"ידוע ש-"

הטבע, כידוע, איננו סובל 'ריק'. למשל - ברפואה מוכרת היטב העובדה, שהגוף 'איננו אוהב' חללים ריקים, ובכל מקרה בו נוצר חלל בגוף - אם במהלך ניתוח או בגין סיבה אחרת, הגוף ממלא מיד את החלל בנוזלים, דם או סרום, כשבחלק מן המקרים מהלך זה מלווה בסיבוכים ובתוצאות לא רצויות. תהליך פיסיולוגי דומה מתרחש, מן הסתם, גם בתהליך החשיבה האנושית, ולנושא זה מוקדשים דבריי דלהלן.

גישה מקובלת ונפוצה אצל מרביתנו היא למנוע ולהימנע מ'חללים' בידע. התשובה הכנה, הישירה והפשוטה "אינני יודע" לשאלה המוצגת בפנינו אינה נוחה למשיב. שכן, בכך הוא נחשף למול השואל במערומיו, ודמותו הערכית עלולה, חלילה, להצטמק ולהזדער. נוח לו לנשאל לדבוק בתשובה כלשהי, כולל אלו המתרוצצות בשוק השמועות המקובלות, ולהציגה כביכול כתשובת-אמת ברורה ומוצקת, מאשר להודות שאינו יודע.

כאמור, אי-ידיעה הוא מצב לא נוח. אם מדובר בנושא חשוב ומורכב, הוא מחייב לימוד. לימוד צורך מאמץ, זמן ומשאבים. נוח יותר לקבל תשובות-אינסטנט מן המוכן, משוק השמועות או מבעלי-סמכא-לכאורה, מסוגם של מבטיחי-ההבטחות, מוכרי-הקמעות או כוהני-דתות ואלילים למיניהם. "ידוע שהתורה ניתנה לעם ישראל במעמד הר-סיני" יאמרו (ואומרים) רבים. אם במאמינים דתיים מדובר - תלוי אותו 'ידע' על ענף של עץ-אמונתם, והריהו כמקשה אחת של 'אמת', שאין טעם לנסות ולפצחה. אבל אם בבני-אדם שאינם דתיים מדובר, קבלת אותו סיפור אגדה כ"עובדה" היא דוגמה קלאסית לאותו 'ידע' עליו אני מדבר, 'ידע שבא למלא חלל בחשיבה' של אדם, שבמקום שיילך וילמד האם אמנם התקיים מעמד הר-סיני, אם לאו, נוח לו להתחמם מתוך עצלות המחשבה והעשייה באמונה הקיימת.

במרבית המקרים נוטה האדם להיתלות באילן גדול ממנו. דבר היוצא מפיה של דמות נערצת - הורה, מורה, מנהיג רוחני, רב וכיוצ"ב מתקבל במקרים רבים כ'אמת' שאין צורך כלל לבודקה או לפשפש בקרביה. "אלוהים נתן תורה למשה וזה מסרה ליהושע שהעבירה לזקנים" היא נוסחה מוכרת, אף מקובלת על רבים, ואיש מהם אינו נותן דעתו לאפשרות הפשוטה, ששום אמת לא קיימת באף אחת מחוליותיו של משפט זה: האם אלוהים קיים? האם אלוהים נתן משהו למישהו? האם משה הוא דמות ממשית או דמיונית (גם אם בעלת השפעה על ההיסטוריה של תרבות העולם, כפי שמציע אחד-העם במאמרו "משה")? והאם ניתן היה להעביר מסה עצומה כזו של מידע מאדם לאדם לאורך מאות שנים עד שהועלתה על הכתב, מבלי שישתנה בה ולו גם קוצו של יוד?

"ידוע ש-" נוח ופשוט יותר. "ידוע שתורה ניתנה מידי אלוהים למשה", "ידוע שהתורה ניתנה במעמד הר-סיני", ו"ידוע ש-" עוד אלפי ומאות-אלפי קביעות, בעיקר בתחום האמונה והדת, שהתקבלו בצורה זו, ולא בכדי מוכר המשפט "כתורה למשה מסיני" כאשר מתייחסים לעניין מקובל וידוע, שאין צורך לבדוק את מקורו.

נושא זה של "ידוע ש-" נדון גם בידי סטיבן ג'יי גולד בספרו "חיוך הפלמינגו". גולד (נפטר ב-2002), אחד אנשי המדע הנודעים בתחום הביולוגיה והאבולוציה, היה פרופסור לזואולוגיה וגיאולוגיה באוניברסיטת הרווארד (1). במשך שנים רבות פרסם טור חודשי קבוע בירחון המדעי-פופולרי Natural History Magazine. מאמריו אלו אוגדו על-ידו למספר ספרים בעלי חשיבות עליונה בנושא הסבר האבולוציה לציבור הרחב (2).

