|
רְעִידַת אֲדָמָה
בְּבֹקֶר אֶחָד, קוֹדְרַנִּי
וְעָכוּר,
עַל דּוּכָן נוֹאֲמִים הִתְיַצֵּב הַבָּחוּר
וְגִלָּה לְשׁוֹמְעַיו, אִם כִּי קְצָת בְּאִחוּר,
לְמָה יָבִיאֵנוּ מִשְׁכָּב הַזָּכוּר.
הוּא צָלַל וְחָקַר וְנָבַר
בַּמְּגִלוֹת,
כְּמוֹ הָיָה מִין צַדִּיק שֶׁטָּבַל קַ"ן טְבִילוֹת,
כֹּל שׁוֹמְעַיו אָז דִּימוּ שֶׁרֹאשׁוֹ בַּתְּפִלּוֹת,
שֶׁחָשַׂף אַתְּ רָזֵי הַמִּלִּים הַנִּגְלוֹת.
הוּא יָדַע לְהַסְבִּיר, בִּפְרוֹטְרוֹט,
עַל שׁוּם מָה
תֻּטַּל עַל כְּתֵפִיֵנוּ מְלוֹא הָאַשְׁמָה
וְכִי זוּג אָבְרֵכִים הַסּוֹלְדִים מֵעַלְמָה
עוֹד יָבִיאוּ, אֲבוֹי, לִרְעִידַת אֲדָמָה.
כִּי עַתָּה זֶה בָּרוּר וְנָהִיר
וּמוּבָן,
כְּמוֹ כְּפוֹר בְּתַמּוּז, כְּמוֹ חַמְסִין בְּחֶשְׁוָן,
שֶׁלְּכֹל פֻּרְעָנוּת, לָהּ אֲנַחְנוּ קָרְבָּן,
יֶשְׁנוֹ תָּג מְחִיר מְסֻדָּר וּמְכֻוָּן:
מִשְׁכָּב בְּהֵמָה -
רְעִידַת אֲדָמָה.
אֵין קְלָף בַּמְּזוּזָה -
חוֹטְפִים הַפְגָּזָה.
מִתְפַסְפֶסֶת כַּשְׁרוּת -
נִכְשָׁלִים בַּבַּגְרוּת.
הַשַּׁבָּת לֹא נִשְׁמֶרֶת -
וּשְׂדֵרוֹת שׁוּב בּוֹעֶרֶת.
זֶה מַצְחִיק וּמְבַדֵּר כְּמוֹ
עֶשֶׂר מַכּוֹת.
בַּבָּשָׁר הֶחָשׁוּף נִנְעָצוֹת בִּי סִכּוֹת,
לֹא אוּכַל עוֹד יוֹתֵר לַהֲסוֹת וְלִשְׁקֹט
מוּל אוֹתָן הַשְּׁטֻיּוֹת הַגּוֹרְמוֹת לִי לִבְכּוֹת.
כִּי אוֹתוֹ עַם הָאָרֶץ הַמְּבַלְבֵּל
וְסוֹתֵר,
שֶׁתַּחַת גְּלִימַת רַבָּנוּת מִסְתַּתֵּר,
שֶׁמַּפְרִיחַ בָּלוֹנִים וְאֵינוֹ מְוַתֵּר -
הוּא עוֹבֵד אֱלִילִים, לֹא פָּחוֹת לֹא יוֹתֵר.
מִשְּׁנָתוֹ הַסּוֹטָה לֹא שָׁוָה
אֲגוֹרָה
לֹא יוֹעִילוּ לוֹ שׁוּם מִשְׁפָּטֵי הַבְהָרָה,
הוּא שָׂשׂ אֶלֵי רִיב וּמְבַקֵּשׁ רַק תִּגְרָה,
כְּאוֹתוֹ הַנָּבָל שֶׁבִּרְשׁוּת הַתּוֹרָה.
בְּעֵינֵי אֵין לוֹ תֹּאַר,
בִּשְׁבִילִי הוּא לֹא רַב,
לִנְאוּמָיו, בְּאָזְנַי, יֵשׁ גָּוָן מְטֹרָף
וּבִמְקוֹם לְנַסּוֹת וּלְהָבִין אַתְּ דְּבָרָיו
הָיִיתִי מַצְמִיד לִלְשׁוֹנוֹ סֶסְמוֹגְרָף.
|
|
רעידת אדמה
בבקר אחד, קודרני ועכור,
על דוכן נואמים התיצב הבחור
וגלה לשומעיו, אם כי קצת באחור,
למה יביאנו משכב הזכור.
הוא צלל וחקר ונבר במגלות,
כמו היה מין צדיק שטבל ק"ן טבילות,
כל שומעיו אז דימו שראשו בתפלות,
שחשף את רזי המלים הנגלות.
הוא ידע להסביר, בפרוטרוט, על שום מה
תטל על כתפינו מלוא האשמה
וכי זוג אברכים הסולדים מעלמה
עוד יביאו, אבוי, לרעידת אדמה.
כי עתה זה ברור ונהיר ומובן,
כמו כפור בתמוז, כמו חמסין בחשון,
שלכל פרענות, לה אנחנו קרבן,
ישנו תג מחיר מסדר ומכון:
משכב בהמה -
רעידת אדמה.
אין קלף במזוזה -
חוטפים הפגזה.
מתפספסת כשרות -
נכשלים בבגרות.
השבת לא נשמרת -
ושדרות שוב בוערת.
זה מצחיק ומבדר כמו עשר מכות.
בבשר החשוף ננעצות בי סכות,
לא אוכל עוד יותר להסות ולשקט
מול אותן השטיות הגורמות לי לבכות.
כי אותו עם הארץ המבלבל וסותר,
שתחת גלימת רבנות מסתתר,
שמפריח בלונים ואינו מותר -
הוא עובד אלילים, לא פחות לא יותר.
משנתו הסוטה לא שוה אגורה
לא יועילו לו שום משפטי הבהרה,
הוא שש אלי ריב ומבקש רק תגרה,
כאותו הנבל שברשות התורה.
בעיני אין לו תאר, בשבילי הוא לא רב,
לנאומיו, באזני, יש גון מטרף
ובמקום לנסות ולהבין את דבריו
הייתי מצמיד ללשונו ססמוגרף.
|
אינדקס המאמרים
לגירסת הדפסה
