על הדרת נשים ואמונה באלוהים

מאת: דן בונה

דתיים וחרדים מאמינים שאלוהים ברא את העולם (ולא ניכנס עכשיו לתורת האבולוציה השוללת וסותרת את עצם אפשרות קיומו). אישה, לעומת זאת, כן מסוגלת ליצור "בריאה" (או ע"פ גישת האבולוציה: לאפשר התפתחות של חיים). היא יולדת תינוק, מביאה חיים.

ייחוס "בריאה" לאישה יוצר בעיה אמונית שהרי אלוהים ברא הכל. קודם את העולם, אח"כ את האדם, ורק אח"כ את האישה, מאחת הצלעות. ברור שאסור לה להתחרות עם אלוהים. וכאשר מייחסים "בריאה" רק לאלוהים, האישה איננה אלא כלי. האישה מאתגרת, בהוויתה, את "הבריאה" האלוהית, לכן יש לשלוט עליה, לטשטש את זהותה, לעטוף אותה בשאלים, גלימות, וכיסויים. שערה של האישה הוא "ערווה" כי כאשר הוא מונף אל הרוח, הוא מאיים, הוא מפתה אל עבר החופש. אז מגלחים את השיער הטבעי של הראש, ומחליפים אותו בפיאה "נוכרית". וקולה של האישה "ערווה" כי הוא מבטא באופן טונלי את האחרות הנשית. הקול קורא לתשומת לב, והוא מדגיש את השונות בין הגבר לאישה. אני שונה ממך, קולי שונה מקולך, גישתי לחיים שונה מגישתך, אני ריגשית יותר ורגשנית יותר, אני אישה עם עוצמות שונות משלך. אני האלטרנטיבה לשלטונך הגברי ויש לי כוחות שלך אין.

לגבי גברים רבים, היא מפחידה. אולי בשנות הבחרות, כאשר האישה הצעירה משיגה את בן גילה הגבר, היא מבוגרת יותר, מפותחת יותר, צעירה ויפה על חיקה וחמוקיה המפתים. נוצר דפוס יחס גברי כלפי נשים, הכולל, בין היתר, מרכיב של יראה וחשש, סוג של מה שאנו קוראים פחד. אנו יודעים היום שגברים מגיבים באופן אינסטיקטיבי לנוכחותן והוויתן של נשים. גם דתיים-חרדים מרגישים את העוצמה הנשית, המפחידה אותם. ולכן הם מדירים אותה.

מיניות האישה, הדם הכרוך במיניות זו, מיסתורין האחרות של האישה ולדעתי גם האינטליגנציה הריגשית השונה של נשים - כולם מפחידים את הגבר, במובן שאליו התכוון זיגמונד פרוייד.

אז פותרים את המתח הזה שבין האישה לאלוהים, ע"י אמונה ופחד מאלוהים, ואילו את האישה מדירים. "כבוד בת מלך פנימה" הוא מיקומה של האישה עמוק בביתה, יולדת צאצאים (רצוי זכרים) וטרודה במשימות הטיפול וניהול התשתית הביתית: ניקיון, בישול, תחזוקה, טיפול בילדים. היא אסורה לעליה לתורה, וברוב חוצות אין לה מקום. היא מודרת. כך נפתרת בעיית הפחד. אנו נפחד מאלוהים ואת האישה נדכא. נתחם, ניתן לה לשיר רק במקלחת, לא ניגע בה, היא עלולה להיות טמאה. אסורה. רק כאשר היא הופכת לרכוש "בעלה", הוא "מקדש" אותה ככלי העומד לשירותו. ואז מתחיל סיפור חדש שלא נמשיך בו כאן.