סטיבן ג'יי גולד

ב"חיוך הפלמינגו" מציג גולד בפני הקורא אישיות מדעית, שהייתה מוכרת ונודעת באנגליה במאה ה-18: צ'רלס וייט, רופא מנתח, שנודע בזכות הישגיו בתחום המיילדות ומניעת זיהומים בעת הלידה. צ'רלס וייט היה אדם שמרן, ואת דעותיו בתחום המדע הכללי העלה על הכתב ופרסם בשנת 1799 בספר בשם "תיאור של ההדרגתיות הסדירה באדם, בחיות ובצמחים שונים". השקפת עולמו השמרנית של וייט הייתה אנטי-אבולוציונית, והוא ראה בגזעים האנושיים השונים מינים שנבראו בנפרד. ההנחה שהניח וייט לצורך טיעון זה היא, שהתפתחות המינים של בני האדם היא סדרה מתקדמת מן הנחות אל המפותח.

במאמציו המלאכותיים לבסס הנחה זו כעובדה, השתמש וייט - ובל נשכח שמדובר ברופא מנתח ידוע, באישיות מדעית, מומחה מוכר ומצליח בזמנו - במידע נוסח "ידוע ש-", שמן הסתם היה מקובל אז כעובדות שאין עליהן ערעור.

וייט בנה סקאלה של בעלי-חיים הקרובים לאדם, והציב את קופי-האדם (הקופים הגדולים, כגורילה, שימפנזה, אורנג-אוטאנג) לפני "בני-אדם נחותים", אותם ראה מינים נפרדים, שקדמו, לדעתו, ל"בני האדם העילאיים". על מנת לרומם את האורנג-אוטאנג למעמד קרוב לבני-האדם כתב בספרו את הדבר הבא (3): "ידוע כי כאשר החיות האלה (האורנג-אוטאנג) חולות, הן מסכימות שיקיזו את דמן ואפילו מבקשות שיעשו זאת..." (ההדגשה ידוע כי היא שלי, ד.מ.).

מאמץ נוסף מצד וייט היה לרומם את קופי-האדם מצד אחד, ולהשפיל מינים של בני-אדם, אותם ראה 'נחותים', והתבטא באמירה הבאה (4): "ידוע שהם (קופי-האדם) חטפו נערים כושים, נערות ואפילו נשים, במטרה לשעבד אותם לצורכיהם..." (ההדגשה ידוע ש היא שלי, ד.מ.).

בהמשך לאותו מאמץ מגיע וייט ל'פסגת מעמדו' של האדם, לטעמו- "האדם האירופי הלבן", וכך הוא כותב, בהשתמשו בשבלונה המוכרת "ידוע ש-", הפעם בוואריאציות מסוימות:

"איש לא יפקפק בעליונות של כוחותיו האינטלקטואליים" (של האדם האירופי הלבן).... היכן נמצא, אם לא בקרב האירופים, את הראש הזה המקושט באצילות, שמכיל כמות כזאת של מוח... באיזה חלק אחר של הגלובוס נמצא את הסומק שמציף את תווי-הפנים הרכים של נשות-אירופה היפות... היכן, לבד מאשר בחזה של האישה האירופית, נמצא שני חצאי-כדור כאלה, שמנמנים וצחים כשלג...?" (5). גולד עצמו, תוך לגלוג בוטה על דבריו ועל גישתו של וייט כותב, שוב תוך שימוש בואריאציה של ה"ידוע ש": "כלום איננו יודעים כי אנשים לבנים אטרקטיביים יותר ונעימים יותר בעיני אלוהים ואדם?" (6) (ההדגשות בקטע זה הן שלי, ד.מ.).

צילום שער הספר - חיוך הפלמינגו

מי שסובר שהיום לא תמצא אישיות ציבורית המוסיפה להחזיק בדעותיו הגזעניות של ד"ר צ'רלס וייט אינו אלא טועה. דעה דומה, הממקמת בני-אדם מסויימים - במקרה זה כל אלו שאינם יהודים ("גויים") ברמה נמוכה מזו של בעלי-חיים, נכתבה גם בידי הראי"ה קוק בספרו "אורות" (7), שבכרך ג' עמוד קנ"ו כתב: "ההבדל שבין הנשמה הישראלית, עצמיותה, מאוייה הפנימיים, שאיפתה, תכונתה ועמדתה, ובין נשמת הגויים כולם, לכל דרגותיהם, הוא יותר גדול ויותר עמוק מההבדל שבין נפש האדם ונפש הבהמה. שבין האחרונים רק הבדל כמותי נמצא, אבל בין הראשונים שורר הבדל עצמי איכותי".

