שירת דבורה
מאת חבקוק
א. הֵא לְךָ דָּבָר פִּיקנְטִי,
קוֹל דְּבוֹרָה הָיָה... שָרְמָנטִי,
יָדְעָה הִיא כִי קוֹלָהּ - עֵרְוָה,
לָכֵן, לַשִּיר שִירָהּ, סֵרְבָה.
ב. אָז מה בְכָל זאת שָם אֵרָע,
כֵּיצָד דָּבָר כַּזֶּה קָרָה?
"וַתָּשַר..." כָּתוּב בִּמְפֹרָש,
וְאֵיךְ מַסְבִּיר זֹאת הַמִּדְרָש?
ג. לְ"שִיר הַשִּירִים" מִדְרָש נִמְצָא,
וּבְקַלּוּת, מָצְאוּ מוֹצָא;
מערגַת מִין בּוֹ תִתְרַשֵּם? -
אַהֲבַת ישראֵל היא, אֵל הַשֵּם.
כָּךְ רִפְּאוּ אֶת הַכְּוִיָּה
של "עֳפָרִים תְּאוֹמֵי צְבִיָּה"
ד. "לֹא שָרָה!!" פוֹסֵק מִדְרָש,
הרֵי כּתוּב במפֹרָש;
בָּרָק צֹרַף אֶל הַשִּירָה,
לְנִצְּחוֹנֵנו עַל סִיסְרָא.
וְגם ידוּעַ זֶה מִכְּבָר,
מִסִּפּוּרִים מִן הֶעָבָר,
כִּי בקונטרא-טנור שָר
בַּזֶּה הָיָה מאֹד מֻכְשָר,
קְהָלוֹ סָבָר כִּי זוֹ דְבוֹרָה,
הַמַּשְמִיעָה דִבְרֵי אוֹרָה,
לָאַמִּתּו בַּשִּיר היא לא עֳרְבָה,
מֵחשָש קוֹלָהּ - עֵרְוָה.
ינואר 2012