מה? אתה לא יודע מזה תפילין?
ב"מעיין השבוע" גיליון 428 הופיע המשפט הבא: "וכשנפטר האב עמדו כל הבנים
ליד הקבר הפתוח, הגישו להם את דף הקדיש, והם החלו לגמגם במקהלה מעוררת
רחמים...". משפט זה מייצג את הדעה האופיינית הרווחת בציבור החרדי שמי
שאינו בקיא במס' טקסטים דתיים עתיקים, אשר רובם כתובים בשפה הארמית,
הינו "בור ועם הארץ". בשיחות המוסר החביבות עליהם אוהבים רבנים לזעזע את
תלמידיהם בעובדה המצמררת ש"יש ילדים חילונים שלא יודעים מזה תפילין"
וקהל השומעים המזועזע עונה אחריהם "אוי גוואלד".
הצורך של הציבור החרדי להתנשא בידיעותיו הרבות בתחומי היהדות השונים הינו
לא יותר מניסיון להדחיק ולברוח מחוסר הידע שלהם בכל שאר הנושאים שאינם
קשורים לדת. הגמרא, מקור גאוותם, אותו טקסט מתוסבך ועתיק, אשר בה הם
רואים את המדד לאינטליגנציה, הינו לא יותר מעלה תאנה אשר נועד להסתיר את
ערוותם האינטלקטואלית, את העובדה הפשוטה שהידע של בחור חרדי בן 25
במתמטיקה, בביולוגיה, בפיסיקה, בהיסטוריה, בספרות ובעוד תריסר נושאים
נוספים שואף לאפס. מכיוון שלהודות בבורות זה לא נעים, הם מפחיתים בערך
המדעים השונים ומאדירים את לימוד התורה, אשר לטענתם כולל את כל הידע
שבעולם. כל מה שצריך זה לדעת איפה לחפש. בקרב המגזר החרדי נפוצים סיפורים
על רבנים שונים שתיקנו שגיאות של פרופסורים בפיסיקה ובמתמטיקה, והכל מתוך
מה שלמדו בגמרא (אשרי המאמין).
הגיעה העת להבהיר פעם אחת ולתמיד שילד שאינו יודע להגיד "שמע ישראל" אינו
שונה מילד שאינו שולט בשמות האלים ששלטו בפנתאון היווני, ואדם שאינו מכיר
את כל פרטי ההלכות הקנטרניות שהיהדות עשירה בהם אינו שונה ממי שלא בקיא
בכל פרטי הטקס של עבודת איזה אל עתיק אחר כמו הבעל. ההלכות ומנהגי הדת
השונים אמורים לעניין אולי מבחינה אנתרופולוגית של חקר תרבויות לא
מתקדמות, אולם לא יותר מכך.
בדיחה מדעית אומרת שעקב מגמת ההתמחות הקיימת בעולם אנשים יודעים יותר
ויותר על פחות ופחות. בסופו של התהליך אנשים ידעו הכל על לא כלום.
החרדים כבר הגשימו את זה מזמן.
אוגוסט 1998