יציאת מצרים - מעשיה

מאת: עמוס הרדוף

לדעת חוקר התנ"ך, הפרופסור ישראל קנוהל*, ראש החוג למקרא באוניברסיטה העברית, ירושלים - עבדות מצרים ויציאת מצרים אינן אלא אגדה.

והרי קצת היסטוריה אמיתית של עמנו (מבוססת גם על כתבים היסטוריים זרים, שנשמרו מאז):

1268 לפנה"ס (פלוס מינוס) - שלמנאסר הראשון, מלך אשור, עולה על ממלכת מיתני שפשעה בו. מסעו הצבאי הרצחני התחיל באור כשדים, הנמצאת בדרומה של מיתני. לדבריו, הוא טבח את תושבי מיתני ככבשים! ומי שהצליח נמלט בתחילת הטבח צפונה: מאור לחרן - שהיא העיר הצפונית של מיתני. זוכרים? תרח לקח את אברם (ואחרים) מאור כשדים לחרן, ורק בחרן אמר אלוהים לאברם: "לך לך מארצך..." (בראשית י"א, ל"א-ל"ב; שם י"ב, א')

כשמגיע שלמנאסר לפאתי חרן, נמלטים הפליטים מהדרום ותושבים מהצפון, בדרך המלך העולה לדמשק וחלקם מתיישבים בגולן.

ומי מוביל אותם בישימון? (כלומר, במדבר הסורי ולא בסיני!) - "סיני אלוהי ישראל" (תהילים ס"ח, ח'-ט'). מיהו סיני זה? - סין הינו אל הירח הבבלי שמושבו בחרמון - שהוא מושבם של אלי בבל (ה"אולימפוס" שלהם) - ההר המושלג שבבשן (שם, ט"ו-י"ז). ומיהו עוזרו של סין אלוהי ישראל? - "הרוכב בערבות" (שם, ה') - זה כינויו של האל "בעל" בשירה הכנענית.

1250 לפנה"ס - זה התאריך המקובל עלינו להתיישבות השבטים בכנען וזה בערך המועד בו הגיעו פליטי חרן לגולן, בהימלטם מפני שלמנאסר. באותם ימים היתה כנען (והגולן!) בשלטון מצרים (1500 עד 1200 לפנה"ס), ואכן:

1209 לפנה"ס (פלוס מינוס) - מרנפתח מלך מצרים (בנו של רעמסס "שלנו") עולה עם צבאו על כנען, להשליט סדר באחוזתו. על "שער הנצחון" שלו חרוט: הרסתי את גזר, אשקלון וינועם "וישראל חרב, אין לו זרע" (זו, אגב הפעם הראשונה בהיסטוריה שמוזכר השם "ישראל").

האם כאלו היו פני הדברים? נחזור לתהילים ס"ח:

1. "יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים מִנִּי מִצְרָיִם, כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו לֵאלֹהִים." (פסוק ל"ב) - זה הצבא המצרי, התוקף, שמשרתים בו גם חיילים סודנים שחורים.
2. "מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן, וּנְוַת-בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל." (פסוק י"ג) - מפקדי הצבא המצרי נמלטים והנשים הישראליות אוספות שלל.
3. "אָמַר אֲדֹנָי מִבָּשָׁן אָשִׁיב, אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם." (פסוק כ"ג) - פרופ' קנוהל רואה כאן רמז לטביעת מרכבות מצרים ב"ים סוף", דהיינו: בימת החולה - שבה גדל סוף. ואין סוף גדל במים מלוחים(!) ב"ים סוף" (המקובל עלינו).

מהמסופר עד כה - מסיק קנוהל - המצאנו את סיפור מצרים: תחילה היינו תחת עבדות מצרים בכנען(!) (1500-1200 לפנה"ס), והיו פליטים שהגיעו דרך המדבר (הסורי, ואל בבלי מוליך אותם).

