לזכרה של שירה בנקי, קורבן שנאה בשם הדת

אריה חפץ

ואיזה חיוך, חיוך כ"כ רך ותם
אבל זהו הוא כבר לא ישוב, הוא תם
חיוך של נערה בת שש עשרה
אבל בישראל אלפיים וחמש עשרה
מי היה מאמין
כנראה רק מי שמאמין
שהוא ישלוט בטבע, בעולם ובמין

על כל האהבה, כיסתה השנאה
שנאה יוקדת לבני מינה,
שנאה יוקדת לשונה, לזר
כשהפכו אותו לנתעב, לחייזר

רב, מחנך ועיתון לא יימלטו, את פניהם יליטו
כי את חסידיהם הם הלעיטו
להפלות בין דם לדם
כשבעקיפין הוציאוה מכלל אדם

איך, אלוהים אדירים, יכולה נערה
כ"כ רכה וצעירה
שחזותה כה משדרת חום ואהבה
להיות בזויה או תועבה

איך אפשר היה להכפיש כך את אישיותה
איך אפשר היה כך לרצוח את נשמתה
ומה עוזרים הגינויים
כשממשיכים לאחרים לגרום סבל ועינויים

מי שמלמד 'מות יומת' ו'באש יישרפו'
כשכמה קיצונים את נפשם ייחרפו
בשם אלוהים צבאות לשפוך דם
שלא יאמר ידיי לא שפכו ולהד"ם

שירה כבר לא תחזור
מי יביא למשפחתה מרפא ומזור
נערה שנראה שכשמה, השירה בשפתיה
שכל שביקשה זה ללכת אחר רגשותיה...