דרכיה דרכי נועם

שלמה בכר

אנחנו מקפידים על תרי"ג מצוות
על קלה כחמורה ועל כל החובות.
משמרים את שאר רוח התנ"ך,
וכל תג בתורה הקדושה, הנה כך:

"דרכיה דרכי נועם וכול נתיבותיה שלום".
לכן רק במקל נועם בָרַב היריב נהלום.

וכשהכתוב מבקש: "מדבר שקר תרחק"
אין בודקים בשעת דחק.
וטובת התורה, לא להפסיד בבחירות
הן ההכרח לא יגונה, כך כתוב במקורות.
וכדי שעולם הישיבות יוכל להשפיע
צריך שקרן השפע יותר הקצבות תשפיע.
גם עבור אברכים שחדלו להגיע.

"ושוחד לא תיקח", וגם לא תיתן,
הכתוב, לרובנו אכן התכוון,
אבל רבנינו, ככול איש נאמן
פטורים ממצוות שהזמן גרמן.

"הנה מה טוב... שבת אחים גם יחד".
"יחד שבטי ישראל" בנחת.
ומשורר תהלים מהמצב מתמוגג:
בני אב אחד אנחנו ואין אח חורג.
אך ספרדים ואשכנזים אינם, כידוע, שבטים.
ועוד: בלבָנים עסקינן - קל וחומר בשחורים נחותים.
ולא טוב שבת יחד באותה משפחה.
בני הגבירה עם בני השיפחה.

"והצנע לכת עם אלוהיך", אמר הנביא
אבל את גדולת רבנינו לַעולם איך נביא?
ולכן מוסדותינו מלאים מנהיגים כה צנועים
ב"מועצת גדולי התורה" וחברי "מועצת חכמים".
שאלמלא היו כה צנועים
היו תאריהם יותר מפליגים.
כך נפרסם מעלת כבודם הנדיר
כדי שנגדיל תורה ונאדיר.

ואת הפסוק: "יגיע כפיך כי תאכַל".
נשתדל לקיים ככל שנוכל
מתייגעים לאכול מכף מעבירי תקציבים,
כי הלא ישראל זה לזה ערֵבים
כמו יישכר וזבולון שזה על זה הם רוכבים.

הוא אשר אמר איש חסידך:
"עת לעשות לה' הפרו תורתך".