והייתה עבדות שְׁלֹמֹה(!) - כמסופר במלכים א', פרק ה' ואילך, בנה שלמה את בית המקדש ואת ביתו, אשר בנה 13 שנה (90 מטר אורכו, 30 מ' רוחבו, 18 מ' קומתו), "וְאֵת כָּל עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לִשְׁלֹמֹה, וְאֵת עָרֵי הָרֶכֶב, וְאֵת עָרֵי הַפָּרָשִׁים; וְאֵת חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר חָשַׁק לִבְנוֹת בִּירוּשָׁלִַם וּבַלְּבָנוֹן, וּבְכֹל, אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתּוֹ." (מל"א ט', י"ט) "וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבָּעִים אֶלֶף אֻרְוֹת סוּסִים לְמֶרְכָּבוֹ, וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים. וְכִלְכְּלוּ הַנִּצָּבִים הָאֵלֶּה אֶת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וְאֵת כָּל הַקָּרֵב אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה - אִישׁ חָדְשׁוֹ, לֹא יְעַדְּרוּ דָּבָר." (מל"א, ה', ו'-ז') וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מַס מִכָּל יִשְׂרָאֵל, וַיְהִי הַמַּס שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ" שכל אחד מהם שירת ארבעה חודשים בלבנון ושמונה חודשים "בילה" בביתו. וכן היו לו "שִׁבְעִים אֶלֶף נֹשֵׂא סַבָּל, וּשְׁמֹנִים אֶלֶף חֹצֵב בָּהָר" ועוד "שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת [משגיחים] הָרֹדִים בָּעָם, הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה." (ראה מלכים א', ה', כ"ז-ל"ב).

ונסכם:

1. עבדות מצרים היתה בכנען(!) בין השנים 1500 ל-1200 לפנה"ס.
2. יציאת מצרים וארבעים שנות הנדודים במדבר - לא היו ולא נבראו. עם כיבוש סיני (1967) חיפשנו סימנים שאמור היה להשאיר מחנה בן שלושה מליון איש (600,000 אנשי צבא כפול ב- 4-5), כמו בתי קברות, חורבות מבנים וכד'. ולא מצאנו זכר כלשהו.
3. המסע במדבר, שהונהג ע"י "סיני אלוהי ישראל", היה במדבר הסורי! פרק ס"ח בתהילים הינו הזרע ממנו צמח סיפור הנדודים במדבר סיני. סיפור מתן תורה על הר סיני הומצא, כנראה, ע"י עזרא הסופר, שעלה מבבל והביא עימו ספר תורה שממנו למד עם ישראל, שהיה עליו לחגוג את חג הסוכות - דבר שלא עשו במשך כ-800 שנה, מאז "יציאת מצרים", כי פשוט לא ניתנה תורה לישראל (נחמיה פרק ח'). בדיוק כפי שקרה עם חג הפסח במשך 600 שנה: עד שלא כתב שפן הסופר את ספר דברים (מלכים ב', פרקים כ"ב וכ"ג). ו"אין בארון רק שני לוחות האבנים אשר הניח שם משה בחורב" (מלכים א' ח',ט') - וזה נאמר על הרגע שבו הועבר ארון הברית מאהל מועד למקדש שלמה... כלומר: לא נתנה תורה בסיני ולכן גם לא היתה במקדש (עד שכתב שפן הסופר את ספר דברים).

אסמכתאות נוספות:

משה אומר: "יהוה אלהינו כרת עמנו ברית בחורב", וכאן באות עשרת הדברות ואחריהן: "ולא יסף"!!! (דברים ה', ב' ואילך) - כלומר: משה לא קבל את התורה.

יהושע מספר בפרק כ"ד (א'-י"ג) את תולדות עם ישראל ואין הוא מזכיר כלל את מתן תורה!!!

על מתן תורה בהר סיני מסופר אך ורק בספר שמות! בכל הספרים האחרים מוזכרים רק לוחות האבנים שקבל משה בחורב!... מסקנה: את ספר שמות הביא עזרא מבבל (נחמיה ח'), וכל סיפור מצרים, כפי שאומר פרופ' קנוהל, הומצא בעקבות תהלים ס"ח.

* כדאי לקרוא את שני ספריו של פרופ' ישראל קנוהל: "מאין באנו" ו"השם", ולהבין שאת מעשיות התורה המציאו מספרי סיפורים שלא היה להם כל ידע היסטורי (משה, למשל, לא ידע דבר על הר סיני, ויהושע יורשו לא שמע דבר על מתן תורה...). פרופ' קנוהל נעזר במידע היסטורי שנחרת, בזמנו, באבן, או בלבנים שרופות ולא היה ידוע לחכמינו ולפרשנינו...