימי בית ראשון, כי הכהנים והלויים שפעלו באוהל מועד היו מחזיקים במסורת והחגים לא היו נשכחים - כי מהם התפרנסו.

לפיכך - תורה לא ניתנה! לא בסיני ולא במקום אחר. כולה המצאה מאוחרת, החל בשפן הסופר וסופרים אחרים, שהמשיכו בכתיבתה, אם בבבל ואם בארץ ישראל בימי בית ראשון.

וכשאומרים "שבעים פנים לתורה", זה היות ששבעים סופרים היו מעורבים בכתיבתה. כל אחד כתב מה שכתב ובהרבה מקרים סתר את דברי קודמו. ולא היה עורך טוב, שיבטל סתירות וסיפורים אליליים.

והמביך מכול הוא שעם ישראל לא שעה לדברי יהושע: "בחרו לכם היום את מי תעבודון..." (יהושע כ"ד, ט"ו) - וכך עובד היום "העם המונותאיסטי הראשון" שני אלים!!!