בזכות אופצייה חילונית מסוימת

מאת גיזי רפפורט
בהוצאת כרמל, ירושלים

קרא והגיב: דן מלר

כשנטלתי את הספר לידי סברתי לרגע שאני נמצא באתר חופש: אותן דעות, אותן עמדות, הרבה מן הביטויים שאתר חופש על צוותו ואורחיו העלו ומעלים על במתו מזה שבע שנים. המחברת - ד"ר גיזי רפפורט, שלימדה פילוסופיה של מדעי החברה ופילוסופיה פוליטית באוניברסיטת תל-אביב, מנתחת היטב ולפרטי-פרטים את העימות שבין הדת, כמהות בלתי-רציונאלית, מלאת סתירות פנימיות ומהותיות, לבין החילוניות האתאיסטית, המושתתת על היגיון ובסיס מדעי. המחברת מנתחת בכישרון, ביסודיות רבה ובצורה אנאליטית מרשימה את התשתית הרעיונית ואת הבסיס התיאולוגי של עמדה הדתית, ומשווה אותן לעמדות החילוניות, שהן לדעתה, ובצדק גם לדעתי - האופציה הנכונה לאדם הפועל על בסיס של היגיון, בקרה וחקר.

בזכות אופצייה חילונית מסוימת
מאת גיזי רפפורט

חשיבותו הגדולה של הספר היא בכך, שהוא שב ומעלה מחדש נושא חשוב, שלדעת רבים הוא מן היותר קריטיים שהחברה הישראלית ניצבת בפניהם בשנים האחרונות, ושאינו נופל בחשיבותו מנושאים כמו כלכלה וביטחון, המצויים בלב-לבו של הקונצנזוס בישראל בתקופתנו. לא מאמר אחד ולא איש אחד חוזרים ומתריעים שוב ושוב מפני סכנת ההתחרדות הנשקפת למדינה, אם לא תשכיל להפריד - מהר ככל האפשר - את הדת מן המערכת הפוליטית-תחיקתית שלה. הציבור הדתי מצדו הולך ומקצין. מי שהייתה בעבר מפלגה דתית מתונה, "נחמדה" ובת-שיח לחברותיה - הזרמים האחרים ביהדות - אינה שונה כיום מן הקיצוניות שבהתארגנויות החרדיות. סיסמאות כמו "מדינת הלכה" או "הקמתו מחדש של בית-המקדש" הפכו מזמן לאיומים שחובה להתייחס אליהם ברצינות גמורה.

כמו ברבים מן המאמרים שפורסמו באתר חופש, גם רפפורט מדגישה מספר נקודות-בסיס, על-פיהן בנויה החשיבה החילונית-אתאיסטית שלנו:

(א) העברת נטל ההוכחה לקיומו של 'אלוהים' על מי שטוען לקיומו, תוך ויתור מראש על ניסיונות ההיסחפות אחר הוכחה בלתי-אפשרית שדבר שאיננו קיים אכן איננו קיים (ראה "הגיגים אתאיסטיים על לא-כלום");

(ב) חשיבות ההבנה וההכרה בטיעון, שיהדות היא תרבות ולא דת, כפי שנוסח בידי פרופ' יעקב מלכין (ראה "יהדות ללא אל");

(ג) הדגשתו של הבסיס המדעי-עובדתי-תרבותי לחיי האדם ולחיים בכללם (ראה קטגורית המדע בדף המאמרים);

(ד) נטילת האחריות לחיינו במקום להשליכם, כמה קל, כמה נוח, על גורם חוץ-יקומי ('אלוהים'), והבנה שהאדם ולא כוח חוץ-יקומי/חוץ-אנושי הוא הריבון לחייו (ראה "הריבון" וראה גם מאמרו של שופט בית המשפט העליון, חיים כהן ז"ל, "מי הוא יהודי?").

פרק חשוב בספר הוא הצגת החלופה החילונית-רציונאלית לדת, הכוללת התייחסות לגישות אלמנטאריות למושגים דתיים, לקלישאות ומשלים, השגורים בפינו מצוות אנשים מלומדה (למשל - "משל הסירה" ושאר מטבעות לשון), פרי המורשת התרבותית היהודית. בצדק קבעה המחברת לגבי משל הסירה: "לא החילונים הם אלה הקודחים חור להטבעת הסירה היהודית. ישראל חרדית, כפי שמתבקש מהגדרת היהדות על פי הדת, תהיה מדינה חלשה מבחינה ביטחונית... תהיה גם מדינה ענייה... תהיה חלשה...על אשליות משלמים במחיר החיים".