ועל ארה"ב שמלפני מאתיים שנה, וגרמניה שמלפני שבעים שנה, שבנו תורות גזע שלימות על בסיס עליונותו המוחלטת של האדם הלבן, מיותר לדבר.

התוצאות הנוראות שנבעו מתורות גזעניות כאלו אינן מונעות את המשכה של השקפת-עולם זו. באותה מידה לא השתנתה בעיקרה הגישה השגויה של "ידוע ש-", ורבים ממשיכים ללכת בדרך זו, במקום להקדיש זמן לקריאה ולימוד של מידע מעודכן וחדשני. אחת הדוגמאות היותר מאלפות למצב זה היא המאמץ העצום שמתנהל כיום בידי המאמינים באל בהשלטת אמונתם המכונה בשם המטעה והמשבש "בריאתנות"

במסגרת זו נעשים מאמצים בין-לאומיים מירביים לנצל את ה'חורים' בידע ואת עצלותם החשיבתית של בני-אדם על-מנת לדחוס לחללי-החשיבה במוחם דפוסים נוחים וקלים לקליטה, נוסח "ידוע ש-", ובכך לספק מיידית את צרכיהם הרוחניים, ולמנוע מהם ידע נכון - ידע שעלול להבריח אותם ממשכנות הנוחות הדתית אל עולם הידע החופשי, רחב הממדים, אבל גם הקשה לעיכול.

קשה - משום שאין זה קל לאדם הממוצע לחיות עם ספק, עם ה'לא ידוע', עם הצורך להכיר ולהודות במצבים רבים בחייו, שהוא אכן איננו יודע עליהם דבר וחצי דבר. איש החופש, אדם החי במערכת החיים הפתוחה, שהכול בה נתון לביקורת ולשפיטה, מוכן - מעצם היותו אדם חופשי - לקבל מראש את העובדה, שלא את הכול הוא יודע, שלא את הכול יידע בעתיד, ושיש דברים שהאדם לעולם לא יידע. בכך מבדיל האדם החופשי את עצמו ואת חבריו מאלה, המתקבצים סביב מוכר-האשליות, שבסיסמאות של "ידוע ש-" מוכר להם כל סחורה, בין אם טובה היא למאכל, בין אם באושה.

דעותיו של ד"ר צ'רלס וייט מן המאה ה-18 הן רק חלק זעיר מאוצר בלום של מידע, המתואר בצורה בהירה ודידקטית בידי סטיבן גולד בספרו "חיוך הפלמינגו". כאן, כמו גם בשאר ספריו, מציג גולד בפני הציבור הרחב תשובות וראיות חד-משמעית לאותן אמונות, בעיקר דתיות, המנסות להיאחז בקרנות-מזבח של פסוידו-מדע, ובטיעונים חסרי-בסיס מדעי-עובדתי לשמר ואף להאדיר את האמונה הבלתי-מסוייגת באל.

חופש הבחירה וזכות הפרט מאפשרים לכל אדם לברור את דרכו בחיים, אבל אין לשגות ואסור להטעות בהבנת המושגים 'מדע' ו'עובדה'. מי שמבקש להכירם וללומדם, לא בהיכלי-דת ימצא את מבוקשו.

---------------------

1.   סטיבן גולד

2.  ספריו שראו אור של סטיבן ג'יי גולד:
מאז היות דרווין - בהוצאת מעריב, 1983.
בהוצאת דביר: בוהן של פנדה (1990), הידד לברונטוזאורוס (1994), שיני תרנגולת ובהונות סוס (2002),דינוזאור בערמת שחת (2003), אבני מרמה, אין מידה לאדם, הר הצדפות של ליאונרדו, יד מלאה, שמונה חזירונים קטנים, תהפוכות המילניום.

3.   חיוך הפלמינגו, סטיבן ג'יי גולד, הוצאת דביר, 2005, עמוד 245.

4.   שם.

5.   שם, עמוד 248.

6.   שם, עמוד 247.

7.   אברהם יצחק הכהן קוק: אורות. מוסד הרב קוק, ירושלים, תשמ"ב, כרך ג', עמוד קנו