הוויכוח הלא נכון

או

שאלה של שורשים

מאת עודד לבנה

"השאלה הנכונה חשובה יותר
מהתשובה הנכונה לשאלה הלא נכונה."
(אלוין טופלר)

לאחר רצח רבין התעורר בקהילה הדתית ויכוח בשאלה הלא נכונה: האם חל על רבין דין רודף / דין מוסר. הוויכוח הוכרע מהר, וכל הרבנים אשר התבטאו בכלי התקשורת פסקו כי לא חל על רבין אף אחד משני הדינים האלה. המסקנה הייתה, שמבחינה הלכתית, יגאל עמיר טעה.

מסקנה זו איפשרה לראשי החינוך הדתי לאומי לראות ביגאל עמיר אדם שחינוכו כשל, ולומר שחניכים אחרים של הזרם, אשר חינוכם צלח יותר, לא היו מגיעים לכדי רצח.

אינני תוקף את החינוך הדתי לאומי אלא את הטיעון הזה. לגבי החינוך הדתי לאומי תהיה לי שאלה. יש לומר באופן המפורש ביותר: שגיאה בשיקול דעת איננה כשלון חינוכי ואיננה נובעת מחינוך לקוי. שגיאה בשיקול דעת היא דבר שקורה לכל אחד. גם לאיינשטיין.

הוויכוח צריך היה לסוב על השאלה החשובה:

נגיד שחלים על אדם דין רודף ודין מוסר. האדם הוא אולי רבין, או מנכ"ל רשות העתיקות אמיר דרורי (אשר מאז שנכנס לתפקידו מקבל מהחרדים כל שנה פולסא דנורא) או אתה, אשר נוסע בשבת. האם צריך לרצוח את אותו האדם.

אנסח את השאלה בצורה אחרת: נניח שלפי ההלכה יש לרצוח מישהו. האם תקום ותרצח אותו?

החשיבות של השאלה הזו היא: האם המוסר שלך נובע מבפנים - מהלב, מהשורשים, מהמצפון או שהוא נובע מבחוץ - מההלכה, מהרב, מכתובים.

אדם בעל שרשים לא ירצח, ואחת היא מה יאמר לו הרב. אני יודע שהשימוש הזה למונח שורשים עלול להראות מוזר לאנשי החינוך הדתי לאומי: הם מזהים, או לפחות רואים קרבה רבה מאוד, בין המונחים שורשים והלכה.

יש מכניזם הנקרא "העתקת הנטל אל כתפי המתערב". עולה אפשרות שהמכניזם הזה מתקיים כאן.

העתקת הנטל מתרחשת כאשר יש בעיה ויש לה פתרון אורגני חלקי. הפתרון האורגני כרוך במסגרות חברתיות, בתרבות ובמנהגים והכשרה. מישהו מבחוץ מביא פתרון מאורגן לבעיה. במשך הזמן נעלם הפתרון האורגני, ואיתו נעלמים גם המסגרת התרבותית והחברתית שהולידה אותו, המיומנויות הכרוכות בו והמנהגים. בדרך כלל הפתרון המאורגן הוא ברור יותר. לעיתים הוא גם קל יותר או ממומן טוב יותר, אך לא תמיד.

דוגמא אחת להעתקת הנטל היא: יש לחברה תעשייתית בעיה עם העובדים. פעם המנהלים היו מתמודדים בבעיות האלו. בשלב מסוים החליטו להביא מומחים לכח אדם. המומחים פתרו את הבעיה. מאז המשיכו להישען על המומחים. המנהלים לא רכשו נסיון ומיומנות בהתמודדות בבעיות עם העובדים. הם הופכים לתלויים יותר ויותר במומחים החיצוניים.

(עוד על העתקת הנטל בספר "הארגון הלומד", מאת פיטר מ. סנג'י, הוצאת מטר, עמודים 113-122).

הנטל כאן הוא שיפוט מוסרי.

הפתרון האורגני הוא פיתוח מערכת מוסר פנימית. זה דבר עמום ויש מקרים רבים שנכשלים בכך. יש עבריינים חילוניים אשר צמחו במקומות מוסריים, והם דוגמא לכשלון של בניית מערכת מוסר פנימית.

הפתרון המאורגן, החלופי, הוא לקבל את השיפוט מההלכה. כך אין האדם צריך לשפוט אלא ללמוד. זה פתרון ברור יותר, גם אם לאו דוקא קל יותר.

לסיום, אני רוצה לחזור על השאלה החשובה שהוזנחה:

נניח שלפי ההלכה יש לרצוח מישהו. האם תקום ותרצח אותו?