"יש להכיר בעבר כהוויתו", כותבת רפפורט, אבל אין חובה להמשיך ולראותו בסיס לחיינו היום או בעתיד. יש "להתמודד אתו (עם עברנו) כדי לגבש רפורמות חיוניות לקיומו ולרווחתו של העם היהודי". רפורמות חיוניות אלו הן חילוניות-אתאיסטיות טהורות, לא יהדות קונסרבטיבית ולא יהדות רפורמית, שבשתיהן מוסיף 'אלוהים' לככב ככוכב עליון. רק יהדות חילונית-אתאיסטית היא פיתרון לחיינו כעם מודרני, מתקדם ורציונאלי.

שלוש הערות לי על הספר ועל מסריו. תחילה השם: מדוע נבחרה ההגדרה 'מסויימת' בשם "אופציה חילונית מסויימת"? הרי המחברת עצמה, בכותרת המשנה, מגדירה את 'המסויים' הזה רציונאליות. החילוניות התרבותית שלנו היא ערכית, הומניסטית, רציונאלית - בהחלט לא 'מסויימת'. מונח זה מגביל את עולם הערכים, את ההומניזם, את הרציונאליות להשקפת-עולם ספציפית-ייחודית, ועצם הגבלה זו כבר עומדת בסתירה ל'חופש', שהיא אמורה לייצגו. זאת ועוד: לא אחרים הם שצריכים לקבוע את זהותנו ואת מהותנו, אלא אנחנו בעצמנו, בגאון, בעוז ובלא כל חשש. חילוניותנו איננה מסויימת ובהחלט לא מעורפלת - היא ברורה מוגדרת היטב. גם שמו הארוך-כלשהו של הספר מפריע בקליטתו המהירה בעינו-מוחו של המעיין בו, ועל-כך עמד כבר חגי דגן בביקורתו (מוסף ספרות לשבת, ידיעות אחרונות, 18.11.2005).

שנית - נושא המוסר. נושא המוסר עולה בספר שוב ושוב, כשהוא מהווה אחת נקודות ההשוואה החשובות בין השקפת העולם החילונית לבין האמונה הדתית. לא הודגש, וחבל, שהמוסר הדתי הוא מוסר 'אלוהי', קרי - נקבע לכאורה בידי גורם חוצני. המוסר שלנו הוא מוסר אנושי. ההבדל בין השניים הוא קריטי בנטילת האחריות לחיינו, לערכינו ולכל התנהלותנו. מוסר הוא מושג יחסי, שהשתנה וממשיך להשתנות בעמים שונים, בתקופות ובתרבויות שונות. מוסר אלוהי שייך לאותה "אמת דתית" אחת ויחידה, בלעדית לנצח נצחים, שהסתירות הקיימות בה מערערות את הבסיס המוסרי-אנושי כפי שמקובל בחיינו-אנו - ראה ספרו של ד"ר משה גרנות: 'התנ"ך כף החובה'.

יתר על-כן: הדת תובעת מוסר רק מהאדם, אך לא מהאל - זה שכביכול נתן לאדם את אמות המידה למוסר. ה'אלוהים' הדתי הוא, תכופות, לא-מוסרי בעליל (ראה למשל בניסיונות שהוא עושה בנבחריו, או בעונשים הקולקטיביים שהוא מטיל על בני-האדם). גם עניין זה היה ראוי שיהיה מודגש יותר בספר.

שלישית - המושג 'ערך'. מושג זה נדון בספר באריכות, אך נעדרת בו ההשוואה המתבקשת בינו לבין מושג לכאורה מקביל, אך לחלוטין לא דומה לו בתרבות הדתית - מצווה. החילוני ברמתו התרבותית-רציונאלית בונה את חייו על-בסיס של ערכים. המאמין הדתי בונה את חייו על בסיס של מצוות שהוא מחוייב לקיימן מעצם היותו דתי. מצוות, כמוהן כמוסר הדתי, הן תכתיבים לכאורה 'אלוהיים', שהמאמין הדתי מאמצן כמות-שהן, בלא ערעור, הרהור או פקפוק (ראה גם עמדתו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ, ה'מתון' לכאורה בדעותיו). 'ערך', לעומת זאת, הוא מושג אנושי, שנקבע בידי אדם, נתון לשיקול-דעת, לשינוי והתאמה כנדרש משינוי זמן ומקום בחיי האדם. חשוב שהקורא ידע להבחין בין השניים - ערכים ומצוות - לבל יטעה בפרשנותם, ולבל יחשוב לרגע, שמצוות הדת מהוות תחליף אבסולוטי לערכים. (ראה למשל "על חילוניות חינוך וערכים" או "הסכנה ליהדות החילונית בישראל מצד המחנה הדתי-לאומי המתון". מומלץ גם לקרוא את ההקדמה ואת הסיכום למחקר חופש בנושא תרי"ג המצוות).

חלק חשוב בספרה של רפפורט הוא דיון באופציה החלופית לדת: חייו של האדם מישראל כשהוא חופשי מדת - לכל אורך מסלול חייו, והפעלתם של תחליפים חיוניים לכל אירוע ואירוע במעגל חייו של האדם החילוני, החל בלידתו (הטקס הברברי של "ברית המילה"), יום הולדת 13 ("בר המצווה"), נישואים, גירושים ועד לקבורה. אופציה זו לא תושג ביום אחד, ולא בידי אדם אחד. לכך דרושה מערכת רחבה שבראשה יעמדו אנשי-רוח, חינוך ומשפט, וזמן רב לניסוי ותהייה, עד שיימצאו ויאומצו דרכים חלופיות אלו, שבלעדיהן לא ייתכנו חיים חילוניים ללא צביעות ורמייה-עצמית. גם כאן, כמו בכל יתר פרקי הספר, מצאתי עצמי בהוויה המוכרת מאוד של אתר חופש, המקדיש למעגל החיים חלק נכבד ממאמריו, הגיגיו ופעילויותיו: ברית-מילה, בר-מצווה, נישואים, קבורה.

סוגיות כמו זהותנו היהודית, מצוות וערכים, עגלתנו המלאה והאופציה התרבותית בחיינו, כחלופה לאופציה הדתית, נדונו באריכות ובפירוט בפרקים השמיני ותשיעי של הספר "ציידי הנפשות" (צופיה ודן מלר, הוצאת זמורה-ביתן 1998), וחשוב שהקורא בספרה של גיזי רפפורט יהיה חשוף ומודע גם להן.

לסיכום: מומלץ!

חשוב מאוד שנושא החילוניות האתאיסטית ידובר ויעלה שוב ושוב על סדר היום בחיינו, בעוד ועוד מאמרים, ספרים, הצגות, תכניות טלוויזיוניות וסרטים, ולא יטואטא אל מתחת לשטיח השגרה. הכרת זהותנו כיהודים חילוניים-אתאיסטים-רציונאליים חיונית בחינוך ילדינו והדורות הבאים, שלא ישגו בהבנת הנושא ובמשמעותו, לא יחטאו, כהוריהם, בשימוש בסיסמאות וסממנים דתיים רק משום ש"קוזי-פאן-טוטה" - "כך נוהגים כולם", ויימנעו מן הבורות, או - גרוע יותר - מן הצביעות הכרוכה בשימוש בריטואלים דתיים בחג ובמועד (למשל: ברכה חסרת-משמעות לאדם החילוני "ברוך אתה אדוני מלך העולם שציוונו להדליק נר של חנוכה", או "בעזרת השם" וכו') רק משום הנוחות שבהרגל ועצלות המחשבה. חשובה מכך היא ההבנה, בעיקר מצד נציגי הציבור החילוני במימסד ובמימשל, שחובה להפריד בין המדינה והדת. מדינה ששולטות בה שתי מערכות חוקים הנוגדות, לא-אחת, זו לזו, היא מדינה חולה, הזקוקה בדחיפות לרופא ולמרפא.

ד"ר גיזי רפפורט מציעה את הספר בהנחה לקוראי חופש. כל מי שמעוניין יוכל להשתמש בטופס הבא:

תאריך ____________ לכב' כרמל הוצאת ספרים ת"ד 43092 ירושלים 91430   אני מזמין/ה בזה ____ עותקים של הספר בזכות אופצייה חילונית מסוימת מאת ד"ר גיזי רפפורט.   שמי וכתובתי: ________________________________________ __________________________________________________   טלפון: ____________________   מצ"ב צ'ק על סך 60 ש"ח (לעותק בודד) מס' כרטיס האשראי: ______ ______ ______ ______   תוקף: ____/____   את ההזמנה ניתן לבצע גם באמצעות פנייה טלפונית: 02-6540578 או דרך האי-מייל: carmelph@zahav.net.il